אהבת גוים

——–

ט. חיוב ואהבת לרעך כמוך הוא לישראל דוקא ולא לגוים, וכמו שכתבו הראשונים, ולא כפי שעלה על לב מאן דהו.

{(((אהבת גוי)))

ט. א. כתב לחדש בספר הברית (ח"ב מאמר יג לאורך כל המאמר וכגון פרקים א,ב,ג,ה) כי חיוב ואהבת הינו גם על גוי. וכיון שחידוש זה גדול עד מאוד, על כן אמרתי להביא את תורף דבריו, על מה אדניו מיוסדים. והנה פתח שזו סברא, שהשכל מורה שיש לאהוב את כל בני האנושות אשר עוסקים בקיום העולם. וזאת לאפוקי בא שאם אינם עוסקים בקיומו, וכגון הרוצחים הגנבים והנואפים, הרי שעליהם אין חיוב זה. וביאר (פרק ה) דהיינו דכתיב ואהבת לרעך כמוך, ואילו חיוב זה היה רק לישראל, היה לכתוב לאחיך, או לבני עמך, ורעך היינו למי שהוא כמוך העוסק בישוב העולם בין ישראל ובין גוי. וראיה לכך מתוך שלא מצינו שח"זל דרשו כאן למעט גוי, כמו שמצינו גבי כי יגוף שור איש את שור רעהו, שאמרו בפרק שור שנגח דלא בנגח שור מצרי. ומצינו שגוי נקרא רע (שמואל ב,טז) חושי הערכי רעה דוד. והראה שכ"כ ר"ח ויטאל בשערי קדושה (ח"א שער ה) ו"זל, ויאהב את כל הבריות אפילו גוי. וכן מפורש בתנא דבי אליהו (פט"ו) לביאור הרב זיקוקין דנורא. ועוד (בפרק ו) הביא ראיות לכך מאבות (פרק ב) רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. ע"כ. ואמר מן האדם, ולא מן עמו, לפי שצריך שיהיו תפארת לעיני כל חי, גם לגויים. וכן באבות (פ"ג) חביב אדם שנברא בצלם, ואדם הינו גם האומות. ותוכיח הסיפא שאמר, חביבין ישראל שנקראו בנים למקום. וכן פירש התוספות יו"ט. וכן גרסינן (בפרק היה קורא ברכות יז ע"א) מרגלא בפומיה דאביי לעולם יהא אדם מרבה שלום עם כל אדם אפילו לעכו"ם בשוק, כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה. אמרו עליו על ר' יוחנן בן זכאי שלא הקדימו שלום מעולם אפי' עכו"ם בשוק. ובראשית ספר חרדים (פרק ח) כתב "זל, פה צפת היה הרב ר' יוסף סראמסי רבו של הרב ר' דוד בן זמרא, שהיה משים שלום תמיד בין איש לאשתו ובין אדם לחבירו בישראל, ובין הגוים עשה גם כן, וזכה לראות את אליהו הנביא. ע"כ. והרי שח"זל קרבו הגוים, וכללו אותם באהבת רעך. עכת"ד.

(((דברי הראשונים)))

