{א} כִּי יְרַחֵם יְהוָה אֶת יַעֲקֹב וּבָחַר עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל וְהִנִּיחָם עַל אַדְמָתָם וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב: {ב} וּלְקָחוּם עַמִּים וֶהֱבִיאוּם אֶל מְקוֹמָם וְהִתְנַחֲלוּם בֵּית יִשְׂרָאֵל עַל אַדְמַת יְהוָה לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְהָיוּ שֹׁבִים לְשֹׁבֵיהֶם וְרָדוּ בְּנֹגְשֵׂיהֶם: (ס) {ג} וְהָיָה בְּיוֹם הָנִיחַ יְהוָה לְךָ מֵעָצְבְּךָ וּמֵרָגְזֶךָ וּמִן הָעֲבֹדָה הַקָּשָׁה אֲשֶׁר עֻבַּד בָּךְ: {ד} וְנָשָׂאתָ הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל וְאָמָרְתָּ אֵיךְ שָׁבַת נֹגֵשׂ שָׁבְתָה מַדְהֵבָה: {ה} שָׁבַר יְהוָה מַטֵּה רְשָׁעִים שֵׁבֶט מֹשְׁלִים: {ו} מַכֶּה עַמִּים בְּעֶבְרָה מַכַּת בִּלְתִּי סָרָה רֹדֶה בָאַף גּוֹיִם מֻרְדָּף בְּלִי חָשָׂךְ: {ז} נָחָה שָׁקְטָה כָּל הָאָרֶץ פָּצְחוּ רִנָּה: {ח} גַּם בְּרוֹשִׁים שָׂמְחוּ לְךָ אַרְזֵי לְבָנוֹן מֵאָז שָׁכַבְתָּ לֹא יַעֲלֶה הַכֹּרֵת עָלֵינוּ: {ט} שְׁאוֹל מִתַּחַת רָגְזָה לְךָ לִקְרַאת בּוֹאֶךָ עוֹרֵר לְךָ רְפָאִים כָּל עַתּוּדֵי אָרֶץ הֵקִים מִכִּסְאוֹתָם כֹּל מַלְכֵי גוֹיִם: {י} כֻּלָּם יַעֲנוּ וְיֹאמְרוּ אֵלֶיךָ גַּם אַתָּה חֻלֵּיתָ כָמוֹנוּ אֵלֵינוּ נִמְשָׁלְתָּ: {יא} הוּרַד שְׁאוֹל גְּאוֹנֶךָ הֶמְיַת נְבָלֶיךָ תַּחְתֶּיךָ יֻצַּע רִמָּה וּמְכַסֶּיךָ תּוֹלֵעָה: {יב} אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם הֵילֵל בֶּן שָׁחַר נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם: {יג} וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵל אָרִים כִּסְאִי וְאֵשֵׁב בְּהַר מוֹעֵד בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן: {יד} אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן: {טו} אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרָד אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר: {טז} רֹאֶיךָ אֵלֶיךָ יַשְׁגִּיחוּ אֵלֶיךָ יִתְבּוֹנָנוּ הֲזֶה הָאִישׁ מַרְגִּיז הָאָרֶץ מַרְעִישׁ מַמְלָכוֹת: {יז} שָׂם תֵּבֵל כַּמִּדְבָּר וְעָרָיו הָרָס אֲסִירָיו לֹא פָתַח בָּיְתָה: {יח} כָּל מַלְכֵי גוֹיִם כֻּלָּם שָׁכְבוּ בְכָבוֹד אִישׁ בְּבֵיתוֹ: {יט} וְאַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ כְּנֵצֶר נִתְעָב לְבוּשׁ הֲרֻגִים מְטֹעֲנֵי חָרֶב יוֹרְדֵי אֶל אַבְנֵי בוֹר כְּפֶגֶר מוּבָס: {כ} לֹא תֵחַד אִתָּם בִּקְבוּרָה כִּי אַרְצְךָ שִׁחַתָּ עַמְּךָ הָרָגְתָּ לֹא יִקָּרֵא לְעוֹלָם זֶרַע מְרֵעִים: {כא} הָכִינוּ לְבָנָיו מַטְבֵּחַ בַּעֲוֹן אֲבוֹתָם בַּל יָקֻמוּ וְיָרְשׁוּ אָרֶץ וּמָלְאוּ פְנֵי תֵבֵל עָרִים: {כב} וְקַמְתִּי עֲלֵיהֶם נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר וְנִין וָנֶכֶד נְאֻם יְהוָה: {כג} וְשַׂמְתִּיהָ לְמוֹרַשׁ קִפֹּד וְאַגְמֵי מָיִם וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת: (ס) {כד} נִשְׁבַּע יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי כֵּן הָיָתָה וְכַאֲשֶׁר יָעַצְתִּי הִיא תָקוּם: {כה} לִשְׁבֹּר אַשּׁוּר בְּאַרְצִי וְעַל הָרַי אֲבוּסֶנּוּ וְסָר מֵעֲלֵיהֶם עֻלּוֹ וְסֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמוֹ יָסוּר: {כו} זֹאת הָעֵצָה הַיְּעוּצָה עַל כָּל הָאָרֶץ וְזֹאת הַיָּד הַנְּטוּיָה עַל כָּל הַגּוֹיִם: {כז} כִּי יְהוָה צְבָאוֹת יָעָץ וּמִי יָפֵר וְיָדוֹ הַנְּטוּיָה וּמִי יְשִׁיבֶנָּה: (פ) {כח} בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ אָחָז הָיָה הַמַּשָּׂא הַזֶּה: {כט} אַל תִּשְׂמְחִי פְלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ כִּי נִשְׁבַּר שֵׁבֶט מַכֵּךְ כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע וּפִרְיוֹ שָׂרָף מְעוֹפֵף: {ל} וְרָעוּ בְּכוֹרֵי דַלִּים וְאֶבְיוֹנִים לָבֶטַח יִרְבָּצוּ וְהֵמַתִּי בָרָעָב שָׁרְשֵׁךְ וּשְׁאֵרִיתֵךְ יַהֲרֹג: {לא} הֵילִילִי שַׁעַר זַעֲקִי עִיר נָמוֹג פְּלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ כִּי מִצָּפוֹן עָשָׁן בָּא וְאֵין בּוֹדֵד בְּמוֹעָדָיו: {לב} וּמַה יַּעֲנֶה מַלְאֲכֵי גוֹי כִּי יְהוָה יִסַּד צִיּוֹן וּבָהּ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמּוֹ: (פ)
