ישעיה פרק-ב עם מפרשים רבים

{א} הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם: {ב} וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם: {ג} וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְהוָה אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהוָה מִירוּשָׁלִָם: {ד} וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה: (פ) {ה} בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר יְהוָה: {ו} כִּי נָטַשְׁתָּה עַמְּךָ בֵּית יַעֲקֹב כִּי מָלְאוּ מִקֶּדֶם וְעֹנְנִים כַּפְּלִשְׁתִּים וּבְיַלְדֵי נָכְרִים יַשְׂפִּיקוּ: {ז} וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ כֶּסֶף וְזָהָב וְאֵין קֵצֶה לְאֹצְרֹתָיו וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ סוּסִים וְאֵין קֵצֶה לְמַרְכְּבֹתָיו: {ח} וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ אֱלִילִים לְמַעֲשֵׂה יָדָיו יִשְׁתַּחֲווּ לַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעֹתָיו: {ט} וַיִּשַּׁח אָדָם וַיִּשְׁפַּל אִישׁ וְאַל תִּשָּׂא לָהֶם: {י} בּוֹא בַצּוּר וְהִטָּמֵן בֶּעָפָר מִפְּנֵי פַּחַד יְהוָה וּמֵהֲדַר גְּאֹנוֹ: {יא} עֵינֵי גַּבְהוּת אָדָם שָׁפֵל וְשַׁח רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב יְהוָה לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא: (פ) {יב} כִּי יוֹם לַיהוָה צְבָאוֹת עַל כָּל גֵּאֶה וָרָם וְעַל כָּל נִשָּׂא וְשָׁפֵל: {יג} וְעַל כָּל אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן הָרָמִים וְהַנִּשָּׂאִים וְעַל כָּל אַלּוֹנֵי הַבָּשָׁן: {יד} וְעַל כָּל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל כָּל הַגְּבָעוֹת הַנִּשָּׂאוֹת: {טו} וְעַל כָּל מִגְדָּל גָּבֹהַ וְעַל כָּל חוֹמָה בְצוּרָה: {טז} וְעַל כָּל אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ וְעַל כָּל שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה: {יז} וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב יְהוָה לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא: {יח} וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף: {יט} וּבָאוּ בִּמְעָרוֹת צֻרִים וּבִמְחִלּוֹת עָפָר מִפְּנֵי פַּחַד יְהוָה וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ: {כ} בַּיּוֹם הַהוּא יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַחְפֹּר פֵּרוֹת וְלָעֲטַלֵּפִים: {כא} לָבוֹא בְּנִקְרוֹת הַצֻּרִים וּבִסְעִפֵי הַסְּלָעִים מִפְּנֵי פַּחַד יְהוָה וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ: {כב} חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא: (פ)

