אופן ההפקר – מצוות הארץ: בהלכה ובאגדה

——–

אין הפירות נעשים הפקר מעצמם, אלא בעל השדה צריך להפקירם בפיו. ואם לא הפקירם, אסור לקחת מפירות אלו ללא רשותו. ואמנם גם אין לקנות ממנו פירות אלו [מפני שאין נותנים דמי שביעית לעם הארץ, כדלהלן]. ומכל מקום אם קיבל ממנו את הפירות במתנה, מותר לאוכלם, וינהג בהם קדושה, ככל דיני פירות השמיטה. {רמב"ם, רש"י, רבנו שמשון, הסמ"ג, החינוך, הרמב"ן, הרשב"א, הריטב"א, המאירי, הרידב"ז, מרן באבקת רוכל. (שנב, שנג, שנה)

}

האוכל מהפירות הנ"ל שלא הופקרו, צריך להפריש מהם תרומות ומעשרות מספק, ולכן לא יברך על ההפרשה. ויפריש מעשר ראשון ומעשר עני, אבל אין צריך ליתנם ללוי ולעני בפועל. שכיון שאין חיוב המעשר בודאי, הרי כלל בידינו שהרוצה להוציא מחברו, עליו להביא ראיה שמגיע לו, ועל הלוי והעני להביא ראיה שפירות אלו חייבים בודאי במעשר ומגיע להם.

ולאחר שיפריש תרומה גדולה ותרומת מעשר, לא יאבדם בידיים אלא יניחם עד שירקבו או יעטפם בניילון ויזרוק באשפה. כיון שההפרשה היא רק מספק, ואולי הם פטורים, ונמצא שאין זה תרומה כלל, ואסור להפסיד פירות שביעית. [והטעם שהפרשת תרומות ומעשרות היא רק מספק, מכיון שלדעת המבי"ט פירות שביעית נעשים הפקר מעצמם אף אם בעל השדה לא הפקירם, ונמצא שלדעתו הפירות הנ"ל פטורים מתרומות ומעשרות לגמרי, אך לדעת מרן וכל הראשונים הנ"ל אם בעל השדה לא הפקיר, אינם הפקר וחייבים בתרומות ומעשרות, לכן מפריש אך בלי ברכה. ותקנו להפריש בשנה זו מעשר עני ולא מעשר שני כרוב השנים, מפני טובת העניים שיתפרנסו מהם]. (סימן שלא סעיף יט, ש"ך סקמ"א. שנג)

ההפקר צריך להיות באופן שיכולים בני אדם בפועל לבוא ולקחת מהפירות ללא שום מונע, אבל אם נתן בשדה כלב לשמירה, והאנשים מפחדים להיכנס לקחת מהפירות, אין זה נחשב הפקר, ועליו לסלק את הכלב משם. (הב"ש עלינו לשבח שמות תל)

נעילת השדה – אסור לנעול את השדה, אף אם כוונתו לחלק את הפירות לעניים. אולם אם חושש שייגנבו כל הפירות, או שבעלי חיים יכנסו וישחיתו, או שישנם כלי עבודה בשדה וחושש שיגנבום, מותר לנעול את השדה, רק שיציין במקום ניכר, שכל הרוצה לקחת פירות, יכול לקבל מפתח במקום פלוני. (אור לציון. שנב, שנד, שנה)

עצי ערלה ונטע רבעי – המפקיר שדה שיש בה גם עצים של ערלה שאסור לאוכלם, או עצים של נטע רבעי [פירות של שנה רביעית, שאסור לאוכלם בלי לחללם על פרוטה, כמבואר בהרחבה להלן בהלכות 'נטע רבעי'], צריך בעל השדה להודיע את הבאים על כך, על ידי שלט בסמוך לאותם העצים, לבל יכשלו הקוטפים. אך לא יכתוב שלט כללי, שיש בשדה זה עצי עורלה, מבלי לפרט אלו עצים, כי בכך יחששו לקחת מן הפירות שבשדה, ונמצא שאין זה הפקר כלל. (רמב"ם מעשר שני פ"ט ה"ז. משפטי ארץ)

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
מצוות הארץ – בהלכה ובאגדה

מנחם אב התשס"ז

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5