אין חיים אלא תורה – אפיקי אליהו על התורה

——–

א. ונאמר לא נוכל לרדת אם יש אחינו הקטן אתנו וירדנו כי לא נוכל לראות פני האיש ואחינו הקטן איננו אתנו. ויאמר עבדך אבי וכו'. ויצא האחד מאתי ואמר אך טרוף טורף ולא ראיתיו עד הנה. ולקחתם גם את זה מעם פני וקרהו אסון והורדתם את שיבתי ברעה שאלה (מד.כו-כט)

יש להבין, מדוע חשש כ"כ יעקב אבינו שמא כשישלח את בנימין למצרים ימות ויקרה לו אסון, הרי הולכים האחים יחד עימו, ויוכלו הם בודאי להגן עליו שלא "יקרהו אסון"?

ב. ואמר אך טרוף טורף ולא ראיתיו עד הנה (מד-כח)

יש לדקדק, מהו שנקט יעקב "ולא ראיתיו עד הנה". משמע, שישנה מציאות שיראהו בעתיד. וצ"ב, דא"כ, נסתרים דבריו מריש דבריו דאמר: "אך טרוף טורף", דמשמע, כי כבר לא יראהו בעתיד?

ג. ולקחתם גם את זה וקרהו אסון (מד-כט)

יש לדקדק, מהו שייתר להוסיף תיבת "גם"?

ד. וכלכלתי אתך שם כי עוד חמש שנים רעב פן תורש אתה וביתך וכל אשר לך (מה.יא)

איתא בבעל הטורים – וכן אומר יוסף ליעקב, מוטב שתבא לכאן אף ללכת חוצה לארץ, פן תורש מתורה, כי לא תוכל ללמוד שם מפני הרעב.

ויש להבין – מפני מה ראה יוסף להוסיף את עניין התורה, הא מצד הרעב בלחוד מותר היה ליעקב לצאת מן הארץ (כדאיתא ברמב"ם פ"ה מהל' מלכים ה"ט)?

ה. וישלח את אחיו וילכו ויאמר אלהם אל תרגזו בדרך (מה.כד)

פירש רש"י – אל תתעסקו בדבר הלכה שלא תרגז עליכם הדרך.

ויל"ע, הרי כעת בדרך חזרת האחים אל יעקב, יהיו עסוקים הם מן הסתם כיצד לספר את הידיעה על מציאת יוסף, ומה תהיה תגובתו וכו'. כיצד א"כ, העלה יוסף על דעתו כי בדרכם לארץ ישראל יהיו עסוקים בלימוד וכ"ש בלימוד בעיון, עד שיש לחשוש שמא "תרגז עליהם הדרך"?

ו. ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי (מו.כו)

יש לדקדק, מהו שייתר קרא תיבת "עוד", דמיותרת היא?

ז. ויפג לבו כי לא האמין להם וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אלהם. וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אתו ותחי רוח יעקב אביהם (מו.כו-כז)

יש לידע, מה גרמו כ"כ העגלות, שהניחו כעת את דעתו של יעקב אבינו?

ח. ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גושנה (מו.כח)

איתא במדרש רבה (צה.ג) שלחו להתקין לו בית ועד, שיהא מורה בו דברי תורה ושיהו השבטים לומדים בו וכו'.

ויש להבין, מדוע השתהה יעקב מלראות את בנו יוסף [אשר לא ראהו כ"ב שנים] עד לאחר שיתקן לו יהודה בית ועד תחילה?

ט. עוד יש לידע, מהיכן הכריח המדרש, כי מה ששלח יעקב את יהודה למצרים היה בכדי "להתקין לו בית ועד", הרי לא כתב זאת קרא מפורשות?

י. ויאסור יוסף מרכבתו וכו' וירא אליו ויפל על צואריו ויבך על צואריו עוד (מו.כט)

פירש רש"י – אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף, ולא נשקו. ואמרו רבותינו: שהיה קורא את שמע.

ויש להבין, מדוע נזכר יעקב דווקא כעת לקרות קריאת שמע, מדוע לא השתהה בקריאתה ברגע משמח כל כך זה של מציאת בנו?