רש"י על ישעיה פרק-ב

{ב} באחרית הימים . לאחר שיכלו הפושעים : נכון . מתוקן : בראש ההרים . בהר שהוא ראש לכל ההרים בחשיבות ההרים : ונשא מגבעות . יגדל נס שנעשה בו מניסי סיני וכרמל ותבור : ונהרו . יתקבצו ימשכו אליו כנהרות : {ג} אל בית אלהי יעקב . לפי שהוא קראו בית אל לפיכך יקרא על שמו אבל אברהם קראו בהר ה' יראה יצחק קראו שדה לשוח בשדה : {ד} לאתים . קולטר"ש בלע"ז : למזמרות . שרפ"ש בלע"ז שזומרין בהן הכרמים : {ה} בית יעקב וגו' . האומות יאמרו להם כן והמקרא הזה הוא מוסב על והלכו עמים רבים וגו' : לכו ונלכה באור ה' . יאמרו להם כן וי"ת יימרון דבית יעקב אתו וגו' : {ו} כי נטשתה עמך בית יעקב . הנביא מיסב הדיבור אל השכינ' ואומר כי עד הנה עזבת את עמך בשביל עונם ( ד"א הנביא מוכיחן ואמר להם כן , כי נטשתה עמך בית יעקב כו' עזבת את מעשה הטוב אשר על ידו נהיית לעם אדם אתם בית יעקב ) : כי מלאו מקדם . נתמלאו צבאותם ממעשי ארמי' שהיו יושבים במזרח שהיו מכשפים ומשתמשים בשם עבודת כוכבים : ובילדי נכרים ישפיקו . בועלים בנות עכו"ם ומתערבים בהם ויולדות להם ילדים ובהם הם מספיקי' תמיד ומתעסקים ומתרפקין ונטרחים בהם ל' פן יסיתך בשפק ( איוב לו ) דביטימנ"ט בלע"ז : {ז} אין קצה . ל' קץ : {ח} ישתחוו . כמו משתחוים : {ט} וישח אדם . הקטנים : וישפל איש . הגדולים והגבורים אנשי החיל : ואל תשא להם . הנביא אומר להקב"ה וידעתי כי לא תסלח להם מלהפרע מהם : {י} בוא בצור . לבוא בצור לברוח בנקרת הצורים : והטמן בעפר . ולהטמן בעפר : {יא} עיני גבהות אדם . גסות הרוח וכן כל לשון גובה עינים שבמקרא כמה דאת אמר גבה עינים ורחב לבב ( תהלים קא ) : {יג} ארזי הלבנון . דוגמא הוא על הגבורים : אלוני הבשן . השלטונין כמו שאלונים פחותים מן הארזים : {יד} ועל כל ההרים הרמים . על יושביהם : {טז} ועל כל אניות . תירגם יונתן ועל כל דיתבין בניסי ימא באיי הים שמוצאן ומובאן באניות : תרשיש . שם ים ששמו תרשיש : שכיות החמדה . פלטרין רצופין במשכיות רצפת שיש כמו ואבן משכית ( ויקרא כו ) על שם שסוככים בו את הקרקע : {יז} ביום ההוא . הוא יום ( יח ) כליל יחלוף . כלו יחליף כולם יאבדו : {יט} ובאו . יושבי הארץ במערות צורים : מחלות . הם הם מערות : בקומו . ליום הדין : לערוץ הארץ . לשבור רשעי הארץ : {כ} להשתחות לחפור פירות . גלולים בדמות חפרפרות מיני שרצים שחופרין הארץ שקורין טלפ"ש בלע"ז : ועטלפים . קלבא שורי"ץ בלע"ז יש לפתור עוד את אליליו אשר עשה לו להשתחות ישליך האדם בחריצים ובנעיצין שימצא לפניו כשהולך לברוח ולהטמן : {כב} חדלו לכם מן האדם . שלא לשמוע , לאותן המתעים אתכם מאחרי ולהשתחוות למעשה ידיו : אשר נשמה באפו . אשר כל חייתו וכחו תלויה בנשמת אפו שהוא רוח פורח שהיום ישנה בו ומחר תצא ממנו וק"ו לדמות חפרפרות שאין בו ממש ד"א חדלו לכם מכל הדרכים הרעים ולמדו מן האדם אשר נשמה באפו הראית' למה נחשב הוא וקל וחומר ( לגלולים ) שאינו נחשב לכלום :

