אינך אלא כגבאי וכגזבר על הצדקה – אפיקי אליהו על התורה

——–

א. אם כסף תלוה את עמי את העני עמך (כב.כד)

מבואר, כי אדם המבקש להלוות מכספו, עליו להלוות לעני תחילה.

ולכאורה יש לתמוה, הרי בודאי סיכויי החזרת הממון קלושים יותר כאשר ילווה הוא לעני. מדוע א"כ, מחייבתו התורה להלוות לעני תחילה?

ב. אם כסף תלוה את עמי (כב.כד)

פירש רש"י – "אם כסף תלוה את עמי"- ר' ישמעאל אומר: כל אם ואם שבתורה – רשות, חוץ משלושה, וזה אחד מהן.

והקשה האור החיים, מדוע א"כ, בכל זאת מדבר הפסוק בלשון "אם"- בלשון ספק, במקום לנקוט לשון ודאי?

ג. את העני עימך (כב.כד)

יש לדקדק, מהו שהוסיף קרא תיבת "עימך", דמיותרת היא?

ד. לא תהיה לו כנושה (כב.כד)

יש לתמוה, מדוע "לא תהיה לו כנושה"- הרי חייב הוא ממון, ועליו לשלם ולהשיב ממון לבעליו אשר הלווהו?

ה. לא תהיה לו כנושה לא תשימון עליו נשך (כב.כד)

יש לדקדק, מדוע נקט קרא לשון "כ-נושה" בכף הדמיון, ולא נקט בסתמא לא תהיה לו "נושה"?

ו. עוד יש לדקדק, מהו דנקט לשון "נושה" דווקא?

ז. והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני (כב.כו)

צריך להבין, מה נוגעת צעקת הלווה הכא למלווה. מדוע חייב המלווה להשיב לו את משכונו משום אותה צעקה, והרי הצעקה היא עניין שבין הלווה להקב"ה? [הגר"ח שמואלביץ במח ולב]

ח. עוד יש להבין, מה שייך הכא "כי אם יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני", הרי חייב הוא ממון, ובדין יש למשכן ממונו בכדי שיחזיר את חובותיו? ומדוע אף מחוייב להשיב לו עבותו בלילה?

פרשת שקלים

ט. לתת את תרומת ה' (ל.טו)

יש לדקדק, מהו דנקט קרא: לתת את "תרומת ה'", דמשמע כי התרומה הינה מה' לנו, ולא שאנו נותנים את התרומה לה'?

י. העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל (ל.טו)

יש לידע, מה העניין ש"העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט" בנתינת התרומה, מדוע הרוצים להוסיף על שיעור התרומה, אינם יכולים להוסיף לתוך קופה אחרת וכדו'?

יא. ולקחת את כסף הכיפורים מאת בני ישראל (ל.טז)

איתא בתוספתא (פ"ק דשקלים) – תניא, ממשכנין ישראל על שקליהן, כדי שיהא קורבנות ציבור קרבין מהן, מפני שקורבנות ציבור מרצין ומכפרין בין ישראל לאביהן שבשמים. וכן מצינו בתרומת שקלים ששקלו בני ישראל במדבר שנאמר: "ולקחת את כסף הכיפורים מאת בני ישראל".

וצ"ע, הלא כל מצוות עשה שבתורה כופין את האדם לקיימם, ומה טעם בעינן לקרא מיוחד "ולקחת את כסף הכפורים" למילף מיניה שממשכנים על תרומת השקלים?

{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }

יבואר ע"פ יסודו של הגר"ח שמואלביץ זצ"ל בספרו שיחות מוסר (מאמר מה) במאמרו עשות חסד. וז"ל – בספורנו מפרש בדרך אחרת, וז"ל: "אע"פ שלא יוכל לצעוק עליך חמס שהרי הוא חייב לך, מ"מ כשיצעק אלי על עניותו הגורמת לו להיות ערום בלי לבוש על ידך, אתן לו קצת ממה שהייתי חונן אותך יתר על סיפוקך כדי שתוכל לפרנס בו אחרים. "כי חנון אני", והנני חונן כל צועק כשאין לו חונן זולתי.

לפיכך טוב לך שאתה תחוננהו בהשבת העבוט, באופן שיתמיד לך החן מאתי, שתוכל אתה להלוות ולפרנס אחרים".

ומדבריו למדים אנו צורתה של מידת החסד, שחייב אדם לידע כי כל מה שיש לו יותר מכדי צרכו הוא רק לצורך זולתו, [וכלפי הצרכים ההכרחיים אמרו חז"ל (ב"מ סב א): "חייך קודמין", אבל המותר כולו לאחרים הוא], ובעבור זה ניתן לו, והוא אינו אלא כגבאי וכגזבר, ואם לא יתנהג בממונו באופן הראוי ינטל ממנו, וזהו יסודם של החיובים הרבים במידת החסד. עכ"ל.

