בהפסד זמן ובטורח

——–

ג. חיוב גמילות חסדים הוא אף אם מחמת עשיית החסד יצטרך להפסיד זמנו, ואף אם יש טורח בעשיית החסד, שזהו גוף ציווי התורה. ולא כמו מי שעלה על ליבו להקל בכך. [ואם הטורח גדול מאוד ראה להלן (סעיף יא).]

{(((גמ"ח שיש בו טורח)))

ג. א. אע"פ שיתבאר בע"ה להלן (סעיף ד) כי כל שיש הפסד ממון פטור מן הגמ"ח, וכן יתבאר בעזר אל להלן (סעיף יב) כי באופן שקיום הגמ"ח מפריע לקיום חיים סבירים נפטר, הרי שאין ללמוד משם אף יתר על כן, דכל היכא שיש לו הפסד זמן מחמת עשיית החסד, או שיש בכך טורח, ג"כ יפטר מחיוב גמ"ח, משום דחייך קודמין, וזמנו של האדם וטירחת גופו גם כן כלולים בכלל חייו. שהרי מה שלמדנו שההיתר של חייך קודמין נאמר אף בהפסד ממון הוא מדאמר קרא אפס כי לא יהיה בך אביון, וכדאיתא במתני' (ב"מ דף לג ע"א) וילפי מהאי קרא שלך קודם לשל כל אדם. וכן הוא בסנהדרין (דף סד ע"ב) דאבידתו קודמת לאבידת אביו, דאמר קרא אפס כי לא יהיה בך אביון, שלך קודמת לשל כל אדם, והכי נפסק בש"ע (חו"מ ר"ס רסד, וסי' רעב סעיף י). וכאשר יתבאר להלן (סעיף ד) וא"כ מבואר שהטעם הוא כדי שלא יהיה אביון, ומעתה משום טורח או הפסד זמן אין פטור זה, היות ואין הם מביאים לידי עניות. וממילא חוזר חיוב עשיית החסד למקומו, דאמר קרא ואהבת לרעך כמוך. [ואין הכי נמי אם מחמת הפסד הזמן מפסיד פרנסתו וכדו', בזה פשוט שפטור, והוא משום שכל שמחמת החסד נגרמת לו מניעת רווח נפטר מעשיית הגמ"ח וכדלהלן (סעיף ד).] וכך כתב רש"י (סנהדרין סד ע"ב ד"ה לא יהיה בך אביון) ו"זל, הזהר בעצמך שלא תבא לידי עניות. ע"כ. וכ"כ עוד רש"י בב"מ (הנ"ל) הזהר מן העניות. והביאו הב"י (חו"מ ר"ס רסד). וכ"כ האור זרוע (בב"מ סימן צח) הזהר מן העניות. והרי דהכל הוא משום שלא יבא לידי עניות, הא כשאינו בא לידי עניות, אין היתר זה, וחוזר חיוב ואהבת לרעך כמוך לעשות חסד עם חבירו, אע"פ שיש בזה טורח והפסד זמן.

וזה פשוט וברור שאל"כ יתבטל כליל חיוב מצות עשיית חסד, שהרי כמעט לעולם החסד נזקק לטורח, ולעולם ועד יש בו הפסד זמן, וא"כ יתבטל החיוב, וזה לא ניתן להאמר.

ועוד בה, שהרי סדר הדברים הוא שיש חיוב דאורייתא של עשיית חסד מדכתיב ואהבת, ועל זה בא הציווי חייך קודמין, שבאופן שמתנגד החסד כנגד חייו, הרי שחייו קודמין. ומסברא היינו לומדים רק חיים ממש קודמים, וככל חיובי התורה שהם אף אם יש הפסד ממון בקיומם, בכל זאת המה מחוייבים, וכגון מצוות צדקה, פדיון שבוים, וכן ציצית עולה כסף וכו', אך הפוסקים למדו שה"ה אף הפסד ממון, מדכתיב אפס כי לא יהיה בך אביון, ואילולי הפסוק היינו אומרים שבכה"ג לא נאמר חייך קודמין. ומעתה מה שהתחדש שהפסד ממון קודם לחיוב גמ"ח, הוא דוקא בזה, ואין לחדש יתרה מכך שאף כשאין הפסד ממון כל שיש טורח פטור, דמאי שנא מכל חיובי התורה שהמה אף אם יש טורח, שהרי ציווי כל המצוות הוא לטרוח לקיים את המצוה. ועל כן הוא הדין הכא שיש חיוב על אף הטורח, שזהו כל תכלית הציווי. וכדי לחדש שכשיש טורח פטור, צריך ראיה שתכריח שיש לשנות מצוה זו משאר מצוות התורה.

