{א} אֶל חִכְּךָ שֹׁפָר כַּנֶּשֶׁר עַל בֵּית יְהוָה יַעַן עָבְרוּ בְרִיתִי וְעַל תּוֹרָתִי פָּשָׁעוּ: {ב} לִי יִזְעָקוּ אֱלֹהַי יְדַעֲנוּךָ יִשְׂרָאֵל: {ג} זָנַח יִשְׂרָאֵל טוֹב אוֹיֵב יִרְדְּפוֹ: {ד} הֵם הִמְלִיכוּ וְלֹא מִמֶּנִּי הֵשִׂירוּ וְלֹא יָדָעְתִּי כַּסְפָּם וּזְהָבָם עָשׂוּ לָהֶם עֲצַבִּים לְמַעַן יִכָּרֵת: {ה} זָנַח עֶגְלֵךְ שֹׁמְרוֹן חָרָה אַפִּי בָּם עַד מָתַי לֹא יוּכְלוּ נִקָּיֹן: {ו} כִּי מִיִּשְׂרָאֵל וְהוּא חָרָשׁ עָשָׂהוּ וְלֹא אֱלֹהִים הוּא כִּי שְׁבָבִים יִהְיֶה עֵגֶל שֹׁמְרוֹן: {ז} כִּי רוּחַ יִזְרָעוּ וְסוּפָתָה יִקְצֹרוּ קָמָה אֵין לוֹ צֶמַח בְּלִי יַעֲשֶׂה קֶּמַח אוּלַי יַעֲשֶׂה זָרִים יִבְלָעֻהוּ: {ח} נִבְלַע יִשְׂרָאֵל עַתָּה הָיוּ בַגּוֹיִם כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ: {ט} כִּי הֵמָּה עָלוּ אַשּׁוּר פֶּרֶא בּוֹדֵד לוֹ אֶפְרַיִם הִתְנוּ אֲהָבִים: {י} גַּם כִּי יִתְנוּ בַגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם וַיָּחֵלּוּ מְּעָט מִמַּשָּׂא מֶלֶךְ שָׂרִים: {יא} כִּי הִרְבָּה אֶפְרַיִם מִזְבְּחֹת לַחֲטֹא הָיוּ לוֹ מִזְבְּחוֹת לַחֲטֹא: {יב} (אכתוב) אֶכְתָּב לוֹ (רבו) רֻבֵּי תּוֹרָתִי כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ: {יג} זִבְחֵי הַבְהָבַי יִזְבְּחוּ בָשָׂר וַיֹּאכֵלוּ יְהוָה לֹא רָצָם עַתָּה יִזְכֹּר עֲוֹנָם וְיִפְקֹד חַטֹּאותָם הֵמָּה מִצְרַיִם יָשׁוּבוּ: {יד} וַיִּשְׁכַּח יִשְׂרָאֵל אֶת עֹשֵׂהוּ וַיִּבֶן הֵיכָלוֹת וִיהוּדָה הִרְבָּה עָרִים בְּצֻרוֹת וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּעָרָיו וְאָכְלָה אַרְמְנֹתֶיהָ: (פ)
רש"י – הושע פרק-ח
{א} אל חכך שופר. שכינה אומרת לנביא השמע קול חכך וקרא כשופר ואומר עופו ומהרו האויבים כאשר ידאה הנשר ובא אל בית ה' אל חכך שופר כאילו השופר נתון אל חכך: {ב} לי יזעקו. כשתבוא עליהם הרעה: אלהי ידענוך. הלא עמך אנחנו וסרסוהו ודרשוהו לי יזעקו ישר' אלהי ידענוך ואני לא אשמע להם כי זנח ישראל טוב לפיכך אויב ירדפו: {ד} השירו. עשו שרים ד"א הסירו את זה ממלוכ' והמליכו את זה ובספר המסור' מוכיח כן שחברו במסורה כתבין שי"ן וקריין סמ"ך ופתרונו סמ"ך: למען יכרת. למען כי היה להם זהב לרוב וגרמו להם שיכרת העושר מהם: {ה} זנח. הקב"ה אתכם בני שומרון בעון עגלים שבבית אל שמלכי שומרון עובדים שם: עד מתי לא יוכלו. להפנות לבם להנקות מאותו טינוף: {ו} כי מישראל והוא. מכספם וזהבם של כל אחד ואחד הוא גבוי והחרש עשהו והוי"ו של והוא נופל ויש הרבה וי"ו דומין לו ( יחזקאל מו ) בצאתו וגבאיו ולא ירפאו אף כאן כי מישראל הזמנתו והכנתו והוא נעשה ויש לישב הוי"ו הזאת כן כי מישראל והוא אף העגל הזה מאתם בא כמות העגל הראשון: שבבים. לנסרי לווחין ולשון ארמית הוא שיבא מכשורא ( סנהדרין ז ): {ז} קמה אין