ישעיה פרק-כו עם מפרשים רבים

{א} בַּיּוֹם הַהוּא יוּשַׁר הַשִּׁיר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה עִיר עָז לָנוּ יְשׁוּעָה יָשִׁית חוֹמוֹת וָחֵל: {ב} פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים: {ג} יֵצֶר סָמוּךְ תִּצֹּר שָׁלוֹם שָׁלוֹם כִּי בְךָ בָּטוּחַ: {ד} בִּטְחוּ בַיהוָה עֲדֵי עַד כִּי בְּיָהּ יְהוָה צוּר עוֹלָמִים: {ה} כִּי הֵשַׁח יֹשְׁבֵי מָרוֹם קִרְיָה נִשְׂגָּבָה יַשְׁפִּילֶנָּה יַשְׁפִּילָהּ עַד אֶרֶץ יַגִּיעֶנָּה עַד עָפָר: {ו} תִּרְמְסֶנָּה רָגֶל רַגְלֵי עָנִי פַּעֲמֵי דַלִּים: {ז} אֹרַח לַצַּדִּיק מֵישָׁרִים יָשָׁר מַעְגַּל צַדִּיק תְּפַלֵּס: {ח} אַף אֹרַח מִשְׁפָּטֶיךָ יְהוָה קִוִּינוּךָ לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נָפֶשׁ: {ט} נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ לָאָרֶץ צֶדֶק לָמְדוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל: {י} יֻחַן רָשָׁע בַּל לָמַד צֶדֶק בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת יְעַוֵּל וּבַל יִרְאֶה גֵּאוּת יְהוָה: (פ) {יא} יְהוָה רָמָה יָדְךָ בַּל יֶחֱזָיוּן יֶחֱזוּ וְיֵבֹשׁוּ קִנְאַת עָם אַף אֵשׁ צָרֶיךָ תֹאכְלֵם: (ס) {יב} יְהוָה תִּשְׁפֹּת שָׁלוֹם לָנוּ כִּי גַּם כָּל מַעֲשֵׂינוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ: (ס) {יג} יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בְּעָלוּנוּ אֲדֹנִים זוּלָתֶךָ לְבַד בְּךָ נַזְכִּיר שְׁמֶךָ: {יד} מֵתִים בַּל יִחְיוּ רְפָאִים בַּל יָקֻמוּ לָכֵן פָּקַדְתָּ וַתַּשְׁמִידֵם וַתְּאַבֵּד כָּל זֵכֶר לָמוֹ: {טו} יָסַפְתָּ לַגּוֹי יְהוָה יָסַפְתָּ לַגּוֹי נִכְבָּדְתָּ רִחַקְתָּ כָּל קַצְוֵי אָרֶץ: (פ) {טז} יְהוָה בַּצַּר פְּקָדוּךָ צָקוּן לַחַשׁ מוּסָרְךָ לָמוֹ: {יז} כְּמוֹ הָרָה תַּקְרִיב לָלֶדֶת תָּחִיל תִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ כֵּן הָיִינוּ מִפָּנֶיךָ יְהוָה: {יח} הָרִינוּ חַלְנוּ כְּמוֹ יָלַדְנוּ רוּחַ יְשׁוּעֹת בַּל נַעֲשֶׂה אֶרֶץ וּבַל יִפְּלוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל: {יט} יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל: (פ) {כ} לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר (דלתיך) דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד (יעבור) יַעֲבָר זָעַם: {כא} כִּי הִנֵּה יְהוָה יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ לִפְקֹד עֲוֹן יֹשֵׁב הָאָרֶץ עָלָיו וְגִלְּתָה הָאָרֶץ אֶת דָּמֶיהָ וְלֹא תְכַסֶּה עוֹד עַל הֲרוּגֶיהָ: (פ)

