ב. הדיבור הוא הנפש ולכך אין חמור מפגם הפוגע בעצמות הנפש

——–

הדיבור הוא נפשו של אדם, וכנאמר (בראשית ב, ז): "ויהי האדם לנפש חיה" ותרגומו לרוח ממללא. הרי שהדבור הוא התבטאות הנפש באופן ישיר. והגוף על כל אבריו – נחשב לחיצוניות בייחס לנפש שהיא פנימית, וכשם שאינו דומה מי שניזוקו בגדיו למי שניזוק גופו ממש, כן אינו דומה המזיק ופוגם את נפשו באופן ישיר והינו בדיבור אסור שהרי הדיבור הוא הנפש – לפוגם ומזיק את אבריו שהמה בייחס לנפש כבגדים בייחס לגוף.

ואמנם שבכל מעשה אסור נפגמת הנפש, אולם בחטאי הדיבור האיסור הוא מצד הדיבור, ממילא הפגם מגיע ישירות לנפש כי הנפש היא בעצמותה מבצעת את החטא ללא אמצעי, מה שאין כן בייתר עבירות ואפילו בחמורות כעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, אמנם נפגמת הנפש, אולם אין איסורים אלא באמצעות חיצוניותה ולבושיה שהמה האיברים החיצוניים, ולכך פגם הנפש אפילו בעוונות חמורים אלו הוא פחות, אחר שאין החטא מתבצע ישירות מהנפש.

וכמו לגבי המצוות המחוייבות, ישנם מצוות שהמה תלויות באיברים כמצוות מעשיות, וישנן התלויות במחשבה כאמונת ה', יחוד ה', אהבת ה', יראת ה' ועוד, שהמה העיקר שבאדם לרוממו ולהגדילו במעלות עבודת ה' יותר ממצוות מעשיות שהם חובת כל יהודי הפשוט ביותר.

ואפשר עוד, שהנכון הוא דחמור איסור הדיבור מהרהור רע לפי שהרהור הוא פגם בנפש בלבד, ודיבור הוא צירוף של פגם בנפש עם מעשה, לפי שעקימת שפתיים הוי מעשה, והדיבור כשלעצמו הוא הנפש כמבואר, הרי שבדיבור נעשית פעולת הגוף והנפש יחדיו, ובכל אופן ברור הוא שהיזק הנפש חמור מהיזק הגוף, כשם שמצינו (בהרמב"ם בפירושו למשניות סנהדרין פרק חלק) דהמלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא, מה שלא נאמר אף ברוצח, משום שרוצח – רוצח הוא את הגוף, ואילו המלבין מכה בנפשו של חבירו, ואם כן כשם שב"מוכה" ראינו שההכאה לנפשו של המוכה חמורה מההכאה לגופו, כך בפגם הנעשה ב"מכה עצמו" – חמור הפוגם את נפשו מכח פנימיותו ונפשו מהפגם הנעשה רק מכח אבריו החיצוניים.

והנה ראיה גדולה לדבר מצינו: ד' כתות אינן מקבלות פני שכינה: "כת ליצנים, שקרנים, חנפנים, ומספרי לשון הרע", והנה המכנה משותף שבכולם הוא שכולם חטאם בלשון, הרי שכאשר הדיבור הוא הווית החטא אין חמור ממנו.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בים דרך – בראשית

אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5