לו. לזרע שלהם כלו' לא יצליחו במעשיהם: אולי יעשה. אף אם יעשה קמח: זרים יבלעוהו. אף אם יצליחו בנכסיהם סופו ליפול ביד זרים: {ט} פרא בודד לו. נעשו כפרא שהולך בודד לעצמו שואף רוח ממקום למקום לנוד: התנו אהבים. י"ת לשון תנים כמו ערוד זה שהולך במדברות שאפו רוח כתנים לקנות להם אוהבים נואפי' זרים התנו אידגרוניו"ט בלע"ז ויש לפרש לשון אתנן: {י} גם כי יתנו בגוים. אע"פ שעשו זאת שהתנו אהבים בעכו"ם עתה אקבצם בבא עת גאולתם לא אעכבנה: ויחלו מעט ממשא מלך שרים. ויכנעו מעט בגלות' בבבל מיראת משא מלך שרים מעול האומות שהיו בתוכם: {יא} כי הרבה אפרים. לפיכך אחילנו ממשא מלך שרים: {יב} אכתוב לו. אני תמיד מוכיחו על ידי נביאי וכותב לו רובי תורתי והם כמו זר נחשבו: {יג} זבחי הבהבי. זבחי עולתי שהם מהבהבים לפני באש שעל מזבחי: יזבחו בשר ויאכלו. למה לי שמביאים אותם יזבחו להיות להם בשר למאכלם ויאכלום כי אינני רוצה אותם:
מצודות ציון – הושע פרק-ח
{א} חכך . מל' חיך אשר על הלשון ממעל : {ג} זנח . ענין עזיבה כמו למה זנחתני ( תהלים מג ) : {ד} השירו . מלשון שר : עצבים . עכו"ם : {ה} נקיון . מל' נקי וברור : {ו} חרש . אומן : שבבים . קיסמין דקים ובדרז"ל שיבא מכשורא ( סנהדרין ה ) : {ז} וסופתה . רוח סופה וסערה : קמה . כן יקרא אסיפת השבלים כשעדיין עומד בקרקע וכן מגדיש ועד קמה ( שופטי' טו ) : אולי . עניינו כמו אם וכן אולי לא תאבה האש' ( בראשית כד ) : זרים . נכרים : יבלעוהו . מל' בליעה : {ח} נבלע . ענין השחתה כמו בלע ה' ( איכה ב ) : חפץ . ענין צורך כמו אם כלי אין חפץ בו ( ירמיה כב ) : {ט} פרא . הוא חמור הבר : בודד . מל' בדד ויחידי כמו איכה ישבה בדד ( איכה א ) : התנו . מל' אתנן זונה ואמר בל' בזיון : {י} יתנו . מלשון אתנן : ויחלו . מל' חיל וחלחלה : מלך שרים . כמו מלך ושרים ותחסר הוי"ו וכן כסוס עגור ( ישעיה לח ) : {יב} רבו . ענין הגדלה ורוממות כמו כרובם כן חטאו לי ( לעיל ד ) : {יג} הבהבי . ענין חרוך ושרפה , ובדרז"ל שקפלה ולא הבהבה ( שבת כח ) : רצם . מלשון רצון : {יד} עשהו . המגדלו ומרוממו כמו הוא עשך ( דברים לב ) : ויבן . מלשון בנין : בצורות . מל' מבצר : ארמנותיה . מל' ארמון והיכל :
מצודות דוד – הושע פרק-ח
{א} אל חכך שופר . ר"ל הרם קול גדול כאלו שופר נתון אל חכך ותריע בו ואמור הנה האויב ידאה כנשר לבוא על בית ה' להחריבה : ועל תורתי פשעו . מרדו על דברי התורה : {ב} לי יזעקו וגו' . סרם המקרא והראוי לי יזעקו ישראל וכו' ר"ל ראוי היה שיזעקו לי ישראל ויאמרו אלהי יודעים אנו אותך למשגיח וחומל : {ג} זנח . ר"ל אבל לא כן עשו כי עזב כל ישראל את הטוב להם ועשה יהודה כדרך שעשו עשרת השבטים כי גם הוא לא פנה אלי ולכן האויב ירדוף אותו : {ד} הם המליכו . הנה עשרת השבטים עשו מלכים ולא שאלו ממני כי כל המלכים המליכו מדעתם זולת ירבעם ויהוא : השירו . עשו שרים בלי ידיעתי : עשו להם . כאלו הכסף והזהב עצמם עשו העצבים ר"ל בעבור שהיו משופעים בכסף וזהב מרדו בה' ועשו הגלולים וא"כ הכסף והזהב היה סבות העצבים : למען יכרת . העצבים יהיו סיבה שיכרת מהם הכסף והזהב כי האויב יקחום : {ה} זנח וגו' . אתה שומרון הנה העגל שעבדת לו עזב אותך ולא עזר לך בעת חרה אפי באנשיה : עד מתי . כאומר הלא ראו שאין בו ממש ועד מתי לא יוכלו לנקות עצמם מטנוף העגל למאס בו : {ו} כי מישראל . העגל הזה נעשה מישראל מבן אדם לא ממלאכי מעלה : והוא . העגל הזה עשהו אומן ולא נעשה פלאים ביצירתו ולכן אין הוא אלהים אלא הוא כשאר יצירה : כי שבבים . ר"ל ומסוף הדבר יהיה נראה שאין בו ממש כי האויב ישברו לקיסמין לקחת ממנו צפוי הזהב : {ז} כי רוח יזרעו . ומסוף הדבר יהיה נראה כאשר זרעו הרוח ויקצרו הסופה ר"ל כמו שקוצרין מה שזורעים כן הם יקבלו גמול לפי המעשה והואיל והמעשה היה רוח ודבר שאין בו ממש כן יהיה הגמול : קמה אין לו . זריעתם לא יבא לכלל קמה והמעט שתצמח לא יעשה קמח ואם יעשה מה הנה הזרים יבלעוהו אבל הם לא יהנו מזריעתם ר"ל לא יצליחו במעשיהם ואף מעט ההצלחה שיהיה בידם לאסוף מה מן ההון לא תשאר בידם כי האויב יקחום : {ח} נבלע ישראל . הנה נשחת ישראל ועתה היו לבוז בין האומות ככלי שאין בו צורך : {ט} עלו אשור . לבקש מהם עזרה : פרא . המה כפרא ההולך בדד ויחידי באות נפש מבלי עצה ומבלי מנהיג : התנו אהבים . נתנו למלך אשור אתנן דרך אהבה למען יעזור לו : {י} גם כי יתנו וגו' . אף כי יתנו אתנן אל האומות עכ"ז עתה בזמן קרוב אקבץ את האומות ההם לבוא עליהם למלחמה ולא יועילו עם האתנן : ויחלו מעט . ר"ל במעט זמן בקרוב יחילו וירעדו ממשא מלך אשור והשרים : {יא} כי הרבה וגו' . ר"ל עשה הרבה מזבחות לחטוא בהן להקריב עליהן לעבודת כוכבים וכן היו לו המזבחות לחטוא בהן כי כן הקריב עליהם לעבודת כוכבים ולא ניחם על מחשבתו : ( י : : ) אכתוב וגו' . ר"ל על ידי הנביאים שאני שולח עליהם בכל יום להזהירם על הדברים הגדולים והנכבדים שבתורתי כאלו אני כותב אותם להם לבל ישכחו מה אבל בעיניהם יחשבו כאלו הם דברי זר אשר לא ידעוהו מעולם כי מהרו שכחו : {יג} זבחי הבהבי . עתה ידבר מול יהודה שאחזו בדרכי עשרת השבטים בבטחון הקרבנות שמקריבים במקדש ואמר להם הנה הזבחים מה שאתם מהבהבין ושורפין לפני יותר טוב הוא יזבחו הבשר לעצמן ויאכלו כי ה' אינו מקבלם ברצון : עתה . ר"ל בזמן קרוב יזכור עליהם המקום את עונם להשיב להם גמול : ויפקד . כפל הדבר במ"ש : המה מצרים ישובו . כשגלו מארצם ינוסו לשוב למצרים לשבת שם : {יד} וישכח וגו' . ר"ל כמו שישראל שכח את ה' המגדלו ומרוממו ובנה היכלות לעבודת כוכבים כן יהודה שכח בה' והרבה ערי מבצר להשגב בהן ולא בטח בה' ולכן אשלח אש בערי הבצורות שביהודה וכאשר אכלה האש ושרפה ארמונותיה של עדת ישראל שעשתה לעבודת כוכבים :
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5