ב. המידות – חיוב תיקונם מובן מאליו, מבלי שתצוה התורה על כך

——–

והנראה לבאר הוא, המידות הם מחסומים החוסמים את אור התורה מלשכון ומלפעול בלבו של העוסק בה, ואין זה מענין התורה כלל, דהתורה מצד עצמה הינה כח בלתי מוגבל מהבורא הבלתי מוגבל, והינה טהורה וזכה השורה על מקום טהור וקדוש, וכשמוצאת היא כלי ראוי – שורה בו. תיקון המידות מכשירים את הנשמה לקבל את אור התורה, כי בהיות ומתוקן האדם במידותיו, מסלק המחיצות הסובבות את נשמתו, ואז נדבק טהור בטהור, הטהור שהוא התורה, בטהורה שהיא הנשמה, כי לא תתכן התורה להתחבר לאדם המושחת במידותיו, כי מהווה הוא בכך מחסומים סביבו ואין קדושת התורה יכולה לשרות בקרבו, ואדרבא, המקולקל במידותיו לא די שחוסם את אור התורה בפניו, אלא מכניסה לתוך כליו המאוסים, והתורה בוחלת וגועלת מלשרות בו, כך שאין שום שייכות לתורה להיות שוכנת עם אדם ללא מידות.

וליתר ביאור, כשנתן הקב"ה תורה לישראל, נתן להם אוצר זך וטהור, ואילו את הכלים דרש מאתנו להתקינם. משל למלך המבטיח מתנה למשרתו, הרי שהמלך נותן את המתנה, והמשרת ישמרנה בביתו כראוי, אולם אין המלך נותן מתנה למי שאין בו דעת וכלים לשמור בהם את המתנה, ואילו בזה שיצטרך המלך לצוות לעבדו להתקין כלים באופנים מסויימים שיתאימו לאוצר, הרי יורה הדבר על אחת מן השתים, או על שתיהם גם יחד, דהיינו או על פחיתות וטפשות העבד שאינו יודע בערך אוצר מלכו עד שצריך הוא שמלכו יצווה עליו להכין כלים לאוצרו, וכמו כן יורה הדבר בציווי אופן הכנת הכלים כאילו ואין להבין את ערך המתנה מצד המתנה עצמה, שהרי רק אוצר שלא ניתן להבין מצד עצמו את ערכו הוא זה שצריך לצוות להכין כלים בשבילו, והרי אין לך הורדת ערך האוצר כמו בציווי שכזה.

כן הוא בענייננו, אם היתה התורה מצווה לנו להתקין מידות טובות שהם הכלים לתורה, הרי שמורה הדבר שמצד עצמות התורה אין ניתן להבין את גודל ערכה ומהותה, והעובדה שצריך לצוות להכין לה כלים, דלדבר יקר ערך מצד עצמו מובן מאליו שיש להכין לו כלים, והציווי בזה רק גורע מערך הדבר.

וכמו כן יוריד האדון בכך את ערך עבדו וישפילהו להיותו חסר הבנה, שלאוצר יקר ערך שכזה דרושים כלים מתאימים, לכך זה גופא מורה על מעלת התורה בכך שלא ציוותה על תיקון המידות, להורות שהוא דבר המובן מאליו לכל בר דעת הרוצה לאכסן בקרבו את אוצרה הטוב היקר מכל פנינים.

ולתיקון המידות נצרך יראת שמים, והיא האוצר לאכסן בו את התורה, וכנאמר (ישעיה לג, ו): "יראת ה' היא אוצרו".

ולפ"ז יובן הא דאמרו: "זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם המוות", שהוא לכאורה קשה, דמאחר והתורה מצידה סמא דחיי, היאך יכולה לההפך לסמא דמותא?

אלא, "לא זכה" היינו מי שמידותיו מקולקלות, א"כ אוצרו לאצור את התורה שבו – מקולקל, אזי אם לא היה בו תורה כלל, מה בכך שיש לו אוצר פרוץ, וכי מה הפסד יש במחסן פרוץ כשאין בתוכו סחורה, כמה כבר יכולים להזיק המידות הרעות לעם הארץ שאין בו תורה, וכל גאוותו על רוח הבל וריק של הבלי עוה"ז, וכל תחרותו וקנאתו בענייני עוה"ז, ואין לו שום השגה לפגוע בקודש כי אין לו שום שייכות לזה.

אולם העוסק בתורה ומידותיו מושחתות, גאוותו קנאתו ותחרותו על ענייני שמים, ופגיעתו בקודש, וכל שחיתותו מכח הקודש שבו, שמשתמש בקודש שבו להתגאות ולהטיל מורא וכיוצא, הרי שהיא גופא מה שהתורה היא קודש היא שתגרום לכך שתפגע בו מידת הדין ותענישנו, להיותו פוגע ביקרותה ובקדושתה של התורה בכך שמשתמש בה להרע, א"כ הרי שהתורה נעשית לו סם מוות, והיינו שהיא המקטרגת עליו להענישו.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בים דרך – בראשית

אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5