בהמשך – בביה"ל ריש סימן עט' הביא הקדמה לסימנים אלו מהפמ"ג ובתוספת נופך. – ספר מנחת שי

——–

דע דהדין צואה נחלק לעשרה דינים: (א) צואה מלאחריו ומצדדים: (ב) לפניו: (ג) במקום גבוה יו"ד או נמוך יו"ד: (ד) צואה בחדר אחר ופתח פתוח: (ה) צואה בעששית: (ו) צואה במים: (ז) ריח רע שיש לו עיקר: (ח) צואה במקומה: (ט) דין מי רגלים ועביט וגרף של רעי: (י) אשפה וצואת בהמה.

א. צואה מאחריו או מן הצדדים אסור מן התורה לקרות ק"ש ולהתפלל ולדבר ד"ת [או לברך שום ברכה הרמב"ן בליקוטיו] משום שנאמר והיה מחניך קדוש וכל תוך ד"א חניה של אדם הוא (בהלכה ברורה אות ב' מן הצד מחוץ לארבע אמות אם אי אפשר בענין אחר יש להקל, ואם רואה בלי שיטה ראשו דינה כלפניו). ואם קרא במקום שראוי להסתפק ואח"כ מצא חוזר וקורא כמו שנתבאר בסוף סימן ע"ו עי"ש.

ב. צואה מלפניו מרחיק מלא עיניו ופליגי בזה הרא"ש והרשב"א הרשב"א סובר דלאו דולא יראה לך ערות דבר קאי נמי אצואה ולכן אסור מלפניו כמלא עיניו. ולהרא"ש הלאו דולא יראה קאי רק על ערוה, ובצואה נאמר רק הפסוק והיה מחניך קדוש, וכל תוך ד"א חניה של אדם הוא, ומה שאסור לרא"ש לפניו כמלא עיניו באותה הרשות, או מטעם איסור דרבנן או גם מה"ת דכל שרואה אותה לפניו כמלא עיניו בכלל חניה הוא ואסור. ונ"מ ביניהם, אם הצואה בחדר אחר לרשב"א אסור כיון שרואה אותה ולרא"ש מותר אע"פ שרואה שהרי הוא במחנה קדוש. עוד נ"מ כשהיא באותה רשות מחוץ לד' אמות לרשב"א אסור לדבר ד"ת ומותר בהרהור שהרי מ"ערות דבר" דורשים דיבור אסור הרהור מותר, אבל להרא"ש אסור בהרהור שלא נאמר ערות דבר בצואה.

ג. צואה במקום גבוה יו"ד או נמוך יו"ד דהוי רשות אחרת להרא"ש אפילו רואה שרי דלאו דלא יראה לא קאי עלה ולהרשב"א אסור כנ"ל ולכו"ע מהני בזה עצימת עינים כיון שהוא ברשות אחר כ"כ המשבצות זהב וסתם פה כהמ"א סק"ח ושם חזר מזה ומשמע דדעתו להחמיר. ובמקום הדחק יש להקל [דה"ח] . (בהלכה ברורה אות ז' כתב יש להקל לקרוא ק"ש או להתפלל או לברך). ואם צריך שיהיה רוחב ד' יתבאר בפנים אי"ה.

ד. צואה בעששית מותר גם להרשב"א אפילו שרואה שהתורה התירה צואה מכוסה שנאמר וכסית, ומסתפק הפמ"ג אם הצואה בחדר אחר ויש לו דלת שאם אנו אומרים פתח פתוח כנעול דמי נחשבת הצואה כמכוסה ויהא מותר להרשב"א אפילו כשרואה. אך מדברי השו"ע לא משמע שהרשב"א יתיר בזה כמו שכתב המ"ז בעצמו וכן כל האחרונים סתמו בזה ולא חילקו.

