גמ"ח ברוח

——–

ג. חיוב ואהבת לרעך כמוך אינו רק לדאוג לצרכיו הגשמיים של רעך, אלא גם לצרכיו הרוחניים, להצלחתו בתורה ובמצוות, ובכל חלקי עבודת השם יתעלה. וחיוב זה תלוי בפרטי הדינים הנזכרים לעיל (סימן ג סעיפים ד-יב).

{(((ואהבת בדברים רוחנים)))

ג. א. בכלל חיוב ואהבת לרעך כמוך הוא לדאוג לרעך גם בדברים רוחניים, כגון ללמדו תורה, להוליכו בדרך הישר, לישר אורחותיו, לדאוג שבניו יכנסו למוסדות תורה, וכדומה. וכדאיתא בסוכה (דף מט ע"ב) ואמר רבי אלעזר מאי דכתיב פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה (משלי לא), וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד. אלא תורה לשמה זו היא תורה של חסד, שלא לשמה זו היא תורה שאינה של חסד. איכא דאמרי, תורה ללמדה זו היא תורה של חסד, שלא ללמדה זו היא תורה שאינה של חסד. ע"כ. וכן יוצא מדברי רוב הראשונים הנזכרים לעיל (סימן א סעיף ב) כל מר כדאית ליה בחיוב ואהבת, לחפוץ בטובתו, ולהשיג את הטוב לרעו. ואין טוב כדרך הישר, וכמו שפשוט, וכמו שאמרו במתני' בב"מ (דף לג ע"א) אבידת אביו ואבידת רבו של רבו קודמת, שאביו הביאו לעולם הזה, ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא. ע"כ. ונפסק כן בש"ע (יו"ד סימן רמב סעיף לד) וכן הסכמת הפוסקים. וכיוצ"ב כתב בשו"ת מנח"י (ח"ח סימן פב ד"ה הנה לענ"ד) דצרכי נפש יותר חשובים מצרכי גוף, ועל כן אם אין יכולת בידו לקנות ספרים שהם צרכי נפש ללמוד בהם, אין עליו חיוב מעשר כספים, ק"ו מכך שאמרו כן למי שאין לו צרכי גוף.

(((המיקל)))

איברא דבשו"ת מחנה חיים (ח"ב או"ח סימן כג אות ז) אזיל כל בתר איפכא, דואהבת חל רק על דברי גשם, ולא על רוח כלל, ובא לסתור דברי הרב הכותב שם שמקיים ואהבת לרעך כמוך במפריש חבירו מעבירת שוגג. שהרי כל הדוגמאות בגמרא לענין ואהבת לרעך כמוך הן של דברי גשם. ומעולם לא מצאנו שאם יש כזית אחד יחלוק לשניהם, כי אדם הולך אל בית עולמו, ואין זה ראוי. וזהו הפסוק כי המות יפריד ביני ובינך, כי שם אין השנים שוים. וכן הם דוגמאות הרמב"ם בחיוב ואהבת (דעות ה,ג ובסה"מ רו) דוגמאות של דברי גשם. עכת"ד. ולכאורה זה אינו מכל וכל, וכאשר מבואר בגמרא הנ"ל ובלשונות הראשונים הנ"ל, שהמטרה לחפוץ בטובת חבירו, ומה לי טובתו בגשם או ברוח, ואדרבה רוח עדיפא מינה. וגבי דוגמאות הרמב"ם, בפשטות לא עלה בדעת הרמב"ם שיהיה מי שיתפוס את דוגמאותיו שהם של גשם ולא רוח, ועוד דבדווקא המה.