רש"י על ישעיה פרק-כו

{א} עיר עז לנו ישועה ישית . העיר ירושלים שהיה מאז תמיד לנו לעוז ישועה ישית המושיע את חומותיה ואת חילה : וחל . חומה נמוכה שלפני החומה הגבוה : {ב} פתחו שערים . שלה ויבא לתוכה גוי צדיק : שומר . ששמר וצפה בגלותו ימים רבים לאמונתו של הקב''ה שיקיים הבטחתו שהבטיח ע''פ נביאיו לגאלם : שומר . ממתין וכן ( בראשית לז ) ואביו שמר את הדבר וכן ( דברים ו' ) ושמר ה' אלהיך לך : {ג} יצר . שהיה סמוך על הקב''ה ונשען עליו בחזקה שלא זז מאמונתו בשביל שום אימה ויסורין : תצור . שיהא שלום כי בך היה בטוח לפיכך הגון לך לנצרו : {ד} כי ביה ה' . כי יש לסמוך עליו שהוא דחילא ה' סלע וצור מחסה עולמים : {ה} יושבי מרום . צור ושאר ארצות : {ו} רגלי עני . מלך המשיח שנאמר בו עני ורוכב על החמור ( זכריה ט' ט ) : פעמי דלים . ישראל שהיו דלים עד הנה : {ז} אורח לצדיק מישרים . אורח שתהא מישור לקיבול שכרו של צדיק אתה ה' שאתה אל ישר תפלס מעגל צדיק להוליכו באותו אורח שיקבל שכרו והצדיק הוא יעקב וזרעו וכה פתרונו אורח לצדיק ליטול שכר מישרים שנוהג בהן : ישר . אתה הקב''ה מעגל רגלי הצדיק תפלס לו לאותו אורח פילוס זה לשון קונטרפיי''ש בלע''ז כמלך היושב ומחשב ומשקל בלבו איזה יכשר הזה או זה כך הישר בלבו להוליכו בדרך קיבול שכר על כל אשר הנהיג מעשיו לפניך בכשרון : {ח} אף אורח משפטיך ה' קוינוך . כאשר צפינו לקבול הטובה מאתך אף כך קוינו להראותנו אורח משפטי נקמתיך ברשעים : לשמך ולזכרך תאות נפש . אותה נפשנו לראות שם שיצא לך מאז לעשות נקמה בצריך : {ט} נפשי אויתיך . בגלותי שדומה ללילה לעשות את אלה : אף רוחי בקרבי אשחרך . אתחנן לך לכל זה למה כי כאשר משפטיך באים לארץ שאתה עושה משפט ברשעים : צדק למדו יושבי תבל . למדי' להצדיק את דיניך ולהודות על מדותיך שרואים החוטא לוקה והצדיק מקבל שכר טוב : {י} יוחן רשע . בארץ נכוחות ירושלים ובית המקדש יעול לשלול ולבוז ולהשחית : ובל יראה גאות ה' . לא חשב בעיניו גדלך וגאותך ובל יראה ל' רגילות ותמידות לא ראה לא חשב כמו ככה יעשה איוב ( איוב א ) : {יא} ה' רמה ידך וגו' . ראיתי מדרש אגדה רבים למקראות של פרשה זו עליונה ותחתונה ואינם מיושבי' או על דקדוק הלשון או על סדר המקראות והוצרכתי לבאר אותה על אפני סדרה ומ''א יש שמבקש הנבי' וכו' אמר לו מוטב שיחזו ויבושו ואין זה אחר הל' שאין כתוב כאן הרימ' ידך ועוד שאף התיבה חלוקה מתיבה כיוצא בה כל יד רמה שבמקרא טעמו למטה וזה טעמו למעל' כמו ( ברא' לז ) הנה קמה אלומתי וכמו ( רות א ) הנה שבה יבמתך שכולו לשון עבר אף זה ה' נסתלקה יד גבורתך מעל צריך בל יראו קנאת עם בטובה שתיטיב לעמך אף בעצמן יראו משפט נקמתך שתאכלם האש : {יב} תשפות . תכין וכן שפות הסיר ( מ''ב ד' ) וכן לעפר מות תשפתני ( תהלי' כב ) ויש לפתור את כולן ל' שימה תשית שלום לנו : כי גם כל מעשינו . הרעים : פעלת לנו . כנגדם לקחנו מידך בכל חטאתינו : {יג} בעלונו . נעשו לנו אדונים ונגשונו : שמך . שם אלהותך נזכיר לאמר כי אלהינו לבד הוא אלהים : {יד} מתים בל יחיו . הלא פקד' עליהם כבר ותשמיד' באמרי פיך כענין שנאמר כי מחה אמחה את זכר עמלק ( שמות יז ) : {טו} יספת לגוי . לישראל יספת להם תורה וגדולה וכבוד וכל כמה שיספת להם נכבדת שהם מודין ומשבחין לפניך על כל הטובה הרי בטובתם כך עושים ישראל לפניך קילוס וכבוד ובצר להם : {טז} ה' בצר פקדוך . אינם מהרהרים אחר מדותיך : צקון לחש . שפך שיח ותפלה : מוסרך למו . בהיות מוסר יסוריך באין עליהם וכך היא תפלתם : {יז} כמו הרה תקריב ללדת וגו' . כן היינו מפניך , רואים אנו צרות מתחדשות וסבורים אנו שהם מיני סימני ישועה וגאולה לפי שאנו מובטחים ליגאל מתוך צוקה וצורה כיולדה זו שהם מיני סימני ישועה וגאולה : מפניך . מפני גזירותיך : {יח} הרינו חלנו . חיל כיולדה כאלו ילדנו כאלו קרובים אנו להגאל והוא רוח ואין ישועה : ישועות בל נעשה ארץ . בכל סבלינו וצרתינו אין אנו מכינים לנו ישועה : ובל יפלו . ואין נופלין העמים שהם יושבי תבל שכבשו ומלאו את הארץ ויונתן תרגם בל יפלו ל' ונפלינו אני ועמך ( שמות לג ) אין יושבי תבל יכולין לעשות פלא : {יט} יחיו מתיך . כאן התפלל שיחיו הצדיקים בבקשה ממך יחיו אותן שמומתין עליך יצא דבר מלכות מלפניך לומר נבלתי יקומון נבלות עמי שנבלו עצמן עלי להם תהי תקומה זו חילוף למה שכתוב למעלה רפאים בל יקומו אבל אלו יקומון : הקיצו ורננו . כל זה יאמר להם הקב''ה הקיצו ורננו ל' צווי הוא זה : כי טל אורות טליך . כי נאה לך לעשות כן שיהא טל תורתך ומצותיך להם טל של אור : וארץ רפאים תפיל . ולארץ ולעפר תפיל את ארץ רפאים שריפו ידיהם מתורתך : רפאים תפיל . לפי שאמר ובל יפלו יושבי תבל חוזר ואומר אתה הפילם כי אין בצדקותינו כדי להפילם : {כ} לך עמי בא בחדריך . תשובה זו השיבהו לנביא לך עמי בא בחדריך בבתי כנסיות ובבתי מדרשות , ד''א התבונן על מעשיך בחדרי לבך כך דרש רבי תנחומא : וסגור . דלחך בעדך . ת''י עביד לך עובדין טבין דיגנון עלך ורבי תנחומא דרש סגור דלתי פיך שלא תהרהר אחר מדת הדין : חבי . התחבאי מעט עד יעבר זעם כי אמת אפקוד על שונאיך : {כא} כי הנה ה' יוצא וגו' . ממדת הרחמים למדת הדין : יושב הארץ . הוא הר שעיר : על הרוגיה . שהרגו בישראל :