ב. ונוראות נפלאתי על דבריו ואישתמיט מינה דברי הרמב"ם (הלכות דעות פרק ו הלכה ג) בגוף מצוה זו ו"זל, מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר ואהבת לרעך כמוך. עכ"ל. ומפורש דדוקא בישראל ולא גוים. והכי הוא לו עוד בספר המצוות (עשה רו) ו"זל, היא שצונו לאהוב קצתנו את קצתנו כמו שנאהב עצמנו, ושתהיה חמלתי ואהבתי לאחי, כחמלתי ואהבתי לעצמי. עכ"ל. הרי שאחי בדוקא. וכ"כ הרמב"ם במנין המצוות הקצר (עשה רו) ו"זל, לאהוב כל אדם מבני ברית שנ' ואהבת לרעך כמוך. עכ"ל. ומפורש דחיוב זה לאהוב בני ברית היינו ישראל דוקא. וכ"כ עוד (הלכות אבל פי"ד ה"א) הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך, כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצוות. עכ"ל. והכי כתב בספר הבתים (סי' רז) ו"זל, לר"ם ציונו לאהוב קצתנו לקצת כמו שנאהב עצמנו. ושתהיה חמלתי ואהבתי לאחי שהוא מדתי וכו'. עכ"ל. והרי שפירש דדוקא לאהוב אחינו מדתנו דת ישראל. וכן כתב החינוך (מצוה רמג) ו"זל, לאהוב כל אחד מישראל אהבת נפש, כלומר שנחמול על ישראל ועל ממונו. עכ"ל. וזו כוונת ספר מצוות קטן (מצוה ח) ו"זל, לאהוב את חבירו, דכתיב ואהבת לרעך כמוך. עכ"ל. ובאומרו חבירו כוונתו לעם ישראל. [כמו שפשוט, וגם בחינוך הנ"ל אח"כ נוקט פעמים רבות את המילה חבירו, וביאר להדיא בנ"ל שכוונתו לישראל דוקא.] והכי הוא בריש שו"ת מהרי"ל (סימן א) דכתב ו"זל, גבי אהבה כתיב בהו בישראל ואהבת לרעך כמוך. עכ"ל. וממשיך, שאהבת ת"ח יש בה יתר אהבה, ו"זל, ולכה"ג אתא קרא להוסיף בהן [בת"ח] אהבה על שאר בני ברית. עכ"ל. הא שאינם בני ברית, אין חיוב אהבה בהם. וכן בעל הטורים (ויקרא כי תצא כ) ביאר שרבית הכותי מותר, ולא אמר כן בגזל ואבידה, כמו שאמרו גזל הכותי אסור, מפני שהרבית הוא נותן מדעתו, לא נאסר אלא מצד האחוה והחסד, כמו שנאמר ואהבת לרעך כמוך. עכ"ל. והרי שואהבת אינו חיוב על גוי, רק על ישראל רעך. וכ"כ הרמב"ן על התורה (דברים כג,כ) ו"זל, וביאר כאן שיהיה רבית הנכרי מותר, ולא הזכיר כן בגזל ובגנבה, כמו שאמרו (ב"ק קיג ע"ב) גזל גוי אסור, אבל הרבית הוא נעשה לדעת שניהם וברצונם, לא נאסר אלא מצד האחוה והחסד, כמו שצוה ואהבת לרעך כמוך, וכמו שאמר השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו'. ועל כן אמר למען יברכך ה' אלהיך, כי חסד ורחמים יעשה עם אחיו כאשר ילונו בלא רבית, ותחשב לו צדקה. עכ"ל. ולהדיא שעל אהבה וחסד נתחייבנו רק עם אחינו ישראל, ועל כן באיסור רבית שבא מכח האהבה בחסד, נתחייבנו לפרוש רק מישראל, שעליו אנו מצווים על אהבה מדכתיב ואהבת לרעך, ולא בגוי.

והכי הוא להדיא בספרא (קדושים פרשה ג פרק ח) והיה לכם הגר הגר אתכם, ואהבת לו כמוך, כשם שנאמר לישראל ואהבת לרעך כמוך, כך נאמר לגרים ואהבת לו כמוך, כי גרים הייתם בארץ מצרים. עכ"ל. והכי הוא במדרש פסיקתא זוטרתא (ויקרא קדושים ד"ה כאזרח מכם) ובילקוט שמעוני (סי' תריז ד"ה כאזרח).

(((לרעך היינו ישראל)))

ג. וכל הני ילפי הכי, משום שלרעך הכתוב בפסוק ואהבת לרעך כמוך, היינו לישראל דוקא. והכי כתב להדיא הכא לענין ואהבת לרעך כמוך הרמ"ה (סנהדרין דף נב ע"ב) ו"זל, ומפרקינן אמר קרא ואהבת לרעך כמוך, וכל היכא דכתיב רעך משמע ישראל, ואפי' רשע שנתחייב מיתה אתה חייב לחזר אחר זכותו לברור לו מיתה יפה. עכ"ל. והרי שכל מקום שכתוב רעך, היינו ישראל, ועל כן מפרש כאן ואהבת לרעך כמוך היינו לישראל. וכן חזינן בעוד דוכתי טובי דרעך היינו ישראל, ולדוגמא בעלמא הכי מפורש ברמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ד הלכה יא) ו"זל, אבל הגוים שאין בינינו ובינם מלחמה, ורועי בהמה דקה מישראל, וכיוצא בהן, אין מסבבים להן המיתה, ואסור להצילן אם נטו למות, כגון שראה אחד מהן שנפל לים אינו מעלהו, שנאמר לא תעמוד על דם רעך, ואין זה רעך. עכ"ל. והרי להדיא שרעך היינו לאפוקי גויים ורשעים.

