גמרא בבא קמא דף קי"ט ע"א – חק לישראל

——–

רַב חַסְדָּא הֲוָה לֵיהּ הַהוּא אָרִיסָא דַהֲוָה תָּקִיל וְיָהִיב תָּקִיל וְשָׁקִיל סַלְקֵיהּ קָרָא אֲנַפְשֵׁיהּ (משלי י"ג) צָפוּן לַצַדִּיק חֵיל חוֹטֵא. (איוב כ"ז) כִּי מַה תִּקְוַת חָנֵף כִּי יִבְצָע כִּי יֵשֶׁל אֱלוֹהַּ נַפְשׁוֹ רַב הוּנָא וְרַב חַסְדָּא חַד אָמַר נַפְשׁוֹ דְנִגְזָל וְחַד אָמַר נַפְשׁוֹ שֶׁל גַּזְלָן. מָאן דְּאָמַר נַפְשׁוֹ שֶׁל נִגְזָל דִּכְתִיב (משלי א') כֵּן אָרְחוֹת כָּל בּוֹצֵעַ בָּצַע אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח. מָאן דְּאָמַר נַפְשׁוֹ שֶׁל גַּזְלָן דִּכְתִיב (שם כ"ב) אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר כִּי ה' יָרִיב רִיבָם וְקָבַע אֶת קוֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ. וְאִידָךְ נָמֵי הָכְּתִיב נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח מָאי בְּעָלָיו בְּעָלָיו דְּהַשְׁתָּא. וְאִידָךְ נָמֵי הָכְּתִיב וְקָבַע אֶת קוֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ מַה טַעַם קָאָמַר. מַה טַעַם וְקָבַע אֶת קוֹבְעֵיהֶם מִשּׁוּם דְּקָבְעֵי נָפֶשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כָּל הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵירוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה כְּאִלּוּ נוֹטֵל נִשְׁמָתוֹ מִמֶּנוּ שֶׁנֶּאֱמַר כֵּן אָרְחוֹת כָּל בּוֹצֵעַ בָּצַע אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח. וְאוֹמֵר (ירמי' ה') וְאָכַל קְצִירְךָ וְלַחְמֶךָ יֹאכְלוּ בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ וְאוֹמֵר (יואל ד') מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר שָׁפְכוּ דַם נָקִי בְּאַרְצָם. וְאוֹמֵר (ש"ב כ"א) אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעוֹנִים מָאי וְאוֹמֵר וְכִי תֵימָא נֶפֶשׁ דִּידֵיהּ אֲבָל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו לֹא. תָּא שְׁמַע בְּשַׂר בָּנָיו וּבְנוֹתָיו. וְכִי תֵימָא הָנֵי מִילֵי הֵיכָא דְלָא יָהִיב דָמֵי אֲבָל הֵיכָא דְיָהִיב דָּמֵי לָא, תָּא שְׁמַע מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר שָׁפְכוּ דַם נָקִי בְּאַרְצָם. וְכִי תֵימָא הָנֵי מִילִי הֵיכָא דְקָא עָבִיד בְּיָדַיִם אֲבָל גְרָמָא לָא, תָּא שְׁמַע אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעוֹנִים וְכִי הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁהָרַג שָׁאוּל אֶת הַגִּבְעוֹנִים אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁהָרַג נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים שֶׁהָיוּ מַסְפִּיקִין לָהֶם מַיִם וּמָזוֹן מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הֲרָגָן:

תקיל ויהיב. לרב חסדא: תקיל ושקיל. לנפשיה מדקדק בחלוק' ואינו מוותר מחלקו כלום. לשון אחר מחצה הי' נוטל ודרך שאר האריסין ליטול שליש: קרא אנפשיה. רב חסדא צדיק והאריס חוטא ונצפן חילו לרב חסדא דסלקי' ונטל חלקו: כי ישל אלוה נפשו. משליך הקב"ה נשמתו ומאבד ממנו נשמה אחת: אל תגזול דל כי דל הוא. אע"פ שדל הוא ואין לו מה לגוזלו: אל תדכא עני בשער. מעשר עני ולקט שכחה ופאה המתחלקין בשעריך אל תדכאהו שם: וקבע את קובעיהם נפש. גוזל נפש גוזליהם: בעלים דהשתא. גזלן שנעשה עכשיו בעלים לאותו ממון: ואכל קצירך ולחמך. ודומה לך כאוכל בניך ובנותיך לפי שאין לך שוב במה לפרנסם: מחמס בני יהודה. מגזל שעשו מעלה אני עליהם כאלו שפכו דם נקי: המית הגבעונים. כדמפרש לקמיה שהמית כהני נוב שהיו מספיקין מים ומזון לגבעונים שהגבעונים היו משמשין למזבח חוטבי עצים ושואבי מים ומעלה עליו כאלו המית הגבעונים: אבל נפש בניו ובנותיו לא. הא מאת נפש בעליו יקח לא נפקא לן אלא נפש הגוזל אבל בניו ובנותיו לא נענש גזלן אנפש בני הנגזל: דלא יהיב דמי. חמסן יהיב דמי אלא שזה לא היה רוצה למכור:

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5