מלבי"ם על ישעיה פרק-ב

{ב} ההרים, מגבעות. הר גדול מגבעה, ההרים רקדו כאילים (הגדולים) גבעות כבני צאן (הקטנים) (תהלות קיד ד'), והגבעות סביב ההרים לרוב. וכן ירושלים היתה מכוננת בגבעה ועליה הר המוריה שבו בהמ"ק, כמ"ש הר בת ציון גבעת ירושלים (לקמן י' לב), על הר בת ציון ועל גבעתה (ל"א ד'), ר"ל ההר עצמו יהיה בראש ההרים, ויהיה מנושא יותר מסבת הגבעות שסביבותיו, והמ"ם מ"ם הסבה : ונהרו. לשון המשכה, ומבואר אצלי כי שם נהר מיוחד לו, בעבור המים המוגרים במורד : כל הגוים. עמים רבים. מוסיף שגם עמים שהם במדרגה יותר מגוים כמ"ש (למעלה א' ג') ילכו בשם ה'. ובדבר השנוים בנבואת מיכה בארתי שם במקומו : {ג} מדרכיו, בארחתיו. דרך וארח שניהם מיוחדים לרבים (כי זה הבדלם מן נתיב המיוחד ליחיד), רק הדרך הוא הגדול ההולך ממדינה למדינה, וממנו יסתעפו ארחות לערים ולכפרים : תורה ודבר ה'. מבואר למעלה (א' י') : {ד} ושפט. השופט, כמו ויאמר ליוסף, ויגד ליעקב (בראשית מח א' ב') : ושפט, והוכיח. השופט מגביל דבריו על פי דת קבוע אלהי או נימוסי, והמוכיח יוציא דבריו מן השכל והמוסר, והנה בין עם לעם לא ימצא דת ונימוס, מודיע מעלת השופט שגם בין שני עמים מפורדים שדתיהם שונות ימציא נימוס קבוע לחקת משפט. ובדברי ריבות אשר בתוך המדינה שקל לשפטם ע"י נימוס המדינה, מודיע מעלתו כי בזה לא יצטרך אל חקת המשפט רק בתוכחת השכל יתווך השלום ביניהם (וע"ל יא ד'). וכבר בארתי למעלה (א' ג') ההבדל בין עם לגוי, שגוי מורה הקיבוץ בלא ממשלה, ומודיע מעלת השופט שגם קבוצים כאלה לחק משפטו ישמעון, ועם מורה שיש להם ממשלה וחקת משפט, ומודיע כי אלה לא בנימוסיהם ישפוט רק לתוכחתו ישמעון : אתים. כלי שחופרים בה את האדמה (פלוגאייזען) : מזמרות. כלי שחותכין בו את הזמורות (רעבמעססער). והנה גם בזמן הזה ישמשו בהחנית לחפירה, ובהחרב לחתוך הזמורות, וכי תקראנה מלחמה ילטשום וישובו לקדמותם. ועקר הרבותא כי יעשו מהחרבות אתים ומהחניתות מזמרות שאז יצטרכו לכתשם ולכתתם לגמרי, וכן (ביואל ד' י') : {ו} כי. כי הראשון מלשון אם והשני מל' דהא : עננים. שם תואר : ישפיקו. די הסיפוק והצורך. אם ישפוק עפר שמרון, (מ"א כ' י') : {ח} למעשה ידיו, אשר עשו אצבעותיו. מעשה ידיו יכלול גם הנעשה בפקודתו ע"י עושי רצונו, ופניתי אני בכל מעשי שעשו ידי (קהלת ב' יא). אבל מעשה אצבעותיו, פורט מה שעשה בעצמו. אצבע אלהים הוא (שמות ח' טו), ר"ל אינו ע"י הטבע בפקודת ה', רק מעשהו בעצמו בבלתי אמצעי : {ט} וישח אדם וישפל איש. השחות הוא בגוף העצם, וההשפלה הוא במקומו, והנאות לנו בנמשל, שוישח הוא הכנעה בלב, וישפל הכנעה בפועל שיעזוב מעלתו וגאונו, וע"כ אמר אדם איש, כי מבואר אצלנו תמיד שאדם שם פרטי אל מין האדם לבדו, ואליו מיוחס השחות והכניעה הנפשיית הלביית. ואיש הוא שם כללי לכל יש ונמצא, ואליו מיוחסת ההכנעה בפועל שיכניע ישותו ומציאותו (ועיין לקמן פסוק יא) : {י} בצור. סלע חזק ומבצר (עיין לקמן ח' טו) : {יא} עיני גבהות אדם שפל ושח רום אנשים. גבוה, יגביל כמות העצם. ורם, יגביל מקום העצם. ולפ"ז למ"ש (למעלה ט') הראוי שישוח הגבוה וישפיל הרם, כמליצת הכתוב (לקמן יז), וכ"ה בכ"מ שיהיה ההשפלה ע"י הכרח שחוץ לעצם המשתנה, (ש"א ב' ז', ש"ב כ"ב כ"ח, איוב ה' י"א, תהלות ע"ה ח'. קהלת י' ו'). אולם פה שמדבר בכניעה הרצונית המיוסדת בבחירת העצם המשתנה. הפך המליצה בכונה, כי השב ברצונו הגם שיכניע א"ע אין מן ההכרח שיעזוב מעלתו העצמיית, למשל האדון נקרא רם, כי מעלתו מצד מקומו שהוקם על, הגבור יקרא גבוה כי מעלתו מצד עצמו, אין מתנאי התשובה שהאדון ישפיל מקומו היינו שיעזוב שררותו, רק שיכניע א"ע בלבבו, וזה במליצה שהרם ישוח א"ע, וכן א"צ שהגבור ישוח קומתו היינו שיחליש גופו, רק שישפיל מקומו שהוא גאותו וגאונו והתנשאות לבבו. ויחס גבהות אל שם אדם, ורם אל שם אנוש למ"ש (למעלה ט') כי אדם מציין גדר האדם ביחוד ולו תיוחס הגובה העצמיית, ואיש ואנוש מורה הישות ולו תיוחס התרוממות שהוא מעלה מקרית מצד האנה והמקום (וממ"ש כי אני השפלתי עץ גבוה (יחזקאל יז נד) אין סתירה לדברינו כי שם אינו מדבר בבע"ח) : {יב} נשא ושפל. להמפרשים הוא פעל עתיד, ולפ"ז אין הדלתות מגבילים ? ולדעתי שפל שם התואר כמו רם, ושניהם באו להגביל השם הראשון, גאה והוא רם, נשא והוא שפל : {יג} הרמים והנשאים. רם, מציין נקודת המעל בהחלט. ונשא, מציין ההעתק מן השפל אל המעל, ומציין ברוב דבר הנשא ממדרגה למדרגה, מן התחת אל הגובה, או מתנשא ברוח באמת או בדמיון. ור"ל רמים בהחלט ועוד מתנשאים יום יום על ידי הגידול והצמיחה : {יד} ההרים. בארתי (למעלה ב') גבעה קטנה מהר, ההר בתכלית הרום, והגבעות צומחות ומתנשאות כנ"ל בפסוק הקודם : {טו} מגדל, ידוע, בנין חזק ישגבו בו מפני צר, ממנו יורו המורים, והוא חזק יותר מן חומה בצורה : {טז} שכיות החמדה. להמפרשים חמדה תואר והיה ראוי חמודות? ולדעתי חמדה שם מופשט, ר"ל ציורי החמדה. המליץ מציין את החמדה כעצם מופשט, מציירת היופי והחשק אל כל דברים היקרים, ותורה חיציה אל לב האדם לבקשם. ולכן יכנה חשק החושקים ודברי יקרי המציאות, כאילו הם ציורי החמדה, שהחמדה עטרה אותם חן ויופי, הסתכלה במו בעין רואי : {יח} יחלף, יעביר מן העולם, שורש זה נמצא בג' הבנינים, בקל, וחלף ביהודה (לקמן ח' ט'), בכבד ויחלף שמלותיו (בראשית מא יד), בהפעיל וארזים נחליף (לקמן ט' ט'), ויפלא בעיניך אחר שפה פעל יוצא מדוע בא בקל ? אודיעך כי שורש זה כשבא בכבד או בהפעיל הוא מלשון חליפין ותמורה בכל מקום, והעברה הוא תמיד בקל בין יוצא בין עומד : {יט} במערות, ובמחלות. המערה, בטבע. והמחלה, חלל הנעשה ע"י ב"א. המערות הם משגב (האהלע), ורובם בצורים חזקים, והמחלות רק בעפר רך ואינם למשגב רק להטמן שלא יתראה, (קעהלער) : {כ} לחפר פרות. שרצים הגרים בחפירות ונקרי הבתים, ובא ע"מ ירקרקות אדמדמות ר"ל החופר תמיד : ועטלף. לחז"ל (סנהדרין צ"ח, בכורות ז') עוף הפורח בעלטה (פלעדערמויז) וכ"ד, הרד"ק, וגם מין זה שוכן במחבא תמיד, ולמ"ד של לחפר פרות, הוא יחוס הפעול, כמו להשתחות לו (ש"א ב' לו) : {כא} בנקרות ובסעפי. נקר הוא חלל עגול סביב והונח בעצם על נקירת העינים, ומשם הושאל אל כל מקבת עגולה הנעשה כתמונה זאת, ונקרים כאלה מצויים בצורים ומשתמשים למשגב. וסלע רך מצור, וסעיף הוא פצולים המסתעפות בהסלעים כהתפרד סעיפי האילנות, ואינם למשגב רק להסתתר שלא יראה, דבר מבעית העובר תחת שן הסלע מזה :

