א. משמעות מלכויות – "כי אליך עינינו"

——–

"בר נש אזיל בהאי עלמא וחשיב דדיליה הוא וישתאר בגוויה לדרי דרין" – זוהר (ח"ג קכ"ו ע"א).

אצל רבים מאתנו אין הרגשה של צורך לבקש חיים כפשוטו מהשי"ת, אדם מבקש רק מה שחסר לו, דהיינו: בריאות, פרנסה, ואילו על חיים חיותו האדם בטוח בדבר. ואילו שלימות "המלכויות" היא כשישנה הרגשת "עבדות", ועל העבד יש להיות עיניו תלויות באדונו גם על דברים שנראים בטוחים, כי "עבדות" ביאורה שאין לעבד משלו כלום ממש.

ונראה עוד, דמה שאין בני אדם מבקשים חיים, הדבר נובע מחסרון יסודי אצלנו שאיננו מעריכים את החיים כפי ששווים הם החיים, ואיננו מודעים לערכם האמיתי מה ניתן להשיג בהם, ומה ניתן לרכוש בכל רגע של חיים, ואף שרוצים אנו לחיות, אולם להבדיל גם בעלי חיים חפצים בחיים, אלא שמבלי לדעת היטב את אפשרות ההישגים בכל רגע מהחיים, החיים מזולזלים אצל בני אדם.

הבה ונראה לכך ראיה שאכן איננו מעריכים מספיק את החיים הניתנים לנו, ואף מזלזלים במתנה זו, ולכך איננו מעריכים כל יום נוסף בחיים, וכל שכן שאיננו רואים צורך לבקש ולהתחנן על כל יום נוסף שנזכה לחיות. ונבאר זאת בדרך משל.

משל לאדם שהמלך חפץ היה ביקרו, ונתן לו שקים למלא מאוצר המלך כחפצו, אולם רק לשעה אחת! ומה שיספיק באותה שעה למלאות – יהא שלו. הרי אם יזלזל האדם בזמן הזה המצומצם של השעה, הרי פשוט הוא דאין נחשב אדם זה שמזלזל בזמן חייו, אלא יותר מכך – מזלזל הוא באוצר יהלומי המלך. דאם היה מעריכם כראוי, היה מנצל כל שניה ושניה מהשעה שנתנה לו לאוספם, אם כן הפשע אינו מתחיל מזלזול בזמן, אלא מזלזול ביהלומי המלך, וכתוצאה מכך הזמן נהיה מבוזבז, והוא פשוט, דהזמן אין לו חשיבות מצד עצמו אלא מכח מה שניתן לעשות בו, שהרי מלטש יהלומים זמנו יקר יותר משומר קישואים.

לעינינו נראה שמבינים אנו חשיבות החיים, והעובדה שאכן רוצים אנו לחיות, אולם איננו יודעים באמת את ערך החיים, רוצים אנו לחיות ואכן מעריכים אנו את החיים כשומר קישואים זה – החפץ בחייו בשביל דברים הזוטרים שמשיג בחייו. והרי ללא ספק המלטש יהלומים יחפוץ יותר בחיים, אחר שיודע שמשיג הוא בחייו יותר, וכן על זה הדרך, כמה שיבין האדם שיכול הוא להשיג יותר באמצעות החיים – כן יחפוץ ביותר בחיים ויהא חרד ביותר על כל יום ועל כל שעה מימי חייו, וכל שלא חס על זמנו, מורה הדבר שחסר אצלו הערך כמה ניתן להשיג בחיים, ולפי זה אם איננו רואים לנכון לבקש על חיים – כמשמעו – לחיות עוד שנה ועוד שנה, אין זה אלא מפני שמזלזלים אנו במצוות ובתורה שא"א לקנותם אלא באמצעות החיים, ויהלומי התורה והמצוות חסרי ערך כראוי בעינינו, ולכן מזלזלים אנו בזמן היקר שיש לנו – להעבירו לבטלה.

ויש להתבונן בערך כל מצוה ומצוה מהא דאיתא בגמ' (סנהדרין צ"ו ע"א): שכר ג' פסיעות שרץ נבוכדנצר לעצור את המכתב שלא נכתב כראוי לכבודו של הקב"ה, וזכה למלכות ג' דורות.

וכמו כן בשכר "ואל הבקר רץ אברהם", זכו ישראל לשליו, וכן בזכות "ויקח חמאה וחלב", זכו ישראל למן מן השמים, וכל על כל פרט ופרט (עיין גמרא ב"מ פו, ב, ועוד בהרחבה ובפירוט במדרש ב"ר מח, י).

וכן יש להתבונן יקרות כל מצוה, מרבי אליעזר ששחרר עבדו לצורך עשירי למנין (גיטין לח, ב).

וכן מהא דחייב רבן גמליאל לאותו שגזל ברכת כיסוי הדם מחבירו בעשרה זהובים (חולין פז, א).

וכן יש להתבונן מהא דמובא באיגרת הגר"א בשם חז"ל: כל רגע שחוסם האדם פיו בעוה"ז, זוכה לאור הגנוז שאין שום מלאך ובריה יכולים לזכות בו, הרי שאפילו משתיקה יכול האדם לזכות לנצח באמצעות החיים.

והגאון הצדיק רבי אליהו לאפיאן היה אומר, שכדאי לו לאדם כל עמלו ויסורי חייו בשביל פעם אחת שיענה אמן בחייו, וכדאיתא בחז"ל: התינוק מאימתי זכאי לעוה"ב – משיאמר אמן.

וכמסופר על הגאון מווילנא, שקודם פטירתו אחז בציציות טליתו ובכה, ואמר: עולם עולם כמה יקר אתה, בעד פרוטות אחדות שקונה אדם ציצית זוכה ורואה פני שכינה, ואילו לאחר פטירתו גם אם יתן כל הון דעלמא על מצוה אחת לא יועיל לו.

וכשנעריך את המצוות אז נעריך את החיים, דא"א לקיום המצוות מבלעדי החיים, ואז נבוא בחיל ורעדה לבקש חיים מאלקים חיים.

וכמו כן נחשיב את החיים, כי רק בחיים אפשר לתקן את הקילקול דאין תשובה לאחר מיתה, כמובא בגמ' שיורשים אין מביאים קרבן חטאת על אביהם דאין כפרה לאחר מיתה.

וראה עוד בחשיבות החיים בדברינו לעיל פרשת בראשית (מאמר ב').

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בים דרך – בראשית

אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5