ועתה ראיתי שכ"כ השד"ח (ח"ה דף 302 סוע"א) שרעך היינו לאפוקי עכו"ם, ושכ"כ הרא"ם (שמות כא,לה) רעהו ולא נכרי, והביאו הפמ"ג (א"א קנו ד"ה נסתפקתי). ושכן מבואר בסה"מ (ל"ת רסה) ובחינוך (יתרו לח) דרעך היינו אחיך. ואולם חדשות הגיד מדברי רבנו בחיי (יתרו שמות כ,יב) על הפסוק לא תענה ברעך עד שקר, דכתב לא אמר אחיך כמשפט הכתובים, מכאן שהזהיר אפי' בעכו"ם. ע"כ. ותמה על כך, דבכל מקום ממעטינן עכו"ם מלשון רעהו. ושבספר אמרי הצבי (פרק ד אות טז, דף פד ע"ד מדפי הספר) יישבו. ועוד ציין לפמ"ג (סימן תרד סס"ק א) שנראה שמסתפק אם רעך ממעט עכו"ם, ושכן הבינו כוונתו בספר המקנה (דף צב ע"ג אות מו) ובספר ארחות חיים (דברעזיאן סי' תרד סוף אות ב) ואולם כתב הרב שד"ח דספקו נפשט מאלו דברי הרמב"ם והחינוך. ועע"ש. ועוד דיבר בכך (ח"ה דף 305 ע"א) ע"ש. וע"ע בגנזי חיים (פאלאג'י מע' ש סי' צו) ובגנזי יוסף (פאלאג'י סי' קז אות ד) ובשו"ת בית שערים (או"ח סימן סט).

ואחר עלות כל זאת, תגדל התימה עשרת מונים על הרב ספר הברית, איך אישתמיט מינה דברי הרמב"ם והחינוך המפורשים במקומם ובשערם על דין זה. ומה שאמר שלא מצינו כן במדרש, הן הלא הראנו דהכי הוא במן המובחרים שבמדרשים הלא הוא הספרא, ובעוד מדרשים נוספים. וגם רעך מפורש דהיינו ישראל ולא גוי. וראיותיו כל רואה ידחם בקל, שכולם דברי חסידות אשר ראוי להגדיל המעלה ולהראות חיבה לגוים, ועל כגון דא אפשר עוד להוסיף ראיות רבות מדברי ח"זל שמצינו במעלה זו לכבד ולהוקיר את הגויים, אך אין מכאן שום ראיה שיש חיוב אהבת גוי, ולא קרב זה אל זה כל הלילה. ומה שהביא מספר שערי קדושה (ח"א שער ה) הן הלא דבריו באו שם משום חסידות גרידא, ואינם דין, וכאשר כל שער זה סובב הולך בבאור מדרגת החסיד.

שוב ראיתי שכ"כ לדחות את אלו דברי ספר הברית בספר משפטי השלום (פרק יג סעיף ו) ושכ"כ הרמב"ם בהלכות דעות, ובהלכות אבל, והחינוך הנ"ל, דדוקא בישראל. ושהאחרונים דחו את ראיותיו של ספר הברית [ולא ידעתי אל מי כוון]. עכ"ד. וכ"כ בספר לרעך כמוך (חלק ואהבת לרעך בקונ' הביאורים שבסוף הספר סימן יב ד"ה ובספר שערי קדושה) שאין ראיה מדברי השערי קדושה, לפי שי"ל דשם מיירי בביאור מדרגת החסיד, ולא מדינא. ע"כ. ועתה ראיתי שעמדו על כך גם בספר בין אדם לחבירו חלק לא תשנא (עמ' 155) והביאו שכ"כ הגר"ח קנייבסקי שליט"א בספרו השם ארחותיו (אותיות ז,ח) והוא חיבור על ספר ארחות חיים להרא"ש, וסיים, שכל זאת שלא כמו שכתב בספר הברית. ועוד הביאו שכ"כ המהרש"ם בחיבורו תכלת מרדכי על התורה (פרשת בראשית על הפסוק זה ספר תולדות אדם) וכתב, נ"ל כי הנה רעך נקרא מי שעמך בתורה ובמצוות, והיינו ישראל כשר, אבל חסידי אומות העולם, אינם בכלל. ועוד הביאו שכ"כ האדר"ת בספרו נפש דוד (ספר צוואה והנהגות לבניו) ו"זל, את שאינם בני ברית, כל שאינו שונא לישראל, אין לי עליו שום טינא בלב, וכאשר הזהירונו ח"זל על זה. ואין לי שום שנאה על שום איש, רק למי שנצטוינו מרבותינו לשנאותו. עכ"ל. לאמור דשונא לא שונאים, אך גם לא אוהבים.}

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שלחן ערוך המדות – א

הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך – הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א – בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" – התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5