חומת אנך על ישעיה ב׳

ב׳:כ״ט א׳ והיה באחרית הימים וכו'. פירש הרב פרשת דרכים ז"ל פסוקים אלו באורך. ובקצור נמרץ מאד. הכונה נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים תבור וכרמל. ולכן הגוים שואלים יורנו מדרכיו שהוא אוהב הענוה תמיד ואיך יבואו תבור וכרמל. והתשובה כי מציון תצא תורה ות"ח צריך א' מח' שבשמינית ולזה באו תבור וכרמל אחר שנכנעו מאד והיה הנשאר כמו ח' שבשמינית זהו ת"ד בקצור מופלג: ב׳:ל״ב א׳ בית יעקב לכו ונלכה באור ה'. אפשר במ"ש מהרימ"ט ז"ל דישראל במדבר ומקדש א' וב' אשר נחרבו היה לישראל דין ארוסה והקדושין היו על תנאי שנשמור התורה וכיון שעברנו התנאי פקעו קדושין. וכשיבא משיח ויבנה בה"מ בב"א אז יהיה לנו דין נשואה שיהיה בחצר דידיה זהת"ד בקצור. וזה אפשר דהכתוב כאן דמדבר במשיח כמ"ש ושפט בין הגוים וכו' קאמר בית יעקב דבו בפרק יהיו נשואין וז"ש בית יעקב אין בית אלא אשה ועתה אשר זכיתם לזה וקורא לכם בית יעקב מעתה לכו ונלכה באור ה' ותהיו דבקים תמיד בו יתברך ובאורו נראה אור. א"נ במ"ש בזהר ח"א דף קמ"ה דמלכות נקרא יעקב. ואז יקרא בשם בית יעקב שדבקים בשכינה. לכו ונלכה באור ה' כשם שהשכינה כל חשקה להדבק עם דודה. גם אנחנו לכו ונלכה לקיים מצות דלזה הצדיקים נקראים הולכים דתמיד מרויחים תורה ומצות והמלאכים נקראים עומדים שתמיד על עומדם יעמודו במצב אחד ואינם מרויחים לז"א לכו ונלכה באור ה' להרויח מדי יום ביומו תורה ומצות: ב׳:ל״ג א׳ ובילדי נכרים ישפיקו. אפשר דהכונה כי הן בעון דבקים בחכמות חיצוניות וסוברים דבמוסרי הפלוסופים יספיק להם לישר עצמם ומדותיהם ואינם עוסקים בתורה כי כבר ילדי נכרים מוסריהם יספיקו והוא שקר מפורסם דדוקא תורתנו הקדושה ומוסריה מבטלים היצה"ר וז"ש הכתוב חכמה ומוסר אוילים בזו דהעיקר הוא חכמת התורה ומוסר התורה כדי לבטל יצר הרע וזה אוילים בזו וסברו דמוסרי הגוים יספיקו וזהו שטות ועצות היצה"ר דצריך חכמת התורה ומוסרה: ב׳:ל״ה א׳ ותמלא ארצו אלילים. והוא פרי מוסר הגוים וכמ"ש וכסף הרביתי וזהב עשו לבעל: ב׳:ל״ט א׳ כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל. פירשו הקדמונים דיש שני מיני גאים אחד שהוא מראה גאותו ופנימיותו וחיצוניותו גאוה וזהו גאה ורם. ויש מיני אחרים דהם מראים עצמם שהם ענוים ושפלים. אך בחדרי לבם הם מלאים גאוה וז"ש כי יום לה' צבאות שהוא מכיר צבאות ויפרע ויבא יום על כל גאוה בחוץ ורם בפנים ועל כל נשא בפנים ושפל מבחוץ אלו ואלו עתידין לתת דין ויפרעו מהם כי אידי ואידי שנואים למקום ויבא יומם בפרוע פרעות פרי מעלליהם: ב׳:מ״ד א׳ ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב ה' לבדו ביום ההוא והאלילים כליל יחלוף. פירש הרב פרשת דרכים ז"ל ותורף דבריו בקצור כי הנה כתיב נעשה אדם ואמרו רז"ל דבענותנותו אמר למלאכי השרת נעשה אדם וללמד בא על הענוה שהגדול ימלך בקטן. ומי שהוא גאה הוא מפרש נעשה אדם דח"ו שתי רשויות וז"ש ושח גבהות אדם ושפל רום אנשים ולא יהיה גאוה בעולם ומזה מורה דהקב"ה מואס גאוה והוא אוהב ענוה א"כ נעשה אדם הוא בשביל ענוה וה' אחד וז"ש ונשגב ה' לבדו דייקא דלא יש שתי רשויות והגאים שסוברים שתי רשויות ועובדים ע"ז כליל יחלוף זהת"ד ע"ש באורך:

