ב. הנודר – שבא מיוזמתו ועמד לפני בוראו בהצעת התחייבות, והפר דיבורו, הרי שזילזולו חמור מהעובר על מצוה שנתחייב עליה שלא מיוזמתו

——–

ונראה כי יסוד האיסור הוא משום ד"אמירה לגבוה כמסירה להדיוט", וכמו שהמוסר משהו לחבירו במתנה וכבר באה המתנה לרשות חבירו, הרי שאינו רשאי לשוב ולקחתו מחבירו לאחר שזכה בה חבירו, ולגזל גמור ייחשב, כן האמירה לגבי גבוה, אדם שנודר להקב"ה, זהו כמו שנתן בפועל כביכול ואינו רשאי לחזור בו.

וזאת רצתה התורה שיומחש אצלנו ענין קרבת האדם לבורא, להבין שהיא קירבה של ממש, והמדבר עם הקב"ה, ובפרט המבטיח לעשות לכבודו יתברך לאסור איסר על נפשו – הרי הוא כנושא ונותן ממש עם הקב"ה ועסקו עם הבורא פנים בפנים, ועליו להתייחס לכך במלוא הרצינות, ואם חלילה לא יעמוד בדיבורו, הוא ממש מיפר הבטחה שהבטיח למלכו פנים בפנים, ומלכו הקשיב לו וקיבל את הבטחתו.

אם כן המקבל עליו דבר בנדר, חמור הוא מצד אחד מייתר מצוות התורה שנטווינו עליהם בציווי מה', ומוטלת עליו אחריות גדולה לקיים נדרו אחר שבא הוא מרצונו להבטיח הבטחה לבוראו, דבשאר מצוות גם אם לא יקיימם באמת כראוי – התביעה עליו פחות, אחר שמחוייב הוא בהם ולא מרצונו נטל על עצמו לקום ולקיימם, אולם כאשר נטל על עצמו לקיים דבר מרצונו, הרי שכאן ניגש הוא לפני הבורא מעצמו, כאן חייב להיות הדבר באמת מכל לבו, דאם לא כן משקר הוא את בוראו, ואין לך חמור יותר מזה, דכאן חוצפתו כלפי שמיא חמורה יותר.

ואם כן, הדבר מורה על רקבון שורשי באמונתו של זה שאינו מתייחס לדיבור שדיבר עם הקב"ה בעצמו והבטיחו, ומוכח כי אמונה זו של קירבת הבורא לנברא ובמקביל קירבת הנברא לבורא רחוקה מלבו, ואם כן מוכיח הוא על עצמו שגם את יתר המצוות שמקיים זה אינו מתוך אמונה הנטועה בקרבו אלא מצד ה"הרגל" וה"מלומדה", כי המבחן האמיתי של האדם למדוד את כנות אמונתו, זהו כאשר מתייחד הוא בינו לבין קונו מצד רצונו האישי, שבא הוא מעצמו לאסור איסר על נפשו, וכאן נבחן הוא האם ישמור מוצא פיו לבלתי חללו, מתוך אמונה ברורה שהבטחתו היא למלכו של עולם, ואכן יודע הוא עם מי הוא מדבר ולמי הוא מבטיח, ואם מזלזל הוא בדבר שכזה, מורה הדבר שכל מצוותיו הינם מקופיא וחיצוניות בעלמא חסרי פנימיות.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בים דרך – בראשית

אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5