רש"י על ישעיה פרק-יד
{א} כי ירחם ה' את יעקב . לשמור להם הבטחת גאולתם מיד בבל : ובחר עוד בישראל . לעתיד יגאלם גאול' שלימה : ונספחו . ונוספו וכן ספחני נא ( שמואל א ב ) וכן מהסתפח בנחלת ה' ( שם כז ) : {ב} והתנחלום . יהיו ננחלים מהם וכן והתנחלתם אותם ( ויקרא כה ) : ורדו . לשון רדוי ונגישה כמו לא תרדה בו ( שם ) : {ג} ביום הניח ה' לך . לישראל הכתוב מדבר : מעצבך ומרגזך . שעצבך והרגיזך מלך בבל ובראותך מפלתו יניח לך כי תצא חפשי : {ד} מדהבה . לשון מרבית גאוה ומשא כבד , ורבותינו דרשו האומרים מדוד והבא : {ה} שבר ה' מטה רשעים . שהיה מכה עמים בעברה : {ו} מורדף בלי חשך . מורדף כל גוי וגוי על ידו בלי חשך עצמו מרדוף ומדלוק אחר כל אומה ואומה : {ז} פצחו רנה . זאת הרנה פצחו נחה שקטה כל הארץ : {ח} גם ברושים שמחו . אף שלטונין חדיאו שמחו על מפלתך : {ט} לקראת באך . כשתרד לגיהנם ומה היא הרגזה לעורר לקראתם : רפאים . ענקים השוכבים שם : כל עתודי ארץ . כל מלכי העכו"ם השרים והשרות הכתוב מושלם לפרים ולפרות ולעתודי' כמו ( תהלים כב ) כי סבבוני פרים וכמו ( עמוס ד ) פרות הבשן אשר בשומרון וכאן מושלם לעתודים : הקים . השליך : מכסאותם . שבגיהנם כל מלכי גוים : {י} נם אתה חלית כמונו . תמיהים אנו איך באת עליך רעה שגם אתה נחלית להיות כמונו למות : {יא} המית נבליך . נבלים וכנורות שהיו מזמרים לפניך ויש לפתור המית נבליך המית בני נבל עושי נבלה שבחיילותיך ומדומה אני שבמסורה הגדולה חיבר את זה ואת זמרת נבלים ( שם ה ) באלף בית של ב' לשונות : {יב} הילל בן שחר . כוכב הנוגה המאיר אור ככוכב הבוקר זו הקינה על שרה של בבל נאמר' שיפול משמים : נגדעת לארץ . אתה נבוכדנצר שהיית חולש על גוים מטיל גורל עליהם על המלכים מי מהם ישרתך ביום פלוני ומי ביום פלוני ורבותינו דרשוהו שהיה מטיל גורל על המלכים וכו' : {יג} ממעל לכוכבי אל . ישראל : בהר מועד . הר שהכל מתועדי' שם הוא הר ציון . בירכתי צפון . בעזרה מקום שנבחר בו ירך הצפוני כענין שנא' ( ויקר' א ) על ירך המזבח צפונה : {יד} אעלה על במתי עב . איני כדאי לדור עם בני אדם אעשה לי עב קטנה באויר ואשב בה יונתן תרגם אסק עלוי כל עמא : {טז} ישגיחו . יביטו דרך חורין וחרכין אבוט"ר בלע"ז : יתבוננו . פורופנשי"ר בלע"ז : {יז} לא פתח ביתה . לא פתח להם בית אסוריהם להוציאם כל ימי חייהם לפוטר' ללכת לביתם כל תיבה שצריכ' למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה : {יח} איש בביתו . בקברו וכן ת"י בבית עלמיה : {יט} כנצר נתעב . כיונק אילן הנתעב בעיני בעליו שחופר ומשרש ומוציאו כך הושלכת מקברך , אמרו חכמים כשנעשה בהמה וחיה ז' שנים המליכו עם הארץ את אויל מרודך וכשחזר למלכותו נטלו וחבשו בבית האסורין עד יום מותו כשמת הוציאו אויל מרודך מבית הסוהר להמליכו ולא קבל עליו אמר אם ישוב למלכותו יהרגני אמרו לו מת ונקבר ולא האמין עד שהוציאוהו מקברו : לבוש הרוגים מטועני חרב . בלבוש מלוכלך כמו לבוש הרוגים : מטועני חרב . מדוקרי רמחים מדוקר בלשון ערבי מוטען : יורדי אל אבני בור . אל עמקי בור מקום שהאבנים צוללים שם ירדת : כפגר מובס . ת"י מדשדש כמו נבוס קמינו ( תלים מד ) ועל הרי אבוסנו ( כאן כ"ה ) מתבוססת בדמיך ( יחזקאל טו ) , הנדוש כטיט חוצות : {כ} לא תחד אתס בקבורה . לא תשוה לשאר מלכים לנוח בקברך : כי ארצך שחת . ברוב עבודה ועמך הרגת חנם כמו שמפורש בדניאל ואמר להובד' לכל חכימי בבל לכך שנאוך ונהגו בך בזיון להשליכך מקברך : לא יקרא לעולם זרע מרעים . ואף בניך ילקו בעוניך ולא יתקיימו אחריך ימים רבים כי יתחברו עליהם שונאיך וישחיתום ויאמרו זה לזה : {כא} הכינו לבניו מטבח . לבל יקומו וירשו ארץ , ותמלא הארץ שונאים ומציקים וכן תירגם יונתן בעלי דבבין כמו ( שמואל א' כח ) ויהי ערך , ועוד יש לפתור ומלאו פני תבל ערים כלפי שאמרנו למעלה שם תבל כמדבר ועריו הרס חזר ואמר וכלה זרעו ויחזרו יושבי הערים למקומן ומלאו פני תבל עיירות : {כב} ושאר . שארית : נין . בן מושל במלכות אביו : ונכד . בן הבן . נין זה בלשצר ונכד זו ושתי : {כג} קפוד . הריצו"ן בלע"ז : וטאטאתיה . לשון כיבוד אשקובי"ר בלע"ז כמו שאמרו רבותינו לא הוי ידעי רבנן מאי וטאטאתיה