יא. ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי בימי מגוריהם (מז.ט)

צריך להבין, כיצד יעקב מבכה על הייסורים אשר נתנו לו מן השמים, כיצד לא קיבל עליו את הדין?

{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }

יבואר ע"פ יסודו של הגר"א לאפיאן בספרו לב אליהו [על הפרשה]. בעניין אין חיים אלא תורה וז"ל – נראה, כי הלא באו השבטים הקדושים אצל יעקב אבינו, "ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים", והא ודאי כי אם אמרו השבטים על יוסף כי הוא "חי", ודאי כלול בלשון הזה גם שהוא בשלימותו הרוחנית, כי אלו ח"ו לא כן היה, לא היו אומרים עליו לשון זה "עוד יוסף חי".

וכבר אחז"ל (ברכות י"ח) רשעים בחיים קרויים מתים, וודאי הכין הוא, כי שפת השבטים הקדושים היא שפת התורה הקדושה. ועוד האיך אפשר לפרש אחרת שיבשרו לו השבטים הקדושים ליעקב אבינו שיוסף חי על הגוף לבד ח"ו. וכו'

ומסיימים חז"ל ענין זה באמרם ללמדך שבכל מקום שהיה יעקב יושב היה עוסק בתורה, כשם שהיו אבותיו וכו' ע"ש.

הרי למדנו מה היה עיקר החיים אצל אבותינו אברהם יצחק ויעקב, ואצל השבטים הקדושים, וכן הלאה בכל דור ודור, בידעם כי דברי תורה הם כל חיינו ואורך ימינו לעסוק בהם בפרוזדור, הוא עולם הזה, כדי להכנס לטרקלין – חיי עוה"ב!

מעתה נחזי מה אתנו, אמנם גם אנחנו חוזרים ואומרים בכל יום "כי הם חיינו ואורך ימינו וכו'". עכ"ל. (ע"ש שהאריך בביאור העניין)

א"כ מבואר – כי בלי תורה אין חיים, בבטלת האדם מן התורה כמת חשוב הוא – התורה היא חיים ממש לאדם.

{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }

הקושיות א' וג' מתורצות – חשש יעקב כ"כ על בנימין הצעיר שמא כשירד למצרים יתפתה אחר תאוות מצרים וייטמא בהם. מבחינת יעקב היתה זו סכנת מיתה ממש לבנימין, כי בלי תורה אין חיים.

לזה דקדק יעקב באומרו: "ולקחתם גם את זה", רימז יעקב, כי אם לבנימין תקרה מיתה רוחנית, תהיה זו מיתה כמיתת יוסף ("גם"- כיוסף) ואף גרועה ממנה.

אף דקדק לומר: "וקרהו אסון"- ולא רק מיתה, כי מיתה רוחנית בעיני יעקב היתה גרועה עוד יותר ממיתה גשמית, כי מיתה רוחנית היא "אסון"- גם בעוה"ז וגם בעוה"ב, כי בלי תורה אין חיים.

לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – י"ל על דרך המוסר, כי ודאי הרגיש יעקב בקדושתו כי [ישנה אפשרות כי] עוד יוסף חי, אך עדיין היה אבל הוא עליו, כי האמין יעקב שאם יצא יוסף "מבית יעקב"- בית הקדושה, ודאי כבר מת רוחנית "ואך טרוף טורף" שנטרף הוא במיתה רוחנית הגרועה ממיתה רגילה, ודקדק יעקב לומר יעקב "ולא ראיתיו עד הנה", כי ישנה מציאות שכן יראהו בעתיד. אך בעיני יעקב אם אינו חי חיי תורה נחשב הוא עדיין למת ממש "ואך טרוף טורף".

לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – ידע יוסף כי בשביל יעקב אשר כל חייו הוא התורה, ובלי תורה אין חיים, סיבת רעב כלל לא תשפיע עליו לרדת למצרים הטמאה ולהסתכן רוחנית, כי היה מעדיף יעקב למות גשמית ולא להסתכן רוחנית, כי זו מיתה גרועה יותר.

