הושע פרק-ד

תוכן עניינים

{א} שִׁמְעוּ דְבַר יְהוָה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי רִיב לַיהוָה עִם יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי אֵין אֱמֶת וְאֵין חֶסֶד וְאֵין דַּעַת אֱלֹהִים בָּאָרֶץ: {ב} אָלֹה וְכַחֵשׁ וְרָצֹחַ וְגָנֹב וְנָאֹף פָּרָצוּ וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ: {ג} עַל כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְאֻמְלַל כָּל יוֹשֵׁב בָּהּ בְּחַיַּת הַשָּׂדֶה וּבְעוֹף הַשָּׁמָיִם וְגַם דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵפוּ: {ד} אַךְ אִישׁ אַל יָרֵב וְאַל יוֹכַח אִישׁ וְעַמְּךָ כִּמְרִיבֵי כֹהֵן: {ה} וְכָשַׁלְתָּ הַיּוֹם וְכָשַׁל גַּם נָבִיא עִמְּךָ לָיְלָה וְדָמִיתִי אִמֶּךָ: {ו} נִדְמוּ עַמִּי מִבְּלִי הַדָּעַת כִּי אַתָּה הַדַּעַת מָאַסְתָּ וְאֶמְאָסְאךָ מִכַּהֵן לִי וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם אָנִי: {ז} כְּרֻבָּם כֵּן חָטְאוּ לִי כְּבוֹדָם בְּקָלוֹן אָמִיר: {ח} חַטַּאת עַמִּי יֹאכֵלוּ וְאֶל עֲוֹנָם יִשְׂאוּ נַפְשׁוֹ: {ט} וְהָיָה כָעָם כַּכֹּהֵן וּפָקַדְתִּי עָלָיו דְּרָכָיו וּמַעֲלָלָיו אָשִׁיב לוֹ: {י} וְאָכְלוּ וְלֹא יִשְׂבָּעוּ הִזְנוּ וְלֹא יִפְרֹצוּ כִּי אֶת יְהוָה עָזְבוּ לִשְׁמֹר: {יא} זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב: {יב} עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל וּמַקְלוֹ יַגִּיד לוֹ כִּי רוּחַ זְנוּנִים הִתְעָה וַיִּזְנוּ מִתַּחַת אֱלֹהֵיהֶם: {יג} עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים יְזַבֵּחוּ וְעַל הַגְּבָעוֹת יְקַטֵּרוּ תַּחַת אַלּוֹן וְלִבְנֶה וְאֵלָה כִּי טוֹב צִלָּהּ עַל כֵּן תִּזְנֶינָה בְּנוֹתֵיכֶם וְכַלּוֹתֵיכֶם תְּנָאַפְנָה: {יד} לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה וְעַל כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה כִּי הֵם עִם הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ וְעִם הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ וְעָם לֹא יָבִין יִלָּבֵט: {טו} אִם זֹנֶה אַתָּה יִשְׂרָאֵל אַל יֶאְשַׁם יְהוּדָה וְאַל תָּבֹאוּ הַגִּלְגָּל וְאַל תַּעֲלוּ בֵּית אָוֶן וְאַל תִּשָּׁבְעוּ חַי יְהוָה: {טז} כִּי כְּפָרָה סֹרֵרָה סָרַר יִשְׂרָאֵל עַתָּה יִרְעֵם יְהוָה כְּכֶבֶשׂ בַּמֶּרְחָב: {יז} חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ: {יח} סָר סָבְאָם הַזְנֵה הִזְנוּ אָהֲבוּ הֵבוּ קָלוֹן מָגִנֶּיהָ: {יט} צָרַר רוּחַ אוֹתָהּ בִּכְנָפֶיהָ וְיֵבֹשׁוּ מִזִּבְחוֹתָם: (פ)