(((ראשונים שכתבו ברוח)))

ב. ועיקר משענתנו היא על דברי הפוסקים שכתבו להדיא כן, שמצות עשה של ואהבת לרעך כמוך חיובה גם על דברים רוחנים. דהנה כתב בספר חובות הלבבות (שער ד שער הבטחון פ"ד ד"ה אבל פרוש) ויורם אופני תועלותם בעניני תורה והעולם לעבודת הבורא, כמו שכתוב ואהבת לרעך כמוך. וכ"כ המספיק לעובדי השם (שער הנדיבות) שהנדיבות איננה רק בכסף ובשוה כסף, אלא גם בכוח השפעתו וחכמתו ואמונתו. וביאר שהשפעתו היינו אם יכול לעזור לרעהו אצל המלך וכדו'. ובחכמתו ביאר, שיהא מלמד את החכמה למי ששואף אליה. ואמונתו היינו להחזיר בתשובה. וכן ממשיך שאברהם היה נדיב גם בחכמתו. עכ"ד. וכ"כ בספר הבתים ספר המצוה (סי' רו) ו"זל, וזה מבואר הכונה, שעיקר האהבה היא לחיי האדם, ועיקר חיי האדם לחיי נפשו. וכבר ידעת מאמר רבותינו אמרם, הוי שלום ורודף שלום ואוהב את הבריות ומקרבן לתורה. עכ"ל. וכ"כ הצדה לדרך (מאמר רביעי כלל חמישי אות כב) ו"זל, כמ"ש ואהבת לרעך כמוך. ושישתדל לקנות ריעים נאמנים יהיו לעזר לתורתו ולעולמו ויהיו שלמים יחד. עכ"ל. וכ"כ בספר מעלות המדות (סוף המעלה הב' ד"ה ובמה שכתב) ו"זל, ומדריכו בדרכי התורה והמצוות בידוע שאוהב את חבירו אהבה שלימה. עכ"ל. וכן הראה (בסוף המעלה ה ד"ה ומהו גמ"ח) דוגמאות רבות לגמ"ח, ובתוכן כתב, ללמוד תורה [הצריך ללימוד תורה] מלמדן. וכ"כ בליקוט מהרי"ל (ריש הלכות פסח) בשם מהר"ש גבי הפסוק מי האיש החפץ חיים וגו' אין לך טוב כגמ"ח. ודוגמא הראה ו"זל, אם הוא ת"ח יהא גומל חסד ללמד תורה לבני אדם חנם, ויהא נוח ומזומן לבריות בכל שעה לדון ולהורות בלי שהות. עכ"ל. והביאו בשו"ת מהרש"ם (ח"ב סימן רי) וכתב, והשי"ת יודע כי אני בעניי כמה פעמים הזהרתי את בני ביתי, שאם יבא מי לשאול באמצע אכילה או שינה, לא יעכבו, אלא יביאו לפני, או יקיצוני. עכ"ל.

(((אחרונים שכתבו רוח)))