עד דשמעוה כו' : {כד} כאשר דמיתי . באשור כן הית' , אתה נבוכדנצר ראית שנתקיימו דברי נביאי ישראל בסנחריב : {כה} לשבור אשור בארצי . ובזאת תדע כי את אשר יעצתי אליך גם היא תקום : לשבור אשור וגו' . מוסב על כאשר דמיתי כן היתה : אבוסנו . אשר אמרתי לרומסו ולבוססו : {כו} על כל הגוים . על אשור בשעתו ועל בבל בשעתה : {כח} בשנת מות המלך אחז . ומלך חזקיהו בנו היה המשא הזה על פלשתים : {כט} אל תשמחי פלשת כולך . שהרימות ראש בימי אחז שהי' רשע שגרם לו רשעו שנמסר בידכם כענין שנאמר ( דברי הימים ב כח ) ובפלשתים פשטו בערי השפלה וגו' : כי נשבר שבט מכך . כי נחלשה ונשפלה מלכות בית דוד שהיו למודים להכות בכם כמו שמצינו בדוד וכן עוזיהו מלך יהודה שהכה אתכם כענין שנאמר ( ד"ה ב' כו ) ויצא וילחם בפלשתים ויפרוץ את חומת גת : כי משרש נחש . משורש אותו נחש יצא צפע שהוא קשה מנחש ומי היה זה חזקיה שנאמר בו ( מלכים ב' יח ) הוא הכה את הפלשתים ואת עזה ואת גבולה ממגדל נוצרים עד עיר מבצר : ופריו שרף מעופף . ת"י ויהון עובדוהי בכון כחיוי : {ל} ורעו בכורי דלים . ורעו בימי שרי ישראל שהן עכשיו דלים מפניכם , בכורי לשון שרים כמו ( תהלים פט ) גם אני בכור אתנהו : {לא} כי מצפון עשן בא . פורעניות קשה כעשן תבא עליהם מצפון , עזה וגבוליה שהכה חזקיה היו בדרומה של ארץ ישראל במקצוע דרומית מערבית נמצאת ארץ ישראל לה מצפון וכן מצינו בספרי בהאזינו בקשו לברוח כלפי דרום היו מסגירין אותן שנאמ' ( עמוס ב ) על שלשה פשעי עזה למדנו שעזה בדרום : ואין בודד במועדיו . ת"י ולית דמאחר בזמנוהי בגדודים שיעד לבא עליכם ואין מאחר פעמיו להיות בודד ובא בדד לבדו אלא כלם כאחד יבואו בחזקה : {לב} ומה יענה מלאכי גוי . ומה יגידו בימי חזקיהו מלאכי ישראל ההולכים לבשר בשורות כן יגידו ה' יסד בציון הקים בה מלך הגון וחזק ה' עמו : ובה יחסו עניי עמו . אף מעשרת השבטי' באים שם כמו שמפורש ( בד"ה ב ל ) ששלח חזקיהו מלאכים בכל גבול ישראל לשוב להקב"ה :
מלבי"ם על ישעיה פרק-יד
{א} יעקב, ישראל. בארתי הבדלם למעלה (י' כ') : ונלוה, ונספחו. הנלוה והנספח שניהם טפלים, כי זה ההבדל בין לוה וחבר, רק הנספח, הוא שטפילתו בדבר נוסף ומום בעיקר, ואמרו קשים גרים כספחת : {ב} ורדו בנגשיהם. הנוגש והרודה לוחץ על מס או עבודה, רק עם מושג הרדיה מקושר מושג הממשלה הקשה הלוחצת : {ג} מעצבך ומרגזך ומן העבדה. העוצב והרוגז, התפעלות נפשיים, העוצב הוא לרוב על דבר החסר לה והנאבד ממנה, והרוגז על רעה או דבר זר מתחדש עליה עתה, ושניהם יוציאו את הנפש ממעמד המנוחה אל התנועה והטלטול הפנימי. והעבודה תוציא את הגוף ממעמד מנוחתו, ויצוייר שהנפש והגוף, הא' במעמד המנוחה, והשני במעמד הטלטול, לכן אמר פה ביום שיניח ה' את גופך מטלטול העבודה, ואת נפשך משני הטלטולים, העוצב על הטוב שחסר לה, והרוגז על הרעה הרוגשת אותה כל עת : {ד} מדהבה. כמו מזהבה, זהב, דהב בלשון כשדי, ונבוכדנצר נקרא אז מלכות הזהב, כי כן פתרו דניאל אנת הוא רישא די דהבא : {ה} מטה, שבט. בארתי למעלה (י' ה'), שבט הוא המושל, ומטה הוא הנוגש על ידו : {ו} בעברה, באף. בארתי הבדלם (יג ט'), עברה מצייר קצף חנם, שע"י שהוא באף על חוטא, יתעבר על הכלל, ומצייר שהוא באף על גוים, ועי"כ מכה עמים קטנים שלא חטאו, כמ"ש בלתי סרה. וסרה, כמו תוסיפו סרה, החטא נקרא סרה, ובלתי סרה בלא עון. וכ"כ למעלה (א' ד'), שבגוי אחד יצויר כמה עמים, לכן מצייר הרדיה ותפישת ממשלה, על גוים גדולים, וההכאה והיסור בחנם, לעמים פרטיים, כדרך מושל אכזר, ומורדף שם להנרדף, ר"ל רודה באף הגם שלא חשך המורדף ואין מקום לאף : {ז} נחה שקטה. שקט הוא יותר ממנוחה, כמ"ש לא שקטתי (ואף גם) לא נחתי (איוב ג'), ופה מוסיף נחה גם שקטה לגמרי, גם פצחו רנה, כי התהפכה מהתפעליות היגון והרוגז אל השמחה : {ט} רגז. ענין תנועה. המרגיז ארץ ממקומה : עורר. מקור לעורר : רפאים, הם הענקים : {יא} רמה. תולעה. טרם שפורש נקרא רמה, ואחר שרוחש ממקומו נקרא תולעה, וירם תולעים, אנוש רמה ובן אדם תולעה (איוב כה). אנוש הקטן ממשיל כרמה. ובן אדם, שמציין הולד אדם מאדם, מציין עם תולעה הפורשת מרמתה, וכן פה הרמה שוכבת למצע, והתולעה רוחשת ומכסה למעלה : {יב} חולש. מענין חולשה וגבר ימות ויחלש : הילל בן שחר. ר"ל התנוצצות השחר והארתו, כמו בן חיל בן מות : {יג} הר