{א} וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיִּתְכַּס בַּשָּׂק וַיָּבֹא בֵּית יְהוָה: {ב} וַיִּשְׁלַח אֶת אֶלְיָקִים אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת וְאֵת שֶׁבְנָא הַסּוֹפֵר וְאֵת זִקְנֵי הַכֹּהֲנִים מִתְכַּסִּים בַּשַּׂקִּים אֶל יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא: {ג} וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ יוֹם צָרָה וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָה הַיּוֹם הַזֶּה כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה: {ד} אוּלַי יִשְׁמַע יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵת דִּבְרֵי רַב שָׁקֵה אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֲדֹנָיו לְחָרֵף אֱלֹהִים חַי וְהוֹכִיחַ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַע יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה בְּעַד הַשְּׁאֵרִית הַנִּמְצָאָה: {ה} וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ: {ו} וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְשַׁעְיָהוּ כֹּה תֹאמְרוּן אֶל אֲדֹנֵיכֶם כֹּה אָמַר יְהוָה אַל תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר אוֹתִי: {ז} הִנְנִי נוֹתֵן בּוֹ רוּחַ וְשָׁמַע שְׁמוּעָה וְשָׁב אֶל אַרְצוֹ וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב בְּאַרְצוֹ: {ח} וַיָּשָׁב רַב שָׁקֵה וַיִּמְצָא אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר נִלְחָם עַל לִבְנָה כִּי שָׁמַע כִּי נָסַע מִלָּכִישׁ: {ט} וַיִּשְׁמַע עַל תִּרְהָקָה מֶלֶךְ כּוּשׁ לֵאמֹר יָצָא לְהִלָּחֵם אִתָּךְ וַיִּשְׁמַע וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר: {י} כֹּה תֹאמְרוּן אֶל חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר אַל יַשִּׁאֲךָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בּוֹטֵחַ בּוֹ לֵאמֹר לֹא תִנָּתֵן יְרוּשָׁלִַם בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר: {יא} הִנֵּה אַתָּה שָׁמַעְתָּ אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר לְכָל הָאֲרָצוֹת לְהַחֲרִימָם וְאַתָּה תִּנָּצֵל: {יב} הַהִצִּילוּ אוֹתָם אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִשְׁחִיתוּ אֲבוֹתַי אֶת גּוֹזָן וְאֶת חָרָן וְרֶצֶף וּבְנֵי עֶדֶן אֲשֶׁר בִּתְלַשָּׂר: {יג} אַיֵּה מֶלֶךְ חֲמָת וּמֶלֶךְ אַרְפָּד וּמֶלֶךְ לָעִיר סְפַרְוָיִם הֵנַע וְעִוָּה: {יד} וַיִּקַּח חִזְקִיָּהוּ אֶת הַסְּפָרִים מִיַּד הַמַּלְאָכִים וַיִּקְרָאֵהוּ וַיַּעַל בֵּית יְהוָה וַיִּפְרְשֵׂהוּ חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי יְהוָה: (ס) {טו} וַיִּתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ אֶל יְהוָה לֵאמֹר: {טז} יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ: {יז} הַטֵּה יְהוָה אָזְנְךָ וּשְׁמָע פְּקַח יְהוָה עֵינֶךָ וּרְאֵה וּשְׁמַע אֵת כָּל דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב אֲשֶׁר שָׁלַח לְחָרֵף אֱלֹהִים חָי: {יח} אָמְנָם יְהוָה הֶחֱרִיבוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת וְאֶת אַרְצָם: {יט} וְנָתֹן אֶת אֱלֹהֵיהֶם בָּאֵשׁ כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה כִּי אִם מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן וַיְאַבְּדוּם: {כ} וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ הוֹשִׁיעֵנוּ מִיָדוֹ וְיֵדְעוּ כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ כִּי אַתָּה יְהוָה לְבַדֶּךָ: {כא} וַיִּשְׁלַח יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֶל חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתָּ אֵלַי אֶל סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר: {כב} זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה עָלָיו בָּזָה לְךָ לָעֲגָה לְךָ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָה בַּת יְרוּשָׁלִָם: {כג} אֶת מִי חֵרַפְתָּ וְגִדַּפְתָּ וְעַל מִי הֲרִימוֹתָה קּוֹל וַתִּשָּׂא מָרוֹם עֵינֶיךָ אֶל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: {כד} בְּיַד עֲבָדֶיךָ חֵרַפְתָּ אֲדֹנָי וַתֹּאמֶר בְּרֹב רִכְבִּי אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו מִבְחַר בְּרֹשָׁיו וְאָבוֹא מְרוֹם קִצּוֹ יַעַר כַּרְמִלּוֹ: {כה} אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מָיִם וְאַחְרִב בְּכַף פְּעָמַי כֹּל יְאֹרֵי מָצוֹר: {כו} הֲלוֹא שָׁמַעְתָּ לְמֵרָחוֹק אוֹתָהּ עָשִׂיתִי מִימֵי קֶדֶם וִיצַרְתִּיהָ עַתָּה הֲבֵאתִיהָ וּתְהִי לְהַשְׁאוֹת גַּלִּים נִצִּים עָרִים בְּצֻרוֹת: {כז} וְיֹשְׁבֵיהֶן קִצְרֵי יָד חַתּוּ וָבֹשׁוּ הָיוּ עֵשֶׂב שָׂדֶה וִירַק דֶּשֶׁא חֲצִיר גַּגּוֹת וּשְׁדֵמָה לִפְנֵי קָמָה: {כח} וְשִׁבְתְּךָ וְצֵאתְךָ וּבוֹאֲךָ יָדָעְתִּי וְאֵת הִתְרַגֶּזְךָ אֵלָי: {כט} יַעַן הִתְרַגֶּזְךָ אֵלַי וְשַׁאֲנַנְךָ עָלָה בְאָזְנָי וְשַׂמְתִּי חַחִי בְּאַפֶּךָ וּמִתְגִּי בִּשְׂפָתֶיךָ וַהֲשִׁיבֹתִיךָ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּאתָ בָּהּ: {ל} וְזֶה לְּךָ הָאוֹת אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית שָׁחִיס וּבַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית זִרְעוּ וְקִצְרוּ וְנִטְעוּ כְרָמִים (ואכול) וְאִכְלוּ פִרְיָם: {לא} וְיָסְפָה פְּלֵיטַת בֵּית יְהוּדָה הַנִּשְׁאָרָה שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה וְעָשָׂה פְרִי לְמָעְלָה: {לב} כִּי מִירוּשָׁלִַם תֵּצֵא שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה מֵהַר צִיּוֹן קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת: (ס) {לג} לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֹא יָבוֹא אֶל הָעִיר הַזֹּאת וְלֹא יוֹרֶה שָׁם חֵץ וְלֹא יְקַדְּמֶנָּה מָגֵן וְלֹא יִשְׁפֹּךְ עֳלֶיהָ סֹלְלָה: {לד} בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּא בָּהּ יָשׁוּב וְאֶל הָעִיר הַזֹּאת לֹא יָבוֹא נְאֻם יְהוָה: {לה} וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי: (ס) {לו} וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְהוָה וַיַּכֶּה בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה וּשְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים: {לז} וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיֵּשֶׁב בְּנִינְוֵה: {לח} וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב וְהֵמָּה נִמְלְטוּ אֶרֶץ אֲרָרָט וַיִּמְלֹךְ אֵסַר חַדֹּן בְּנוֹ תַּחְתָּיו: (ס)