אפי' מאה פעמים

ב. וכן מוכח מהאי דשנינו בנדרים (דף לט ע"ב) גבי חיוב ביקור חולים אפי' מאה פעמים, ואין לך טורח כה גדול כמו לבקר אותו חולה מאה פעמים, ומפורש דחיוב חסד הוא על אף הטורח. וכן פסק הרא"ש (שם פ"ד סימן ח). ובספרי (דברים סי' קטז) גבי צדקה פתח אפילו מאה פעמים. ובב"מ (דף לא ע"א) גבי השבת אבידה השב אפילו מאה פעמים, וכן הוא בחולין (דף פז ע"א) וכן פסקו הרי"ף (בב"מ דף יז ע"א מדפיו) והרא"ש (פ"ב סימן כג) והרמב"ם (הל' גזילה ואבידה פי"א הי"ד) והש"ע (חו"מ סי' רסו ס"ב). וגבי טעינה ופריקה נפסק כן בש"ע (חו"מ סימן רעב סעיף ד) דחייב לטעון ולפרוק אפילו מאה פעמים. ומדין ביקור חולים הנזכר למד בעל המשנה ברורה בספרו אהבת חסד (פ"א סעיף ז) לחייב כן אף גמ"ח ו"זל, אין שיעור למצות גמ"ח אפילו עד ק' פעמים. ולא ירע לבבו לחשוב כמה מטריח עלי האיש הזה תמיד בלקיחת המעות ובפירעון, כמו שאינו כועס על מי שהוא דופק תמיד על פתחי חנותו ליתן לו ריוח בעסקו וכו'. עכ"ל. ובנתיב חסד במקום ביאר דיליף הכי מדין גמ"ח שבגופו שהוא ביקור חולים דאמרינן בנדרים עד ק' פעמים ביום, וכן ה"ה לענין גמ"ח שבממונו. וכן מדאמרו בב"מ (לא ע"ב) העבט אפי' ק' פעמים. עכ"ד. והרי לנו שחיוב גמ"ח אפי' מאה פעמים, ואין זה שייך בלא טורח, והרי משום כך הוצרך האהבת חסד להוסיף מוסר לחזק ברכים כושלות שלא ימאסו בטורח, וכנזכר, ומכל זה ראיה שחיוב גמ"ח הוא על אף הטורח. [וע' להלן (סימן ד סעיף י אות ג) שהראנו פנים דבעת טורח מרובה שפיר יפטר אם צורכו של הזקוק לחסד אינו כה גדול ע"ש.]

ואין לדחות ראיה זו דשאני הני שדרשו אותם לכך לחייב מאה פעמים, דוקא בהם אמרו דין זה דאפי' מאה פעמים יעשה, ואין דין זה אמור אף בשאר גמילות חסדים. שהרי בעל המשנה ברורה באהבת חסד הנ"ל, כן למד מדין ביקור חולים לדין גמ"ח, לפי שביקור חולים הוא גמ"ח. וכן חזינן בעוד דוכתי טובי, דחשיבי ביקור חולים גמ"ח, ולמדו מכאן לשם. דכן מבואר במסכת בבא מציעא (דף ל עמוד ב) אמר מר, אשר ילכו זה ביקור חולים, ומותיב עלה בגמ', היינו גמילות חסדים. לא נצרכה אלא לבן גילו. דאמר מר בן גילו נוטל אחד מששים בחליו, ואפילו הכי מבעי ליה למיזל לגביה. בה, זו קבורה. היינו גמילות חסדים. לא נצרכה אלא לזקן ואינו לפי כבודו. עכ"ל הגמרא. ולהדיא דביקור חולים וקבורת מתים הם גמ"ח גמור, ורק שהתרבה בהם חומרא יתירה שנאמרה רק בהם ולא בשאר גמ"ח. וכ"כ הרמב"ן בהשגותיו לספר המצוות (שורש א ד"ה והתשובה הרביעית) והנראה בכל זה שכל אלו גמילות חסדים הם, ובכלל ואהבת לרעך כמוך הם נכנסים, וכל שנתרבה בגמילות החסד בזקן ואינה לפי כבודו, ובבן גילו מאי זה מקום שיתרבה, הכל מצוה אחת היא, לגמול חסד עם האח. עכ"ל. וכן הוא בלשון הרמב"ם (רפי"ד מהלכות אבל) ושאר הראשונים דלעיל (סימן א סעיף ב) דגמ"ח ילפינן מואהבת, והקישו ביקור חולים לשאר גמ"ח, וכן משאר פוסקים הנזכרים לעיל (סימן ג סעיף א) דגמ"ח נפיק מוהלכת בדרכיו, ושם נאמר מה הוא מלביש ערומים, קובר מתים, מנחם אבלים, אף אתה כן. והרי שאלו דוגמאות, וה"ה לכל גמ"ח. וכן בשו"ת התשב"ץ (ח"ב סי' קלא) מדין השבת אבידה שהוא קודם לאביו, וכן מכך שהוא קודם לאביו להתיר עצמו מבית האסורים, יליף דגם פרנסתו קודמת לצדקה, ופסקו הרמ"א (יו"ד סי' רנא סעיף ג), ונשען עליו בשו"ת מנח"י (ח"ו סי' קא). והרי חזינן דיליף מדין השבת אבידה לדינים אחרים. והכי מבואר בשו"ת הר"ן (סימן עה) דהשוה קבורה לכל גמ"ח, ורק מפני שדרשו דרשה מיוחדת לרבות קבורה כדאיתא בבב"מ (דף ל ע"ב) בה, לרבות שבקבורה חייב אף זקן ואינה לפי כבודו. וכן הוא בש"ע (חו"מ ר"ס רסד) בדין השבת אבידה שיש פטור כשיש לו הפסד ממון, וסיים על כך מרן ואף על פי כן, יש לו לאדם ליכנס לפנים משורת הדין, ולא לדקדק ולומר שלי קודם, אם לא בהפסד מוכח. ואם תמיד מדקדק, פורק ממנו עול גמילות חסדים, וסוף שיצטרך לבריות. עכ"ל. והרי שדין השבת אבידה דין גמילות חסדים יש לו. ולהדיא כן הוא בשו"ת אבקת רוכל (סי' קצה ד"ה הטענה השמינית) דיליף מדין השבת אבידה לדין גמ"ח ו"זל, ואין גמ"ח שיפסיד אדם ממונו בשבילו, דיותר הוא חייב להיותו חס על נכסיו מעל נכסי חבירו, כדאשכחן במשיב אבידה. עכ"ל.