ג. וכן מבואר דואהבת לרעך כמוך הוא גם בדברי רוח בספר יוסף אומץ (יוזפא סוף עמ' 317) דכתב שגמ"ח הגדול מכולם זה המלמד תורה בנחת, וזה גדול מכל גמ"ח, שהרי מחויב אדם לפדות את רבו קודם לאביו, שזה הכניסו לחיי העולם הזה, וזה מכניסו לחיי העולם הבא. ע"כ. וכ"כ בספר מטה משה (מעלת גמ"ח דף צח רע"ב) ובעבור שהמלמד לאחרים לשם שמים עושה עמהם חסד, אמרינן שם עלה, אמר רבי אלעזר מאי דכתיב פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, וכי יש תורה של חסד ותורה שאינה של חסד. ללמוד זו היא תורה שאינה של חסד, ללמוד וללמד זו היא תורה של חסד. וכ"כ הפלא יועץ (ערך חסד ד"ה ועיקר) שעיקר גמ"ח הוא ברוח, וכן הוא שם עד סוף הפרק. וכ"כ בשו"ת מכתם לדוד (חאו"ח סימן ו ד"ה והשתא) שעיר קטנה חייבים לתת את האתרוג היחידי שלהם לעיר גדולה שאין להם אתרוג, משום מצות גמילות חסדים הניצבת לפניהם. והמשיגים שם השיגוהו משום חייך קודמין, ומשום דברי שו"ת בית יעקב (סי' קיד) שכתב שלא יתן אתרוג שלו לאחר. ע"ש. אך לכו"ע יש בכך משום גמ"ח, אע"פ שהוא לצורך מצוה, וזה כאמור. וכן מבואר שואהבת אמור גם בדברי רוח בשו"ת באר דוד (סי' ג). וכ"כ בספר יסוד ושורש העבודה (שער א פרק ח ד"ה ועתה) כי כשרואה אדם את בן חברו שעשה או שדיבר דבר שאינו הגון, יוכיח אותו. ויכון לקיים מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך, כי בודאי רצונו גם כן שמי שרואה את בניו בדבר שאינו הגון, שיוכיח אותם. ע"כ. וכ"כ החפץ חיים בספרו אהבת חסד (ח"ג פרק שמיני) שתורה ללמד לאחריני הוא בכלל חסד. ועוד שם (ח"ב פרק יד ד"ה כן אחי) הראה דוגמאות של רודפי חסד, ופתח באברהם אבינו ע"ה שהחזיק במדת החסד בכל כוחו להיטיב לבני אדם, הן בעניני הרוחניות שלמדם לדעת את השם, הן בעניני אכילה ושתיה וכו'. עכ"ל. וכ"כ עוד האהבת חסד (ח"ג סוף פ"ג) בשם ספר יש נוחלין לבעל השל"ה (ונדפס בסוף השל"ה פרק בזהירות הצדקה והמעשר אות כט) שהביא מהזהר חדש (פקודי דף קנב ע"ב) שישגיח על החולה שישוב בתשובה. וכתב על כך הח"ח ו"זל, עיין שם שמאריך בענין החסד הזה שעושה המבקר עם החולה כשעושה תשובה על ידו, מה רב זכותו על ידי זה. עכ"ל. וכ"כ בספר חסד לאברהם (סימן י סעיף ו) בכלל גמ"ח הוא כל מה שאדם יכול לעשות לתיקון המתים, להצילם מעונשין, ולהעלותם לגן עדן. והוא חסד שאין כמוהו. ועוד כתב (סימן יב סעיף ב) חסד ללמד תורה ומצוות לאחרים. וכן מבואר בשו"ת אג"מ (אה"ע ח"ד סימן כו אות ד) ובשו"ת אדרת תפארת (ח"ג סימן סז ד"ה וראיתי) ועוד לו (ח"ד סי' מה ד"ה ויש להוסיף) שכן הוא בכתובות (נ ע"א) הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד, ר"ה ור"ח חד אמר זה הלומד תורה ומלמדה. ושכ"כ הכת"ס על התורה (ויקרא יט,יח) על הפסוק ואהבת לרעך כמוך, שגם קיום התורה שייך במצוה זו, וכמו שירא ה' עושה כל התפעלות וחושב מחשבות להשלים נפשו לעוה"ב, כן צריך שיראה להשלים נפש חבירו וכו'. ועוד ע"ש מראה מקום לזה. ועוד לו (בח"ד סי' ע אות ב) דחייך קודמים גם בדברים רוחנים. וכן הוא בספר משפטי השלום (פי"ג אות כב). וכ"כ הרה"ג יהודה ברכה שליט"א בספר כיצד מתמודדים (ח"ב סוף שער ו) כי המזכה הרבים בשעורי תורה הרי זה גם תורה וגם חסד, וכדאיתא בסוכה (דף מט ע"ב) ואמר רבי אלעזר מאי דכתיב פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה (משלי לא) וכו', תורה ללמדה זו היא תורה של חסד, שלא ללמדה זו היא תורה שאינה של חסד. ע"כ. והרי שתורה ללמדה היא תורת חסד. והוסיף הרב כיצד מתמודדים, ולענ"ד שזהו מה שאמר דוד המלך ע"ה בתהלים (פרק כג) אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי, ושבתי בבית ה' לאורך ימים. רצונו לומר, אף על פי שאני עסוק ורודף אחר החסד, אפילו הכי אני עסוק גם בתלמוד תורה, ויושב ועמל בבית השם, ואין אחד מפריע לי לקיים השני. ע"כ. וכ"כ בספר לרעך כמוך (חלק ואהבת לרעך פ"ג סעיף לח) עיקר הטובה שניתן לעשותה לאחרים היא ללמדם תורה לזכותם במצוות, ולהרחיקם מדרכי היצר, וזהו החסד הגדול ביותר שאפשר לעשות לזולתו. והראה מקורו ממסכת סוכה (דף מט עמוד ב) הנ"ל, תורה ללמדה זו היא תורה של חסד, שלא ללמדה זו היא תורה שאינה של חסד. ובתנא דבי אליהו (פכ"ז) יפרנס מתורתו לאחרים. וכ"כ בפלא יועץ (ערך חסד) ומשנת ר' אהרן (א,קמה). עכ"ד הלרעך כמוך.