רש"י - הושע פרק-ד

{ב} אלה וכחש. נשבעין בשקר: פרצו. ת''י ומולידין בנין מנשי חבריהון: ודמים בדמים נגעו. חובין על חובין מוסיפין ולפי משמעו פרצו הגדר והרבו שפיכות דמים עד נגע דם הרוג זה בדם חבירו: {ג} תאבל. תחרב ויגדל האבל בה: יאספו. יזערון מן קדם חוביהון לשון כליון כמו אסוף אסיפם ( ירמיה ח ): {ד} אך איש אל ירב. אתם מתרין בנביאי אמת שלא יריבון אתכם ולא יוכיחו אתכם כמו שנאמר ( בעמוס ז ) שאמר לו אמציה כהן בית אל לא תנבא על בית ישראל ולא תטיף על בית ישחק והוא בימי ירבעם בן יואש שנתנבא הושע בימיו: ועמך כמריבי כהן. נצן עם מלפיהון שהכהנים היו בני הוראה כמו שנאמר יורו משפטיך ליעקב ( דברים לג ): {ה} וכשלת היום וגו'. ותתקלון ביממא ויתקלון נביאי שקרא דעמכון כדבליליא ואבהית כנשתכון ואבייש כניסיה שלכם: נביאי עמך. נביאים שעמך: ודמיתי. כמו נדמו עמי כאדם היושב ותוהא ואין מענה בפיו: {ו} אשכח בניך. שאותן שעמדו על הר סיני נתנו בניה' ערבים תחת אבותיהם לשמור את התורה: {ז} כרובם כן חטאו. כשרבו וגדלו כן הוסיפו לחטוא כן חטאו לשון עברי' כן בכמה מקומות כאשר יענו אותו כן ירבה ( שמות א ) קראו להם כן הלכו מפניהם ( הושע יא ) כל כמה שהנביאים קוראין להם להוכיחן כן הם היו בורחין מפניהם כרובם כן חטאו לפיכך כבודם בקלון אמיר: {ח} חטאת עמי. כל חטאת שבספר תרי עשר פתחין לפי שכולן דבוקין חוץ מאחת ( מיכה א ) ראשית חטאת היא לבת ציון חטאותיה' של עמי יאכלו אותם נביאי השקר שאמר להם למעלה וכשל גם נביא עמך נעשו להם כהני במות ואוכלין מה שהיו כהנים ראויין לאכול: ואל עוונם. של ישראל ישא הנביא נפשו והנביא עצמו מצפה שיביאו לו ממון וקרבנות לכפרה: {ט} והיה כעם ככהן. אני אשוה את העם לבזיון כהני שחללו אות' מכהן להם ולכן אף אני אחלל את העם בעכו''ם כן ת''י: {י} ולא יפרוצו. לא יגדלו בנים: {יא} זנות ויין ותירוש. שהם עסוקין בם לקחו את לבם מאחרי: {יב} בעצו ישאל. בדמות שעשה מן העץ: יגיד לו. אל דבריו הוא שומע שאומרים לו נביאי הבעל בשם עכו''ם: {יג} אלון. קייאני''א בלע''ז שגדל בו פרי שקורין גלננ''ץ בלע''ז: לבנה. עץ שקליפתו לבנה: אלה. אולמ''א בלע''ז שענפיו מרובין ונוטעין אותו לצל: על כן תזנינה בנותיכם. על שאתם מתחברין לעכו''ם כמשפטי הגוי' הקדמוני' והם מתחברים עמכם ואתם