מלבי"ם על ישעיה פרק-כו

{א} ישועה ישית. כמליצה זו לקמן (ם' י''ח) וקראת ישועה חומותיך, וחומה היא הגדולה. וחיל הקטנה : {ג} יצר. כח המצייר אשר בלב. כי יצר לב האדם רע, ליצר מחשבות לבב עמך, ושלום הראשון הוא דבור הקריאה (וואקאטיף) : {ה} השח ישפילנה. כבר בארתי למעלה (ב' ט') כי השח הוא שינוי בכמות העצם, ושפל הוא העתקה מקומית, ר''ל תחלה השח כמותם ואח''כ השפילם : עד ארץ עד עפר, ארץ כולל יותר מעפר, כי עפר מציין רק עפר הארץ מלמעלה, ולפ''ז כשיבואו נרדפים יחד, אם יכוון בשם ארץ על האדמה אשר בבטן הארץ, יהיה העפר על הארץ, כמ''ש אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו (איוב י''ד) שהגזע מלמעלה והשורש מלמטה, ואם יכוין בשם ארץ נקודת המטה בהגבלה נגד הרום, יהיה העפר שפל יותר, ור''ל ישפילנה עד ארץ שלא תהיה למעלה רק למטה, ומוסיף כי יגיענה עד עפר שתהיה כעפר ואפר, וע''ל (כט ד') : {ו} רגלי עני פעמי דלים, כבר בארנו במק''א גדר שם עני, שמציין עוני הנפש ושפלת הרוח בין שי''ל ממון בין שא''ל, הכל כפי המקום שנז' התואר הזה, ודל מציין חסר ממון או שכל או בריאות וכדומה. ודוד קרא א''ע תמיד עני לא דל, על שפלות רוחו שאינו רודף אחר תאוה וכבוד, ואמר (למעלה ט' ב') להטות מדין דלים ולגזול משפט עניי עמי, כי העני הנכנע אינו בא בדין ודברים רק אם משפטו מבואר כמש''ש בהבדל בין דין ומשפט, ועז''א תחלה תרמסנה רגלי עני שהוא המלך הצדיק, ואח''כ פעמי דלים אף הדלים ירמסוהו. וכן יש הבדל בין רגלי ופעמי, כי רגל כולל את הרגל, ופעם רק הצעד, ומוסיף שאף בצעד ומדרך שמו פעמיהם יהיה די בכחם להשחיתהו : {ז} מעגל צדיק תפלס. ההבדל בין מעגל, ובין דרך ארח נתיב, בארתי בספר משלי, כי מעגל מורה תמיד הדרך הסבובי, בעת שצריך לסבב את דרכו. והמדה אשר על פיה יכונו להגיע ע''י הסיבוב הזה אל מחוז החפץ נקראת פלס, פלס מעגל רגליך (משלי ד') וכל מעגלותיו תפלס (שם), ובדרכי הנפש, יאמר שם מישרים על הדרך הישר האמצעי, ומגביל לו שם מעגל הנאמר על דרך הסבובי, צדק ומשפט ומישרים כל מעגל טוב, (שם ב') מישרים הוא הדרך האמצעי, ומעגל היא הסבובי, הדרך האמצעי הוא תמיד טוב (כמ''ש הרמב''ם בדעות ובח' פרקים) אבל הסבובי לפעמים טוב ולפעמים רע, לכן אומר כל מעגל טוב, ובבאורי על משלי בארתי כ''ז בארך : {ח} אף. מלת אף מורה רבותא ודבר חדש, וזה המבדיל בינו ובין מלת גם : לשמך ולזכרך. כבוד ה' יוכר עפ''י שני דרכים, א) ע''י הבחינה בכלל הבריאה, כי כולם מעשי ידיו, ב) ע''י הבחינה בנפלאותיו המתחדשים בכל דור המסות והאותות והמופתים, הראשון נקרא שמו, והשני זכרו. ועז''א זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור (שמות ג') ושם בארתי יותר. תאות נפש, דבור הקריאה, אתה תאות נפש : {ט} נפשי. לדעת המפ' חסר בי''ת בנפשי, ואנכי בארתיו שהוא דבור הקריאה אל ה' וכ''ה בזהר, וההבדל בין נפש ורוח מבואר אצלי במק''א, שרוח פרטי ונעלה יותר מן נפש, ופורט פה על עת היקיצה שאז פועל מרוח המתעורר וכל כחותיו. ופעל אשחרך נגזר לדעתי מן שם שחר : {י} נכחות יעול. בארתי לקמן (נט יד) כי נכוחה פורט על ענינים שבין אדם למקום, והמטה עקלקלותיו מנכח ה' מלכוין דרכיו נגדו נקרא מעול, עיי''ש, והוא מגביל נגד צדק שפורט דוקא דברים שבין אדם לחברו, כנ''ל (א' כא). ור''ל בל למד צדק, בין אדם לחברו. בארץ נכחות יעול, בין אדם למקום : {יא} רמה, פעל עבר כי טעמו מלעיל, כמו הנה קמה אלומתי, הנה שבה יבמתך, אף אש צריך לדעת המפרשים כאילו כתוב אף צריך אש תאכלם, ולדעתי הוא סמוך, אש של צריך, גם יל''פ אף מענין כעס, אף אש, כעס אש של צריך, ע''ד עלה עשן באפו : {יב} תשפת. המדבק דבר במקום חבורו הנאות לו, ועקרו על שפיתת הקדרה על מכונתה. שפות הסיר שפות : {יג} בעלונו, בעל מורה על הקנין שי''ל בגוף הדבר ולכן בא גם על דברים שאין בהם רוח חיים ובעל השור נקי, לא כן שם אדון, שעקרו על האדנות והגדולה : {יד} מתים רפאים. מתים נקראו בעת המיתה, ואחר שכבם בקבר נקראו רפאים, (תהלות פ''ח יא, משלי כא טז) : {טו} לגוי. בארתי למעלה (א' ד') שבא לרוב על האומות, ואם בא על ישראל יציין הריבוי היותו גוי גדול : {טז} צקון, לדעתי הוא מנחי העי''ן מענין צרה וצוקה, ובא ע''מ פלון כמו זדון לצון ששון, כי לדעת המבארים מענין יצק יהיה משקלו עָלוֹן ולא מצאנו משקל זה בשום מקום. וכבר בארתי למעלה (ח' כב) ההבדל בין צרה וצוקה שצוקה מציין מצוקת הנפש הפנימית (פערצווייפלונג). לחש, נבדל מן סוד במה שמורה על לחישה מפה לאוזן, כנ''ל (ג' ג') ור''ל הצוקה היא למו גילוי בלחש, לגלות אזנם למוסר : {יז} תקריב ללדת. מצאנו בשלשה מקומות פעל קרב בהפעיל והוא עומד, פה, (בראשית יב יא) ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה. (שמות יד יו''ד) ופרעה הקריב, ובזה נמצא לחז''ל דרוש שהקריב את ישראל לאביהם שבשמים. והנכון, שהקריב בהפעיל מורה העתקת התנועה, שהולך ומתקרב ועדן לא הגיע אל מקום חפצו : {יח} רוח. בשתופו יורה על רוח גבורה רוח נבואה רוח חכמה ודעת רוח תקוה, ועל כל ענין נפשיי המתעצם בעוז ויוצא מכח אל הפעל כמ''ש במק''א, וכן מצייר פה שנולד אצלם רוח נשגב מנבא להם נשגבות, ומעורר נפשם לתקוה ויחול. נעשה. נפעל עבר, וחסר ב' בארץ, וכן צ''ל על יושבי תבל : {יט} אורת. ירקות השואפים מטר (ע''ל ה' למ''ד) :