וכן מבואר בעוד פוסקים דשפיר אמרינן חייך קודמין אף ברוח שכ"כ בשו"ת מחנה חיים (ח"ב או"ח סימן לה ד"ה ומצאתי) ועוד לו (בח"ג או"ח סימן יט), וכן כתב בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ב חו"מ סימן א דין ב אות ד) שחייך קודמין אף בלימוד תורה שלך ללימוד תורה של אחרים. ושכ"כ בשאילתות (לך לך) ובתוס' (ב"ק דף יז) ושהאריך בדרשותיו ויקח עבדיהו (דרוש ד להספד דקס"ו ע"א). וכ"כ דחייך קודמים גם בגמ"ח שברוח בשו"ת אג"מ (הנ"ל אה"ע ח"ד סי' כו אות ד) ובספר ענף עץ אבות (עמ' רנא) ושכן מבואר בכנה"ג (או"ח סי' תרס הגב"י) והחיד"א בפני דוד (בשלח אות י). ע"כ. וכ"כ בשו"ת אדרת תפארת (ח"ד סי' ע סעיף ב) ובספר משפטי השלום (פרק יג סעיף יג אות כב) פסק כהאג"מ הנ"ל.

שוב ראיתי שגם הרב מחנה חיים גופיה כתב דשפיר אמרינן ואהבת לרעך כמוך גם בחיי רוח, שכן הוא לו בשו"ת מחנה חיים (או"ח סימן ג סי' יט) לגבי אדם שיש לו נר אחד ארוך לשבת, ורגיל הוא בחסידות שידלק הנר כל ליל שבת, ואין לחבירו נר, הרי שיוותר על חסידותו, יחתוך את נרו ויתן חציו לרעו, משום ואהבת לרעך כמוך.

(((ואהבת רק ברוחחייך קודמין ברוח)))

ד. ויתרה מכך כתב החת"ס (במאמר פתוחי חותם הנדפס בשו"ת חת"ס ריש חלק יו"ד סוד"ה ועל ענין) כי כל האדם ישתדל להטיב דרכי בני אדם, כדי שישמח ה' במעשיו. ויאהב כל אדם השלמת נפש חבירו כשלימות עצמו. ועל זה אמר ר' עקיבא כלל גדול בתורה ואהבת לרעך כמוך, בתורה דייקא. כלל ויסוד גדול בלימוד התורה שיאהב שלימות חבירו כנפשו, ואהבת לרעך כמוך, וכה יהיה תשוקת השלם לראות בשלימות כל העולם, ויהיה תפילתו שכל יושבי תבל מקטנם ועד גדולם ידעו את ה', כמו שהתפלל משרע"ה מי יתן והיה כל עם ה' נביאים. עכ"ל. והרי שכתב כי ואהבת היינו בתורה דוקא, ולא בדברים גשמיים. ועוד ראה בשו"ת אג"מ (אה"ע ח"ד סי' כו אות ד) דהביא את דברי החת"ס [ולא ציין מקומו, ושמא הוא מהפתוחי חותם הנ"ל. אך שם אין את הראיה מחייך קודמין שבסמוך.] דואהבת נאמר רק על תורה ומצוות, ולא על שאר דברים, כי על שאר דברים אמר רבי עקיבא חייך קודמין. עכ"ד. ויוצא מדבריו דחייך קודמין נאמר רק בדברי גשם ולא ברוח.

