גמרא סנהדרין דף נ"ח ע"ב – חק לישראל

——–

אָמַר רִבִּי חֲנִינָא גוֹי שֶׁהִכָּה אֶת יִשְׂרָאֵל חַיָּיב מִיתָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב') וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי. וְאָמַר רִבִּי חֲנִינָא הַסּוֹטֵר לוֹעוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּאִילוּ סוֹטֵר לוֹעוֹ שֶׁל שְׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ') מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קדֶשׁ. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ הַמַּגְבִּיהַ יָדוֹ עַל חֲבֵירוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכָּהוּ נִקְרָא רָשָׁע שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב') וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ לָמָּה הִכִּיתָ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא לָמָּה תַכֶּה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכָּהוּ נִקְרָא רָשָׁע. אָמַר זְעִירִי אָמַר רִבִּי חֲנִינָא נִקְרָא חוֹטֵא שֶׁנֶּאֱמַר (ש"א ב') וְאִם לֹא לָקַחְתִּי בְחָזְקָה. וּכְתִיב (שם) וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד. רַב הוּנָא אָמַר תִּיקָצֵץ יָדוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ל"א) וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר. רַב הוּנָא קָץ יָדָא. רִבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר אֵין לוֹ תַּקָּנָה אֶלָּא קְבוּרָה שֶׁנֶּאֱמַר (שם כ"ב) וְאִישׁ זְרוֹעַ לוֹ הָאָרֶץ. וְאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר לֹא נִתְּנָה קַרְקַע אֶלָּא לְבַעֲלֵי זְרוֹעוֹת שֶׁנֶּאֱמַר וְאִישׁ זְרוֹעַ לוֹ הָאָרֶץ. וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מָאי דִּכְתִיב (משלי י"ב) עוֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם אִם עוֹשֶׂה אָדָם עַצְמוֹ כְּעֶבֶד לַאֲדָמָה יִשְׂבַּע לֶחֶם וְאִם לָאו לֹא יִשְׂבַּע לָחֶם. וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כּוּתִי שֶׁשָּׁבַת חַיָּיב מִיתָה שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח') וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבּוֹתוּ. וְאָמַר מָר אַזְהָרָה שֶׁלָּהֶן זוּ הִיא מִיתָתָן. אָמַר רַבִינָא אֲפִילוּ שֵׁנִי בְשַׁבָת וְלִיחַשְׁבָה גַּבֵּי שֶׁבַע מִצְוֹת כִּי קָא חָשִׁיב שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה קוּם עֲשֵׂה לָא קָא חָשִׁיב. וְהָא דִינִין קוּם עֲשֵׂה הוּא וְקָא חָשִׁיב. קוּם עֲשֵׂה וְשֵׁב אַל תַּעֲשֶׂה נִינְהוּ. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כּוּתִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה חַיָּיב מִיתָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל"ב) תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶה מוֹרָשָׁה לָנוּ מוֹרָשָׁה וְלֹא לָהֶם. וְלִיחַשְּׁבָהּ גַּבֵּי שֶׁבַע מִצְוֹת מָאן דְּאָמַר מוֹרָשָׁה מִיגְזַל קָא גָזִיל לָהּ. מָאן דְּאָמַר מְאוֹרָסָה דִינוֹ כְּנַעֲרָה הַמְּאוֹרָסָה דְּבִסְקִילָה. מְתִיבֵי הָיָה רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מְנַיִן שֶׁאֲפִילוּ כּוּתִי וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁהוּא כְּכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י"ח) אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם. כֹּהֲנִים לְוִיִּים וְיִשְׂרָאֵלִים לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא הָאָדָם הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֲפִילוּ כּוּתִי וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה הֲרֵי הוּא כְּכֹהֵן גָּדוֹל. הָתָם בְּשֶׁבַע מִצְוֹת דִּידְהוּ:

ויך את המצרי. משום דהכה איש עברי: מוקש אדם ילע קודש. הנוקש את האדם היינו ישראל שקרוין אדם דכתיב ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרוים אדם וכו': ילע קדש. כאלו לועה את הקדש כלו' סוטר על לועו: סוטר. מכה: ואם לא לקחתי בחזקה. בבני עלי כתיב שהיו תוקפים בשר הזבחים ואומרים אם לא תתן לי אקח בחזקה דהיינו כמרים ידו שהיו מגזמים להכות: וזרוע רמה. הרגיל לרום ידו על חבירו: קץ ידא. אדם א' שהיה רגיל להכות את חבירו וקנסו בכך כדאמר בפרקין דלעיל בית דין מכין ועונשין שלא מה"ת לעשות סייג וגדר לדבר: איש זרוע. איש שמניף זרוע: לו הארץ. מתוקנת לקבורה כלו' ראוי להמיתו ולקברו: לא נתנה קרקע. כלומר אין ראוי (לקנות) קרקע אלא לבני זרוע מפני שהתגר רבה ע"י קרקע שבאות בהמות ומפסידות וגנבים באים וגונבים ועוררין עליו וצריך שיהא חזק לעמוד כנגדן: כעבד לאדמה. לעסוק בה תמיד לחרישה והשקאה וניכוש ועידור: עכו"ם ששבת. ממלאכתו יום שלם חייב מיתה שנא' יום ולילה לא ישבותו וקא דריש לא ישבותו ממלאכה דאבני אדם נמי קאי ולא תימא לא ישבותו אהך ששת עתים דקרא קאי כלומר לא יבטלו ולא יפסקו מלהיות פשיטא ל"ג דהא טובא קא משמע לן דאבני אדם קאי: אמר רבינא אפי' בשני בשבת. לא תימא שביתה דקאמר ריש לקיש לשם חובה קאמר דלא לכוין לשבות כגון בשבת שהוא יום שביתה לישראל או אחד בשבת ששובתים בו האומות אלא מנוחה בעלמא קא אסר להו שלא יבטלו ממלאכה אפי' יום שאינו בר שביתה שני בשבת יומא קמא דלאו יום בר שביתה נקט וה"ה דהוה מצי למנקט ג' וד': קום עשה לא חשיב. והאי לא ישבותו קום עשה מלאכה היא: והא דינין קום עשה. משפט הוא וקא חשיב ומשני קום עשה ושב אל תעשה היא קום עשה משפט ושב ואל תעשה עול אפי' אינו מצוה לעשות משפט והוא יושב ובטל מוזהר הוא שלא לעשות עול ואזהרת לא תעשה עול אינה קום עשה משפט אלא לחודיה קיימא שב ותבטל מלא תעשה עול אבל אזהרת לא תשבות ע"כ אינה אלא קום עשה: מורשה לנו. ולא להם ואיכא משום גזל כדמפרש: מורשה מאורסה. אמוראי איכא דדרשי להו גבי ע"ה בפרק אלו עוברין: מיגזל קא גזל לה. והא קא חשיב גזל וכן נערה המאורסה דהא בכלל גילוי עריות הוא: האדם. ר"מ לית ליה אתם קרוין אדם ואין הכותים קרוים אדם ור"ש הוא דדרש לה במס' יבמות: בשבע מצות דידהו. עוסקין בהלכות אותן שבע מצות להיות בקיאין בהן:

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5