ב. המופת החותך לכך הוא מצות השמיטה

——–

המופת החותך לכך הוא מצות השמיטה וכמו שנבאר.

במצות השמיטה יש בה שינוי במהותה מכל מצוות התורה, שהרי כל מצוות התורה אינם מצד עצמם נסיון עבורנו כמבואר, אכן, יש לנו נסיונות לקיימם והמה המפריעים שמסביב למצוות, אולם לא מצינו שבמצוה בעצמה יהא מונח הנסיון שלא לקיימה, שהרי התורה דרכיה דרכי נועם. יש לנו מצוות רבות כתלמוד תורה תפילין ציצית אתרוג לולב סוכה מצה, וכיוצא, שאמנם יתכנו הפרעות מלקיימם, אולם אין ההפרעות מונחים במצוה עצמה, דמה קושי הפסד וטורח יש בציצית ותפילין או סוכה ולולב, מה שאין כן במצות שמיטה הנסיון וההפרעה מלקיימה מונח בעצם מצוותה שמצריכה לשבות שנה שלימה, לא לחרוש לא לזרוע ולהפקיר את כל היבול.

ויש לנו להתבונן בביאור וטעם מצוה זו, הרי התורה מצוותיה בדרכי נועם המתיישבים על הלב, באופן שיש נעימות בקיומן, ובודאי שלא באופן שתבוא הרגשת עגמת נפש בקיומן, והרי לכאורה אין לך עגמת נפש והרגשת אונס יותר מאשר בקיום מצות השמיטה שהיא לחייב בציווי לאדם להשבית כל פרנסתו ולהפקירה שנה תמימה.

ועוד נתבונן, איך תצווה תורה לעמוד בנסיון קשה כזה לחקלאים ועובדי אדמה שהנם בדרך כלל מפשוטי העם ואינם בעלי ביטחון, הכי קל הוא להזניח ולהפקיר רכוש ומקור פרנסה שנה שלמה?! והיאך נבין שגם במצוה זו אין כפיה ואיכא דרכי נועם, ובהכרח יש לומר כן דמה נשתנתה מצוה זו מכל המצוות שכולם בדרכי נועם.

אולם נראה שבעצם במצוה זו – שלכאורה נסיון הכפיה בתוכה – אזי כדי להוציא מטעות שהנסיון הוא באם נתרצה לכפיה ולהשוותה בזה לכל המצוות – נצטרף עמה הבטחה מפורשת יחד עם ציווי זה של השבתת השדה והוברותה והפקר יבולה: "וצויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלוש השנים" (כה, כא). וכי היכן מצינו שהתורה מבטיחה שכר במזומנים כאן בעולם הזה, ובפרט לשיטת הרמב"ן שבשנה השישית כבר יהא יבול לשלוש שנים, וגם לדעת ה"כלי יקר" שהקשה עליו דאם כן מהי שאלת "וכי מה נאכל בשנה השביעית" (כה, כ), והלא מזונם יהא כבר בשנה השישית לשלוש השנים, ותירץ דהכוונה שמבטיחה תורה דבשנה השישית יהא יבול – אמנם בכמות כמו כל השנים אולם יהא בו ברכה לג' שנים, בכל אופן מצינו "הבטחת התורה" לשלם במזומן לשומרי שביעית.

הרי שראתה התורה צורך מיוחד דוקא במצוות השביעית להדגיש לנו שהמצוות מצד עצמם אין תכליתם לנסיון הנטל אלא עונג, והמקיימם מתענג גם בעולם הזה, והמופת החותך לכך בזה שראתה התורה צורך מיוחד לתרץ את מצוות השמיטה שלכאורה סותרת עיקרון זה, ולכך בארה התורה שאין מטרת מצוות השמיטה לנסיון אם נכפה עצמנו להפסד שבה, אלא אדרבא מטרתה לחזק לנו את מידת הביטחון שבכך נשיג את התכלית – להתענג על ה', ויבואר ענין להתענג על ה' שבמצוות השמיטה באורך במאמר הבא (סד.) שכאמור זו מטרת כל המצוות, לכך אף שאין הקדוש ברוך הוא עושה ניסים בכדי, כאן הבטיח לנו לשנות הטבעים עבורנו, ובאם נשמור שביעית נזכה לנס של יבול שלוש שנים בשנה אחת. ובזה גילתה התורה על כל המצוות, דמצד עצמם טמון בהם עונג ונועם, ולתכלית זו יגיע לבסוף בקיומן, ולא לנצחון הכפייה גרידא.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בים דרך – בראשית

אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5