חומת אנך על ישעיה כ״ו

כ״ו:ש״ע א׳ עיר עז לנו ישועה ישית. אפשר השכינה שהיתה בתוקף הדין וז"ש עיר כינוי לשכינה עז לנ"ו גימטריא אלהים. כלומר דין חזק. ישועה ישית היא ה"א אחרונה יצטרף יהו ש"ע מא"א וזה רמז ישועה ישית ויתמתקו הדינין: כ״ו:שע״ב א׳ יצר סמוך תצור שלום. אפשר לרמוז במ"ש המקובלים שהאותיות אשר במילוי יצר יוד צדי ריש ס"ת שדי ואותיות שניות הוא אות יוד במילוי והמכוין בזה שומר הברית ובטל הרהורים רעים של היצר. וז"ש יצר סמוך מה שהוא סמוך ליצר דהיינו מילויו שהוא יוד שדי. ותיבת סמוך הוא אותיות כמוס. תצור שלום זה שומר היסוד מהיצר. ובוא וראה מפלאות תמים דעים כי יצר המחטיא מילוי תיבה זו מציל. וגם רמוז בתיבת סמוך. ס"מ שהוא היצה"ר הנה אצלו כ"ו שם המיוחד להגין. א"נ אפשר יצר סמוך ולהנצל תצור שלום תשמור מדת השלום דעל ידי השלום מתבטלים הקטיגורים שלום גימטריא עשו כי יתבטל. ועשה היצה"ר טוב כי בך בטוח היצה"ר שתעשנו טוב כמשז"ל וכת הקודמין פירשו ואליך תשוקתו שתעשהו טוב. א"נ זה עצמו בסגנון אחר במה שפירשנו בעניותנו אמר הקב"ה בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין. כי הנה יש דברים לבטל היצה"ר כמו יראת ה' ע"ד שויתי ה' לנגדי תמיד בזה מבטל יצה"ר. וכן ענוה אמיתית אין יצה"ר שולט בו. אך אלו וכיוצא מועילים לבטל היצה"ר. אבל לעשות היצה"ר טוב לא אפשר אלא בתורה וז"ש אמר הקב"ה בראתי יצה"ר בראתי לו תבלין לו ליצה"ר תבלין להכשירו כמו שתבלין מכשירין התבשיל וז"ש יצר סמוך. ולהנצל תצור שלום שהיא התורה שלום שתעשה היצה"ר טוב על ידי התורה כי בך בטוח היצה"ר שתתקנהו על ידי התורה: כ״ו:שע״ד א׳ כי השח יושבי מרום וכו'. אפשר דידוע דבתחילה מפיל שר האומה למעלה בשמים ואח"כ נופלת האומה אשר תחת השר ההוא וכמו שאמר הכתוב יפקוד ה' על צבא המרום במרום וכו' וז"ש כי השח יושבי מרום הם השרים העליונים אשר במרום אשר האומה אשר בארץ תחת רשותם וממילא קריה נשגבה ישפילנה וכו': כ״ו:שע״ו א׳ ארח לצדיק משרים ישר מעגל צדיק תפלס. אפשר במ"ש פ' כסוי הדם יכול יגיס דעתו ת"ל משרים תשפטו בני אדם למדנו דמשרים הוא כינוי לענוה ואמרו כל המעביר על מדותיו מעבירי' לו על פשעיו ואמרו הואיל ולא מוקים במיליה וכו' וז"ש ארח לצדיק הדרך למי שהוא צדיק להתנהג בענוה וז"ש משרים ואז ישר הקב"ה מעגל צדיק תפלס תשקול דרכיו דלא מוקים אמיליה וכן יעשה לו להעביר על חטאתיו: כ״ו:שע״ז א׳ אף ארח משפטיך. שאתה מיסרנו בגליות על עונותינו. ה' מדת רחמיך קוינוך שתעשה לכבוד שכינתך וז"ש לשמך ולזכרך דידוע דהשכינה נקראת שם: כ״ו:שע״ח א׳ כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו וכו'. שמעתי משם הרב המובהק מהר"ר יהודה הכהן ז"ל אחד מרבני ירושלם הקדמונים במה שאמרו בערכין דף ט"ו דנענשו המרגלים על שהוציאו דיבת הארץ ממש ואמרו המוציא שם רע על האבנים כך ק"ו למוציא ש"ר על חבירו וז"ש כי כאשר משפטך לארץ כאשר ראינו משפטיך במרגלים בעבור הארץ שהוציאו דיבה על עצים ואבנים ונענשו אז צדק למדו יושבי תבל שיש ק"ו אם על עצים ואבנים נתחייבו ק"ו על חבירו. והשתא קאמר הנביא התינח השתא דיש לנו ממי ללמוד. אבל כל אחד מהמרגלים יוחן רשע על דיבת עצים ואבנים דלא ידע זה ולכן בארץ נכוחות יעול ודיברו על הארץ עצים ואבנים דלא ס"ד דיש עונש. לז"א ובל יראה גאות ה' הרי אמרו כי חזק הוא ממנו אפי' בעה"ב וכו' במ"ש שם בערכין ועל זה נתחייבו. אך הכתוב מודיענו דהוציאו דיבה על עצים ואבנים והם חייבים ואהניא לדורות הבאים. אבל הם עצמם היה מקום ללמד זכות דאכתי לא שמיע להו אבל דא עקא שאמרו כי חזק וכו' ובל יראה גאות ה'. ועטרת ראשי אבא מארי זלה"ה היה מפרש במ"ש לא חרבה ירושלם אלא על שהעמידו דבריהם על דין תורה והיינו דקאמר כי כאשר משפטיך לארץ הידועה זו ירושלם על שלא עשו פשרה. צדק שהיא הפשרה כמשז"ל למדו יושבי תבל דצריך לעשות פשרה ואמר נביא א"כ יוחן רשע יושב ירושלם בל למד צדק דעדיין לא ידע חומר הפשרה אטו בארץ נכוחות מי שהוא דן דין תורה יעול אני מחשיבו כעושה עול. והשיב ובל יראה גאות ה' הרי היה להם עונות חמורים ע"ז ג"ע ש"ד ולזה נענשו. אך הכתוב מודיענו שגם מי שעושה הכל דין תורה ואינו רוצה בפשרה נענש גם כן. ואני הדל נ"ל במ"ש רז"ל אשר לא תגלה ערותך עליו שהקפיד על בזיון אבנים ומשם נלמוד ק"ו שלא לבזות חבירו העשוי בצלם אלהים וכמו שפירש"י בסוף פ' יתרו. וז"ש כאשר משפטיך לארץ שכתבת בתורה אשר לא תגלה ערותך שהקפיד הכתוב על האבנים שלא לבזותן אף שאינו מכוין. אז צדק למדו יושבי תבל ק"ו שלא לבזות חבירו. אמנם יש לשאול מי שלא למד ולא הבין יוחן אם מבזה את חבירו. לז"א ובל יראה גאות ה' אינו רואה שהוא בצלם אלהים והיה צריך לדעת מעצמו שאסור לבזותו: כ״ו:שפ״ה א׳ ה' בצר פקדוך צקון לחש וכו' כמו הרה וכו'. פירש הרב מהר"א הכהן ז"ל בעל שבט מוסר. דאמרו רז"ל לעולם יקדים אדם תפלה לצרה ועל זה ל"ן במדב"ר ה' בצר פקדוך אחר שבאה הצרה ויהי הם מריקים כמה תפלות מוסרך למו אחר שכבר היסורין להם וזה דומה לאשה הרה שאינה צועקת עד שבאו לה החבלים ואין גם אחד ישים אל לבו להקדים תפלה לצרה עכ"ד ואפ"ל קצת בסגנון אחר במה שראיתי להרב מהר"ר יוסף פייאמיטה ז"ל בדרשותיו כ"י שהוכיח דצר הוא קטן מצרה והביא ראיות לזה. וז"ש ה' בצר שהוא צער קטן פקדוך פקידה דעלמא. ואם יש להם צרה שהיא גדולה אז צקון לחש מוסרך למו. והוא כמו ההרה דלפי שעור החבלים שיש לה היא צועקת. ושמעתי מהחכם השלם הישיש ספרא רבא כמה"ר רפאל טריביס ז"ל שפירש דכשישראל הם בצרה ח"ו בין כלל בין פרט צריך לפשפש על מה באה הצרה ויתודה וישוב ואח"כ יתפלל אבל להתפלל בלאו הכי אינו כלום וז"ש ה' בצר פקדוך כשהם בצרה פקדוך ומרבים בתפלה צקון לחש מוסרך כל התפלות הם על היסורין ואינם נותנים לב לחטאתם והוי כמו הרה שצועקת בחבליה ואינה נותנת לב להתפלל אל ה' רק צועקת בכאב שיש לה כן היינו מפניך ה' צועקים על היסורים על הכאב מבלי חיפוש וידוי ותשובה. ועוד אמר משם חמיו החכם השלם כמהר"ר זבולון הכהן זלה"ה במשז"ל כל מי שנאמר קריבה למות לא הגיע לימי אבותיו וה"ה הכא כמו הרה תקריב הוא בלי זמנה. והנה אנחנו סובלים חבלי משיח ועדיין לא בא ונשאר הצער של החבלים דומה לאשה הרה דיש לה חבלים קודם זמנה שהוא נפל דאז תחיל תזעק בחבליה שלא יש כי אם החבלים והילד איננו וזה צער גדול וז"ש כמו הרה תקריב שלא בזמנה וידעה שהוא נפל תחיל תזעק בחבליה שהחבלים נשארו ואין ולד שהוא צער עצום כן היינו מפניך חבלי משיח ומשיח אין:

מצודות ציון על ישעיה פרק-כו

{א} ישית . ענין שימה כמו שתו בשמים פיהם ( תהלים עג ) : חומות . כמו בחומות : וחל . הוא החומה נמוכה שלפני הגבוה כמו ויאבל חל וחומה ( איכה ב ) : {ב} שומר . ענין המתנה ותקוה כמו ואביו שמר את הדבר ( בראשית לז ) : {ג} יצר . ענין פעולת המחשבה כמו וכל יצר מחשבות לבו ( שם ו ) : סמוך . ענין השענה : תצור . ענין שמירה כמו יצרנהו כאישון עינו ( דברים לב ) : {ד} עדי עד . עד עולם וכן שוכן עד ( לקמן כז ) : צור . ענין חוזק : {ה} השה . ענין השפלה : מרום . מל' רום וגובה : קריה . עיר : נשגבה . חזקה : {ו} תרמסנה . ענין דריכה : פעמי . רגלים שפוסעים בהן כמו הרימה פעמיך ( תהלים עד ) : {ז} אורח . דרך : מעגל . שביל ומסילה וכן הדרכתיך במעגלי יושר ( משלי ד ) : תפלס . תשקול בפלס והוא שם הכלי ששוקלין בו כמו ושקל בפלס הרים ( לקמן מ ) : {ט} אויתיך . מל' תאוה : אשחרך . ענין דרישה כמו שוחר טוב ( משלי א ) : תבל . כן נקרא מקום המיושב : {י} יוחן . מל' חנינה וחסד : נכחות . ענין ישרות כמו נכוחים למבין ( שם ח ) : יעול . מל' עול : {יא} יחזיון . ענין הסתכלות כמו ואתה תחזה ( שמות יח ) : קנאת . ענין נקמה : {יב} תשפות . ענין עריכה וסדור כמו שפות הסיר ( יחזקאל כד ) : {יג} בעלונו . ענין אדון ומושל כמו אם בעליו עמו ( שמות כב ) : זולתך . כמו בלעדיך : {יד} רפאים . הם המתים שנרפו ונחלשו ע''י המיתה וכפל הדבר במ''ש : פקדת . ענין צוואת הפורענות כמו יפקוד ה' על צבא המרום ( לעיל כד ) : ותשמידם . ענין כליון : כל זכר . שום זכר וכן לא תעשה כל מלאכה ( שמות כ ) ור''ל שום מלאכה : למו . להם : {טו} יספת . מל' הוספה : כל . כמו בכל ותחסר הבי''ת : {טז} פקדוך . ענין זכרון כמו וה' פקד את שרה ( בראשית כא ) : צקון . מל' יציקה ושפיכה ויאמר כן על הרבות הפלל וכן ישפוך שיחו ( תהלים קב ) : לחש . ר''ל תפלה הנאמרה בלחש ובקול נמוך : מוסרך . משפט יסורין : למו . להם : {יז} תחיל . מל' חיל וחלחלה : בהבליה . הם מכאובי הלידה כמו שמה חבלתך אמך ( ש''ה ח ) : מפניך . ענין כעס וזעם כמו פני ה' חלקם ( איכה ד ) : {יח} הרינו . מל' הריון : חלנו . מל' חיל וחלחלה : {יט} נבלתי . אף גוף הצדיק ההומת יקרא נבלה כמו את נבלת איש האלהים ( מ''א יג ) : הקיצו . ענין הערה כמו לא הקיץ הנער ( מ''ב ד ) . אורת . הוא שם צמח מה כמו ללקט אורות ( שם ) : רפאים . כן יקראו המתים על כי נרפו ונחלשו ע''י המיתה : {כ} בעדך . כנגדך : חבי . מלשון מחבואה ומסתור : זעם . כעס : {כא} לפקוד . ענין זכרון : וגלתה . ל' גלוי :