רש"י על ישעיה פרק-לז
{ג} ותוכחה . אשפרובמנ"ט בלע"ז האויבים מוכיחים בהצלחתם לאמר ידינו רמה ואין אלהים כאלהינו : כי באו בנים . בני ישראל בניו של הקב"ה : עד משבר וכח אין ללידה . עת צרה הדומה לאשה היושבת על המשבר ואין כח לולד לצאת : {ד} והוכיח בדברים . הגיד כחו והראה הצלחתו והוכיח אישפרובי"ר בלע"ז : {ז} ושמע שמועה . מיד זו שמועת תרהקה מלך כוש ומתוך כך ילך מעליכם הפעם הזאת להלחם עם תרהקה ואין זו שיבה לארצו ואח"כ ישוב הלום ואני עתיד להשיבו לארצו ולהפילו שם בחרב : {ט} וישמע . מלך אשור : על תרהקה . לאמר יצא תרהקה להלחם אתך : וישמע וישלח מלאכים . אין וישמע השני כמו וישמע הראשון הראשון ל' שמוע' והשני ל' קבל' קבל דברי השלוחי' וייטבו בעיניו לתת לב להסתלק מעל ירושלי' להלחם תחלה עם כוש : וישלח מלאכים אל חזקיהו . להודיעו שאינו מסתלק לגמרי אלא ע"מ לשוב : {יב} עדן . שם מלכות כמה דאת אמר ( יחזק' כז ) חרן וכנה ועדן : {יג} הנע ועוה . הניעהו ועוהו מלך אשור החריבם וטילטל' ממקומם : {יח} אמנם ה' . אמת הוא כי החריבו מלכי אשור : את כל הארצות ואת ארצם . הארצות ( ראשי ) המדינות ואת ארץ ( ארצם ) הסמוכה להם , ערי הממלכה אשר הנם ראש למדינות קורא ארצות ושאר המחוזות אשר סביבותיהם קורא ארצם ובספר ( מלכים ב יט ) כתוב את הגוים ואת ארצם ול' אחד הוא : {יט} ונתון . כמו ונתון אותו על כל ארץ מצרים ל' פעול שמור זכור דוננ"ט בלע"ז . עץ ואבן . הם לפיכך לא היה בהם כח ויאבדום מלך אשור : {כד} מרום הרים . הר הבית : ירכתי לבנון . בית המקדש : ואכרות קומת ארזיו . לא אלך לארצו עד אשר אחריבנו : קצו . סופו : יער כרמלו . טוב שבחו וכובד חזקו : {כה} אני קרתי ושתיתי . כלומר התחלתי בכל מעשי וגמרתי והצלחתי כזה הכורה בור ומוצא מים ומצליח ל' מקור : ואחריב בכף פעמי . ( אם ) באתי לצור על עיר הבטוחה בחוזק נהרותיה הבאתי עליה גייסות רבים וכלו מימי נהרותם בשתיית בהמתם ומדרך כף רגליהם : ואחריב . ל' הוה כלומר כן דרכי תמיד : יאורי מצור . יאורי עיר הבאה במצור ע"י יאורות : {כו} הלא שמעת . ולמה תתפאר אין זה שלך כי גזרה היא מלפני זה שנים רבות שתהיה אתה פורע פורענות מן העכו"ם כענין שנא' ( לעיל י' ) הוי אשור שבט אפי . הלא שמעת למרחוק . יותר מע' שנה שנתנבא עמוס ( עמוס ז ) שנתים לפני הרעש וישראל גלה יגלה מעל אדמתו מאז יש לך לשמוע שעשיתי והכנתי פורעניות זו : מימי קדם . מששת ימי בראשית עלתה על לבי אותה גזרה שנגזרה עליך שנאמר ( לעיל ל ) כי ערוך מאתמול תפתה גם היא למלך הוכן עתה כשהגברתיך על העכו"ם הביאותיה לאותה גזרה כדי שתהא להשאות לגלים נצים ערים בצורות , שתהרוג את יושביהן ותהיין שאיה מאדם ויתעתדו לגלים צומחים ירק : {כז} ויושביהן קצרי יד . אני התשתי את כחן לפניך : ושדמה לפני קמה . שדמה הוא שקורין אשטובל"א בלע"ז הנשארת בקרקע שרשי הקציר : לפני קמה . כשלא הגיע להתבשל ולהקשות לבא לידי קמה והוא חלש ורך : לפני קמה . בטרם יהיה קמה : {כח} ושבתך וצאתך ובואך ידעתי . ת"י ומיתבך בעצה ומיפקך לברא לאגחא קרבא ומיתיך