גמרא מנחות דף מ"ג ע"ב – חק לישראל

——–

תַּנְיָא אִידָךְ (במדבר ט"ו) וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה'. שְׁקוּלָה מִצְוָה זוּ כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת כֻּלָּן. וְתַנְיָא אִידָךְ וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם. רְאִיָּה מְבִיאָה לִידֵי זְכִירָה. זְכִירָה מְבִיאָה לִידֵי עֲשִׂיָּה. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר כָּל הַזָּרִיז בְּמִצְוָה זוּ זוֹכֶה וּמְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה כְּתִיב הָכָא (שם) וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ וּכְתִיב הֲתָם (דברים י"א) אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאוֹתוֹ תַעֲבוֹד. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְפִילִין בְּרֹאשׁוֹ וּתְפִילִין בִּזְרוֹעוֹ וְצִיצִית בְּבִגְדוֹ וּמְזוּזָה בְּפִתְחוֹ הַכֹּל בְּחִזּוּק שֶׁלֹּא יֶחֱטָא שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ד') וְהַחוּט הַמְשׁוּלָשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק וְאוֹמֵר (תהלים ל"ד) חוֹנֶה מַלְאַךְ ה' סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם. תַּנְיָא הָיָה רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מַה נִּשְׁתַּנָּה תְּכֵלֶת מִכָּל מִינֵי צִבְעוֹנִין מִפְּנֵי שֶׁהַתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לַיָּם וְיָם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ וְרָקִיעַ לְכִסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ"ד) וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטוֹהַר וּכְתִיב (יחזקאל א') כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא. תַּנְיָא הָיָה רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר גָּדוֹל עוֹנְשׁוֹ שֶׁל לָבָן יוֹתֵר מֵעוֹנְשׁוֹ שֶׁל תְּכֵלֶת מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁאָמַר לִשְׁנֵי עֲבָדָיו לְאֶחָד אָמַר הָבֵא לִי חוֹתָם שֶׁל טִיט וּלְאֶחָד אָמַר הָבֵא לִי חוֹתָם שֶׁל זָהָב וּפָשְׁעוּ שְׁנֵיהֶם וְלֹא הֵבִיאוּ אֵי זֶה מֵהֶן עוֹנְשׁוֹ מְרֻבֶּה הֱוֵי אוֹמֵר זֶה שֶׁאָמַר לוֹ הָבֵא לִי חוֹתָם שֶׁל טִיט וְלֹא הֵבִיא. תַּנְיָא הָיָה רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר חַיָּיב אָדָם לְבָרֵךְ מֵאָה בְרָכוֹת בְּכָל יוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י') וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ אַל תִּקְרֵי מָה אֶלָּא מֵאָה. רַב חִיָּיא בְּרֵיהּ דְּרַב אִוְיָא בְּשַׁבַּתָּא וּבְיוֹמֵי טָבֵי טָרַח וּמְמַלֵּא לְהוּ בְאִיסְפַּרְקְמֵי וּמְגָדֵי:

שקולה מצוה זו. מדכתיב את כל המצות ועוד דציצית בגימ' ת"ר וחמש קשרים וח' חוטין הרי תרי"ג: ראיית. ציצית מביאה לידי זכירת מצות: כתיב הכא וכו'. וכתיב התם את ה' כו' מה להלן שכינה אף כאן שכינה: הכל בחזוק. מכל וכל עומד בחזקה שלא יחטא: המשולש. תפילין וציצית ומזוזה: סביב ליראיו. העושים מצות ויחלצם מחטא: מה נשתנה תכלת. שיחדו הקב"ה למצוה זו: דומה לים. שנעשה בו נסים לישראל: ורקיע לכסא הכבוד. ומצות התכלת מזכיר היושב על כסא ועוד נאה לישראל שיהא כסאו עליהם שנאמר ותחת רגליו וגומר. דהיינו רקיע. וכתיב ספיר ובכסא כתיב ספיר אלמא רקיע כמחזה כסא ותכלת לים וים לרקיע ואנן קחזינן: גדול עונשו של לבן. למי שאינו מטיל ציצית מתכלת: חותם. היו עושין לבהמה ולעבד כשקונין אותו לשם סימן עבדות: זה שאמר לו המלך הבא לי חותם של טיט. שמצוי הוא ולא הביא עונשו מרובה: מה ה' אלהיך. קרי בי' מאה: בשבתות ויו"ט. דלא מצלו שמונה עשרה: טרח וממלא להו. למאה ברכות: איספרקמי. מיני בשמים: ומגדי. מיני מגדים שטעונים ברכה:

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5