מועד. כמו אהל מועד, המיועד לשכינתו הגדולה : {טז} ישגיחו. שגח הוא הצצה יתירה, משגיח מן החלונות, ואחריו ההתבוננות להכיר את הדבר : {יט} כנצר. נצר נקרא מקום שמשליכים שם פגרי הבהמות, ומגביל אל קבר של בני אדם, היושבים בקברים ובנצורים ילינו (לקמן ם"ה), ופה הוא מתאר את הקבר שדומה כנצר של פגרי בהמות, לא כקבר בני אדם : מטעני חרב. מנושאי חרבות כמו טענו את בעירכם (בראשית מה), הנהרגים מיד נושאי חרבות : {כב} שם ושאר. ובהפך כן יעמד זרעכם ושמכם (לקמן סה), ונין, בן הבן. ונכד, בן בן הבן, עי' (בראשית כא) אם תשקור לי ולניני ולנכדי : {כג} קפד. ע"ל (ל"ד) : מטאטא. היעים מכבדי הבית : {כד} דמיתי, יעצתי. העצה אצל ה' היא התכלית הנרצה אצלו, והמחשבה היא הכנת האמצעיים להשגת התכלית (ע"ל ה' י"ט), המחשבות שהם האמצעיים צריכים לקלוע אל המטרה שהיא העצה והתכלית, כמ"ש מחשבות בעצה תכון (משלי כ' יח), אולם האדם אין בכחו לקבוע התכלית האמתית, כי הוא נחרץ לו מה', וכל אשר הוא חושב מחשבות שהם אמצעיים יובילהו רק להקים התכלית שקבע ה' שהוא עצת ה', כמ"ש רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום (שם יט כא), ואמר ה' הפיר עצת גוים, שהוא התכלית שלהם, וממילא הניא מחשבות עמים, שהם האמצעיים (תהלות לג י'). והנה התכלית קיימת לעולם, כי עצת ה' לא תשתנה, אבל האמצעיים הם רק לפי שעה עד שיוקם התכלית הנרצה, כמ"ש עצת ה' לעולם תעמוד, אבל מחשבות לבו שהם האמצעיים הם רק לדור ודור לפי הדור, ולכן אמר פה, כאשר דמיתי כן היתה לפי שעה, אבל מה שיעצתי שהוא התכלית תקום לעולם, כמ"ש בהבדל בין היה ובין תקום (למעלה ז' ז') : {כה} וסר מעליהם עלו, וסובלו מעל שכמו יסור. ולמעלה (י' כז) הקדים סבל אל העול ? כי העול שעל הצואר הוא המכריח את השור לסבול הסבל על השכם, ולמעלה דבר בבחינת העם, שהם פורקים הסבל תחלה, ואינם רוצים לתת מס ועבודה. ואז רוצה להכריחם ע"י העול ואז יפרקו העול במה שינצחוהו. אבל פה ייחס הדבר אל ה' המושיע, והוא הסיר תחלה העול, והמם מחנה אשור, וסר הסבל ממילא : {כט} צפע. קשה מנחש כנ"ל (יא ח') : {ל} דלים ואביונים. אביון קשה מדל, האביון אין לו מאומה, ויבואר (לקמן כה ד', עמום ד' א', ח' ו'. תהלות קיג ז', משלי יד לא) : {לא} הלילי שער זעקי עיר. בצאת לנשק לגנון ולהציל, מיללים בעיר הנשים ורכי לב הנשארים, וזועקים בשער הגבורים משיבי מלחמה שערה, אבל באין תקוה, זועקים בעיר, שיצאו להציל ולגונן, אבל בשער מיללים, כי רפתה ידם, ומלת כולך מוסב על הלילי זעקי. כולך, ואמרי נמוג פלשת : במועדיו. כמו ויועדו כל המלכים (יהושע יא ח') :
חומת אנך על ישעיה י״ד
י״ד:ר״ו א׳ ובחר עוד בישראל. פירש"י ז"ל לעתיד יגאלם גאולה שלימה. אפשר לרמוז ונבין שינוי הכתוב דבתחילה אמר והניחם על אדמתם ואח"כ אמר והתנחלום בית ישראל על אדמת ה' גם תחילה אמר בחר עוד בישראל ואח"כ והתנחלום בית ישראל. ואפשר במ"ש מהרימ"ט ז"ל דבמשכן ומקדש א' וב' הכל היה לנו דין אירוסין והיו קדושין על תנאי שלא נעבוד ע"ז וכשעברנו התנאי פקעי קדושין והלך הקשר והחיבה שהיה בינינו כי בית המקדש היה בחצר דידה ולא היה נשואין. ולעת"ל יחזור הקשר וחיבה יתירה נודעת כי יהיו נשואין בחצר דידיה כמ"ש ושמתי כדכד שמשותיך וכו' זהו תורף דבריו בקצר אמיץ. וז"ש ובחר עוד בישראל כי תחזור האהבה והקשר והניחם על אדמתם ואחר זה תכף יהיו נשואין בחצר דידיה וז"ש והתנחלום בית ישראל אין בית אלא אשה כי אז יהיו נשואין על אדמת ה' חצר דידיה וז"ש אדמת ה' דכתיב הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך וכו' וכל גבולך לאבני חפץ וכו': י״ד:ר״ט א׳ ונשאת המשל הזה אל מלך בבל וכו'. אפשר במ"ש רבי' האריז"ל בכונת עלינו לשבח דאנחנו זוכרים גנות הקליפות כדי להכניעם. ולכן אמ' ונשאת המשל הזה וכו' דזה שאנו אומרים גנותו אהני כדי להכניע שרש הקליפה שלו: י״ד:רי״א א׳ מכה עמים בעברה. פירוש דברוב רשעו כשהיה בעברה היה מכה קודם שינוח ויקרר חומו מהעברה וכן היה נוהג לאפושי רתחא והרבה להשחית. מפרשים: י״ד:רי״ג א׳ גם ברושים שמחו. יש מי שפירש דהוא משל לשרים ושלטונים: י״ד:רי״ז א׳ איך נפלת משמים הילל וכו'. רמז דבתחילה נפל השר למעלה ואחר כך נגדע הוא בארץ: י״ד:רי״ט א׳ אעלה על במתי ע"ב. רבינו האר"י זצ"ל רמז עד היכן גאותו וזדונו וטפשותו: י״ד:רכ״ד א׳ ואתה השלכת