——–
א. וזאת הברכה אשר ברך משה וכו' (לג.א)
איתא במדרש רבה (פי"א.ד) "וזאת הברכה"- זו התורה. שנאמר בה (דברים ד.מה) "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל".
ויש להבין המדרש, דקרא לתורה -"ברכה"!
ב. וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים את בני ישראל לפני מותו (לג.א)
איתא במדרש רבה (פי"א.ה) – מהו לפני מותו, רבנן אמרי: מה עשה משה, נטל את מלאך המות והשליכו לפניו. והיה מברך השבטים כל אחד ואחד לפי ברכתו.
אמר ר' מאיר: הלך מלאך המות אצל משה, ואמר לו: הקב"ה שלחני אצלך, שאתה מסתלק ביום הזה. אמר לו משה: לך מכאן, שאני מבקש לקלס להקב"ה. מנין? שכתוב: "לא אמות כי אחיה ואספר מעשי י-ה.
ויש לידע, כיצד לא יכל מלאך המוות לקיים את שליחותו, לא יכל לשלוט במשה רבינו, ואף היה מושלך לפני משה?
ג. תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב (לג.ד)
איתא בתרגום אונקלוס – אוריתא יהב לנא משה מסרה ירתא לכנשת יעקב.
ויל"ע, דהאונקלוס תרגם: "יהב לנא"- על תיבות "צוה לנו". ולכאורה ראוי היה יותר לתרגם "ירת לנא"- ולא "יהב" שהוא לשון נתינה – כנתינת מתנה וכדו'?
ד. תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב (לג.ד)
פירש רש"י – תורה אשר ציוה לנו משה מורשה היא לקהלת יעקב אחזנוה ולא נעזבנה.
ויש לידע, מה רצה הרש"י בהוספתו אמירת "אחזנוה ולא נעזבנה" אשר איננה קשורה כלל לפשט הפסוק?
ה. שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך (לג.יח)
וצ"ע בעיקר האי שותפות דיששכר וזבולון, דיש לבאר גדר הדבר, דהנה הכא חזינן דהיה הסכם שותפות ביניהם, ובמדרש תנחומא (פר' ויחי) איתא שהיו מתחלקים ביניהם בשכר.
ויל"ע, דהא קיי"ל דהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש (כתובות נ.) ומדוע ראוי לזבולון ליתן מחצית מעסקיו עבור שכר לימוד יששכר?
ו. עוד יש לדקדק, מהו ששינה בלשונו דבזבולון נקט -"בצאתך", ואילו ביששכר אמר -"באהליך"?
ז. אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותיך ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך (לג.כט)
יש לבאר כוונת הפסוק!
ח. לא כהתה עינו ולא נס לחה (לד.ז)
יש לשאול – כיצד על אף גילו המופלג של משה, לא שלט טבע גופו עליו, עד שלא כהתה עינו ולא נס לחה?
ט. ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל (לד.יב)
פירש רש"י – "לעיני כל ישראל"- שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם, שנאמר: "ואשברם לעיניכם וכו'".
צריך להבין, מדוע כאשר ראה משה שחטאו בעגל, בחר לשבר הלוחות דווקא. מדוע לא בחר לתת להם התורה בכל זאת, למען יחזרו למוטב וישמרו התורה ומצוותיה?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגר"א לאפיאן זצ"ל בספרו לב אליהו (פרשת ויגש) בעניין אין חיים אלא תורה. וז"ל – ומסיימים חז"ל ענין זה באמרם ללמדך שבכל מקום שהיה יעקב יושב היה עוסק בתורה, כשם שהיו אבותיו וכו' ע"ש.
הרי למדנו מה היה עיקר החיים אצל אבותינו אברהם יצחק ויעקב, ואצל השבטים הקדושים, וכן הלאה בכל דור ודור, בידעם כי דברי תורה הם כל חיינו ואורך ימינו לעסוק בהם בפרוזדור, הוא עולם הזה, כדי להכנס לטרקלין – חיי עוה"ב!