לכן יוסף נקט בדבריו לאביו, את סיבת "פן תורש מתורה" אשר אז ישנה "סכנת חיים" ממש, כי בלי תורה אין חיים. ובאמת, לבסוף השתכנע יעקב וירד מצרימה מפני סיבה זו.

לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – ידע יוסף כי השבטים הקדושים אשר בשבילם תורה היא חיים ממש, אף לאחר מציאת יוסף וכל הכרוך בכך, בודאי בדרכם לארץ יעסקו בתורה הקדושה, כי התורה היא כאוויר לנשימה – חיים ממש. לכן הזהירם יוסף כי כאשר יעסקו בתורה, "אל יתעסקו בדבר הלכה פן תרגז עליהם הדרך".

לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – בשביל יעקב אף אם יוסף חי גשמית, אם אינו שלם בתורתו – כמת חשוב. לכן הדגישו השבטים ליעקב "עוד" יוסף חי, כי הוא חי רוחנית ונשאר הוא שלם בתורתו ורוחניותו, והוא עוד חי את חיי התורה האמיתיים.

לפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – מסביר הגר"א לאפיאן: אמרו חז"ל כי נזכר יעקב אבינו באיזה פרק פירש הימנו יוסף ואמר בלבו יודע אני שבפרק עגלה ערופה פירש ממני יוסף וכו' וכו'

ואכן מסיימים חז"ל שגם יוסף היה יודע באיזה פרק פירש הימנו ושלח לו העגלות וכו' וזהו מה שנאמר בפרשה "וירא את העגלות אשר שלח יוסף וכו' ותחי רוח יעקב אביהם" ופירש"י סימן מסר להם במה היה עוסק כשפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה. וזהו שנאמר: "וירא את העגלות אשר שלח יוסף" ולא נאמר: "אשר שלח פרעה", ע"כ והוא מה שאמרנו, כיון שראה שנזכר בתורתו הרי הוא בשלמותו ועודנו "חי" באמת חיים של תורה ויראת שמים, אז "ותחי רוח יעקב אביהם".

לפ"ז גם הקושיות ח' וט' מתורצות – מסביר הגר"א לאפיאן: כי יעקב, אשר כל חייו הם התורה הקדושה, בודאי לא היה יורד למצרים אם לא היה נמצא שם בית תלמוד לעסוק שם בתורה הקדושה, כי בלי תורה אין חיים.

לכן היה פשוט למדרש, כי מה ששלח יעקב את יהודה למצרים, היה בודאי לשם בניית בית ועד, כי בלי תורה אין חיים.

אף הסכים יעקב להתעכב משום כך מלרדת מצרימה, על אף ציפייתו הגדולה לראות את בנו יוסף אשר לא ראהו כ"ב שנים, כי בלי תורה אין חיים, וכדי לחיות חייבים "להתקין שם בית ועד, שיהו מורים בו דברי תורה ושיהו השבטים לומדים בו וכו'".

לפ"ז גם הקושיא העשירית מתורצת – יעקב על אף ציפייתו הגדולה לראות את בנו יוסף, אף ברגע שחבק ונשק את יוסף, חייב היה יעקב "לחיות", ובלי תורה אין חיים, כי התורה בשביל יעקב הינה כאוויר לנשימה ממש. לכן אף ברגע חשוב זה, עסק יעקב בקריאת שמע, כי פשוט היה יעקב מוכרח לחיות.

ולפ"ז גם הקושיא הי"א מתורצת – בעיני יעקב, "חיים" פירושו: חיי התורה, אשר בודאי היו חיים מתוקים ומאושרים ליעקב אבינו. אך לשאלת פרעה את יעקב "כמה ימי שני חייך"- בודאי התכוון פרעה לחיים של בחינת פרעה – חיי העוה"ז.

בעיני יעקב, הגדרת חיים אלו באמת, הינה בבחינת "מעט ורעים היו ימי שני חיי"- חיי שקר וטומאה, אשר אין בהם ממש. ובאמת, כלל לא התכוון יעקב להרהר על דין ה', אלא רק לבטא מהם חיי העוה"ז. בעוד שחייו האמיתיים של יעקב, היו מושלמים ומתוקים, חיים של עסק התורה אשר היא "החיים".

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה

פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5