מקברך וכו'. אמרו רז"ל כי כשנטרד נ"נ שבע שנים עם החיות המליכו העם את אויל מרודך בנו וכשחזר למלכותו חבשו בבית האסורים עד יום מותו. וכשמת הוציאו את אויל מרודך להמליכו לא קבל ההוא אמר אי דין הוא הד"ר למלכות יהרגהו עד שהוציאוהו מקברו וגררוהו ואז ידע שודאי מת וקבל המלכות וז"ש השלכת מקברך וכו': י״ד:רכ״ה א׳ לא יקרא לעולם זרע מרעים. אפשר במ"ש רז"ל פ' חלק (סנהדרין דף צ"ו) מבני בניו של סיסרא וכו' ואף מבני בניו של אותו רשע (נבוכדנצר) בקש הקב"ה להכניסן תחת כנפי השכינה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מי שהחריב את ביתך וכו' היינו דכתיב רפאנו את בבל ולא נרפאתה. ויש להרגיש קצת דאכתי לשון רפאנו אינו נוח ומתישב הטב על המחשבה. ואפשר לומר דודאי הא דיצאו מסיסרא והמן וסנחריב לומדי תורה הן הם מניצוצי הקדושה אשר היו בתוכם דכתיב ואתה מחיה את כלם ואין דבר בעולם מתקיים בלתי ניצוץ קדוש שיש בו כידוע. ומאלו ניצוצי הקדושה אשר בקרבם יצאו לומדי תורה שנתבררו מהם והיו למאורות. ואין ספק כי גם נבוכדנצר היה בו ניצוץ עליון וקדוש אשר הוא כנגד הסט"א שלו רישא דדהבא והקב"ה היה רוצה להוציאו לאור כי מבני בניו יתגיירו וז"ש בקש הקב"ה להכניסן תחת כנפי השכינה ר"ל שיתגיירו גרי צד"ק והוא סוד תחת כנפי השכינה כמ"ש רבינו האר"י ז"ל. ומדת הדין ומלאכי השרת לא הניחו אבל ודאי לא ידח ממנו נדח וניצוצי הקדושה שהיו באותו רשע יצאו לאור. רק שבתחילה באו בגוי מאומה אחרת וכיוצא ומבני בניו של אותו גוי נתגיירו אבל לא ניכר כלל שהם מאותו רשע ואבד זכרו. וז"ש רפאנו לבבל כי באמת ניצוצי הקדושה לא נאבדו ויצאו לאור אבל לא נרפאתה שלא ניכר שבאו מאותו רשע רק באו על ידי גוי אחר מקצוי ארץ ולא יזכר שם בבל ונ"נ כלל. וז"ש הכתוב לא יקרא לעולם זרע מרעים יקרא דייקא דאע"ג דיבואו לעולם אינו נקרא על שמם כלל כדבר האמור: י״ד:רכ״ז א׳ ונכד. אמרו רז"ל פ"ק דמגילה ונכד זו ושתי. ומ"ש הרב עיון יעקב ז"ל דלא נהרגה ושתי וכו' הם דברים תמוהים כמ"ש בעניותי במ"א בס"ד: י״ד:רכ״ט א׳ נשבע ה' צבאות לאמר וכו'. ותכלית השבועה לא על אשור לבד רק לדמיון כי כאשר נתקיימה על אשור כן תהיה לעתיד על כל הגוים ועל כל הארץ. מפרשים: י״ד:רל״א א׳ זאת העצה היעוצה. דרך המלכים כשיועצים למלחמה שהעצה תהיה בסוד כמוס שלא ידע האויב וישמר. אכן השי"ת הוא מכריז ואומר זאת העצה היעוצה ואין מי שיפר וכמש"ה הן אל ישגיב בכוחו ומי כמוהו מורה. מפרשים:
מצודות ציון על ישעיה פרק-יד
{א} והניחם . תרגומו וישרינון : ונלוה . ענין חבור כמו לוית חן ( משלי א ) . ונספחו ענין אסיפה וקבוץ כמו תחת חרול יסופחו ( איוב ל ) : {ב} והתנחלום . כמו ונחלום : שובים . מלשון שבי : ורדו . ענין ממשלה כמו וירד מיעקב ( במדבר כד ) : {ג} ומרגזך . ענין תנועת החרדה כמו ותחתי ארגז ( חבקוק ג ) : {ד} שבת . ענין בטול כמו רהב הם שבת ( לקמן ל ) : מדהבה . תרגום של זהב הוא דהבא וכן נאמר בים אנת ראשה די דהבא ( דניאל ב ) : {ו} רודה . ענין ממשלה : חשך . ענין מניעה כמו ולא חשכת ( בראשית כב ) : {ז} נחה שקטה . פתרון א' להם וכפל המלה בשמות נרדפים כמו אדמת עפר ( דניאל יב ) והדומים : פצחו . ענין פתחון פה והרמת קול שמחה וכן פצחי רנה וצהלי ( לקמן נד ) : {ט} שאול . גיהנם : רגזה . ענין תנועת החרדה : עורר . מלשון התעוררות והיקיצה . רפאים . כן נקראים המתים כי נרפו ונחלשו על ידי המיתה : {י} יענו . ענין הרמת קול כמו וענו הלוים וכו' קול רם ( דברים כז ) : חלית . מלשון חולה : נמשלת . עניון דמיון והשיאה : {יא} הורד . מלשון ירידה : המית . מלשון המיה ושאון : נבליך . שם כלי זמר נבל : יצע . מלשון מצע המשכב : {יב} הילל . ענין הארה ונוגה כמו בהלו נרו ( איוב כט ) ויקרא כן כוכב השחר על כי הוא המאיר ביותר : נגדעת . ענין כריתה כמו שקמים גודעו ( לעיל ט ) . חולש . ענין גורל ובדרז"ל ומטילין חלשים על הקדשים בי"ט ( שבת קמח ) : {יג} מועד . מלשון ועד ואסיפה כמו הנה המלכים נועדו ( תהלים מח ) : בירכתי . ענינו צד ועבר וכן ירך המזבח ( ויקרא א ) : {יד} במתי . גבהי וכן על במותימו תדרוך ( דברים לג ) : עב . ענן : אדמה . מלשון דמיון : {טו} ירכתי . ענינו סוף ותחתית וכן וירכתו על צדון ( בראשית מט ) : {טז} ישגיחו . ענין הבטה בכונת הלב : יתבוננו . ענין הסתכלות בעיון רב כמו