מצודות ציון על ישעיה פרק-ב

{ב} נכון . מוכן ומתוקן : ונהרו . ר"ל ימשכו אליו כנהר המושך וכן ונהרו אל טוב ה' ( ירמיה לא ) : {ג} לכו . הוא ענין לשון זרוז : ויורנו . ענין למוד : {ד} והוכיח . ענין ברור דברים : וכתתו . ענין כתישה : לאתים . הם כלי חפירה וכן את מחרשתו ואת אתו ( ש"א יג ) : למזמרות . שם הכלי שכורתין בו הזמורות מל' וכרמך לא תזמור ( ויקרא כ"ה ) : {ו} נטשתה . עזבת : ועוננים . הוא מין כשוף כמו לא תנחשו ולא תעוננו ( שם יט ) : ובילדי . כן יקראו המחשבות והעצות לפי שהלב מוליד אותם : ישפיקו . ענין די הצורך כמו אם יספוק עפר שומרון ( מ"א כ ) : {ז} ואין קצה . אין סוף : {ט} וישח . ענין השפלה וכפיפה כמו שחו רעים לפני טובים ( משלי יד ) : תשא . ענין מחילת העון : {י} גאונו . על' גאוה וממשלה : {יג} אלוני הבשן . שם אילן הגדל בבשן : {טז} שכיות . מל' סכך ומכסה והיא הרצפה וכן ואבן משכית ( ויקרא כו ) : {יח} כליל . מל' כל וכן כליל תכלת ( שמות לח ) : יחלף . ענין העברה מן העולם : {יט} ובמחלות . הוא כמין מערה : לערץ . לשבר כמו לא תערוץ מפניהם ( דברים ז ) : {כ} לחפר פרות . פתרונו כמו מלה אחת והוא מל' חפירה ונכפלה העי"ן והלמ"ד הפעל לומר בחפירות עמוקות כמו אדמדם שפי' אדום ביותר וכן ירקרק והדומות : ולעטלפים . שם עוף עטלף והוא הפורח בלילה : {כא} בנקרת . ענין חור ונקב כמו ואל מקבת בור נקרתם ( לקמן כא ) . ובסעיפי . ענינו שן הסלע הבולט וכן בסעיף סלע עיטם ( שופטים טו ) והוא ל' מושאל מהנוף הבולט מן האילן הנקרא סעיף כמ"ש וכלה סעיפיה ( לקמן כז ) :

