בן תורה – הברכה והאושר הכי גדולים בעוה"ז – אפיקי אליהו על התורה

——–

א. וזאת הברכה אשר ברך משה וכו' (לג.א)

איתא במדרש רבה (פי"א.ד) "וזאת הברכה"- זו התורה שנאמר בה (דברים ד.מה) "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל".

ויש להבין המדרש, בקוראו לתורה -"ברכה"!

ב. תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב (לג.ד)

איתא בתרגום אונקלוס – אוריתא יהב לנא משה מסרה ירתא לכנשת יעקב.

ויל"ע, דהאונקלוס תרגם: "יהב לנא"- על תיבות "צוה לנו". ולכאורה ראוי היה יותר לתרגם "ירת לנא"- ולא "יהב" שהוא לשון נתינה – כנתינת מתנה וכדו'?

ג. תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב (לג.ד)

פירש רש"י – תורה אשר ציוה לנו משה מורשה היא לקהלת יעקב אחזנוה ולא נעזבנה.

ויש לידע, מה רצה רש"י בהוספתו אמירת "אחזנוה ולא נעזבנה" אשר איננה קשורה כלל לפשט הפסוק?

ד. שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך (לג.יח)

יש לדקדק, מהו ששינה בלשונו דבזבולון נקט -"בצאתך", ואילו ביששכר אמר -"באהליך"?

ה. עוד צ"ב, מהו השוני (ההיפוך) בין ה"בצאתך" שבזבולון לבין ה"באהליך" שביששכר? [בשונה מכל משל ושירה שנוקטים דבר והיפוכו].

ו. עוד יל"ע, הרי אם זוכה זבולון בתורתו של יששכר ע"י שנותן לו מממונו ומכלכלו. א"כ מדוע כל בן תורה לא יבחר בדרכו של זבולון – יזון תלמידי חכמים, ויזכה בשכר תורתם?

ז. צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל (לג.כא)

יש לבאר כוונת הפסוק!

ח. ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל (לד.יב)

פירש רש"י – "לעיני כל ישראל"- שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם, שנאמר: "ואשברם לעיניכם וכו'".

ויש להבין, מדוע בראות משה כי חטאו ישראל בעגל בחר הוא לשבר הלוחות דווקא. מדוע לא בחר לתת להם התורה בכל זאת, למען יחזרו למוטב וישמרו התורה ומצוותיה?

{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }

יבואר ע"פ יסודו של הגרא"א דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו (ח"ה עמ' 228) בעניין בני תורה. וז"ל – אנשי הרחוב לעולם לא ישיגו ולא יבינו את בני תורה ואת חייהם כלל, מה נפלאת היא מסירות נפשם של בני תורה בדורנו, דהיינו שיש בהם אהבת תורה – בפנימיותם.

היתואר בזמננו מי שמסיר נפשו מכל בחינת העולם הזה – והוא המאושר ביותר, כאומרם ז"ל "פת במלח תאכל וכו', אם אתה עושה כן אשריך בעוה"ז וכו'" (אבות ו.ד) ולא שייך בזה הסבר כלל, אם כך היא המציאות, וזוהי מציאות קדושת ישראל.

עוד הביא בח"ג (עמ' 286) וז"ל – ולעומת זאת, ההנאות הגשמיות שמקבלים בדרך טומאה, הן הן הצער והיסורים עצמם בהבחנת התוכן כנ"ל, מי שרואה את עולמו במבט המגושם, ומתעדן בהנאות הגשמיות לשם הנאה גרידא, דומה לאדם הטובע בביצה חמה וסרוחה, ונהנה מהמליחות החמה שהוא שרוי בה, ואיננו מרגיש כי טובע הוא.

מי שזוכה ומתעלה למבט הרוחני, רואה בעצם עמלו בתורה ומצוות, ובמאמציו להתגבר על הקשיים והניסיונות בעבודת ה', אושרו ועושרו הגדולים, הן בעולם הזה והן בעולם הבא. עכ"ל.

א"כ מבואר – כי האושר והברכה הגדולים ביותר אשר אפשר לקבל מאת ה' יתברך, הוא להיות "בן תורה" היושב ועמל בתורה הקדושה. כי לומד התורה הוא המאושר ביותר בעוה"ז, זהו האושר האמיתי, לא רק בעוה"ב, אלא אף בעוה"ז – להיות שקוע בעסק התורה הקדושה.

{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}

הקושיא הראשונה מתורצת – קרא המדרש לתורה -"ברכה". משום שבאמת הברכה והמתנה הכי גדולה אף בעוה"ז היא הזכייה בתורה הקדושה. כי העוסק בה הוא המאושר ביותר בעוה"ז, וודאי ש"וזאת הברכה"- הכוונה "וזאת התורה".

לפ"ז גם הקושיות ב' וג' מתורצת – דקדק האונקלוס והכריח, כי "תורה צוה לנו" תרגומו: "אוריתא יהב לנא", "יהב"- מלשון מתנה, ולא "ירת"- לשון ציווי. מפני שודאי אין התורה כחוק וציווי – למשא ועול עלינו. אלא הזכייה בתורה היא לטובתנו – כמתנה יקרה, שהרי העוסק בתורה הוא המאושר ביותר אף בעוה"ז, לכן תרגם האונקלוס -"יהב" מלשון מתנה, שהתורה היא הברכה ו"המתנה" הכי טובה לאדם.

ואולי לזה הוסיף הרש"י בפירושו: "אחזנוה ולא נעזבנה" [שאינו מובן מה ראה לכותבו] – כי בא הרש"י ללמדנו, עד כמה יקרה היא התורה. שהיא המתנה הכי טובה לאדם אף בעוה"ז, ע"כ חייבים אנו "אחזנוה ולא נעזבנה" – לא לוותר על מתנה יקרה זו.

לפ"ז גם הקושיות ד', ה' וו' מתורצות – דקדק קרא "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך"- אף שזבולון עוסק הוא בעניני העוה"ז, זוכה הוא לזון את יששכר ולזכות בתורתו בעוה"ב. אך עדיין זבולון אינו זוכה כיששכר – משום שמפסיד הוא את "העוה"ז", שהרי אינו עוסק בתורה, כי לומד התורה הוא המאושר ביותר בעוה"ז, ואף שזוכה הוא בעוה"ב, איננו זוכה לאושר אמיתי אף בעוה"ז כיששכר.

לזה רומז קרא, "שמח זבולון בצאתך"- שמחתך תהיה רק "בצאתך"- מהעוה"ז, בשכר הצפון לך בעוה"ב בזכות תורתו של יששכר, אך ו"יששכר באהליך"- זוכה הוא אף "באהליך"- עוה"ז הארעי, שהוא המאושר ביותר אף בעוה"ז. לזה פשוט, כי אל לו לאדם לבחור להיות ממחזיקי התורה, אלא מלומדי התורה הזוכים לאושר אף בעוה"ז.

לפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי "צדקת ה' עשה"- הטובה והברכה הכי גדולה שישנה, היא "ומשפטיו עם ישראל"- נתינתו לנו את התורה הקדושה, שהיא האושר הכי גדול בעוה"ז ובעוה"ב.

ולפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – אחרי שחטאו עם ישראל בעגל, וכפרו בה' יתברך, פשוט לא מגיע להם לזכות "בתורה הקדושה", כי התורה הקדושה אינה עול על עם ישראל, אלא המתנה והברכה הכי טובה שאפשר לזכות בה, לזה בחר משה לשבר את הלוחות כשראה חטאם.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה

פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5