ואתבונן אליו בבוקר ( מ"א ג ) : מרגיז . ענין תנועת הרעדה : {יז} תבל . כן נקרא מקום הישוב : ביתה . הה"א בסופה במקום למ"ד בתחלתה : {יט} כנצר . כענף וכן ונצר משרשיו יפרה ( לעיל יא ) : מטעני חרב . מדוקרי חרב והוא לשון ערבי : אבני בור . עומק הבור מקום שהאבנים צוללים ויורדים : כפגר . כן נקרא גוף ההרוג וכן רב הפגר ( עמוס ח ) : מובס . נרמס ונדרס כמו יבוס צרינו ( תהלים ס ) : {כ} תחד . מלשון חד ואחד : {כא} מטבח . מקום טבחה : {כב} ושאר . ענינו קרוב כמו שאר בשרו ( ויקרא יח ) : ונין . הוא בן : ונכד . הוא בן הבן וכן אם תשקר לי ולניני ולנכדי ( בראשית כא ) : {כג} למורש . מלשון ירושה : קפוד . שם עוף מדברי : ואגמי מים . וכן נקרא מקום קבוצת המים וכן לאגם מים ( תהלים קו ) : וטאטאתיה במטאטא . ענין נקוי וכבוד במכבדות העשוי לכבד את הבית ובדרז"ל שקולי טאטיתא וטאטי ביתא ( ר"ה כז ) : {כד} דמיתי . ענין מחשבה כמו אותי דימו להרוג ( שופטים כ ) : תקום . תתקיים : {כה} אבוסנו . ענין רמיסה ודריסה : עולו . אמר בלשון שאלה מהעול ההושם על צואר הפרה לחרוש בשדה ר"ל הכבדת העבודה : וסבלו . ענין טעינת משא וכן יסור סובלו ( לעיל י ) : שכמו . כתפו : {כז} יפר . ענין בטול ומניעה : {כט} צפע . שרף . מיני נחשים רעים : {ל} בכורי . ענין גדולים וחשובים וכן בכור אתנהו ( תהלים פט ) : ירבצו . ענין השכיבה לנוח : {לא} הלילי . מל' יללה : נמוג . ענין המסה והמקה : בודד . מלשון בדד ויחידי . במועדיו . מל' מועד וזמן : {לב} יענה . ענין תשובה : מלאכי . שלוחים :
מצודות דוד על ישעיה פרק-יד
{א} כי ירחם ה' . חוזר למעלה לומר וזה יקרב עת רץ בבל כי ירחם וכו' ובחורבן בבל תהיה תשועה לישראל : ובחר . עוד כאומר ותקטן עוד זאת בעיני ה' כי עוד יבחר בכל ישראל בימי המשיח ותהיה גאולה שלמה ואת כולם יניח על אדמתם : ונלוה . יתחברו גרים עליהם ונספחו וכו כפל הדבר במ"ש : {ב} ולקחום . העמים יקחו את ישראל והביאום אל מקומם : והתנחלום . בית ישראל ינחלו מהם בהיותם על אדמתם להיות להם לעבדים ולשפחות : והיו שובים . הם ישבו את האומות אשר שבו אותם מאז : ורדו . ימשלו באותם שנגשו אותם לעבודה : {ג} והיה ביום . חוזר הוא על מפלת בבל : הניח ה' . שיתן לך מנוחה ממה שהיית עד הנה בעצב וברוגז ומן העבודה ויהיה לך מנוחה מן העבודה הקשה אשר מלך בבל עבד בך : {ד} ונשאת . תרים קול לדבר המשל הזה וכו' : שבת נוגש . נתבטל הנוגש לעבוד עבודה : שבתה . נתבטלה המדה המוזהבת רצה לומר העשירות בעלת מרבית הזהב : {ה} מטה רשעים . רצה לומר העם שהיו מכים באומות כמטה הזה : שבט וכו' . כפל הדבר במ"ש : {ו} בעברה . בחרון אף : מכת בלתי סרה . הכה מכה מתמדת שלא תסור מן המוכה : רודה באף גוים וכו' . ר"ל על כי הוא , משל על העובדי כוכבים באף ובחימה שפוכה לכן היה הוא מורדף מבלי מניעה כי היה מורדף עד לכלה : {ז} נחה . הנה עתה במפלתו שקטה הארץ ואנשים פצחו רנה : {ח} גם ברושים וכו' . הוא משל על השרים והשלטונים : מאז . יאמרו בשמחתם הנה מאז שמת נ"נ לא יעלה עוד הכורת עלינו ולפי שהמשיל אותם לברושים וארזים אמר לשון הנופל בהם : {ט} שאול מתחת . בני שאול אשר מתחת לארץ חרדו לקראת בואך שמה והוא ענין מליצה והפלגה כאלו יפחדו ממנו גם שמה : עורר לך . השאול הקיץ בעבורך את המתים מן העתודים הם השרים המנהיגים את העם כעתודים ההולכים בראש העדר הקים השאול . הקים . כל המלכים מכסאותם לצאת לקראתך וענין מליצה הוא : {י} כולם יענו . כולם ירימו קול ויאמרו עליך גם עתה עם רוב ממשלתך הנה נעשית חולה במכאובי המיתה ויסורי גיהנם כמונו : {יא} הורד . מה שהיית מתגאה עודך חי הנה הורד הגאוה אל השאול כי הנך כאחד העם : המית נבליך . קול המית נבלים וכלי נגון שהיה נשמע בביתך הנה גם היא ירדה שאולה כי פסקו אותן השמחות : תחתיך . הרמה היה לך למצע והתולעה למכסה ממעל : {יב} משמים . ר"ל מרום המעלה והממשלה : הילל בן שחר . אתה נ"נ אשר היית דומה לכוכב הבוקר המאיר ביותר : נגדעת . נכרתה לנפול בארץ אתה המטיל גורלות על האומות על מי ילך להלחם כמ"ש כי עמד מלך בבל וכו' לקסם קסם וכו' ( יחזקאל כא ) : {יג} השמים אעלה . רצה לומר אעלה במעלה רמה למשול על כולם עד ימי עולם : ממעל וכו' . כפל הדבר במ"ש : בהר מועד . הוא הר ציון כי שם היו נועדים כל ישראל והשכינה עמהם : ירכתי