ב. לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה

——–

איתא במדרש: "זבחי אלקים רוח נשברה" – אמר רבי יהושע בן לוי: כמה גדולים נמוכי הרוח, שבזמן שבית המקדש קים אדם מביא עולה – שכר עולה בידו, מנחה – שכר מנחה בידו, אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל הקרבנות כולם, שנאמר: " זבחי אלקים רוח נשברה", ואין תפילתו נמאסת שנאמר: "לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה".

זבדי בן לוי ורבי יוסי בן פטרס ורבנן; חד אמר: אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אם תקבלני בתשובה יודע אני ששלמה בני בונה בית המקדש ומקריב עליו כל קרבנות שבתורה, שנאמר: "זבחי אלקים רוח נשברה, היטיבה ברצונך את ציון וכו' אז תחפץ זבחי צדק".

ומסביר המהר"ל ב"נתיב התשובה" פרק א', כי מי שיש לו לב נשבר ונדכה נחשב לו כאלו מקריב עצמו אל ה' יתברך, שהרי זובח רוחו ונשמתו. שבקרבן שאדם מביא ומתודה עליו, מבאר הרמב"ן בפרשת ויקרא, המטרה היא לרמוז לו שכאשר עושין לבהמה זו, כן היה צריך לעשות לו שעשה גם הוא מעשה בהמה, וכשנשבר לבו לפני ה' הרי זובח הבהמיות והישות שלו ונשאר שבור. ולכך אמר דוד לפני הקב"ה: אם אתה מקבלני בתשובה והנה מקבל אתה לב נשבר שלי כאלו זבחתי רוחי ונשמתי והקרבתים לפניך, יודע אני שמידה כנגד מידה אזכה שיצא ממני בן שיקריב גם הוא כל הקרבנות לפניך.

ואמר רבי אחי: כל שפסול בבהמה כשר באדם. מסביר המהר"ל שם, כי הבהמה פסול שלה כאשר יש מום בגופה, מפני שהמום הוא תחילת איבוד הגוף, וכשגוף הבהמה מתחיל להאבד אין ראוי לקרבן, כי עיקר הקרבן בבהמה הוא גופה, אבל האדם עיקר הקרבן ממנו הוא רוחו כמו שבאמר: "זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה", ולכך כאשר רוחו נשברת אין מקומה בגופו אלא עולה היא למעלה ונחשבת כקרבן לה', אז מה שפסול בבהמה – גוף שבור, כשר באדם – רוח ולב שבור.

עוד שם: כלי תשמישו של ה' יתברך כלים שבורים. כלי שבור הרי הוא פשוט שטוח ולא מכיל בקרבו. ומסביר המהר"ל: מידת הענוה היינו מידת הפשיטות, והקב"ה אוהב לאדם שחושב עצמו לאין, שאין בקרבו כלום והוי כפשוטי כלים ולא כמקבלי כלים, ולכן תשמישו של הקב"ה בכלים שבורים, דהינו פשוטי כלים.

פעם בא אל רבי משה די ליאון יהורי שהתנהג כרשע גמור כל ימיו ושאלו בבת-צחוק אם יש תרופה למכתו, אם יש אפשרות שתתקבל תשובתו לאחר שהרבה כל כך לחטא. הביט בו רבי משה די ליאון ואמר לו: "תשובה רגילה לא תועיל לך, אין לך כפרה על עוונותיך אלא אם כן תקבל על עצמך דין מות". "ואם אעשה זאת ואקבל על עצמי גזר דין מות, יהיה לי חלק לעולם הבא?" שאל הרשע. "כן", ענה לו הרב.

נכנסו הדברים בלבו של הרשע והחליט לותר על השנים שנותרו לו ולזכות תמורתן בחיי עולם הבא. תוך החלטה פתאמית אמר הרשע לרבי משה שמוכן הוא לעשות מיד כל מה שיצוה עליו. הלכו השנים לבית המדרש, שם צוה רבי משה להביא לו מפוח וחתיכות של עופרת בתוך כלי ברזל. העמיד את הכלי על המפוח והתחיל מנפח תחתיו עד שעלתה אש גדולה וחזקה. כלי הברזל התחמם כל כך עד שהעופרת שבתוכו התכה ונגרה כמים. כל זאת עשה לעיני הרשע שרצה לחזור בתשובה. אחר הושיבו הצדיק על ספסל, קשר את עיניו ואמר לו: "עכשיו התודה על כל עוונותיך לפני ה' היודע ובוחן כליות ולב ותקבל עליך על מלכות שמים בלב שלם". עשה האיש כמצות הרב והתודה בקול בוכים. אחר אמר לו הרב: "ועתה קרא בקול גדול: 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד' וקבל עליך מיתה, וזו תהיה כפרת עוונותיך" בבכי קורע לב קבל על עצמו החוזר בתשובה על מלכות שמים לעיני האנשים הרבים שעמדו סביבם: רואים, שומעים וחרדים.

והרב הקדוש, רבי משה די ליאון, נגש אל היהודי הקשור ששכב על הרצפה ומרר בבכי ואמר לו: "שב במקומך, פתח את פיך ואמלאהו עופרת רותחת!" בלי להסס התישב היהודי ופער את פיו כדי לבלע את העופרת הרותחת ולמות. לפתע, לעיניהם הנדהמות של הסובבים, הושיט אליו הרב את ידו, אך בתוכה לא היתה העופרת אלא צנצנת מלאה דבש ורדים. שפך את תוכנה לתוך פיו של בעל התשובה ואמר לו: "וסר עוונך וחטאתך תכופר". כשחש בטעמו של הדבש החל היהודי לבכות ולצעק: "מה עשית לי רבי? למה רמיתני? הרגני נא למען כבוד יוצרנו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. יאבד נא גופי ואל אראה ברעתי באבוד נפשי. למה לי חיים כשעוונותי כה רבים?" "אל תירא בני", הרגיעו הרב. "תשובתך התקבלה".

מאותו יום לא זז בעל התשובה מבית מדרשו של הרב רבי משה די ליאון. ימיו עברו בתענית ובתקוני תשובה והוא שתה בצמא את דברי הרב והתאבק בעפר רגליו.

לפני שהתבקש רבי משה די ליאון לישיבה של מעלה, הבטיח לבעל התשובה להשתדל לקרבו אליו בגן-עדן. ומיום פטירתו של הצדיק התחנן בעל התשובה בכל יום אל האלקים שירחם עליו ויקח גם את נפשו, מפני שחייו ללא הרב הצדיק אינם חיים. אחרי תפילות רבות נעתרו לו משמים והאיש חלה ונפל למשכב. רגעים ספורים לפני יציאת נשמתו התעורר לפתע מחוסר ההכרה שבו היה שרוי, התישב על מטתו וקרא: "פנו מקום לרבנו הרב משה די ליאון, כעת הוא בא לקים את הבטחתו שהבטיח לי בחייו להוליכני לגן-עדן ולהושיבני על-ידו" ובדברים אלו יצאה נשמתו.

אחרי ימי האבלות סיפרו כמה מזקני העדה, שבעל התשובה נראה להם בחלום יושב בגן-עדן ליד רבו ושניהם לומדים בצותא.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
נר לרגלי

הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5