ב – חמר עוון הכעס (מספר הסר כעס מלבך)

——–

כעם הוא מן המידות הרעות אשר ישחיתו העבודה, כי כל מי שיש לו כעס, לא תתישב העבודה בליבו בשעת כעסו, לא ישים אל ליבו לכל מה שיעשה. רק ירבה שבועות ויחלל שם שמים, ויהרוג לרעהו, ויזיק לרעהו, ואפשר בעלות חרון אפו ילך ויעבוד עבודה זרה, או יתאבד ויהרוג נפשו. ועל כן, לא יבטח האדם בעבודתו את ה' אם לא יוכל לכבוש כעסו. (ספר הישר לר"ת, שער ו')

*

הכעס יביאהו אל כל מיני הנקמות וההכאות והרציחות ודומיהן. (מאירי חבור התשובה מ"א, פ"ד)

והנה הכעסן כדאי להחריב עולם מלא, אם יהיה יכולת בידו, כי אין השכל שולט בו כלל. והוא סר טעם ממש ככל החיות. הטורפות, ועליו נאמר (איוב י"ח, ד'): "טורף נפשו באפו, הלמענך תעזב ארץ". והוא קל ודאי לעבור כל מיני עבירות שבעולם, אם חמתו תשיאהו להם, כי כבר אין לו מניע אחר אלא כעסו, ואל אשר יביאהו ילך. (מסילת ישרים י"א)

*

כל מי שהוא כועס, אוולתו נראית וחרפתו נגלית בעיני הבריות, מפני שהכעס גורם לו טירוף הדעת. כעניין שנאמר (משלי י"ב ט"ז): "אויל ביום יוודע כעסו", כלומר, באותה שעה שכועס, נודע כעסו ואולתו. משלו חכמים משל, למה הדבר דומה? לקדירה שהיתה נתונה על גבי גחלים, כל זמן שאינה רותחת אין אדם יודע מה שבתוכה. עלתה רתיחתה – הרי היא פולטתה לחוץ והכל רואין אותה. (מעלת המידות, מעלת הרצון)

*

כל הכועס, יצר הרע מתגרה בו וגורם לו לחטוא. כעניין שנאמר (משלי כ"ט, כ"ב): "איש-אף יגרה מדון ובעל חמה רב-פשע". (שם)

*

הכועס – אינו טועם מה שאוכל, אינו משכיל מה שעושה, חייו ימאסו, גופו נמאס, ישנא לעצמו, ימאסוהו חבריו, בניו ואישתו ירחקו ממנו, יאמר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא ידע, וקלל במלכו ואלקיו. אוי לה למידה שתצטרך תמיד למחילה! וכאשר ימחלו עליה חבריו, כיסתה פניו כלימה. ועל כן אמר שלמה (משלי י"ט, י"א): "שכל אדם האריך אפו ותפארתו עבר על-פשע". ואומר: "כבד ראש ונטל החול, וכעס אויל כבד משניהם". (מדרש שמואל אבות ה' י"ד, בשם הרי"א)

*

הכעסן מאבד את חינו בעיני הבריות, והוא שנוא בעיניהם, ומתוך כך אין מעשיו מקבלים בעיני הבריות. ואפילו אם יש בידו תורה ומעשים טובים, אין העולם למדים ממנו. (אורחות צדיקים שער הכעס)

*

מורי האר"י ז"ל היה מקפיד בעוון הכעס יותר מכל שאר עבירות, ואפילו כשהוא כועס בשביל מצוה, וכעניין משה [שכעס במי מריבה, ומלחמת מדין]. והיה נותן טעם לזה ואמר: כי הרי כל שאר העברות אינם פוגמים, אלא כל עבירה ועבירה פוגמת באבר אחד, אבל מידת הכעס, פוגמת כל הנשמה כולה ומחלפת אותה לגמרי.

והעניין הוא, כי כאשר יכעס האדם, הנה הנשמה הקדושה מסתלקת ממנו לגמרי, ונכנסת במקומה נפש מצד הקליפה. וזה סוד מה שאמר הכתוב: "טורף נפשו באפו" וגו', כי ממש טורף נפשו הקדושה ועושה אותה טריפה, וממית אותה בעת אפו וכעסו, כמבואר בזוהר.

ואף על פי שעושה האדם תיקונים לנפשו, ותשובה מעולה על כל עוונותיו, ומצוותיו רבות וגדולות, הכל נאבדים ממנו לגמרי! לפי שהרי אותה הנשמה הקדושה שעשתה כל המעשים טובים, נתחלפה בטמאה והלכה לו. דצריך שיחזור פעם אחרת לתקן כל התיקונים הראשונים שעשה בתחילה. וכן הוא בכל פעם ופעם כשהוא כועס. נמצא כי בעל הכעס אין לו תקנה כלל, כי תמיד הוא ככלב שב על קיאו, וכו'. (שער רוח הקודש, לרבי חיים ויטל בשם האר"י)

*

מי שהוא בעל כעס, אי אפשר לו כל ימי היותו בעל מידה זו להשיג שום השגה, אפילו אם יהיה צדיק בכל דרכיו, לפי שהוא בונה וסותר את כל מה שבנה על ידי כעסו ומסלק נשמתו הטהורה ועושה את עצמו טרפה. (שער רוה"ק נגיד ומצוה לרח"ו)

*

אי אפשר לאדם להשיג מעלת הקדושה והתשובה עד שיקנה בלבו מידת הענווה יָפֶה, ויסלק ממנו מידת הכעס מכל וכל.

וכמה שיטרח להשיג הקדושה, הנה כאשר יכעס, ברגע יסתלק הכל, ונמצא כל מה שטרח הוא לריק ולהבל. וכאשר יחזור בתשובה ויטרח שוב להתקדש, הנה אם יחזור ויכעס, הרי מאבד שוב עמלו, ואין לדבר סוף. מה שאין כן בשאר עבירות, אינם טורפים ועוקרים את הנפש, רק פוגמים אותה. ובתיקון יחידי של אותה עבירה יסיר הפגם ההוא. אך בקלקול הכעס, צריך תיקונים רבים להחזיר נשמתו הקדושה הנטרפת ממנו. (שם, וראשית חכמה שער ענוה, ג')

*

לב האדם הוא היכל השכינה. והכועס, שנחשב כעובד עבודה זרה, הרי הוא מכניס צלם בהיכל, ומגרש את השכינה מליבו. (ראשית חכמה).

כעס הוא אבי אבות הטומאה. למען הרחמים, הסירו מידה מגונה זו מכם. אדרבה, תראו פנים שוחקות עם אנשים. (צוואת רבי שבתי בן השל"ה)

*

הכעס אינו רק ענף לטומאה, אלא אבי אבות הטומאה, כמו הגאווה. כי הכעס מטמא את האדם מלגו ומלבר [מבפנים ומבחוץ] ועוקר הנשמה מכל וכל, שלא נשאר בו אפילו גיד אחד בקדושה. (מדרש פנחס)

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל בר לבב – אהבת ישראל

מגוון מפורט של מקרים רבים בחיי היום יום הגוררות בסיבתן את עוון "שנאת חינם" עם עצות בחונות ומנוסות להסרת השנאה והחדרת האהבה
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5