ושוב ראיתי שכן משמע כדברינו בסמ"ע (חו"מ סימן רסד ס"ק ב) גבי פטור של אפס כי לא יהיה בך אביון, ושלא ידקדק אדם לומר שלי קודם. דכתב ו"זל, פירוש, מפני דבכל דבר הצלת ממון חבירו יכול אדם למצוא לו צד היתר ולומר אני קודם לילך ולטרוח על שלי פן אפסיד חובי, או אתבטל ע"י השבה זו מעסק פלוני שיהיה לי מזה ריוח ממון. עכ"ל. והעתיקו הבאר היטב (שם על סעיף ג). והרי שהדגיש שרק הפסד ממון פוטר ולא בלעדיו. וכן בספר אהבת חסד (ח"ב סוף פי"א ד"ה ועל כן) כתב שאפילו אם מטריחו להלוותו פעמים ושלש, אל יתרפה מלהלוות, ושיסתכל על מעשה ההלוואה והחסד כעל עסק, שכשם שאם היו באים לסחור עמו פעמים ושלש לא היה קץ בהם, אלא שש ושמח, כן במעשה החסד על יקוץ, אלא ישוש וישמח. וע"ש באורך שכל הפרק סובב כנגד העצלות במעשה החסד.

ג. איברא דבספר משפטי השלום (הנד"מ פי"ג סעיף יג) אחר שהביא דין חייך קודמין, ושהוא אף לענין פרנסתו קודמת לכל אדם. כתב ו"זל, והיוצא מזה שה"ה בהרבה מהמצוות של גמ"ח, אין החיוב אלא באופן שלא יגיע לעצמו שום נזק ע"י קיום המצוה. וכתב (בהערה כב) ולפי"ז לא רק בממונו חייך קודמין, אלא גם בהקדשת זמנו לצורך אחרים, אם יש לו לעצמו ג"כ צרכים כאלו, אמרינן חייך קודמין. עכ"ל. ולהאמור זה אינו, דאף שמפסיד זמן, ואף שטורח בגופו, זהו גוף המצוה, ומחוייב בכך, ובזה לא שייך הכלל חייך קודמין וכאמור, וע"ע להלן (סעיף ז). [אולם הוסיף עוד פרט "אם יש לו לעצמו ג"כ צרכים כאלו", ולמעלה בהלכה הלא ביאר שחייך קודמין, גם אם אין לו צרכים כשל חבירו, כל שמגיע לו שום נזק פטור. וא"כ לא הבנתי לשיטתו מנין הוציא כן. אולם לענ"ד לדינא הדין אמת, אחר שהוסיף פרט זה, והוא בהשען על אשר יבואר בע"ה להלן (סעיף ד) שכשלשניהם יש אותו צורך, הרי שחייך קודמין. ע"ש.] וראה עוד להלן בספרו שערי משפט (הנדפס בסוף הספר פרק ט הערה ב) ששם הסתפק בדבר ולא הכריע. כי כתב שראה כתוב שאין צריך להתעכב ולהפסיד אוטובוס עבור השבת אבידה, שהפסד זמן נחשב הפסד. וכתב על כך, ולכאורה צריך ביאור, שבהשבת כל אבידה, בנוסף על הטירחה אף יפסיד זמן, וזו צורת המצוה. וצ"ע. עכ"ל. והרי שכאן מספקא ליה מילתא.}

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שלחן ערוך המדות – א

הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך – הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א – בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" – התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5