גמרא גיטין דף ס"ד ע"ב – חק לישראל

——–

וְכָל שֶׁאֵינָה יְכוֹלָה לִשְׁמוֹר וְכוּ'. תָּנוּ רַבָּנָן קְטַנָּה הַיּוֹדַעַת לִשְׁמוֹר אֶת גִּיטָהּ מִתְגָּרֶשֶׁת. וְשֶׁאֵינָה יוֹדַעַת לִשְׁמוֹר אֶת גִּיטָהּ אֵינָה מִתְגָרֶשֶׁת. וְאֵיזוּ הִיא קְטַנָה שֶׁיּוֹדַעַת לִשְׁמוֹר אֶת גִּיטָהּ כָּל שֶׁמְּשַׁמֶּרֶת גִּיטָהּ וְדָבָר אַחֵר מָאי קָאָמַר אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הָכִי קָאָמַר כָּל שֶׁמְּשַׁמֶּרֶת דָּבָר אַחֵר מַחֲמַת גִּיטָהּ. מַתְקִיף לָהּ רַב הוּנָא בַר מָנוֹחַ הָא שׁוֹטָה בְעַלְמָא הִיא. אֶלָּא אָמַר רַב הוּנָא בַר מָנוֹחַ מִשְׁמֵיהּ דְּרַב אַחָא בְרֵיהּ דְּרַב אִיקָא כָּל שֶׁמַּבְחֶנֶת בֵּין גִּיטָהּ לְדָבָר אַחֵר. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רִבִּי אָסֵי צְרוֹר וְזוֹרְקוֹ אֶגוֹז וְנוֹטְלוֹ זוֹכֶה לְעַצְמוֹ וְאֵין זוֹכֶה לַאֲחֵרִים חֵפֶץ וּמַחֲזִירוֹ לְאַחַר שָׁעָה זוֹכֶה בֵּין לְעַצְמוֹ וּבֵין לַאֲחֵרִים. כִּי אַמְרִיתָּא קָמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל אָמַר לִי דָא וְדָא אַחַת הִיא מָאי דָא וְדָא אַחַת הִיא. אָמַר רַב חַסְדָא אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה זוֹכֶה לְעַצְמוֹ וְאֵין זוֹכֶה לַאֲחֵרִים. מָתִיב רַב חִינְנָא וַורְדָאן כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בְּמָבוֹי מַנִּיחַ אֶת הֶחָבִית וְאוֹמֵר הֲרֵי זוֹ לְכָל בְּנֵי הַמָּבוֹי וּמְזַכֶּה לָהֶם עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים וְעַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים. הָאי שִׁפְחָה הֵיכִי דָמֵי אִי דְאַתְיָא שְׁתֵּי שַׂעֲרוֹת מַאי בַּעְיָא גַבֵּיהּ אֶלָּא לַאו דְּלָא אַתְיָא שְׁתֵּי שַׂעְרוֹת וְקָתָּנֵי זוֹכֶה לַאֲחֵרִים שַׁאנֵי שִׁיתּוּפֵי מְבוּאוֹת דְּרַבָּנָן. אָמַר רַב חַסְדָּא אִישְׁתִּיק וַורְדָאן מָאי הֲוָה לֵיה לְמֵימָר כָּל דְּתִקּוּן רַבָּנָן כְּעֵין דְאוֹרַיְיתָא תִּקּוּן וְאִידַךְ כִּי אַמְרִינָן כָּל דְּתִּקּוּן רַבָּנָן כְּעֵין דְּאוֹרַיְיתָא תִּקּוּן בְּמִילְתָא דְאִית לֵיהּ עִיקָר מִן הַתּוֹרָה אֲבָל מִילְתָא דְלֵית לָה עִיקָר מִן הַתּוֹרָה לֹא:

אינה מתגרשת. דכתיב ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת יצאה זו שמשלחה וחוזרת, הכי דרשי' לה ביבמות בפרק חרש שנשא הלכך אפי' בקבלת אביה אינה מתגרשת: כל שמשמרת דבר אחר מחמת גיטה. שאם אבדה גיטה משמרת דבר אחר שאינו דומה לו וסבורה שהיא גיטה: הא שוטה בעלמא היא. ואין לך משלחת וחוזרת יותר ממנה דמדלא קתני שמשמרת שטר אחר מכלל דלאו שטר הוא אלא מידי דלא דמי ליה: צרור וזורקו. קטן שנותנין לו צרור וזורקו וכשנותנין לו אגוז נוטלו: זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים. אם זיכה אדם לחבירו דבר ע"י אותו קטן שמסר בידו החפץ ואמר זכה בחפץ זו לפלוני לא זכה ואם בא הנותן לחזור חוזר: חפץ ומחזירו לאחר שעה. כשתובעו אותו ממנו: זוכה אף לאחרים. ומדרבנן: דא ודא. שתי תקנות אלה דינן שוה: מאי אחת היא. שניהם לזכות או שניהם שלא לזכות: וורדאן. מאנשי וורדניא, מקום: משתתפין במבוי. להיות כל החצרות מוציאין לתוכו ויטלטלו בכולן: את החבית. שהיין בתוכם לשיתוף דסתם שיתוף ביין: מאי בעיא גביה. הרי היא יוצאת בסימנין: שתופי מבואות דרבנן. דמדאורייתא אין איסור להכניס ולהוציא אלא מרשות היחיד לרשות הרבים: אשתיק וורדאן. נאלם שלא השיב תשובה על תירוץ זה:

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5