מצודות דוד על ישעיה פרק-ב

{ב} באחרית הימים . בימי המשיח : הר בית ה' . ההר שיעמוד עליו בית המקדש : בראש ההרים . בהר החשוב והראש שבכל ההרים : ונשא . ינשא במעלה וחשיבות : {ג} והלכו . עם לעם : ואמרו . אלו לאלו : ויורנו . המקום ילמד אותנו ע"י יודעי התורה : מדרכיו . מה מדרכיו : כי מציון . כי התורה האמתית היא היוצאת מציון ואין זולתה בעולם : {ד} ושפט . ר"ל וכאשר יבקשו כן יהיה כי השופט והוא מלך המשיח הוא ישפוט בין האומות בדברי ריבותם והוא יברר המשפט לעמים רבים : וכתתו . ישברו כלי המלחמה לעשות מהם כלי עבודת אדמה כי לא יעשו עוד מלחמה ולא ילמדו אותה כי המשיח ישפוט בדברי ריבותם : {ה} בית יעקב . הנביא מזרזם לומר הואיל וכן יהיה נלכה נא באור ה' ר"ל באור התורה והמצוה כי יש תקוה : {ו} כי נטשתה . הנביא מיסב הדבור כלפי המקום ואמר כי עד הנה בדין עזבת עמך כי מלאו כשפים יותר מבני קדם המלאים כשפים : ובילדי נכרים ישפיקו . מספיקים עצמם במחשבות ועצות פילוסופיות ואינם חוששים למחשבת התורה ועצתה : {ז} ותמלא . בעבור שארצו של העם הנז' נתמלא בכסף ובזהב וכו' ובעבור שנתמלא ארצו סוסים כו' : {ח} ותמלא . מוסב למעלה לומר בעבור שנתמלא ארצו כסף וכו' לכן נתמלא ארצו אלילים וכן נאמר וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל ( הושע ב ) : ישתחוו . כולם ישתחוו כל אחד למעשה ידיו : {ט} וישח . בעבור זה יהיה כ"א כפוף ושפל : וישפל . כפל הדבר במ"ש : ואל תשא . הן ידעתי שלא תשא להם העון : {י} בוא . אז יאמר איש לאחיו בוא להטמן בנקיקי הצור ובמחילות העפר מפני הפחד והוא ענין מליצה כי אין מסתור לפניו : {יא} עיני גבהות וכו' . אז ישפיל עיני גבהות שבאדם ר"ל בעלי הגאוה : ושח וכו' . כפל הדבר במ"ש : ונשגב וכו' . אז יודע לכל שהכח הוא לה' לבדו : {יב} כי יום . יש יום מוכן לשלם לכ"א כפי הגמול : {יג} ארזי הלבנון וכו' : {יד} ועל כל ההרים וכו' . ר"ל על היושבים שמה : {טו} מגדל גבוה . ר"ל הבוטחים במבצר חוזק המגדל : {טז} אניות תרשיש . ההולכים באניות על ים תרשיש : שכיות החמדה . השרים היושבים בהיכלי עונג הרצופים ברצפת אבנים חמודים : {יז} ושח . אז יושפל גבהות האדם : {יח} כליל יחלוף . את כולם יעביר מן העולם : {יט} ובאו . עובדי כוכבים יבואו להטמן במערות וכו' : הארץ . יושבי הארץ : {כ} אשר עשו לו . אשר עשו כולם כ"א לעצמו להשתחות אליה : לחפור פרות . מוסב על מלת ישליך לומר האלילים ישליך אל החפירות העמוקות ואל חורי העטלפים : {כא} לבוא . ר"ל כשילך לבוא בנקרות הצורים וכו' אז בדרך מהלכו ישליך האלילים מידו : {כב} חדלו לכם . מנעו עצמכם מעבודת האלילים כי תבינו הדבר מן האדם אשר יש נשמה באפו הראיתם במה נחשב הוא הלא תצא רוחו ישוב לאדמתו ואיך א"כ ראוי לעבוד האליל שאפילו נשמת חיים אין בו :