הייתם מתחתנים בם ובנותיכ' הנולדות לכם מבנותיה' נוהגות כמנהג אמן ומזנות, כן ת''י: {יד} לא אפקוד על בנותיכם. עוד לבדקן במים המרים כשתזנינה למה כי בעליהם עם זונות יפרדו וכאשר אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו: יפרדו. ת''י מסתייען לשון סיעה כלומר מתחברין אתם לשתות יין ומנחם חברו אצל עבשו פרודות שהם חביות יין: ועם לא יבין ילבט. אחרי שאינכם נותנין לב להבין לפיכך תתלבטו ללקות פורענות ליבוט ל' טורח הדרך וליאות משא דילשי''ר בלע''ז: {טו} אם זונה אתה ישראל. לא ילמדו בני יהודה דרכם, ל''א אם זונה אתה ישראל אל יאשם יהודה אם זונה ישראל אין בני יהודה חייבין בכך ואיני מחייבם כמו שאמור למעלה ( הושע א ) ואת בית יהודה ארחם: ואל תבואו. בני יהודה הגלגל ובלבד שלא יבואו בני יהודה הגלגל ששם י' השבטי' עובדים עכו''ם שנא' כל רעתם בגלגל ( לקמן ט ) בגלגל הרבו לפשוע ( עמוס ד ): ואל תעלו בית און. הוא בית אל שהעמיד שם ירבע' את העגלי': ואל תשבעו. עמהם חי ה' כי אם חי ה' יאמרו אכן לשקר ישבעו ( ירמי' ה ) כשהיו נשבעים בשקר היו מזכירים שם שמים וכשהיו נשבעין באמת נשבעים בשם הבעלים: {טז} כי כפרה סוררה. כתורא דאתפטים ובעיט כן סרר ישראל מרוב אכילה ושתייה. עתה ירעם. מרעית מצומצמת ככבש הרועה במרחב ולא כשור פטם שאובסין אותו בשעורין וכרשינין: {יז} חבור עצבים אפרים. נצמד לעכו''ם ואי אפשר לו לפרוש לפיכך הנח לו אתה הנביא ולא תנבא להוכיחו כי לא יועיל: {יח} סר סבאם. נעשה משתיהם זר מעלי סר ל' זר כמו ( ירמיה ב' ) סורי הגפן נכריה כלו' סר ממקומו ונהפך לאחר: סבאם. משתה יינם שהיה עם הזונות: אהבו הבו קלון. הזמינו להם קלון הבו לשון הזמנה כמו הבה נרדה ( בראשית יא ) הבה נבנה ( שם ) הבה נתחכמה ( שמות א ): מגניה. שרי' ומלכיה: {יט} צרר רוח אותה בכנפיה. נדבק הרוח בכנפיה כעוף הזה שאין הרוח מניחתו לשכון עד שמוליכו למרחוק כן יבואו האויבים עליהם ויגלום בגולה ואז יבשו מזבחותם מזבחי תועבות' שאין פונים אליהם כאשר יאמר חטא חטאה כן יאמר זבח זבחה מן המקומות שהיו זובחים שם וכן ת''י מאיגורי תועבתהון מדרש תנחומא מצאתי לשון אגדות כאד' המאיים על איש המקניטו חייך שאני צורר לך בכנפיך כך המקרא הזה מאיים על ישראל קנאתי קשורה וחמתי להנקם באחרית ויבושו ממעשיהם:

מצודות ציון - הושע פרק-ד

{ב} אלה . ענין שבועה : וכחש . שקר : פרצו . ענין שבר הגדר : {ג} תאבל . ענין השחתה כמו אבלה נבלה הארץ ( ישעיה כ''ד ) : ואומלל . ענין כריתה כמו כי אמלל אני ( תהלים ו' ) : ואספו . ענין כליון ואבדון כמו אסף אסיפם ( ירמיה ח' ) : {ד} אך . ת''י ברם ר''ל באמת וכן אך עצמי ובשרי אתה ( בראשית כ''ט ) : ירב . מלשון מריבה : {ה} ודמיתי . ענין כריתה כמו ער מואב נדמה ( ישעיה ט''ו ) : אמך . הכנסייא : {ז} כרובם . ענין גדולה כמו כי רבה היא ( אסתר א' ) : בקלון . מלשון קלות ובזיון : אמיר . מלשון תמורה וחלוף : {ח} ישאו נפשו . זה הלשון יאמר על המצפה לדבר מה וכן מנשאים את נפשם ( ירמיה כ''ב ) : {ט} ופקדתי . ענין זכרון : ומעלליו . מעשיו : {י} יפרצו . ענין התחזקות הרבוי וכן פרצו לרוב ( ד''ה א' ד' ) : {יא} ותירוש . הוא היין החדש : {יב} בעצו . מלשון עץ : ומקלו . מטה עץ : התעה . מלשון תועה : {יג} אלון ולבנה ואלה . שמות אילנות : {יד} יפרדו . ענין הפרשה כמו הפרד נא מעלי ( בראשית י''ג ) : הקדשות . הזונות כמו לא תהיה קדשה ( דברים כ''ג ) : ילבט . ענין כשלון ויגיעה כמו ואויל שפתי' ילבט ( משלי י ) : {טו} יאשם . מלשון אשמה : {טז} סוררה . ענין מרידה : ירעם . מל' מרעה : במרחב . במקום רחב : {יז} עצבים . כן יקראו העכו''ם : {יח} סר . מלשון הסרה : סבאם . כן יקראו הדברים המשכרים כמו סבאך מהול במים ( ישעיה א' ) : הבו . ענין נתינה כמו הבו שכרי ( זכריה יא ) : קלון . ענין בזיון : מגניה . מלכיה : {יט} צרר . ענין קשירה כמו מי צרר מים ( משלי ל ) : בכנפיה . מל' כנף והמשילה לעוף שהרוח נושאה :

