בהמשך – לא יענה אמן קצרה – ספר מנחת שי

——–

עוד כתב הטור מגמ' שם העונה אמן ארוכה מאריכין לו ימיו ושנותיו ובלבד שלא יאריך בה יותר מדאי. וכתב הב"י וכתבו התו"ס דטעמא לפי שאין קריאת התיבה נשמעת כשהוא מאריך יותר מדאי וכתבו הגהות מיימוניות בפ"א מהלכות ברכות (דפוס קושטא הי"ד) בשם הירושלמי (שם) העונה אמן ארוכה יאריך ימיו בטובה כמה שיעורה כדי שיכול לומר אל מלך נאמן.

וכ"פ מרן לא יענה אמן חטופה, דהיינו כאילו האל"ף נקודה בחטף; וכן שלא יחטוף וימהר לענות אותו קודם שיסיים המברך; וכן לא יענה אמן קטופה, דהיינו שמחסר קריאת הנו"ן ואינו מוציאה בפה שתהא ניכרת; (גם לא יפסיק באמצע המלה) (ב"י בשם הערוך); ולא יענה אמן יתומה, דהיינו שהוא חייב בברכה אחת וש"צ מברך אותה וזה אינו שומעה, אע"פ שיודע איזו ברכה מברך הש"צ, מאחר שלא שמעה, לא יענה אחריו אמן, דהוי אמן יתומה. הגה: ויש מחמירין דאפילו אינו מחויב באותה ברכה, לא יענה אמן אם אינו יודע באיזה ברכה קאי ש"צ, דזה נמי מקרי אמן יתומה (טור בשם תשב"ץ); ולא ימתין עם עניית האמן, אלא מיד שכלה הברכה יענה אמן (אבודרהם). ולא יענה אמן קצרה, אלא ארוכה קצת, כדי שיוכל לומר: אל מלך נאמן; ולא יאריך בה יותר מדאי, לפי שאין קריאת התיבה נשמעת כשמאריך יותר מדאי.

וכתב המ"ב (ס"ק כט') בחטף פירוש בשווא. (ובהלכה ברורה אות כב' כתב היינו שקורא האלף בחטף פתח ולא בקמץ). עוד כתב המ"ב והוא הדין שלא יאמר אמן בשאר נקודות בשור"ק או בחול"ם וכה"ג כי בכל זה אין משמעות פירושו לשון האמנת דברים אלא יקרא האל"ף בקמ"ץ גדול.

עוד כתב (ס"ק ל') שיש אנשים שמתחילין לענות בעוד שהש"ץ עומד עדיין בחצי תיבה אחרונה וזה אסור: וכתב ביה"ל (ד"ה קריאת הנון) שאמן קטופה הוא לא דווקא שמחסר קריאת הנון אלא נקט מלתא דשכיח וה"ה אם מחסר קריאת האל"ף או המ"ם. ב"ח וע"ת.

עוד כתב (ס"ק לא') שלדעת מרן אמן יתומה היא דוקא אם רוצה לצאת באיזה ברכה שהוא חייב כגון שרוצה לצאת ידי תפלה וקידוש וכה"ג אבל אם אינו חייב כגון שכבר התפלל לעצמו אף דמצוה לכל אדם לשמוע חזרת הש"ץ מ"מ אין עליו חיוב בעצמיות הברכה וכ"ש אם האמן הוא מסתם ברכות דעלמא מותר לדעת המחבר לענות אף שהוא אינו יודע על איזה ברכה הוא עונה רק ששמע לאחרים שעונים והרמ"א בהג"ה פליג ואוסר אפילו בכל הברכות אם אינו יודע על איזה ברכה הוא עונה: (בהליכות עולם ח"א (עמוד קצה') ובהלכה ברורה אות כד' כתב נכון להחמיר שלא יענה אמן אפילו בברכה שלא יוצא בה אם לא יודע איזה ברכה מברך המברך).

עוד כתב (ס"ק לג') לדעת הרמ"א אם יודע על איזה ברכה הוא עונה מותר לענות בכל הברכות אפילו בחזרת הש"ץ כיון שכבר התפלל ואינו מחויב בעצם הברכה ויש מאחרונים שמחמירין בחזרת הש"ץ וס"ל דמכיון דתקון רבנן שיחזור ש"ץ התפלה אפילו כולם התפללו כאלו מחוייבים באותה ברכה קרינן להו ואין להם לענות אפילו יודע באיזה ברכה קאי הש"ץ אם לא שמע סיום הברכה מהש"ץ גופא ויש לחוש לזה לכתחילה ליזהר לשמוע כל ברכות י"ח מפי הש"ץ גופא וגם בלא"ה מצוה לכוין לשמוע ברכת הש"ץ וכדלעיל בס"ד אבל בדיעבד אפי' אם לא שמע רק שידע איזה ברכה מי"ח מסיים הש"ץ יענה אמן כיון שכבר התפלל בעצמו: וכתב בביה"ל (ד"ה ושליח ציבור) מה שכתב מרן ושליח ציבור מברך אותה נקט ש"צ כדי לשלול בזה דעת האורחות חיים בשם רב האי שהובא בבית יוסף דסבירא ליה דבציבור עונה אף על פי שלא שמע בעצמו הברכה עיין שם. עוד כתב בביה"ל (ד"ה וזה אינו) אפילו אם שמע את הברכה בתחילה ולא שמע בסוף נחשב שלא שמע הברכה ולכן אם רוצה לצאת ידי חובת איזה ברכה ולא שמע את סופה לא יענה אמן. וסיים וצ"ע.

עוד כתב (ס"ק לד') מה שכתב הרמ"א שצריך לענות אמן מיד כשכלה הברכה, שמיד היינו תוך כדי דיבור ושיעור תוך כדי דיבור הוא מחלוקת הפוסקים י"א שלושה תיבות וי"א ארבעה תיבות וביותר מזה לא יענה כלל דהוי בכלל אמן יתומה. ובצבור קי"ל דעד שכלו רוב הצבור לענות אמן הוא עדיין בכלל הברכה ומותר לכ"א לענות עמהם. וכתב בביה"ל (ד"ה מיד שכלה) שאם עונה כל אחד ואחד בתוך כדי דיבור של חבירו שפיר דמי כיוון שענית האמן נחשב כחלק מהברכה. ועיין במ"ב להלן ס"ק מב' ובביה"ל שם שאם סיימו רוב הציבור לענות אמן והש"ץ מתחיל הברכה הבאה בחזרת הש"ץ שוב לא יענה.

עוד כתב (ס"ק לה') אם שליח ציבור מאריך בניגון של ואמרו אמן יאמרו הקהל אמן מיד כי הניגון הוי הפסק ודוקא אם מאריך הרבה בניגון. ודוקא לענין קדיש שכבר כלה עצם הבקשה אחר תיבת בזמן קריב או אחר תיבת דאמירן בעלמא אבל אם הש"ץ מאריך בשאר ברכה בסופה באיזה ניגון לא יענה אמן כ"ז שלא סיים את עצם התיבה של הברכה:

עוד כתב (ס"ק לו') שלא יענה אמן קצרה מפני שנראה שדומה עליו כמשא.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל

מנחת שי – הלכות

הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5