לארעא דישראל גלי קדמי כשעלתה מחשבה בלבך ונועצת להחריב את ביתי אני ידעתי : {כט} התרגזך . התרעשך והתגברך עלי : שאננך . כמו ושאונך : חחי . כמין טבעת הוא ותוחבין אותו בשפת בהמה שעסקיה רעים למושכה בו : ומתגי . ת"י זמם והוא של ברזל ותוחבין אותו בנחירי הנאקה והוא ששנינו ונאקה בחטם במס' שבת ( צ"ע כי מהפסוק נראה להדיא להיפך כי חח בחטם ומתג בשפה ) : {ל} וזה לך האות . הדבור הזה אינה לסנחריב אלא הנביא אמר לחזקיה והתשובה הזאת תהיה לך לאות להבטחה אחרת הנה החריבו הלגיונות את כל הזרעים וגדעו את כל האילנות והקב"ה מבטיחך שתסתפקו השנה הזאת בספיחי הזרעים שיצמחו מאליה' : אכול השנה . לאכול השנה ספיח : ובשנה השנית שחיס . הן ספיחי גידועי אילנו' כך הוא בסדר עולם אבל יונתן תירגם כתכתין ספיחי ספיחים וזה לך האות כשתראה שיתקיים דברי שישוב סנחרב לארצו ויפול תאמין שתתקיים עוד הבטח' השניי' : {לב} קנאת ה' צבאות . שיקנא לשמו ולא מחמת זכות שבידכם למדנו שתמה זכות אבות : {לג} ולא יקדמנה מגן . לא יערוך לפניך מגן כדמתרגם לפני קדם : ולא ישפך עליה סוללה . לא יצבור עליה מליתא , אומר אני הוא ששופכין עפר וצוברין לפני החומה והמגדלות לבנות עליה כרכום : סוללה . ע"ש שסוללים וכובשין אותה במקבות כדי שיתקשה ותרגומו מליתא על שם שעושין לו מתחילה שני מחיצות גדר קני' ושופכים העפר ביניהם וכובשין אותו שם לאחר שמלאו את המחיצות ושמעתי שסותרין אותו זריקת האבנים גדולו' שקורין פורייר"א בלע"ז אבל אין באבנים ל' שפיכה ולא ל' סלילה ואין ל' התרגום נופל על פתרון זה : {לו} ויצא מלאך ה' וגו' . לאחר שהלך ונלחם עם כוש חזר ובא לירושלים ובאותו שעה ויצא מלאך ה' וכך שנוייה בסדר עולם הנני נותן בו רוח ושמע שמועה כמה שנאמר וישמע על תרהקה וגו' ( לעיל לו ) שטף שבנא הסוכן וסיעתו והוליכם בזיקים והלך לו לכוש ולקח חמדת כל האוצרות ובא לו לירושלים לקיים מה שנאמר ( לקמן מה ) יגיע מצרים וסחר כוש עליך יעבורו זו ירושלים . אחריך ילכו . זה חזקיהו , באותה שעה וישלח את תרתן ואת רב סריס הם הנזכרים בספר ( מלכים ב יח ) והם המלאכים שנאמר עליהם ששלח אחר השמועה שנא' ( לעיל לז ) וישלח מלאכים אל חזקיהו ולא הם באו עם רבשקה בשליחות הראשון ועל אותן הספרים השיבו ישעיהו ( שם ) בזה לך לעגה לך אותה שעה ויצא מלאך ה' ויכה וגו' , כלם מלכים קשורי כתרים בראשיהם וקטן שבכולם היה שר על שני אלפים שנאמר ( לעיל לו ) ואתנה לך אלפים סוסים ואיך תשיב את פני פחת אחד וגו' למדנו על קטן שבפחותים שהוא שר על אלפי' איש ונפלו הם וגייסותם : {לז} וישב בנינוה . היא ראש המלכות כענין שנאמר ( בראשית י ) מן הארץ ההיא יצא אשור ויבן את נינוה : {לח} בית נסרוך . נסר מתיבתו של נח כדמפורש באגדת חלק : הכהו בחרב . שאמר אם תציל אותי שלא יהרגוני בני מלכותי שהבאתי בניהם כאן ומתו אקריב שני בני לפניך עמדו והרגוהו :
מלבי"ם על ישעיה פרק-לז
