א. כמה עיונים הקשורים לפורים

——–

"משנכנס אדר מרבים בשמחה".

א. ויש להבין מה נשתנה חג הפורים שיש להרבות בו בשמחה כבר מתחילת החודש שחל בו החג.

ב. וכמו כן, מה נשתנה חג זה שיש להרבות בו בשמחה יתרה "עד דלא ידע", מה שלא מצינו בשום חג אחר, ואפילו במועדים שנצטווינו מהתורה במצות "ושמחת בחגך", לא מצינו ציווי או מנהג בשמחה יתירה כבחג הפורים, ובפרט שהשתיה המרובה היא מנהג הגויים בחגיהם, ומה עניניה לקיימה בחג זה, וכמו כן לא מצינו הקדמת השמחה לפני המועד.

ואם תאמר שהוא מפני הנס המופלא שנעשה בו, לא נבין מדוע נס חג הפסח קטן מנס חג הפורים, או נס החנוכה מה נופל הוא בעוצמתו מנס הפורים, ומדוע אם כן בניסן וכסלו אין מצות הקדמת השמחה כפורים, וכמו כן אין בהם מצות הפרזת השמחה כבפורים.

ג. ובפרט יש להבין, הא דאיתא דמועד חג הפורים הוא היחיד שישאר לעתיד, כמובא במדרש "שוחר טוב" (משלי פרשה ט'): כל המועדים בטלים וימי הפורים לא יהיו בטלים, שנאמר: "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם".

ופירש המהר"ש אלקבץ בספר "מנות הלוי": כל הימים טובים יהיו בטלים, אין הכוונה שיתבטלו לגמרי ולא יחוגו אותם – חלילה לומר כן, אך יתבטלו כדבר הבטל בשישים נגד הניסים הגדולים אשר תחזינה עינינו במהרה, חוץ מנס הפורים שלא יתבטל, דגדול הוא מהניסים דלעתיד לבוא, עד כאן. ויש לבאר מה היחודיות שבנס פורים ייתר על כל המועדים.

ד. ועוד יש לתמוה תימה גדולה בנוסחת המגילה כפי שנסחוה מרדכי ואסתר, והיא מדוע נסחו מרדכי ואסתר את המגילה בדרך צירוף מיקרים גרידא, ומוכח מנוסחת המגילה שדקדקו וטרחו מרדכי ואסתר לנסח את המגילה בהעלם גמור, "ונזהרו" שלא להזכיר שם שמים במגילה לא בשם ולא בכינוי, ואדרבא אם יבוא סופר ויכתוב המגילה בתוספת שם שמים, הלא מגילה זו תהא פסולה, והלא אדרבא כדי לפרסם הנס ולהחדיר בנו אמונת ה' היה להם לנסח את המגילה בדרך של הזכרת שמו יתברך, ולהכניס מתורה שבעל פה המבארת לנו בגמרא את גודל הניסים שהיו במהלך נס פורים, וכגון זכות תפילתו של משה רבנו מלמעלה ומרדכי מלמטה, כ"ב אלף תינוקות של בית רבן, נס נידודי השינה ופתיחת ספר הזכרונות, נס חרבונא שהוא אליהו הנביא וכדומה, ולמה טרחו לנסח המגילה בדרך נעלמת כאילו וכל הנס שארע היה בדרך מקרה, והוא שבדרך סיבה הרג המלך את ושתי, ואם כן טבעי הוא שלאחר מכן יחפש נערה יפה, ומצא את אסתר ש"במקרה" היתה יפה יותר מכל הבתולות, ו"במקרה" מרדכי מתהלך לדעת את שלום אסתר, ובכך הציל את המלך מבגתן ותרש, וטבעי הוא שיכתב זכותו בספר הזכרונות על שהציל את חיי המלך, טבעי שתידד פעם שנת המלך ו"במקרה" הביאו לו ספר הזכרונות, ו"במקרה" נפתח בדיוק בסיפור הצלת חיי המלך על ידי מרדכי, וטבעי הוא מכבוד המלכות לשלם לזה שהציל את חיי המלך. וכמו כן המן היה שר גדול שונא ישראל כנהוג בכל הדורות, ובהיות שאסתר ראתה לנכון להגן על עמה, בקשה עליהם חיים וחסד, ואחשורוש שמלך טפש והפכפך היה, הסכים להרוג את המן – שרו, מפני אשתו, כמו שקודם הרג את אשתו מפני שרו. ובכך גלגלו את כל הנס הגדול של ההצלה, ובודאי כוונה עמוקה היתה להם למרדכי ואסתר בזה.

ואומנם נזכר במגילה: "לך כנוס את כל היהודים וצומו עלי וכו"'. אומנם זה נכתב בקיצור בפסוק אחד, וכל אריכות מעשה הנס נזכר במהלך הטבעים והסיבות באריכות גדולה תוך העלם האירועים הניסיים שהיו במהלך הישועה. וכי בכך יתפעל ויתרגש נפש הקורא בפרסום הנס, ובפרט בנס פורים שדוקא עליו נצטווינו לשמוח יותר מכל הניסים שהיו לעם ישראל.

ה. ובכלל יש להבין, מה נשתנה נס הפורים שנצטווינו לנסחו על מגילה ולכתוב ולקרוא את פרטי האירוע מהחל ועד כלה, מה שלא נצטווינו לערוך מגילת אנטיוכוס וכדומה, ולקוראם ברוב עם ובפרסומי ניסא כמגילת אסתר.

ו. וכמו כן יש להבין, מדוע תקנו לנו חכמים מצוה מיוחדת המסתעפת לחג הפורים והיא מצות קריאת פרשת "זכור", אחר שעצם המצוה שייכת לכל ימות השנה, והוא אחד מעשר זכירות שיש מצוה לזוכרם בכל זמן.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בים דרך – בראשית

אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5