מצודות דוד על ישעיה פרק-כו

{א} ביום ההוא . ביום מפלת גוג : עיר עז לנו . ירושלים שהיתה לנו למעוז מעולם הנה גם עתה ישים האל ישועה בחומתה וחילה ולא תשלוט בהם יד האויב : {ב} פתחו שערים . פתחו שערי ירושלים ולא תפחדו מן האויב : ויבוא . בפתחי השערים יבוא ישראל שהיה שומר ומצפה להאמנת הבטחת האל : {ג} יצר סמוך . המחשבה שהיה נשען על האל השלום תצור אותו לבל יחרד וכפל מלת שלום לחזק הדבר : כי בך בטוח . ר''ל כן ראוי הדבר הואיל ובטח בך : {ד} בטחו בה' . כאלו מזרזים אלה לאלה ואומרים בטחו בה' עד עולם כי בו תלוי חוזק עוה''ז ועוה''ב והכל בא ממנו ית' : {ה} כי השח . הוא השפיל הכשדים אשר ישבו ברום המעלה : קריה . וכן השפיל כל קריה חזקה : ישפילנה . וכן ישפיל אותה עוד עד הארץ ועד העפר וכפל הדבר במ''ש לפי מרבית ההשפלה : {ו} תרמסנה רגל . הרגל תרמוס אותה וחזר ופירש לומר רגלי עני תרמוס והם ישראל שהמה מוכנעים כעני ואביון : פעמי דלים . כפל הדבר במ''ש : {ז} אורח לצדיק מישרים . ר''ל כל זה הגדולה והממשלה תהיה להצדיקים בעבור כי אין אורח לכל צדיק וצדיק כי אם ללכת בדרך ישר ולא ינטה ממנה : ישר . אתה האל הישר הלא תפלס ותשקל מעגל כל צדיק וצדיק ותדע שכן הוא : {ח} אף אורח משפטיך . אף בבוא לנו אורח משפטיך לייסר אותנו ביסורי הגולה עכ''ז קוינו לך ולא היינו מתייאשים מן הגאולה : לשמך ולזכרך . היא היא כי בשם יזכר וכפל בשמות נרדפים : תאות נפש . תאות כל נפש היתה להזכיר לנו שמך ולומר לנו דבר מאתך : {ט} נפשי אויתיך . נפשי תתאוה לך בלילה היא עת שמחשבת האדם פנויה ממחשבות הטורדות : אף רוחי בקרבי . ר''ל כל עוד שרוחי בקרבי אשחר ואדרוש לך : כי כאשר וכו' . ר''ל כי אמרתי גם המשפט לטובה היא כי כאשר יבוא משפט בארץ אז יושבי תבל למדו צדק ועזבו הרשע מפחד המשפט הבא : {י} יוחן רשע . ר''ל וכי מהדין שיוחן הרשע הלא בל למד צדק אף מיראת המשפט : בארץ נכחות יעול . עם כי הוא בארץ ששבו לעשות נכחות ונוסרו בעבור המשפט הבא הנה הרשע הזה לא כן יעשה כי יאחז דרכו לעול עוד : ובל יראה . ואינו מסתכל בגאות ה' ר''ל חושב שבא במקרה ולא מעשה ה' המה שמתגאה לשלם גמול : {יא} רמה ידך . כשרמה ידך להכות בהרשעים הללו אינם מסתכלין שרמה ידך כי יחשבו למקרה : יחזו . לכן יראו תשועת ישראל ויבושו אז בראותם הקנאה שיקנא ה' לעמו כי אז לא יוכלו לחשוב שבא במקרה כי יראו מעט עם נושעים מעמים רבים : אף אש . ר''ל אף יראו משפט נקמתך שהאש תאכל צריך והם הצרים לישראל וכאלו צרו למקום : {יב} ה' תשפות וכו' . ר''ל אתה ה' תערוך לנו שלום כי גם כל המעשים הבאים עלינו בין טוב בין רע הלא הכל אתם פעלת לנו ולא באו במקרה ואם כן הואיל והכל בידך ערוך לנו שלום : {יג} ה' אלהינו וכו' . הוא דרך רצוי לומר ראוים אנו לשלום : לבד בך . אבל לא שמענו אליהם כי בך לבד נזכיר שמך לומר שאתה לבדך נקרא אלהים ואין מי לשתף עמך : {יד} מתים . כי אמרנו ואין בהם חיות : בל יקומו . לא יוכלו לקום על רגליהם , לכן פקדת : {טו} יספת לגוי ה' . כל מה שיספת לייסר עמך פעם אחר פעם עכ''ז הודו כבודך ולא מרו בך ואף כי הרחקתם ממקומם ללכת גולה בכל קצות הארץ לא זזו ממך : {טז} בצר . בעת בוא צרה עליהם זכרו בך ודורשים אליך בתפלה : צקון לחש . שפיכת תפלה מצויה ביניהם כאשר בא להם מוסרך : {יז} כמו הרה . ר''ל וכה יאמרו בתפלתם הנה כמו אשה הרה אשר תקריב ללדת שאז תאחזה חלחלה ותזעק בעבור ייסורי חבלי הלידה כן היינו גם אנחנו חלים ורועדים מפני זעמך : {יח} הרינו חלנו . לפי שאנו מובטחים להגאל אחז במשל מאשת לידה שיש לה צער הריון וחיל הלידה ויולדת רוח בעלמא שאין לה במה להתנחם על הצער שסבלה ור''ל יאמרו בתפלתם הלא דמינו לאשת לידה כזאת כי סבלנו קושי השעבוד ואין במה להתנחם כי עדיין לא נעשה ישועה בארץ ועדיין לא נפלו הכשדים שכבשו ומלאו פני תבל : {יט} יחיו מתיך . אמר דרך תפלה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך : נבלתי יקומון . יצא דבר מלכות מלפניך לומר נבלתי יקומון ר''ל נבלת עמי שנבלו עצמן עלי יקומון בתחיה ואתם שוכני עפר הקיצו משינת המיתה ושבחו לה' : כי טל . כי טל התחיה שאוריד עליך יהיה כטל היורד על הצמחים שמגדל אותם כן יחיו המתים על ידי טל תחיה : וארץ וכו' . הארץ תפיל ותשליך לחוץ את המתים הקבורים בה : {כ} לך עמי . מאמר הנביא בדרך משל בוא בחדרך וסגור הדלת בעדך שלא יוכל לבוא מי אצלך לעשות עמך רעה וסתרי כשיעור רגע מועטת עד אשר יעבור הזעם ותלך לו ורוצה לומר סתרי עצמך במסתר תשובה ומעשים טובים להגן עליך מזעם הצרות שיבואו קודם בוא הגאולה : {כא} יוצא ממקומו . הוא ענין משל וכמ''ש ויצא ה' ונלחם בגוים ( זכריה יד ) : לפקוד . לזכור עון יושב הארץ על היושב בה לשלם גמול המפעל : וגלתה . הארץ תגלה את הדם על ההרוגים הנקברים בה :

 