{ג} עד משבר. מקום הרחם שהולד שובר שם את המסך בעת הלידה ויוצא לחוץ, אמר, הבנים כבר הגיעו עד המסך ההוא לשברו ולצאת מרחם, אבל צריך שתעזרם האם בכח הדוחה, והלדה, שהיא היולדת אין לה כח לדחותו לחוץ, הנמשל העת הגיע לשבור המצור ולצאת מעול סנחריב, רק צריך כח אחר חיצוני תורה ומע"ט החסר לנו : {ד} והוכיח. הוכחה בראיות מענין וכוח. אשר שמע היא האזנת הדברים ואולי ישמע הוא לקבל הדברים ולהושיע עי"ז : {ז} רוח, רצון : {ט} וישמע, וישמע. ששמע וקבל הדברים : {יג} ועוה. כמו ועוה פניה (למעלה כד א') : {כב} בזה. לעגה המבזה מפני שאין הדבר נחשב בעיניו. והלועג, להראות פחיתת מעשיו, וקרא בת ציון בתולה כי מצודת ציון היא עיר דוד היתה בצורה מלהכבש, לא כן ירושלים לא היתה בתולה : {כג} חרפת וגדפת. המחרף יהיה גם מאדם לאדם והמגדף עקרו את ה' הוא מגדף, ברכת ה', ודומהו אם מגדף קדושת ישראל ותורתם, ופה הכוונה היתה החירוף, ולזה שלחם, כמ"ש (ד"ה שם) וספרים כתב לחרף, וכאן (פסו' ד') אשר שלחו לחרף, והם גדפו שעי"ז יקבל חירוף וחרפה, כמ"ש אשר גדפו נערי מלך אשור אותי :
חומת אנך על ישעיה ל״ז
ל״ז:תקמ״ח א׳ כה אמר חזקיהו. אעפ"י שידע חזקיהו הבטחת ישעיה ליהודה ואת מלכם כי לא יפלו ביד סנחריב נתירא שלא יגרום החטא כענין יעקב וכו' וזה דומה ליולדת אשר העובר בתוקפו וגבורתו ומצד עצמו יש לו כח לצאת ממעי אמו אבל ע"י חולשת אמו ימותו גם שניהם וכן יהודה וחזקיהו כי הבטחת ישעיה ראויה להצלה כמו הילד אבל אפשר דמצד עצמם שהם כמו היולדת לא תקום ולכן אמר כי באו בנים עד משבר והיולדת חלושה ולכן צריך שיעשה האל בעבורו ובזכותך וז"ש אולי ישמע ה' אלהיך. הרב מאיר עראמה ז"ל בס' אורים ותומים בקצור ותקון ט"ס שבדפוס. והנה לפי דברי הרא"ם ז"ל פ' וישלח ההבטחה מתקיימת כל שיש בחילופה הכזבת הנביא אך יש מי שכתב דכשהנביא מוחזק אם יחטאו אינה מתקיימת ובהכי ל"ק קושית הרא"ם ז"ל ממ"ש עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה. ולפ"ז אפשר דישעיה מוחזק ורמז זה באומרו ה' אלהיך דברב גודל נבואתו אומר ה' אלהיך ולזה יש פחד שמא יגרום החטא. ולכן צריך למתקף ברחמי ונשאת תפלה וכו': ב׳ יום צרה ותוכחה ונאצה וכו'. אפשר דהכונה יום צרה כי הן בעון חוללנו ותוכחה כי סנחריב נתווכח בדברים. וכי תימא כבר הוא אומר שה' שלחו לז"א ונאצה שתוך כדי דיבור הן זה מנאץ לומר ההצילו אלהי הגוים וכו': ל״ז:תקמ״ט א׳ אולי ישמע ה' אלהיך את דברי רבשקה וכו'. אפשר במ"ש מז"ה חסד לאברהם ז"ל דהגוים אינם פוגמים בחטאם אלא בשר שלהם ולא במדות ח"ו וז"ש אולי ישמע וכו' דדבר זה שהוא חירוף כלפי מעלה אולי יגדל עכשו להפילו ולהעבירו: ל״ז:תקס״א א׳ ה' צבאות אלהי ישראל יושב הכרובים. מטמין ברמ"ז שיעשה לכבודו שיציל בית המקדש וירושלם לכבודו שכב יכול יושב הכרובים ואיך תמסר ירושלם ביד צר ואויב: ל״ז:תקס״ז א׳ זה הדבר אשר דיבר ה' עליו. פי' על סנחריב. בזה לך שאתה בזית את ירושלם. על כן לעגה לך במפלתך בתולת בת ציון: ל״ז:תקע״ד א׳ ושאננך. פירוש ושאונך: ל״ז:תקע״ה א׳ ובשנה השנית שחיס. יש מי שפירש דהיתה שנת השמיטה והיו אסורים בחרישה וזריעה לזה נתברכו ספיחי הספיחים: ל״ז:תק״פ א׳ וגנותי על העיר הזאת להושיעה. אפשר וגנותי על העיר הזאת שהיא כנגד מלכות להושיעה לכבוד השכינה למעני ולמען דוד עבדי שהוא בחינת השכינה כידוע: ל״ז:תקפ״א א׳ ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור מאה ושמנים וחמשה. גימטריא מקו"ם עם הכולל לרמוז שהוכו שנגע בכבוד המקום כביכול ולכבוד מקום שכינתו ניצולו ישראל וחזקיהו המלך עליו השלום:
מצודות ציון על ישעיה פרק-לו