צפון . היא ציון שעמדה בצד צפון ירושלים וכפל הדבר במ"ש : {יד} על במתי עב . על גבהי העב : אדמה לעליון . להיות כמוהו לשבת מופרד מבני אדם והוא ענין מליצה על מרבית הגאוה שהיה לו : {טו} אך . כלפי שאמר אעלה על במתי עב אמר לא כן יהיה אך תורד לשאול ולתחתית הבור : {טז} רואיך . הרואים אותך בשאול יביטו אליך ויתבוננו להסתכל אליך בכונת הלב ויאמרו היתכן שזהו האיש אשר היה מרגיז הארץ בחייו : {יז} שם תבל . מקום המיושב שם לשממה כמדבר : ועריו . אף ערי עצמו הרס בעברתו . לא פתח ביתה . לא התיר אסיריו ללכת לביתם : {יח} איש בביתו . כל אחד שכב בכבוד בקברו : {יט} ואתה . אבל אתה נשלכת מקברך כמו שעוקרין ענף המחוטב לזרקו להלן כי ארז"ל בשעה שנטרד נ"נ לשבעה שנים עם החיות המליכו עם הארץ את אויל מרודך בנו וכשחזר למלכותו נטלו וחבשו בבית האסורים עד יום מותו כשמת הוציאו את אויל מרודך להמליכו ולא קבל אמר אם ישוב למלכותו יהרגני ולא האמין שמת עד שהוציאוהו מקברו : לבוש הרוגים . בלבוש מלוכלך כמו לבוש הרוגים מדוקרי חרב מרוב הלכלוך . יורדי אל אבני בור . ר"ל אשר מרוב הלכלוך יורדים במלבושים כאלה בעמקי הבור כגוף הפגר הנרמס כי לגודל המאוס לא יפשטו המלבושים מעליהם ואמר שבמלבוש כזה יגררו פגר נ"נ ללעג ולקלס : {כ} לא תחד . לא תהיה כאחד להיות שוה למלכי העכו"ם בדבר הקבורה לנוח בכבוד : כי ארצך שחת . ולזה פחד מאד עד שהוציאוהו מקברו : עמך הרגת . כמ"ש ואמר להובדא לכל חכימי בבל ( דניאל ב ) : לא יקרא וכו' . בניו שהם זרע מרעים לא יקרא לזמן רב לומר אלו מזרע נ"נ כי במהרה יכרת זרעו : {כא} הכינו . האומות יאמרו זל"ז הכינו מטבח לבני נ"נ : בל יקומו . לרשת הארץ . ומלאו . ואז כשיוכרת זרעו ימלאו פני תבל ערים ולפי שאמר למעלה ועריו הרס לכן אמר שמעתה ימלאו ערים : {כב} וקמתי . אקים להפרע מהם : שם ושאר וכו' . לא ישאר מה משלו להיות שמו נזכר עליו ולא ישאר מי משאר בשרו ולא בן ולא בן הבן : {כג} ושמתיה . אשים את בבל להיות למורשה לקפוד ואגמי מים כי שמה תדור הקפוד ושם יהיו אגמי מים כדרך המקומות החריבות : וטאטאתיה . אכבד ואנקה אותה במכבדות של השמדה כי תתרוקן מכל טוב ולא ישאר מאומה : {כד} אם לא . הוא ענין שבועה וגזם ולא אמר והרי הוא כאדם האומר אם לא כן הוא יהיה ענשו כך וכן אם לא בתים רבים ( לעיל ה ) : כאשר דמיתי . כמו כאשר חשבתי באשור כן היתה וכן כאשר יעצתי בבבל היא תקום : {כה} לשבור . חוזר על כאשר דמיתי וכו' לומר מחשבתי היה לשבור את אשור בארצי כי סביב ירושלים נפל : וסר . ואז יסור מישראל העול מה ששם אשור עליו : וסבלו . ממשא שהעמיס אשור על שכמו יסיר אז : {כו} זאת העצה . כן תהיה העצה הזאת היעוצה על כל הארץ על אשור בשעתה ועל בבל בשעתה : היד הנטויה . להכות בהם בכ"א בשעתה וכפל הדבר במ"ש : {כז} ומי יפר . וכי ימצא מי יפר עצתו : וידו הנטויה . ר"ל ידו הלא היא נטויה להכות וכי ימצא מי ישוב ידו : {כט} פלשת כולך . כל ארץ פלשתים : כי נשבר . כי המלכים שמלכי קודם אחז היו מכים בך ובימי אחז נחלשה המלכות : כי משורש נחש . ר"ל מגזע המלכים המכים בך מאז יצא מלך מולך הדומה לצפע והוא חזקיה שירבה להכות בו : ופריו . פרי השורש יהיה שרף הדולג במהירות כעפיפת העוף וגם זה יאמר על חזקיה וכפל הדבר במ"ש : {ל} ורעו בכורי דלים . בימיו ירעו מרעה שמן הראשים שבישראל אשר המה עתה עם דל ואביון : ואביונים . כל העם בכללה : שרשך . היסוד והעיקר של פלשתים : ושאריתך . הנשארים מן הרעב יהרוג חזקיה : {לא} הלילי שער . עשי יללה על חורבן השער וזעקי מרה על שוממות העיר : נמוג . נמס ונחרב כל פלשת : כי מצפון . מא"י היושבת לצפון מזרח פלשת בא עליה פורעניות הקשה כעשן : ואין בודד במועדיו . אין מי באנשי חזקיה יבוא בדד בזמן המועד שקבע להלחם בו כי כולם יחד יבואו : {לב} ומה יענה מלאכי גוי . כל אחד ממלאכי האומות ההולכים בשליחות מארץ לארץ כשישאלו אותו חדשות מה יענה לשואלים : כי ה' וכו' . כאומר את זה יענה לומר דעו אשר ה' יסד את ציון ולא גבר עליה סנחריב : ובה יחסו . בציון יחסו להסתתר מפני סנחריב כי לא כבשה :
מנחת שי על ישעיהו ט״ו