מנחת שי על ישעיהו ג׳

ג׳:נ״ח א׳ ונגש העם. בשי"ן שמאלית וכן פירשו כל המפרשים וכפי המסורת שאכתוב בסימן כ"ט בס"ד: ג׳:ס״א א׳ עני כבודו. חסר יו"ד עי"ן הפעל: ג׳:ס״ב א׳ ענתה בם. הבי"ת דגושה: ג׳:ס״ה א׳ מאשריך מתעים. השי"ן בדגש בכל ספרים כ"י: ג׳:ס״ח א׳ מלכם. מה לכם קרי: ג׳:ס״ט א׳ נטוות גרון. נטויות קרי: ב׳ ומשקרות. ברוב ספרי הדפוס כתוב בשי"ן ימנית ובשקר הם מעותים עלינו הכתובים כי מלה משקרות בשי"ן שמאלית בכל ספרים כ"י מדוייקים כמו שנראה מדברי המפרשים ובפרט בשרשים ומאיר נתיב וכן אמרו בב"ר ולא מן העין והרי היא סקרנית שנאמר ומשקרות עינים ובויקרא רבה ריש פרשת מצורע שהיו מסקרות עיניהם בסיקרא והכי איתא באיכה רבתי פסוק סורו טמא. ועיין עוד מה שכתוב למטה על ושפח: ג׳ וטפוף. פליגי ביה ספרי אם חסר הוא או מלא: ג׳:ע׳ א׳ ושפח. מה שכתוב במקרא גדולה על ומשקרות דלעיל בסמוך לית וכתיב שי"ן אין שם מקומו בספרים כ"י רק על מלת ושפח כמו שנמסר גם ע"פ והנה משפח שבסימן ה' דכל שאר לשון הפחת נכתב בסמ"ך וכן כתב רד"ק בשני מקומות בפירוש ושרשים ועיין במסורת הושע ב': ב׳ ושפח אדני. בשם של אדנות: ג׳ וה' פתהן יערה. בשם ההוי"ה: ג׳:ע״א א׳ יסיר אדני. בשם של אדנות: ג׳:ע״ו א׳ והגלינים. במקצת ספרים מדוייקים כ"י ודפוסי' קדמונים כתוב והגליונים בוא"ו בתחלת התיבה וכן הוא בתרגום ובפירווש רש"י וראב"ע ורד"ק וברוב הספרים חסר וא"ו אחר יו"ד: ג׳:ע״ז א׳ כי תחת יופי. בספרים מדוייקים כי תחת במקף והטפחא במלת תחת ולא מצאתי על זה שום פירוש כפי משמעות הטעמים וזולתי פירוש הגאון שהביא הראב"ע וז"ל אמר הגאון כי ההפך שהוא תחת יותר יפה להם ע"כ. ואולם לפי דרש רז"ל גם כי אינו על דרך הטעמים נ"ל שהוא כאילו אמר תחת יופי כי כסדר הכתוב בכולם תחת בשם מק יהיה וגו' וכן אמרו בפרק במה אשה חלופי שופרא כיבא ורד"ק גורם חלופי שופרא בועה ואין להקפיד בסדור התיבות זו לפני זו שכן דרך לשון הקדש כמו וקראו אכר אל אבל ומספד אל יודעי נהי שהוא כאילו אמר ויודעי נהי אל מספד וכן אף אש צריך תאכלם (ישעיהו כ״ו:י״א) שהוא כמו אף צריך אש תאכלם וכמוהם רבים כמו שכתב רד"ק במכלול דף ק"כ קכ"א: ג׳:ע״ט א׳ ונקתה. מלעיל בטרחא:

תרגום יונתן על ישעיהו ב׳

ג׳:נ״ח א׳ ונגש העם. בשי"ן שמאלית וכן פירשו כל המפרשים וכפי המסורת שאכתוב בסימן כ"ט בס"ד: ג׳:ס״א א׳ עני כבודו. חסר יו"ד עי"ן הפעל: ג׳:ס״ב א׳ ענתה בם. הבי"ת דגושה: ג׳:ס״ה א׳ מאשריך מתעים. השי"ן בדגש בכל ספרים כ"י: ג׳:ס״ח א׳ מלכם. מה לכם קרי: ג׳:ס״ט א׳ נטוות גרון. נטויות קרי: ב׳ ומשקרות. ברוב ספרי הדפוס כתוב בשי"ן ימנית ובשקר הם מעותים עלינו הכתובים כי מלה משקרות בשי"ן שמאלית בכל ספרים כ"י מדוייקים כמו שנראה מדברי המפרשים ובפרט בשרשים ומאיר נתיב וכן אמרו בב"ר ולא מן העין והרי היא סקרנית שנאמר ומשקרות עינים ובויקרא רבה ריש פרשת מצורע שהיו מסקרות עיניהם בסיקרא והכי איתא באיכה רבתי פסוק סורו טמא. ועיין עוד מה שכתוב למטה על ושפח: ג׳ וטפוף. פליגי ביה ספרי אם חסר הוא או מלא: ג׳:ע׳ א׳ ושפח. מה שכתוב במקרא גדולה על ומשקרות דלעיל בסמוך לית וכתיב שי"ן אין שם מקומו בספרים כ"י רק על מלת ושפח כמו שנמסר גם ע"פ והנה משפח שבסימן ה' דכל שאר לשון הפחת נכתב בסמ"ך וכן כתב רד"ק בשני מקומות בפירוש ושרשים ועיין במסורת הושע ב': ב׳ ושפח אדני. בשם של אדנות: ג׳ וה' פתהן יערה. בשם ההוי"ה: ג׳:ע״א א׳ יסיר אדני. בשם של אדנות: ג׳:ע״ו א׳ והגלינים. במקצת ספרים מדוייקים כ"י ודפוסי' קדמונים כתוב והגליונים בוא"ו בתחלת התיבה וכן הוא בתרגום ובפירווש רש"י וראב"ע ורד"ק וברוב הספרים חסר וא"ו אחר יו"ד: ג׳:ע״ז א׳ כי תחת יופי. בספרים מדוייקים כי תחת במקף והטפחא במלת תחת ולא מצאתי על זה שום פירוש כפי משמעות הטעמים וזולתי פירוש הגאון שהביא הראב"ע וז"ל אמר הגאון כי ההפך שהוא תחת יותר יפה להם ע"כ. ואולם לפי דרש רז"ל גם כי אינו על דרך הטעמים נ"ל שהוא כאילו אמר תחת יופי כי כסדר הכתוב בכולם תחת בשם מק יהיה וגו' וכן אמרו בפרק במה אשה חלופי שופרא כיבא ורד"ק גורם חלופי שופרא בועה ואין להקפיד בסדור התיבות זו לפני זו שכן דרך לשון הקדש כמו וקראו אכר אל אבל ומספד אל יודעי נהי שהוא כאילו אמר ויודעי נהי אל מספד וכן אף אש צריך תאכלם (ישעיהו כ״ו:י״א) שהוא כמו אף צריך אש תאכלם וכמוהם רבים כמו שכתב רד"ק במכלול דף ק"כ קכ"א: ג׳:ע״ט א׳ ונקתה. מלעיל בטרחא:

מנחת שי על ישעיהו ג׳

ג׳:נ״ח א׳ ונגש העם. בשי"ן שמאלית וכן פירשו כל המפרשים וכפי המסורת שאכתוב בסימן כ"ט בס"ד: ג׳:ס״א א׳ עני כבודו. חסר יו"ד עי"ן הפעל: ג׳:ס״ב א׳ ענתה בם. הבי"ת דגושה: ג׳:ס״ה א׳ מאשריך מתעים. השי"ן בדגש בכל ספרים כ"י: ג׳:ס״ח א׳ מלכם. מה לכם קרי: ג׳:ס״ט א׳ נטוות גרון. נטויות קרי: ב׳ ומשקרות. ברוב ספרי הדפוס כתוב בשי"ן ימנית ובשקר הם מעותים עלינו הכתובים כי מלה משקרות בשי"ן שמאלית בכל ספרים כ"י מדוייקים כמו שנראה מדברי המפרשים ובפרט בשרשים ומאיר נתיב וכן אמרו בב"ר ולא מן העין והרי היא סקרנית שנאמר ומשקרות עינים ובויקרא רבה ריש פרשת מצורע שהיו מסקרות עיניהם בסיקרא והכי איתא באיכה רבתי פסוק סורו טמא. ועיין עוד מה שכתוב למטה על ושפח: ג׳ וטפוף. פליגי ביה ספרי אם חסר הוא או מלא: ג׳:ע׳ א׳ ושפח. מה שכתוב במקרא גדולה על ומשקרות דלעיל בסמוך לית וכתיב שי"ן אין שם מקומו בספרים כ"י רק על מלת ושפח כמו שנמסר גם ע"פ והנה משפח שבסימן ה' דכל שאר לשון הפחת נכתב בסמ"ך וכן כתב רד"ק בשני מקומות בפירוש ושרשים ועיין במסורת הושע ב': ב׳ ושפח אדני. בשם של אדנות: ג׳ וה' פתהן יערה. בשם ההוי"ה: ג׳:ע״א א׳ יסיר אדני. בשם של אדנות: ג׳:ע״ו א׳ והגלינים. במקצת ספרים מדוייקים כ"י ודפוסי' קדמונים כתוב והגליונים בוא"ו בתחלת התיבה וכן הוא בתרגום ובפירווש רש"י וראב"ע ורד"ק וברוב הספרים חסר וא"ו אחר יו"ד: ג׳:ע״ז א׳ כי תחת יופי. בספרים מדוייקים כי תחת במקף והטפחא במלת תחת ולא מצאתי על זה שום פירוש כפי משמעות הטעמים וזולתי פירוש הגאון שהביא הראב"ע וז"ל אמר הגאון כי ההפך שהוא תחת יותר יפה להם ע"כ. ואולם לפי דרש רז"ל גם כי אינו על דרך הטעמים נ"ל שהוא כאילו אמר תחת יופי כי כסדר הכתוב בכולם תחת בשם מק יהיה וגו' וכן אמרו בפרק במה אשה חלופי שופרא כיבא ורד"ק גורם חלופי שופרא בועה ואין להקפיד בסדור התיבות זו לפני זו שכן דרך לשון הקדש כמו וקראו אכר אל אבל ומספד אל יודעי נהי שהוא כאילו אמר ויודעי נהי אל מספד וכן אף אש צריך תאכלם (ישעיהו כ״ו:י״א) שהוא כמו אף צריך אש תאכלם וכמוהם רבים כמו שכתב רד"ק במכלול דף ק"כ קכ"א: ג׳:ע״ט א׳ ונקתה. מלעיל בטרחא:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5