{א} הבצורות . החזקות : ויתפשם . כבשה ולכדה : {ב} בחיל . ענין צבאות עם : כבד . ענין רבוי וכן עמך הכבד הזה ( מ"א ג ) : בתעלת הברכה . הבריכה היא מקום בנוי באבנים ובסיד ושם מתכנסים המים והתעלה הוא החפירה הסמוך לו ובעת הצורך ממשיכים לה אמת המים מן הברכה וכן אל קצה תעלת הברכה ( לעיל ז ) : במסילת . בדרך הכבושה : {ו} משענת . ענין סמיכה : הרצוץ . משובר ומרוסס כמו הרוצצות אביונים ( עמוס ד ) : {ח} התערב . מל' ערבון ומשכון כי כששנים חלוקים בדבר מה וכ"א מחייב עצמו בממון באם לא יהיה כדבריו הדרך הוא שכ"א נותן ערבון להיות בטוח ומקיים : {ט} פחת . ענין שררה : {י} המבלעדי . ענינו כמו זולת : {יב} חראיהם . מל' חור ונקב ור"ל צואה היוצאת מנקב פי הטבעת : שיניהם . הוא מי רגלים והוא קרוב מל' שתן : {יד} ישיא . ענין הסתה ופתוי כמו הנחש השיאני ( בראשית ג ) : {טז} ברכה . ענין מנחה ותשורה שלום כמו קח נא את ברכתי ( שם לג ) : {יז} ותירוש . ענבי היין : {יח} יסית . מל' הסתה ופתוי : {כא} ויחרישו . שתקו :
מצודות דוד על ישעיה פרק-לז
{א} ויתכס . כסה עצמו בשק דרך צער ואבל : {ג} ותוכחה . האויב מתווכח להשתבח בהצלחתו ואומר ידי רמה : ונאצה . מבזה את המקום בדברי חרוף : כי באו בנים . דימה בני הדור לאשה הכורעת ללדת בנים ויושבת על המשבר ואין בה כח להוליד הבנים : {ד} אולי ישמע ה' . הלואי יתן לב לשמוע : והוכיח . התווכח בדברים כאשר שמע ה' : ונשאת . כאומר לזה שאלתי מעמך שתשא תפלה לה' : השארית הנמצאה . שארית ישראל הנמצא בירושלים כי כבר כבש כל ערי הבצורות שביהודה : {ז} נותן בו רוח . אעיר רצונו ללכת מפה כאשר ישמע שמועה היא שמועת תרהקה מלך כוש : ושב אל ארצו . סוף הדבר יהיה שישוב אל ארצו בפחי נפש ובארצו אפיל אותו בחרב : {ח} כי שמע וגו' . ולזה הלך לבקשו באשר ימצא ומצאו נלחם על לבנה : {ט} על תרהקה . על אודות תרהקה : וישמע . קבל דבריו והוטב בעיניו להלחם עמו תחילה : וישלח מלאכים . שלח שוב לומר שאינו מסתלק לגמרי כ"א על מנת לשוב : {יא} ואתה תנצל . וכי אתה תנצל בתמיה : {יב} ההצילו אותם . וכי אלהי הגוים הצילו את הגוים : {יג} לעיר ספרוים . לפי שהיתה גדולה וחשובה אמר בה לעיר : הנע ועוה . הניעם ממקומם והעקימם : {יד} את הספרים . כי שלח הדברים ההם בספר : ויפרשהו . פרש כל אחת ואחת : {טז} הכרובים . שעל הכפורת אשר על הארון וכאומר ואיך א"כ תמסור בידו את ירושלים ויבואו הכרובים ביד צר : {יז} וראה . דברי הספרים : אשר שלח . ביד מלאכיו : {יח} אמנם ה' . אתה ה' הנה אמת הוא שהחריבו את הגוים : את כל הארצות . הם ערי הממלכה : ואת ארצם . הם שאר המחוזות : {יט} כי לא אלהים המה . אבל כל זה היה בעבור שאין בהם אלהות ולזה האבידם : {כא} אשר התפללת . בעבור הדבר אשר התפללת אלי : אל סנחריב . על סנחריב : {כב} עליו . על סנחריב : בזה לך . בת ציון תבזה אותך ותלעג עליך ( וקראה בתולה על כי לא נכבשה מעולם ולא באה ברשות אחר כבתולה שלא באה ברשו' הבעל ) וכן בתולת בת צידון ( לעיל כג ) : אחריך . אחרי מפלתך תניע בראשה בדרך לעג : {כג} את מי . למה לא שמת על לבך להבין את מי חרפת : מרום . לרום רקיע : {כד} מרום הרים . זה הר הבית : ירכתי לבנון . בסוף יער הלבנון מקום הארזים הגבוהים : קומת ארזיו . ר"ל הגבורים : מרום קצו . הוא בית המקדש שהוא מקום הרם והקץ מכל הדברים הנחמדים שיש בעולם : יער כרמלו . ר"ל מיטב שבחו וכובד חזקו : {כה} אני קרתי