ה. צואה בעששית מותר דבכסוי תליא רחמנא. ומשמע מפרש"י והרמב"ם דאפי' אם אין הצואה מכוסה כלל רק מחיצת זכוכית מפסקת ביניהם זו היא הכסוי ולאו דוקא שיכסה הצואה מכל צדדיו . [ וצ"ע על הא"ר בסימן פ"ז שכתב שם לענין מטה גבוה עשרה שמפסקת בינו לצואה דבעינן שיהא מחיצותיה מגיעות לארץ מכל הצדדים דלפי דברי הפמ"ג הנ"ל פשוט הוא דלא בעינן רק בצד המפסיק בינו לצואה וצ"ע]. והנה שיעור רוחב המחיצה לא זכר הפמ"ג מאומה ועיין סי' פ"ז במ"א סק"ד דאם המחיצה בבית בעינן שתהא חוצצת מכותל לכותל ע"ש ואם בשדה לא זכר שיעורה ועיין בנ"א כלל ג' שהאריך בזה ודעתו דכל שהיא רוחב ד"ט חשיבא מחיצה להתיר כנגדה אבל לא כנגד האויר ע"ש. עוד כתב הפמ"ג אם צואה בחוץ ורואה תוך החלון זכוכית שרי לכו"ע שהרי מחיצת זכוכית מפסקת ביניהם ואפילו הרשב"א בסעיף ב' דאוסר ברשות אחרת כשרואה אותה מ"מ כשיש מחיצת זכוכית שרי.

ו. השישי. צואה במים לאו כסוי הוי אע"ג דלגבי ערוה הוי כסוי כבסימן ע"ד סק"ח במ"א בצואה לא כבסימן ע"ו מ"א סק"ט דכתיב וכסית והאי לאו כסוי מיקרי משא"כ לגבי גלוי ערוה.

ז. השביעי. ריח רע שיש לו עיקר הוי כצואה מן התורה ע"כ צריך להתרחק מלאחריו ד"א ממקום שכלה הריח ואם קרא חוזר וקורא. וריח רע שאין לו עיקר איסורו רק מדרבנן ולא צריך להרחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח. וריח רע שיש לו עיקר הנמצא ברשות אחרת נחשב כריח רע שאין לו עיקר ולא צריך להרחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח. (ובהלכה ברורה אות ח' כתב והמיקל בזה במקום הצורך יש לו על מה שיסמוך). ובצואה מכוסה לדעת הרשב"א הריח היוצא נחשב לריח רע שאין לו עיקר, ולדעת הרוקח והאשכול נחשב לריח רע שיש לו עיקר .(ובהלכה ברורה אות ג' כתב וריח רע שיש לו עיקר היינו כגון צואת אדם שיוצא ממנה ריח רע בין שהיא גלויה ובין שהיא מכוסה).

ח. השמיני. צואה עוברת ואין עומד במקומו ג"כ הוא ד"ת כן משמע בגמ' ופסק השו"ע בע"ו ס"ג דלפניו כמלא עיניו ולאחריו ד"א. ומהרמב"ם משמע והב"ח פסק כן דאף מלפניו די בד"א. (ובהלכה ברורה סימן עו' אות ה' אפילו היתה רחוקה ממנו יש לאסור כל שרואה אותה).

ט. התשיעי. מי רגלים מן התורה אסור רק נגד העמוד, הא שותת וכ"ש אם הם בארץ מדרבנן . (בבירור הלכה סימן עח' אות ב' הביא מחלוקת הראשונים אם שותת הוא מדרבנן). מ"מ צריך להרחיק ממי רגלים כמלא עיניו לפניו ולאחריו ד"א. וכ"ז כשאין מסריחין הא כשמסריחין מדין תורה אסור.

י. העשירי. אשפה שריחה רע ונבילה שמסרחת וכל דבר כיוצא בזה דינו כצואה ומן התורה אסור [ואם אין לאשפה ריח איסורה רק משום דסתמא יש בה צואה ומ"ר אבל כשידוע שאין בה א"צ להרחיק וכן בכל דבר המסריח אינה רק כשהוא כיוצא באלו שר"ר שלהן חזק ואין דרכן ליפסק מהרה וכפי הסכמת המ"א בס"ק י"ג הלא"ה אין צריך להרחיק רק עד שיכלה הריח כנלענ"ד] וה"ה עביט של מי רגלים וגרף של רעי נמי מן התורה אסור. ולענין צואת בהמה וחיה יבואר בסוף הסימן.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל

מנחת שי – הלכות

הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5