ומלבד מה שיש להשיב על כך וכפי שדחאו האג"מ שם, דבתורה ודאי תורתו קודמת, שהרי אף ת"ת שלו קודם לשל בנו וכדפסק הרמב"ם (ת"ת פ"א ה"ב,ד), והסכים עם האג"מ הענף עץ אבות (עמ' רנא). וכן בשו"ת אדרת תפארת (ח"ג סימן סז ד"ה וראיתי) דחה את החת"ס בפיתוחי חותם. נלע"ד להוסיף, דהלא ראשונים רבים הנזכ"ל (סימן א סעיף ב) הוקשה להם קושית החת"ס איך מסתדרים דברי ר"ע דחייך קודמין לחיי חבירך, עם הפסוק ואהבת לרעך כמוך, וכל אחד ביאר וישב זו לדרכו. וא"כ אזלא לה קושית החת"ס, ובנפול היסוד נפל הבנין. והעיקר כי דבריו נסתרים מרוב הראשונים המובאים לעיל (סימן א סעיף ב) שביארו שחיוב ואהבת הוא לעזור ולסייע לחברו, ולספר בשבחו, וכדומה, הרי גם בדברי גשם אמרו, ולא ברוח דוקא. וכן בגמ' קידושין (מא ע"א) שאמרו את הפסוק ואהבת לגבי שלא ישא אשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, ורחמנא אמר ואהבת לרעך כמוך. ע"כ. והרי בדבר גשמי אמור. וכן בנדה (יז ע"א) אסור לו לאדם שישמש מטתו ביום שנאמר ואהבת לרעך כמוך. ועוד שנינו בפסחים (עה ע"א) ובכתובות (לז ע"ב) בב"ק (נא ע"א) סנהדרין (מה ע"א) ועוד (שם נב ע"א,ע"ב) שנאמר ואהבת לגבי להעדיף מיתה קלה יותר לחייבי מיתות בי"ד. ועוד בסנהדרין (פ"ד ע"ב) גבי צער הקזת דם, והכל דברי גשם המה. ובאמת כי כל דברי החת"ס שם הם דרוש, ונראה שאין כוונתו לענין הלכה. ובפרט מש"כ בפתוחי חותם הנ"ל, בקל אפשר לבאר שמש"כ "בתורה דייקא" אין כוונתו בתורה ולא בדבר אחר, אלא שמרומז כאן בין המילים שואהבת בתורה, ואה"נ גם בדברים אחרים, וכפי דינו של ואהבת, ודרך רמז אתי עלה ולא הלכה השמיענו.

(((עושה גמ"ח ברוח האם חייב אף בגוף)))

ה. כתב לחדש החפץ חיים באהבת חסד (פרק שמיני בהגה) שאדם שעושה גמ"ח ברוח לא נפיק ידי חובתו, וחייב אף בגמ"ח בגוף, וכדמוכח מר"ה (דף יח ע"א) אביי עסק בתורה ובגמ"ח חיה שתין שנין, רבא דעסק בתורה חיה ארבעין שנין, ורבא הלא ג"כ לימד תורה. ע"כ. וצריך ביאור וכי רבא לא עסק בגמ"ח שא"א ע"י אחרים, שהם חיוב גמור. אלא על כרחך דעסק, ושאני אביי שהוסיף וחיפש גמ"ח. וחזינן דצריך להוסיף ולחפש גמ"ח בגוף, וזאת בנוסף לגמ"ח ברוח דעבד. עכ"ד. ולכאורה תקשי, דאחר שהגענו לכך מכח שאביי הוסיף, מי אמר שהוסיף גמ"ח בגוף, ואולי הוסיף עוד חסד ברוח. והעיקר דאף את"ל דהוסיף בגוף, יש לומר דחסידות הוא דעבד, ועל חסידותו הוסיפו לו שנים בדרך חסד גם כן, ומידה כנגד מידה. אך משום הדין די לו לאדם בגמ"ח ברוח, [אא"כ א"א ע"י אחרים]. ועוד בה, דהסברא מורה כן, דאחר שאמרנו שגמ"ח הוא גם ברוח מה לי גמ"ח בגוף או גמ"ח ברוח, ובודאי היכא דעשה חדא מינייהו נפיק.}

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שלחן ערוך המדות – א

הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך – הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א – בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" – התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5