ושתיתי . ר"ל מעולם הצלחתי במעשי כמו הכורה באר ומצליח למצוא המקור ושותה מימיו : ואחריב . כאשר באתי להלחם בעיר הבטוחה בחוזק נהרותיה אשר סביב לה אז הבאתי עליה חיילות רבו' והחריבו הנהרות במדרך כף רגליהם : {כו} למרחוק . מזמן רחוק : אותה . את הגזרה הזאת עשיתי מימים קדמונים . ויצרתיה . ואני יצרתי את הדבר הזה וכפל הדבר במ"ש : עתה הבאתיה . אני הבאתי עתה את הדבר על ידיך : ותהי . אתה תהיה למכת מרדות להחריב ערים בצורות לעשותם שממה וגלים מצמיחים נצים ופרחים : {כז} ויושביהן . יושבי הערים ההן עשיתים להיות קצרה ידם מלהלחם למולך ונשברו ונתביישו : עשב שדה . כעשב שדה : וירק דשא . מקום הירוק שבדשא החלש מאד : חציר גגות . כחציר הגדל על הגגות שהוא חלש : ושדמה . כשבלים הנשדפים טרם נגמר בשולם לבוא לכלל קמה כי אז המה חלושים עד למאד ור"ל הנה אני הוא המתיש לפניך את העכו"ם ולא בעוצם ידך נצחתם : {כח} ושבתך . ת"י ומיתבך בעצה : ואת התרגזך . ואף את התרגזך אלי ידעתי : {כט} אלי . באה אלי : ושמתי חחי . ר"ל בע"כ אשיב אותך : {ל} וזה לך האות . אל מול חזקיהו ידבר הנה התשועה הזאת תהיה לך לאות על הבטחה אחרת כי הנה הלגיונות החריבו וקללקו הזרעים וגדעו האילנות והקב"ה מבטיחך לכלכל אתכם בשנה ההיא בספיחי הזרעים : ובשנה השנית שחיס . אולי היתה שנת השמטה והיו אסורים בחרישה וזריעה ולזה נתברכו ספיחי הספיחים : ובשנה השלישית זרעו . ולא תפחדו עוד לצאת השדה מפחד האויב : {לא} שורש למטה . ר"ל יהיו ממולאים בכל טוב כהאילן הנטוע במקום רטוב שמוסיף שורש למטה ומרבה לעשות פרי למעלה : {לב} כי מירושלים וגו' . ר"ל ירושלים תהיה השארית להנצל מיד סנחרב וכן ופליטה מהר ציון וכפל הדבר במ"ש : קנאת ה' . כי יקנא לשמו אשר חרף רבשקה וסנחריב : {לה} למעני . למען כבוד שמי : {לו} ויצא מלאך ה' . לאחר שנלחם בכוש חזר ובא לירושלים ואז יצא מלאך ה' וגו' . וישכימו בבוקר . סנחריב והמעט אשר נשארו חיים : {לז} בנינוה . היא ראש למלכות אשור : {לח} בית נסרוך . נסר מתיבתו של נח היה לו לאלוה ובעת אשר השתחוה לה הכוהו בניו : והמה . בני סנחריב אשר הכוהו :
מנחת שי על ישעיהו ל״ח
ל״ח:תשל״ט א׳ ויאמר אנה. במקצת ספרים כתובי יד בשני טעמים אָנָּה ובשאר ספרים בטעם אחד לבד בנו"ן וזה אחד מן ו' כתובים בה"א בלשון בקשה ומה שיש לדקדק בזה אכתבנו בתילים קי"ו בס"ד: ב׳ ובלב שלם. ובספר מלכים כתיב ובלבב ושם מסרתי הסימן ומה שכתוב במקרא גדולה כאן ולבב טעות הוא מהדפוס שהקדים למ"ד לבי"ת: ל״ח:תשמ״ז א׳ יושבי חדל. בכל אתר כתיב חלד והכא כתיב חדל זיל קרי בזוהר פרשת נח סוף דף ס"ה: ל״ח:תשמ״ט א׳ כארי. הכ"ף בקמץ וכן במסורת ב' קמצין בתרי לישני שויתי עד בקר כארי ידי ורגלי ועיין מ"ש בעל ערוגת הבשם בסוף פ"ג מספרו: ל״ח:תש״נ א׳ כסוס. כן כתיב וק' ואי משכחת ספרי דכתיב כסיס וקרי כסוס הם אליבא דמדינחאי דלא נקטינן כוותיהו אבל בירמיה סי' ח' כתוב וסוס וק' וסיס: ב׳ דלו. עיין מ"ש באיוב כ"ח: ג׳ אדני עשקה. (א"ה במ"ג נכתב ביו"ד ה"א וטעות גמור הוא שהרי נמסר בערך א"ד במנין קל"ד אדני ולא ידעתי למה הרב המחבר לא העיר על זה ע"כ): ד׳ עשקה לי. צווי, ואף על פי שהעי"ן איננה חטופה אלא נקראת במאריך, הנה כמוה ושמרה נפשי כי חסיד אני או יהיה עבר לנקבה. כ"כ רד"ק בפי' ובשרשים. לאפוקי אותן שקוראים בחטף. ועיין מ"ש בתילים מזמור פ"ו: ל״ח:תשנ״ה א׳ יודיע אל אמתך. התרגום וראב"ע פ' אל זה השני בצירי ורד"ק תמה עליהם כי בכל הספרים אל נקוד סגול וסמוך במקף עם אמתך כמו הראשון, והמסרה אל אמתך שנים והם אלה השנים אשר הם בפסוק כי לא שאול תודך ובפ' חי חי:
תרגום יונתן על ישעיהו ל״ז
ל״ח:תשל״ט א׳ ויאמר אנה. במקצת ספרים כתובי יד בשני טעמים אָנָּה ובשאר ספרים בטעם אחד לבד בנו"ן וזה אחד מן ו' כתובים בה"א בלשון בקשה ומה שיש לדקדק בזה אכתבנו בתילים קי"ו בס"ד: ב׳ ובלב שלם. ובספר מלכים כתיב ובלבב ושם מסרתי הסימן ומה שכתוב במקרא גדולה כאן ולבב טעות הוא מהדפוס שהקדים למ"ד לבי"ת: ל״ח:תשמ״ז א׳ יושבי חדל. בכל אתר כתיב חלד והכא כתיב חדל זיל קרי בזוהר פרשת נח סוף דף ס"ה: ל״ח:תשמ״ט א׳ כארי. הכ"ף בקמץ וכן במסורת ב' קמצין בתרי לישני שויתי עד בקר כארי ידי ורגלי ועיין מ"ש בעל ערוגת הבשם בסוף פ"ג מספרו: ל״ח:תש״נ א׳ כסוס. כן כתיב וק' ואי משכחת ספרי דכתיב כסיס וקרי כסוס הם אליבא דמדינחאי דלא נקטינן כוותיהו אבל בירמיה סי' ח' כתוב וסוס וק' וסיס: ב׳ דלו. עיין מ"ש באיוב כ"ח: ג׳ אדני עשקה. (א"ה במ"ג נכתב ביו"ד ה"א וטעות גמור הוא שהרי נמסר בערך א"ד במנין קל"ד אדני ולא ידעתי למה הרב המחבר לא העיר על זה ע"כ): ד׳ עשקה לי. צווי, ואף על פי שהעי"ן איננה חטופה אלא נקראת במאריך, הנה כמוה ושמרה נפשי כי חסיד אני או יהיה עבר לנקבה. כ"כ רד"ק בפי' ובשרשים. לאפוקי אותן שקוראים בחטף. ועיין מ"ש בתילים מזמור פ"ו: ל״ח:תשנ״ה א׳ יודיע אל אמתך. התרגום וראב"ע פ' אל זה השני בצירי ורד"ק תמה עליהם כי בכל הספרים אל נקוד סגול וסמוך במקף עם אמתך כמו הראשון, והמסרה אל אמתך שנים והם אלה השנים אשר הם בפסוק כי לא שאול תודך ובפ' חי חי:
מנחת שי על ישעיהו ל״ח
ל״ח:תשל״ט א׳ ויאמר אנה. במקצת ספרים כתובי יד בשני טעמים אָנָּה ובשאר ספרים בטעם אחד לבד בנו"ן וזה אחד מן ו' כתובים בה"א בלשון בקשה ומה שיש לדקדק בזה אכתבנו בתילים קי"ו בס"ד: ב׳ ובלב שלם. ובספר מלכים כתיב ובלבב ושם מסרתי הסימן ומה שכתוב במקרא גדולה כאן ולבב טעות הוא מהדפוס שהקדים למ"ד לבי"ת: ל״ח:תשמ״ז א׳ יושבי חדל. בכל אתר כתיב חלד והכא כתיב חדל זיל קרי בזוהר פרשת נח סוף דף ס"ה: ל״ח:תשמ״ט א׳ כארי. הכ"ף בקמץ וכן במסורת ב' קמצין בתרי לישני שויתי עד בקר כארי ידי ורגלי ועיין מ"ש בעל ערוגת הבשם בסוף פ"ג מספרו: ל״ח:תש״נ א׳ כסוס. כן כתיב וק' ואי משכחת ספרי דכתיב כסיס וקרי כסוס הם אליבא דמדינחאי דלא נקטינן כוותיהו אבל בירמיה סי' ח' כתוב וסוס וק' וסיס: ב׳ דלו. עיין מ"ש באיוב כ"ח: ג׳ אדני עשקה. (א"ה במ"ג נכתב ביו"ד ה"א וטעות גמור הוא שהרי נמסר בערך א"ד במנין קל"ד אדני ולא ידעתי למה הרב המחבר לא העיר על זה ע"כ): ד׳ עשקה לי. צווי, ואף על פי שהעי"ן איננה חטופה אלא נקראת במאריך, הנה כמוה ושמרה נפשי כי חסיד אני או יהיה עבר לנקבה. כ"כ רד"ק בפי' ובשרשים. לאפוקי אותן שקוראים בחטף. ועיין מ"ש בתילים מזמור פ"ו: ל״ח:תשנ״ה א׳ יודיע אל אמתך. התרגום וראב"ע פ' אל זה השני בצירי ורד"ק תמה עליהם כי בכל הספרים אל נקוד סגול וסמוך במקף עם אמתך כמו הראשון, והמסרה אל אמתך שנים והם אלה השנים אשר הם בפסוק כי לא שאול תודך ובפ' חי חי:
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5