ט״ו:ש״ח א׳ עלה הבית ודיבון. במ"ג בגליון כתוב בספר מוגה ודיבן כתוב עד כאן לשונו וכן מצאתי במקצת ספרים כ"י שנגררה הוא"ו: ב׳ מואב ייליל. בכל ספרי הדפוס וכ"י יו"ד ראשונה בשוא ושניה בצירי וכן חברו שבסמוך וכתב המכלול בדף קכ"ו שזהו דעת ב"א וכן כי יילילו על משכבותם (הושע ז׳:י״ד) ומשבר רוח יילילו (ישעיהו ס״ה:י״ד) וקשה לי כי בחילופים נראה שזהו דעת ב"נ אבל לב"א הראשונה בצירי והשניה נחה וכן כתב המכלול שם בשם רבי יהודה בפסוק לכן ייליל מואב שבסמוך בסימן ט"ז נחה ניו"דדד השניה וצירי הראשונה: ג׳ כל זקן גרועה. כן כתיב כל בלא וא"ו ויונתן שתירגם ובכל אפשר שהוא לתקון הלשון וכמ"ש בירמיה מ"ח וכל זקן גרעה ובכמה ספרי הדפוס כתוב כאן גדועה בדל"ת בפסוק ובפירוש רד"ק וכן הוא בפירוש רד"ק כ"י אך בכמה ספרים כ"י מדוייקים וגם בדפוס ישן כתוב גרועה ברי"ש וכ"כ החכם אברבנאל שזה היה להם גרעון גדול שהדרת פנים זקן. וגם אותו דירמיה כתוב ברי"ש בכל הספרים וכן במסורת ב' חד מלא וחד חסר ובספרים מדוייקים דישעיה מלא ודירמיה חסר ואי בעית אימא מילתא דשויא לתרוייהו דהמסורת איכא חלופי טובא בין פסוקי ישעיה לירמיה וחד מינייהו ישעיה כל זקן ירמיה וכל זקן ואילו גרועה לא קא חשיב שמע מינה דכי הדדי נינהו וליכא לאפלוגי בינייהו: ט״ו:ש״ט א׳ על גגתיה. ס"א גגותיה מלא וא"ו: ט״ו:שי״א א׳ צוער. ס"א צער חסר וי"ו: חרנים. ס"א חורנים מלא וא"ו קדמאה: ט״ו:שי״ד א׳ אלים. ס"א אילים מלא דמלא:
תרגום יונתן על ישעיהו י״ד
ט״ו:ש״ח א׳ עלה הבית ודיבון. במ"ג בגליון כתוב בספר מוגה ודיבן כתוב עד כאן לשונו וכן מצאתי במקצת ספרים כ"י שנגררה הוא"ו: ב׳ מואב ייליל. בכל ספרי הדפוס וכ"י יו"ד ראשונה בשוא ושניה בצירי וכן חברו שבסמוך וכתב המכלול בדף קכ"ו שזהו דעת ב"א וכן כי יילילו על משכבותם (הושע ז׳:י״ד) ומשבר רוח יילילו (ישעיהו ס״ה:י״ד) וקשה לי כי בחילופים נראה שזהו דעת ב"נ אבל לב"א הראשונה בצירי והשניה נחה וכן כתב המכלול שם בשם רבי יהודה בפסוק לכן ייליל מואב שבסמוך בסימן ט"ז נחה ניו"דדד השניה וצירי הראשונה: ג׳ כל זקן גרועה. כן כתיב כל בלא וא"ו ויונתן שתירגם ובכל אפשר שהוא לתקון הלשון וכמ"ש בירמיה מ"ח וכל זקן גרעה ובכמה ספרי הדפוס כתוב כאן גדועה בדל"ת בפסוק ובפירוש רד"ק וכן הוא בפירוש רד"ק כ"י אך בכמה ספרים כ"י מדוייקים וגם בדפוס ישן כתוב גרועה ברי"ש וכ"כ החכם אברבנאל שזה היה להם גרעון גדול שהדרת פנים זקן. וגם אותו דירמיה כתוב ברי"ש בכל הספרים וכן במסורת ב' חד מלא וחד חסר ובספרים מדוייקים דישעיה מלא ודירמיה חסר ואי בעית אימא מילתא דשויא לתרוייהו דהמסורת איכא חלופי טובא בין פסוקי ישעיה לירמיה וחד מינייהו ישעיה כל זקן ירמיה וכל זקן ואילו גרועה לא קא חשיב שמע מינה דכי הדדי נינהו וליכא לאפלוגי בינייהו: ט״ו:ש״ט א׳ על גגתיה. ס"א גגותיה מלא וא"ו: ט״ו:שי״א א׳ צוער. ס"א צער חסר וי"ו: חרנים. ס"א חורנים מלא וא"ו קדמאה: ט״ו:שי״ד א׳ אלים. ס"א אילים מלא דמלא:
מנחת שי על ישעיהו ט״ו
ט״ו:ש״ח א׳ עלה הבית ודיבון. במ"ג בגליון כתוב בספר מוגה ודיבן כתוב עד כאן לשונו וכן מצאתי במקצת ספרים כ"י שנגררה הוא"ו: ב׳ מואב ייליל. בכל ספרי הדפוס וכ"י יו"ד ראשונה בשוא ושניה בצירי וכן חברו שבסמוך וכתב המכלול בדף קכ"ו שזהו דעת ב"א וכן כי יילילו על משכבותם (הושע ז׳:י״ד) ומשבר רוח יילילו (ישעיהו ס״ה:י״ד) וקשה לי כי בחילופים נראה שזהו דעת ב"נ אבל לב"א הראשונה בצירי והשניה נחה וכן כתב המכלול שם בשם רבי יהודה בפסוק לכן ייליל מואב שבסמוך בסימן ט"ז נחה ניו"דדד השניה וצירי הראשונה: ג׳ כל זקן גרועה. כן כתיב כל בלא וא"ו ויונתן שתירגם ובכל אפשר שהוא לתקון הלשון וכמ"ש בירמיה מ"ח וכל זקן גרעה ובכמה ספרי הדפוס כתוב כאן גדועה בדל"ת בפסוק ובפירוש רד"ק וכן הוא בפירוש רד"ק כ"י אך בכמה ספרים כ"י מדוייקים וגם בדפוס ישן כתוב גרועה ברי"ש וכ"כ החכם אברבנאל שזה היה להם גרעון גדול שהדרת פנים זקן. וגם אותו דירמיה כתוב ברי"ש בכל הספרים וכן במסורת ב' חד מלא וחד חסר ובספרים מדוייקים דישעיה מלא ודירמיה חסר ואי בעית אימא מילתא דשויא לתרוייהו דהמסורת איכא חלופי טובא בין פסוקי ישעיה לירמיה וחד מינייהו ישעיה כל זקן ירמיה וכל זקן ואילו גרועה לא קא חשיב שמע מינה דכי הדדי נינהו וליכא לאפלוגי בינייהו: ט״ו:ש״ט א׳ על גגתיה. ס"א גגותיה מלא וא"ו: ט״ו:שי״א א׳ צוער. ס"א צער חסר וי"ו: חרנים. ס"א חורנים מלא וא"ו קדמאה: ט״ו:שי״ד א׳ אלים. ס"א אילים מלא דמלא:
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5