מנחת שי על ישעיהו כ״ז

כ״ז:ת״ק א׳ פן יפקד עליה. מפירוש רש"י נראה שהיה כתוב בספרו פן אפקד וכן רצה לבאר התרגום אכן כל שאר המפרשים פירשוהו כמו שכתוב בספרים שלנו יפקד ובעל מאיר נתיב שכתב אפקד סמך לו על רש"י ז"ל ולא נהוג עלמא כווחיה: ב׳ אצרנה. בקמץ חטף הצד"י במקצת ספרים כן כתב רד"ק ביירוש ובשרשים וכ"כ במכלול דף כ"א על ואצרנה עקב תהלים קיט בלא מחלוקת: כ״ז:תק״א א׳ שמיר שית. המסורת עליו לית דסמיך ר"ל שכל השאר כתיב שמיר ושית עם וא"ו החבור: ב׳ אפשעה בה. בספרים שבאו לידי השי"ן בשוא לבדו במקרא גדולה כתוב ויש ספרים בחטף קמץ וכן כתב רד"ק בשרשים שהוא בחטף קמץ במקצת הספרים ובמכלול דף כ"ח הביאו עם אחרים שהם בחטף קמץ בלא מחלוקת וגם רב יונה כתב שהוא בחטף קמץ בשי"ם כצן אשקה נא (מלכים א יט) ועיין מה שכתוב בשמואל א' ט' על פסוק כי כפשע ביני ובין המות: ג׳ אציתנה יחד. יו"ד יחד דגושה כמ"ש במכלול דף ק"ו: כ״ז:תק״ב א׳ במעזי. העי"ן בשלש נקודות והזי"ן דגושה ברוב הספרים ובמקצת כתובי יד העי"ן בוא"ו שורק: כ״ז:תק״ה א׳ בסאסאה. פירש רש"י באותה מדה נראה מפירושו שהה"א במפיק לכינוי הנקבה אכן בספרים שלפני הה"א רפה וכן פירש רד"ק בפירוש המקרא ובשרשים: כ״ז:תק״ו א׳ הסר חטאתו. בחירק וחסר יו"ד:

תרגום יונתן על ישעיהו כ״ו

כ״ז:ת״ק א׳ פן יפקד עליה. מפירוש רש"י נראה שהיה כתוב בספרו פן אפקד וכן רצה לבאר התרגום אכן כל שאר המפרשים פירשוהו כמו שכתוב בספרים שלנו יפקד ובעל מאיר נתיב שכתב אפקד סמך לו על רש"י ז"ל ולא נהוג עלמא כווחיה: ב׳ אצרנה. בקמץ חטף הצד"י במקצת ספרים כן כתב רד"ק ביירוש ובשרשים וכ"כ במכלול דף כ"א על ואצרנה עקב תהלים קיט בלא מחלוקת: כ״ז:תק״א א׳ שמיר שית. המסורת עליו לית דסמיך ר"ל שכל השאר כתיב שמיר ושית עם וא"ו החבור: ב׳ אפשעה בה. בספרים שבאו לידי השי"ן בשוא לבדו במקרא גדולה כתוב ויש ספרים בחטף קמץ וכן כתב רד"ק בשרשים שהוא בחטף קמץ במקצת הספרים ובמכלול דף כ"ח הביאו עם אחרים שהם בחטף קמץ בלא מחלוקת וגם רב יונה כתב שהוא בחטף קמץ בשי"ם כצן אשקה נא (מלכים א יט) ועיין מה שכתוב בשמואל א' ט' על פסוק כי כפשע ביני ובין המות: ג׳ אציתנה יחד. יו"ד יחד דגושה כמ"ש במכלול דף ק"ו: כ״ז:תק״ב א׳ במעזי. העי"ן בשלש נקודות והזי"ן דגושה ברוב הספרים ובמקצת כתובי יד העי"ן בוא"ו שורק: כ״ז:תק״ה א׳ בסאסאה. פירש רש"י באותה מדה נראה מפירושו שהה"א במפיק לכינוי הנקבה אכן בספרים שלפני הה"א רפה וכן פירש רד"ק בפירוש המקרא ובשרשים: כ״ז:תק״ו א׳ הסר חטאתו. בחירק וחסר יו"ד:

מנחת שי על ישעיהו כ״ז

כ״ז:ת״ק א׳ פן יפקד עליה. מפירוש רש"י נראה שהיה כתוב בספרו פן אפקד וכן רצה לבאר התרגום אכן כל שאר המפרשים פירשוהו כמו שכתוב בספרים שלנו יפקד ובעל מאיר נתיב שכתב אפקד סמך לו על רש"י ז"ל ולא נהוג עלמא כווחיה: ב׳ אצרנה. בקמץ חטף הצד"י במקצת ספרים כן כתב רד"ק ביירוש ובשרשים וכ"כ במכלול דף כ"א על ואצרנה עקב תהלים קיט בלא מחלוקת: כ״ז:תק״א א׳ שמיר שית. המסורת עליו לית דסמיך ר"ל שכל השאר כתיב שמיר ושית עם וא"ו החבור: ב׳ אפשעה בה. בספרים שבאו לידי השי"ן בשוא לבדו במקרא גדולה כתוב ויש ספרים בחטף קמץ וכן כתב רד"ק בשרשים שהוא בחטף קמץ במקצת הספרים ובמכלול דף כ"ח הביאו עם אחרים שהם בחטף קמץ בלא מחלוקת וגם רב יונה כתב שהוא בחטף קמץ בשי"ם כצן אשקה נא (מלכים א יט) ועיין מה שכתוב בשמואל א' ט' על פסוק כי כפשע ביני ובין המות: ג׳ אציתנה יחד. יו"ד יחד דגושה כמ"ש במכלול דף ק"ו: כ״ז:תק״ב א׳ במעזי. העי"ן בשלש נקודות והזי"ן דגושה ברוב הספרים ובמקצת כתובי יד העי"ן בוא"ו שורק: כ״ז:תק״ה א׳ בסאסאה. פירש רש"י באותה מדה נראה מפירושו שהה"א במפיק לכינוי הנקבה אכן בספרים שלפני הה"א רפה וכן פירש רד"ק בפירוש המקרא ובשרשים: כ״ז:תק״ו א׳ הסר חטאתו. בחירק וחסר יו"ד:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

מנחת שי:
מקור: sefaria.org
חומת אנ״ך, ירושלים 1965
דילוג לתוכן