א"כ מבואר – כי מה שנותן הבורא ית' לאדם יתר על כדי סיפוקו, הינו למען עשות חסד בממונו, כי כל מה שיש לו יותר מכדי צרכו הוא רק לצורך זולתו. והוא אינו אלא כגבאי וכגזבר על אותו הממון לחלקו לעניים הראויים לממון.

{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }

הקושיות א' וב' מתורצות – אומר האור החיים: וז"ל, כי זה הוא אומרו "אם כסף תלוה את עמי"- פרוש: אם ראית שהיה לך כסף יתר על מה שאתה צריך לעצמך, שאתה מלוה לעמי – תדע לך שאין זה חלק המגיעך אלא חלק אחרים, שהוא "העני עימך"- ובזה רמז כי צריך לפתוח לו משלו.

ואולי כי רמז לו גם כן שלא יתנשא ויתגדל על העני בראותו כי הוא הנותן לו – הוא אומרו "לא תהיה לו כנושה"- לשון נשיאות ומעלה, כי משלו הוא נותן לו. עכ"ל.

לזה דקדק קרא בנוקטו: "אם" כסף תלוה את עמי. לרמז, כי אותו כסף אינו מוכרח להיות שלו, אלא הינו רק כגבאי וכגזבר על הממון, ואם לא ישתמש בו כראוי, יעבור הממון לאחריות אחר – כי אינו הבעלים הוודאי והבלעדי על ממון זה.

לזה אף ציוותה התורה את אותו אדם המבקש להלוות מכספו, להלוותו לעני תחילה. על אף שבודאי סיכויי החזרת הממון קלושים יותר כאשר ילווה הוא לעני. כי באמת, איננו בעל הממון, אלא כגבאי וכגזבר לתיתו לעני, כי לשם כך הוסיפו לו על כדי סיפוקו.

לפ"ז גם הקושיות ג'. ד'. ה' וו' מתורצות – דקדק קרא באומרו: "את העני עימך" בהוספתו תיבת "עימך", לרמז, כי אותו יתור ממון אשר רוצה אתה להלוותו, "את העני עימך"- הינו ממונו של העני אשר "עימך"- באחריותך, ואתה אינך אלא כגבאי וכגזבר לתיתו לעני.

לכן, "לא תהיה לו כנושה"- כי הרי הממון הינו בכלל שלו. ואינך אלא "כ-נושה" בכף הדמיון – דומה ל"נושה", אך בפועל אינך אלא גבאי וגזבר על ממון זה לתיתו לעני, ואיננו שלך כלל וכלל.

ממילא לכן, לא תהיה לו "נושה"- לשון נשיאות ומעלה, כי משלו אתה נותן לו.

לפ"ז גם הקושיות ז' וח' מתורצות – אומר הגר"ח שמואלביץ בספר מח ולב (עמ' ע"ח), ע"פ דברי הספורנו (דלעיל) כי חידש כאן הספורנו חידוש גדול: אין זקוק האדם ליותר מכדי סיפוקו. את ה"יותר" קיבל כדי שיפרנס אחרים! וע"ז נאמר "שמעתי"- שיש לך יותר מכדי סיפוקך ואתה לוחץ את זולתך, מה תהיה התוצאה? – אטול את הנותר ואתן לזולתך.

לכן בודאי, עוול הוא ללווה כאשר לוחצו המלווה מפני שאין לו במה לפרוע, על אף שחייב הוא לו ממון ההלוואה, כי הרי ממון העני הוא אשר ניתן למלווה להיות גבאי וגזבר עליו. לכן "והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני".

פרשת שקלים

לפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – דקדקה התורה באומרה: לתת את "תרומת ה'". דמשמע, כי התרומה הינה מה' לנו, ולא שאנו נותנים את התרומה לה'. ללמדנו, כי באמת, כל כספינו המיותר יתר מכדי סיפוקינו איננו בעלים עליו, אלא הינו בבחינת "תרומת ה'" לנו – כגבאים וכגזברים על אותו הממון לתיתו לביהמ"ק.

לפ"ז גם הקושיא העשירית מתורצת – "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט" בנתינת התרומה, ואף הרוצים להוסיף על שיעור התרומה, אינם יכולים להוסיף לתוך קופה אחרת וכדו'. כי מאחר ואינם מצווים על נתינת ממון זה, ממילא אין בממונם ממון אשר נתנו ה' להם למען יתנו התרומה, ונתינתם הינה מממונם האישי, לכן אל להם לתיתו למען לא יצטרכו לבריות וכדו'.

ולפ"ז גם הקושיא הי"א מתורצת – "ממשכנין ישראל על שקליהן"- מפני שאין האדם בעלים כלל על ממון זה, אלא איננו אלא כגבאי וכגזבר על אותו הממון לתיתו לביהמ"ק. לכן ממילא כאשר מתעכב מלתת מעות המקדש למקדש, יש למשכן וליטול ממון זה בעל כורחו.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה

פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5