אמירת הקידוש

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד.
——–

יום השישי – אוחז את הכוס ואומר: "יום השישי ויכולו השמים…" [ראשי תיבות שם הויה ברוך הוא], ומברך הגפן וברכת הקידוש כפי שמופיע בסידורים. (א רנט)

"שומע כעונה" – כל מצוה שקיומה בדיבור, שייך בה דין: "שומע כעונה", דהיינו שהשומע את הדיבור מאדם אחֵר, נחשב לו כאילו הוא עצמו אמר את הדברים. למשל: השומע קריאת מגילה בפורים, ומכוון לצאת ידי חובה מהקורא, והקורא גם מכוון להוציאו, נחשב לו כאילו הוא עצמו קרא את המגילה. וכן בקידוש, כאשר המקדש מכוון להוציא ידי חובה את השומעים [כבר מאמירת "ויכולו"], והם מכוונים לצאת ידי חובת קידוש, נחשב להם כאילו הם עצמם קידשו.

לא מבין – עולה חדש שאינו מבין את שפת המקדש, אינו יוצא ידי חובה בשמיעה ממנו, אבל אם יברך בעצמו בפיו, אף שאינו מבין מה שאומר, יוצא ידי חובה. על כן, יקריאו לו את הברכה מילה מילה, ויאמרה אף שאינו מבין. (סימן קצג ס"א. א ער)

דקדוק – יאמר את הקידוש כהוגן, ולא יבלע תיבות ואותיות. ואם השומע רואה שהמקדש בולע אותיות, יאמר בעצמו את נוסח הקידוש בלחש, ויסתכל על כוס היין שביד המקדש, ולא יענה 'אמן' אחר ברכתו, אך יטעם לפחות מעט מהיין. (א רסט)

סגולה לזכרון – כשאומר בקידוש "זכרון למעשה בראשית", יאריך בתיבת 'זכרון', ויכוון שיזכה לזכרון בלימוד התורה. וכן מנהגו של מרן הראשון לציון שליט"א.

לחיים – קודם ברכת הגפן, אומר המקדש: "סברי מרנן", ויענו השומעים: "לחיִּים" (מדרש תנחומא, זוהר, ועוד ראשונים). ובזה גם יעוררו דעתם לכוון לצאת ידי חובה. ואמרו בתלמוד (שבת סז ע"ב): מעשה ברבי עקיבא שעשה משתה לבנו, ועל כל כוס וכוס שהביא לחכמים, אמר: "חיים ויין לפיהם של החכמים ותלמידיהם". והיינו, כדרך שאנו מברכים "לחיים" בשתיית היין. (שבת ב יז)

"ברוך הוא וברוך שמו" – היוצאים ידי חובה מהמקדש, לא יענו אחר אמירת שם ה' "ברוך הוא וברוך שמו", כי יש בזה הפסק. ומי שטעה וענה, אינו חוזר לקדש.

{ כן כתבו פני יצחק אבולעפייא, מהר"ש אבוהב, דגול מרבבה, מגן אברהם, חידושי הרז"ה, הגאון רבי דוד פארדו, מהר"י עייאש, הגר"א, מחנה חיים, תורת חיים סופר, מגיד תעלומה, החוזה מלובלין, טהרת המים, בן פורת יוסף, כף החיים, שמח נפש, אפרקסתא דעניא ועוד. וכל שכן לפי מה שכתב הגאון רבנו זלמן שאפשר שאם ענה, לא יצא ידי חובתו, כי הוא משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות, וצריך להזהיר לרבים הנכשלים בזה. גם ערוך השולחן כתב, שאסור לענות שהרי זה הפסק, וההמון אינם יודעים זאת, ואינם יוצאים ידי חובה, וכן דעת הגאון רבי משה פיינשטיין שלא יצא ידי חובה.} ומה שיש טוענים שאותם שנהגו לענות יש להניחם במנהגם, כבר כתב השדי חמד, שנהגו כן משום שלא כולם היו יודעי ספר, ולא ידעו שיש לחלק בין ברכה שיוצאים בה לברכות החזרה וכיוצא. וכן כתב בדברי יעקב, שבטעות נהגו כן ויש לבטל מנהגם. ואף הגאון החסיד רבי אלעזר בן טובו שהיה ראב"ד לעדת המערבים בירושלים קרא תגר על הנוהגים לענות. ובספר משא חיים כתב, שמנהג שהוא נגד רוב הפוסקים, אין להחזיקו ולכותבו בספר, אפילו אם אין יכולת לבטלו. וכתב הריב"ש בשם הר"ן, שבענייני התורה והמצוה, אין לנו להניח הדרך שדרכו בה רבותינו הפוסקים, ונכניס עצמנו במשעול הכרמים, שלא מדוחק כלל. ע"כ. ובכלל, לא ראינו שום טענה וסיבה בדברי המחזיקים בכח במנהג לענות, וכל טענתם מפני שכך נהגו ולא יותר. (שו"ת יביע אומר ח"ח סימן כב אות ח. שבת ב כא)

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה

כסלו התשע"ג
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5