מעתה נחזי מה אתנו, אמנם גם אנחנו חוזרים ואומרים בכל יום "כי הם חיינו ואורך ימינו וכו'". עכ"ל.
א"כ מבואר – מעלת התורה, אשר הינה ממש חיים לאדם וכאוויר לנשימה, עד שללא לימוד התורה חשוב האדם למת, שהרי התורה היא חיינו ואורך ימינו. וכדכתיב באורייתא: "כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים".
וכבר אמרו חז"ל: "רשעים בחייהם קרויים מתים"- כי על אף חיותם הגשמית, חשובים הם למתים משום שאינם קשורים למקור החיים – התורה הקדושה.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיא הראשונה מתורצת – "וזאת הברכה"- זו התורה, כי התורה היא הברכה והחיים להחיות האדם, כי בלי תורה אין חיים.
לפ"ז גם הקושיות ב' וג' מתורצות – התורה אשר צוה לנו ה' ה"צוה" הינו "יהב-מתנה"- מתנת חיותינו בעולם, כי בלי תורה אין חיים. ממילא מוכרחים אנו ש"אחזנוה ולא נעזבנה" כי אם נעזוב את חמצן החיים-התורה, מיד נמות ח"ו.
לפ"ז גם הקושיות ד' וה' מתורצות – אמנם, לשם מצות הצדקה "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש", אך לשם חיים חייב אדם אף לתת כל ממונו כדי לחיות.
זבולון אשר היה עוסק במלאכתו והיה בטל מתורת ה' – מקור החיים, מוכרח היה הוא מקור חיות של התורה, אותו קיבל מתורתו של יששכר.
כעת מובן, כי בזכייה ב"חיים" יש לשלם אף יותר מחומש, לזה היה זבולון שותף בממונו עם יששכר בנתינתו לו חצי מכל משכורתו, כי היה יששכר מעניק לו חיים בתמורה.
לזה רמזה לנו התורה, כי "האהליך"- התורה של יששכר, היא המצליחה ומחיה את זבולון, להיות מסוגל "לבצאתך" להלך בעולם, ולהחשב "חי" בעולם.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'"- רק בכח התורה שהיא מקור החיים, זוכה עם ישראל ל"מגן עזרך ואשר חרב גאותיך ויכחשו אויביך לך", זאת בנוסף להיותו "ואתה על במותימו תדרוך"- חי וקיים בעולם, כי בלי תורה אין חיים.
לפ"ז גם הקושיא ז' וח' מתורצות – מלאך המוות לא יכל לקיים שליחותו, לא יכל לשלוט במשה רבינו, ואף היה מושלך לפניו, מפני שהיה משה עוסק "בחיים"- "לא אמות כי אחיה ואספר מעשי י-ה"- מכח היותו מספר מעשי י-ה, והיה עוסק בתורה-החיים לא יכל מלאך המוות לשלוט עליו כלל וכלל, כי היה משה מחייה עצמו בתורת ה'. [כ"כ, היות וכל מהותו של משה היה לימוד התורה שהיא חיים, ממילא כל מהותו הינה סתירה למלאך המוות, אשר לא יכל היה להמיתו].
לזה, על אף גילו המופלג של משה, לא שלט טבע גופו עליו, עד ש"לא כהתה עינו ולא נס לחה", כי התורה היא חיים, והיא אשר חייתה אף את גופו של משה עד שלא כהתה עינו ולא נס לחה.
ולפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – כאשר ראה משה שחטאו ישראל בעגל, בחר לשבר הלוחות דווקא. ולא בחר לתת להם התורה בכל זאת, למען יחזרו למוטב וישמרו התורה ומצוותיה. היות ולאחר שעבדו הם ע"ז היו ברי מוות, וממילא אין טעם לתת להם התורה שהיא מקור החיים.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…