מצודות דוד - הושע פרק-ד

{א} כי ריב לה' . אשר המקום יתוכח עם ישראל יושבי הארץ וכאלו יאמר הלא נתתי להם הארץ ע''מ שישמעו אלי והואיל ואינם שומעים מה להם לשבת בארץ : כי אין אמת . שהרי אין בארץ לא אמת ולא חסד ואין מי נותן לב לדעת את אלהים : {ב} אלה וכחש . נשבעים ומשקרים בשבועתם : פרצו . ר''ל פרצו גדר ומשמירת התורה : ודמים . הרבו לשפוך דם עד שנגעו דמי הרוג זה בדמי הרוג זה : {ג} תאבל . תשחת הארץ ותכרת כל היושב בה גם בחיות וגו' תהיה הכריתה וגם דגי הים יאבדו לא תשאר מה בארץ והוא ענין גוזמא והפלגה : {ד} אך איש וגו' . באמת שום איש אל יריב עם חבירו ולא יוכיחנו כי כולם עושים הרע ומה להם להוכיח לזולתם : ועמך . מאמר המקום אל הנביא הנה בני עמך המה כעדת קרח שהיו מריבים עם אהרן הכהן ואמר כמוכיחים ומדוע תתנשאו וגו' והמה עשו הרע : {ה} וכשלת היום . לכן תכשל באור היום וגם נביא השקר המיועד לך טובה יכשל גם הוא עמך כמו הנכשל בחשכת הלילה ואכריתה כל הכנסיה שלך : {ו} נדמו עמי . הנה עמי נכרתו על כי לא ידעו אותי : כי אתה . על הכהן ללמד כמ''ש כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו ( מלאכי ב ) ולכן אמר הואיל ואתה הכהן מאסת את הדעת ולא למדת את העם לכן גם אני אמאס אותך מלכהן לי : ותשכח . על ששכחת את התורה אשכח גם אני את בניך ולא אושיע להם : {ז} כרובם . כפי מה שאני מוסיף לגדלם כן מוסיפים הם לחטוא לי לכן אחליף כבודם בקלון ר''ל בתמורת הכבוד אתן להם קלון : {ח} חטאת עמי יאכלו . ר''ל אינם אוחזים בדין כהונה ללמד את העם ורק אוחזים בכהונה לאכול בשר חטאת עמי : ואל עונם ישאו נפשו . כ''א מהכהנים נושא נפשו ר''ל מצפה לעון העם לאמר מתי יחטא ויביא חטאת : {ט} והיה . לכן יהיה כעם ככהן שניהם ישוו בפורענות הואיל וגם הכהנים השחיתו : ופקדתי עליו . על כל אחד אזכיר דרכיו וגמול מעשיו אשיב לו : {י} ולא ישבעו . כי תבא המארה במעיים : הזנו . לכל בעילתם קורא זנות הואיל והמה במחשבה רעה לא לקיים מצות ה' : ולא יפרצו . לא יתרבו בבנים ובבנות : לשמור . מלשמור : {יא} זנות . טרדת הזנות ושכרות היין הישן והחדש כ''א מהם יקח לב הכהן ר''ל יטריד שכלו כאלו ישאר בלא לב להבין ולהורות את העם : {יב} בעצו ישאל . שואל עתידות בצלם העשוי מעץ : ומקלו . צלם העשוי מן המקל וכפל הדבר במ''ש : רוח זנונים . רצון זנות עבודת כוכבים התעה אותם מדרך השכל ולכן זנו מתחת אלהיהם : {יג} יזבחו . אל עבודת כוכבים : כי טוב צלה . כי כ''א מהם צלה טוב כי הוא מרובה בענפים וטוב לעמוד תחתיו : על כן . הואיל והאנשים יוצאים על ההרים לזבוח לעבודת כוכבים לכן מצאו הבנות והכלות מקום לזנות כי אין רואה : {יד} לא אפקוד . לא אזכור על בנותיכם אשר תזנינה לשלם להן גמול וכן על כלותיכם ופי' כי הן לומדת מאביהן כי הם ילכו עם הזונות ויפרדו מן האנשים להתיחד עמהן : יזבחו . זבחי שמחה לאכול עמהן : ועם לא יבין ילבט . ר''ל והואיל והם עם אשר לא יבין לכן ילבט ויכשל : {טו} אם זונה וגו' . אם ישראל זנו אחרי עבודת כוכבים אין בזה אשמה על יהודה עם שעל ידי שנלחמו עמהם נמנעו לבא לבית המקדש שהוא במלכות יהודה מ''מ לא הדיחם אחר העבודת כוכבים : ואל תבואו הגלגל . ר''ל לא היה לך לבא אל הגלגל מקום העבודת כוכבים כמ''ש וכל רעתם בגלגל ( לקמן ט ) וכאומר וכי על ידי יהודה באת הגלגל היה לך לשבת בית : בית און . הוא בית אל ושם העמיד ירבעם את העגל ולכן כנהו לגנאי : ואל תשבעו . אחר שאינן עובדים לה' מה לכם לשבוע בשמו כי לבד העובד את ה' ראוי לשבע בשמו כמ''ש ואותו תעבוד ובשמו תשבע ( דברים י ) אבל מי שאינו עובדו ונשבע בו תחשב לבזיון : {טז} כפרה סוררה . כמו הפרה האוכלת על האבוס הנה מרוב כל היא סוררת ומורדת ואינה רוצת למשוך בעול כן מרד ישראל בה' מרוב כל ומהשפעה מרובה : עתה . לכן ארעם עתה ככבש הרועה במקום מרחב ומשוקטת אנה ואנה לבקש עשב למאכלה ר''ל מעתה אצמצם השפעתה : {יז} חבור . הנה אפרים נתחבר הרבה אל העצבים לכן הנח לו ואל תוכיחו כי א''א להפרישו מהם : {יח} סר סבאם . מיד כשסר מעליהם שכרות היין אז עסקו בזנות עכו''ם וכל היום או הם שכורים או עובדים עכו''ם : אהבו הבו קלון מגניה . המלכים יקראו מגנים כי הם למגן ומחסה אל העם וכן כי לה' מגננו ( תהלים פט ) והוא מקרא מסורס והראוי מגניה אהבו קלון הבו ור''ל מלכי ישראל אהבו הקלון הזה והם יתנו אותו אל העם ר''ל הם הסיתום אל היין ואל העבודת כוכבים והמה דברו קלון ובזיון : {יט} צרר רוח . ר''ל הרוח קשר את עצמו אל העדה בכנפיה להוליכם מהר בגולה ואז יבושו מן הזבחים שעשו אל העבודת כוכבים כי לא ימצא בהם עזר ורק המה לבושת ולכלימה :

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן