הושע פרק-ב

{א} וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי: {ב} וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד וְעָלוּ מִן הָאָרֶץ כִּי גָדוֹל יוֹם יִזְרְעֶאל: {ג} אִמְרוּ לַאֲחֵיכֶם עַמִּי וְלַאֲחוֹתֵיכֶם רֻחָמָה: {ד} רִיבוּ בְאִמְּכֶם רִיבוּ כִּי הִיא לֹא אִשְׁתִּי וְאָנֹכִי לֹא אִישָׁהּ וְתָסֵר זְנוּנֶיהָ מִפָּנֶיה וְנַאֲפוּפֶיהָ מִבֵּין שָׁדֶיהָ: {ה} פֶּן אַפְשִׁיטֶנָּה עֲרֻמָּה וְהִצַּגְתִּיהָ כְּיוֹם הִוָּלְדָהּ וְשַׂמְתִּיהָ כַמִּדְבָּר וְשַׁתִּהָ כְּאֶרֶץ צִיָּה וַהֲמִתִּיהָ בַּצָּמָא: {ו} וְאֶת בָּנֶיהָ לֹא אֲרַחֵם כִּי בְנֵי זְנוּנִים הֵמָּה: {ז} כִּי זָנְתָה אִמָּם הֹבִישָׁה הוֹרָתָם כִּי אָמְרָה אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי: {ח} לָכֵן הִנְנִי שָׂךְ אֶת דַּרְכֵּךְ בַּסִּירִים וְגָדַרְתִּי אֶת גְּדֵרָהּ וּנְתִיבוֹתֶיהָ לֹא תִמְצָא: {ט} וְרִדְּפָה אֶת מְאַהֲבֶיהָ וְלֹא תַשִּׂיג אֹתָם וּבִקְשָׁתַם וְלֹא תִמְצָא וְאָמְרָה אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל אִישִׁי הָרִאשׁוֹן כִּי טוֹב לִי אָז מֵעָתָּה: {י} וְהִיא לֹא יָדְעָה כִּי אָנֹכִי נָתַתִּי לָהּ הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל: {יא} לָכֵן אָשׁוּב וְלָקַחְתִּי דְגָנִי בְּעִתּוֹ וְתִירוֹשִׁי בְּמוֹעֲדוֹ וְהִצַּלְתִּי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי לְכַסּוֹת אֶת עֶרְוָתָהּ: {יב} וְעַתָּה אֲגַלֶּה אֶת נַבְלֻתָהּ לְעֵינֵי מְאַהֲבֶיהָ וְאִישׁ לֹא יַצִּילֶנָּה מִיָּדִי: {יג} וְהִשְׁבַּתִּי כָּל מְשׂוֹשָׂהּ חַגָּהּ חָדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ וְכֹל מוֹעֲדָהּ: {יד} וַהֲשִׁמֹּתִי גַּפְנָהּ וּתְאֵנָתָהּ אֲשֶׁר אָמְרָה אֶתְנָה הֵמָּה לִי אֲשֶׁר נָתְנוּ לִי מְאַהֲבָי וְשַׂמְתִּים לְיַעַר וַאֲכָלָתַם חַיַּת הַשָּׂדֶה: {טו} וּפָקַדְתִּי עָלֶיהָ אֶת יְמֵי הַבְּעָלִים אֲשֶׁר תַּקְטִיר לָהֶם וַתַּעַד נִזְמָהּ וְחֶלְיָתָהּ וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי מְאַהֲבֶיהָ וְאֹתִי שָׁכְחָה נְאֻם יְהוָה: (ס) {טז} לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר וְדִבַּרְתִּי עַל לִבָּהּ: {יז} וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וִּכְיוֹם עֲלֹתָהּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: {יח} וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי: {יט} וַהֲסִרֹתִי אֶת שְׁמוֹת הַבְּעָלִים מִפִּיהָ וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד בִּשְׁמָם: {כ} וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית בַּיּוֹם הַהוּא עִם חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעִם עוֹף הַשָּׁמַיִם וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה וְקֶשֶׁת וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה אֶשְׁבּוֹר מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּים לָבֶטַח: {כא} וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים: {כב} וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת יְהוָה: (פ) {כג} וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶעֱנֶה נְאֻם יְהוָה אֶעֱנֶה אֶת הַשָּׁמָיִם וְהֵם יַעֲנוּ אֶת הָאָרֶץ: {כד} וְהָאָרֶץ תַּעֲנֶה אֶת הַדָּגָן וְאֶת הַתִּירוֹשׁ וְאֶת הַיִּצְהָר וְהֵם יַעֲנוּ אֶת יִזְרְעֶאל: {כה} וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ וְרִחַמְתִּי אֶת לֹא רֻחָמָה וְאָמַרְתִּי לְלֹא עַמִּי עַמִּי אַתָּה וְהוּא יֹאמַר אֱלֹהָי: (פ)

רש"י – הושע פרק-ב

{א} והיה מספר. מה ענין פורענות ונחמה סמוכין בדבור אחד, ורבותינו פירשו בפסחים הרגיש הושע בעצמו שחטא על שאמר החליפם עמד ובקש עליהם רחמים, ובספרי דבי רב פרשת וישב ישראל בשטים שנינו רבי אומר יש פרשיות סמוכות זו לזו ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב כי אתם לא עמי והיה מספר בני ישראל כחול הים מה ענין זה אצל זה משל למלך שכעס על אשתו שלח אחר הסופר לבוא ולכתוב לה גט עד שלא בא הסופר נתרצה המלך לאשתו אמר המלך אפשר יצא סופר זה מכאן חלוק כלומר לבו חלוק ותוהה לומר למה שלח אחרי אמר לו בא וכתוב לה שאני כופל לה כתובתה ולפי פשוטו כך היא סמיכתו כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם אראה עצמי כאילו איני לכם ותגלו לבין האומות ואף שם תרבו ותצמחו ושם תשובו אל לבבכם לשוב אלי כמו שנאמר על ידי משה ( דברים ל ) והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך וגו' ושב ה' אלהיך את שבותך וגו' אף כאן ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו וגו': {ב} ראש אחד. דוד מלכם: כי גדול יום. קבוץ זריעתם: {ג} אמרו לאחיכם עמי. כתרגומו תובו לאורייתי ועל כנישתכון ארחם: {ד} ריבו באמכם. בכנסייה שלכם של עכשיו שהיא אם לדורות הבאים: מבין שדיה. דרך הנואפות שממעכין להם בין דדיהם ויונתן תירגם ופולחן טעותהא מבין קירוהא: {ה} כיום הולדה. כיום שמצאתיה במצרים כמו שמפורש ( ביחזקאל טז ) ומולדתך ביום הולדת אותך לא כרת שרך ותושלכי על פני השדה בגועל נפשך לא חסה עליך עין ( שם ): כמדבר. גזירות שגזרתי עליהם במדבר שם יתמו ושם ימותו ( במדבר יד ): והמתיה. ואקטלינה: {ז} אמם. כנסיה שלהם: הובישה הורתם. בהיתו מלפיהון החכמים המורים להם הוראות בושים מפני עמי הארץ אומרים להם לא תגנובו והם גונבים לא תלוו ברבית והם מלווים: אחרי מאהבי. בדרכי העכו"ם: {ח} הנני שך. ל' סגירה כמו הסר משוכתו ( ישעיה ה ) כמשוכת חדק ( משלי טו ): את דרכך. דרכים ושבילים שאת הולכת בהם: {ט} ורדפה. ממשקלות לשון כבד הוא זה כמו ( שם יב ) ומרדף רקים פורקציי"ר בלע"ז כלומר תחזור אחריהם ולא תשיגם: את מאהביה. מצרים ואשור ולא תוכלי לבקש מהם עזרה: ובקשתם. ובקשה אותם: {י} לא ידעה. לא שמה אל לבה והראית עצמה כלא יודעת: וכסף הרביתי לה וזהב. והם עשאוהו לבעל: {יא} בעתו. בעת גמר בישול הפירות: והצלתי. ממנה: צמרי ופשתי. אשר היה לכסות את ערותה, כל הצלה שבמקרא לשון תרומה והפרשה הוא ומוכיח עליו ויצל אלהים את מקנה אביכם ( בראשית לא ) כי כל העושר אשר הציל ( שם ): {יב} ואיש לא יצילנה מידי. אף זכות אבותם תמה: {יד} והשמותי. לשון שממה: אתנה. כמו אתנן: ושמתים ליער. שהחיות מהלכות שם ואוכלות הפירות: {טו} ופקדתי עליה. שכר פורענות: ימי הבעלים אשר תקטיר. תמיד להם ול' הווה הוא: ותעד נזמה וחליתה. ל' עדי כזונה המתקשטת לקראת נואפים: וחליתה. בל' ערבי הוא קישוט: {טז} לכן הנה אנכי מפתיה. משדלה להמשך אחרי לוזאניי"ר בלע"ז ומהו הפיתוי והולכתיה המדבר בגולה שהוא לה כמדבר וציה ושם תשיב אל לבה כי טוב לה כשעשתה רצוני מכשמרדה בי: {יז} את כרמיה. ת"י לשון פרנסים ומנהיגים וכן לא יפנה דרך כרמים ( איוב כד ) וכן כרמי שלי לא נטרתי ( שיר א ) ד"א והולכתיה המדבר למדבר סיחון ועוג ובסגנון זה נתנבא ( יחזקאל כ ) שנאמר והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי אתכם שם כאשר נשפטתי את אבותיכם והבאתי אתכם במסורת הברית וברותי מכם המורדים וגו' והכשרים אקיים וזהו את כרמיה: ואת עמק עכור. עומק הצרות שהן עכורים שם אתן לה לפתח תקוה שמתוך אותן צרות תתן לב לשוב אלי: וענתה שמה. ל' דירה כמו מעון אריות ( נחום ב ): כימי נעוריה. שישבה במצרים ימים רבים: וכיום עלותה וגו'. שצעקה אלי ממצרים מתוך שיעבוד וגאלתיה כן גם עתה: {יח} תקראי אישי וגו'. תעבדוני מאהבה ולא מיראה אישי לשון אישות וחיבת נעורים: בעלי. לשון אדנות ומורא ורבותינו פירשו ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה: {יט} ולא יזכרו עוד. ישראל בשמם של בעלים או לא יזכרו הבעלים בשמם של ישראל לומר שהם אלהות להם או לא יזכר שם הבעלים עוד כד"א ( ישעיה ב ) והאלילים כליל יחלוף: {כ} עם חית השדה. שאשבית מזיקין מן העולם וכה"א ( שם יא ) לא ירעו ולא ישחיתו וגו': {כא} בצדק ובמשפט. שתתנהגו בהן: ובחסד וברחמים. שיבא לך מאתי על ידיהם באברהם אבינו כתיב ( בראשית יח ) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' לעשות צדקה ומשפט וכנגדן נתן לבניו חסד ורחמים מאת הקב"ה שנאמר ( דברים יג ) ונתן לך רחמים ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד ( שם יז ) פסקו מן הצדקה והמשפט כמו שנאמר ( עמוס ה ) ההופכים ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו אף הקב"ה אסף מהם החסד והרחמים שנ' ( ירמיה טו ) כי אספתי את שלומי מאת העם הזה את החסד ואת הרחמים וכשיחזרו לעשות צדקה ומשפט שנאמר ( ישעיה א ) ציון במשפט תפדה וגו' הקב"ה מוסיף עליהם רחמים וחסד ועושה אותן עטרה לארבעתן ומושיבן בראשן: {כב} וארשתיך לי באמונה. בשכר האמונה שהאמנת בגולה להבטחות שעל ידי נביאי: {כג} אענה את השמים. לצוק אל השחקים מפלג הטוב התלוים במאמר והם יענו לצוק מים על הארץ: {כד} את יזרעאל. את בני הגולה שנזרעו ונקבצו: {כה} וזרעתיה לי. כזורע סאה להכניס כמה כורין כן יתוספו עליהן בארץ ישראל כמה גרים:

מצודות ציון – הושע פרק-ב

{א} ימד . מלשון מדידה : להם . עליהם : {ב} יזרעאל . היא מלה מורכבת מן זריעה ומן אל : {ד} אישה . בעלה : ונאפופיה . מלשון ניאוף : {ה} אפשיטנה . ענין הסרת המלבוש כמו ופשט את בגדיו ( ויקרא ו' ) : והצגתיה . ענין העמידה כמו תציג אותו לבד ( שופטים ז' ) : ושתיה . ענין שימה כמו למען שיתי ( שמות י' ) : ציה . שממה : {ז} הובישה . מלשון בושה : הורתם . מלשון הריון : צמרי ופשתי . מלשון צמר ופשתים : ושקויי . מל' משקה : {ח} שך . ענין גדר כמו הסר משוכתו ( ישעיה ה' ) : בסירים . קוצים כמו כקול הסירים ( קהלת ז' ) : וגדרתי . מלשון גדר : ונתיבותיה . מלשון נתיב ושביל : {ט} תשיג . ענין הקרוב : אישי . בעלי : {י} והתירוש . כן יקרא ענבי היין : והיצהר . הוא השמן כמו תירושך ויצהרך ( דברים י"א ) : {יא} במועדו . בזמנו : והצלתי . ענין הפרשה כמו הלא אצלת לי ברכה ( בראשית כ"ז ) : ערותה . גלוי הבשר : {יב} נבלותה . ענינו דבר כעור ומגונה וכן והשלכתי עליך שקוצים ונבלתיך ( נחום ג' ) : {יג} והשבתי . ענין בטול : משושה . שמחתה : {יד} והשמותי . מלשון שממון : אתנה . מלשון אתנן וכן יקרא מתן הזונה כמו אתנן זונה ( דברים כ"ג ) : {טו} ופקדתי . מלשון זכרון : ותעד . מלשון עדי קשוט כמו ועדית עדי ( יחזקאל כ"ג ) : נזמה . שם עדי כמו נזם זהב ( משלי כ"ה ) : וחליתה . ענין תכשיט מה כמו וחלי כתם ( , שם ) : {טז} מפתיה . מלשון פתוי והסתה : {יז} עכור . ענין השחתה כמו ועמק עכור ( ישעיה ס"ה ) : וענתה . ענינו הרמת קול שירה כמו ותען להם מרים ( שמות ט"ו ) : {כ} ורמש . הם בריות קטנות קצרי הרגל וכן רמש וצפור כנף ( תהלים קמ"ח ) : {כא} וארשתיך . מל' ארוס' : {כג} אענה . מלשון עניה והשבת שאלה :

מצודות דוד – הושע פרק-ב

{א} והיה מספר . בזמן הגאולה יהיו מספר בני ישראל כחול הים אשר א"א למדוד אותם ולספרם וארז"ל שאחר שהוליד הושע את אלו אמר לו המקום שלח את אשתך וגו' והבין ברמז שלא טוב בעיני ה' אשר דבר על ישראל להחליפ' באומ' אחרת לכן חזר וביקש עליהם רחמים : אשר יאמר להם . אשר היה נאמר עליהם : יאמר להם . יאמר עוד עליהם בני אל חי החביבים יותר מעם : {ב} ונקבצו . זה יהיה בימי המשיח : ראש אחד . זהו מלך המשיח : ועלו . מארצות הגולה יעלו אל ארצם : כי גדול יום יזרעאל . כי יום גדול ונכבד יהיה יום קבוץ ישראל אשר הפיצם האל כמפזר זרעי' ע"פ השדה : {ג} אמרו . אתם בני יהודה ובנימין אמרו על אחיכם בני עשרת השבטים שהם עמי כמותכם עם כי מהרתי להגלות' ממכם וקראתים אז לא עמי וכן אמרו רוחמ' על אחותיכם הם נשי עשרת השבטים : {ד} ריבו באמכם ריבו . כל הכנסיה יחד יקראו אם וכאלו יאמר אל הצדיקי' שבדור עשו מריבה עם כל הכנסיה על רוע דרכה כי מעתה היא לא אשתי כי סרתה מעלי ואנכי לא אישה להזמין לה ספוקה : ותסר . מוסב על תחלת המקרא לומר ריבו בה שתסר זנוניה וגו' ר"ל שלא תצבע עוד פניה להזנות אחרי' ולא תשים עוד בין שדיה בשמים המעלים ריח טוב להלהיב לב הנואפים ר"ל מעתה תעזוב דרכה ולפי שהמשילה לזונה אמר לשון הנופל בזונה : {ה} פן אפשיטנה ערומה . כי כשלא תעזוב דרכה פן אפשיט בגדיה מעליה ותשאר ערומה ואמר ענין הבושה שעושין לזונה לפי שהמשילה לזונה : והצגתיה . אעמיד אותה מבלי לבוש ומכסה כמו שהיתה ביום שנולדה וכפל הדבר במ"ש : כמדבר . הפקר לכל כמו המדבר : כארץ ציה . כפל הדבר במ"ש : {ו} ואת בניה . ר"ל אף על הצדיקי' שבהם לא ארחם : כי בני זנונים המה . לפי שהמשילה לזונה אמר ל' הנופל בזונה שאין מי מרחם על בניה אף שהמה לא חטאו מ"מ סובלים עון אמותם ור"ל אף הצדיקים ילקו בעון כללות האומה : {ז} כי זנתה אמם . כללות האומה סרתה מעלי : הובישה הורתם . האם שהרתה אותם עשתה מעשה בושה וכלימה והוא כפל ענין במ"ש : אחרי מאהבי . אחרי הנואפים האוהבים אותי הנותנים לחמי וכו' ר"ל שבטחה במערכת השמים בחשבה שכל השפעתה בא לה מהם : {ח} לכן . הואיל וכן חשבה אגדור דרך מהלכך בקוצים לבל תוכל ללכת בה ר"ל לא תשכיל להוריד אליך השפעה ממערכת השמים כאלו נסתם הדרך : וגדרתי וגו' . כפל הדבר במ"ש : ונתיבותיה לא תמצא . לא תמצא שביל ותחבולה להוריד אליך ההשפעה : {ט} ורדפה . אף שתהיה רודפת אחר מערכות השמים להקטיר להם עכ"ז לא תשיג אותם להשפיע לה טובה : ובקשתם וגו' . כפל הדבר במ"ש : ואמרה . אז תאמר אבטח בהקב"ה כי מאז כשהיה בטחוני בו היה לי טוב מעתה : {י} והיא לא ידעה . מתחילה לא שמה על לבה לדעת אשר אני הוא הנותן לה הדגן וכו' והכל ממני כי אין דבר ביד מערכת השמים : וכסף וגו' . והנה הכסף והזהב אשר אני הרביתי לה עשו הם לבעל והוא צורה מה עשוי לצבא השמים והם היו מיפים אותה בכסף ובזהב כמ"ש בכסף ובזהב ייפהו ( ירמיה י ) : {יא} לכן . הואיל וכן עשתה אשוב לקחת את הדגן שנתתי לה : בעתו . בעת גמר הבשול אקח מהם ע"י ברד וארבה וכדומה : במועדו . בזמן הביכור : והצלתי . אסיר מהם הצמר והפשתים שנתתי לה לכסות את ערותה כי ימותו הצאן ולא יהיה לה צמר והפשתים תלקה ולא יהיה לה בגד ללבוש : {יב} ועתה . כשאסיר צמרי ופשתי אגלה כעור גלוי ערותה לעיני מערכת השמים ולא יצילנה מי מידי ר"ל לא יוכל מי להשפיע עליה טובה בזולת רצוני : {יג} והשבתי . אבטל כל שמחתה שמחת חגה חדשה ושבתה : וכל מועדה . הם ר"ה ויוה"כ וש"ע : {יד} והשימותי . אעשה שממה מקום הגפנים והתאנים : אתנה . לפי שהמשילה לזונה אמר לשון אתנן ור"ל שאמרה שבא לה מהשפעת מערכת השמים : ושמתים ליער . אעשה הפרדסים מקום הפקר כיער וחית השדה תאכל הפירות ר"ל האויב יקח הכל : {טו} ופקדתי עליה . אזכיר עליה הימים אשר הקטירה לבעלים לשלם הגמול לפי רוב הימים : ותעד . ומה שקשטה עצמה בקשוטיה והלכה אחר מאהביה ר"ל מה שעבדה והקטיר' למערכת השמים ולפי שהמשילה לזונה אמר לשון הנופל בזונה שמקשטת עצמה להתאהב על הנואפים : ואותי שכחה . לא שמה על לבה לעבוד אותי : {טז} לכן . על כי שכחה בי אני אפתנה ואוליכה במדבר במקום שאין שם אנשים ושם אדבר על לבה דברי פיוסים ולפי שהמשילה לאשה שזנתה תחת בעלה אמר לשון הנופל באשה כזאת שהבעל מפתה אותה ללכת אחריו במדבר מקום שאין אנשים למען לא ישמע מי מה ידברו ושם מפייסה בדברים טובים שתעזוב דרכה ור"ל המקום יעורר לבבם לשוב לעבודתו : {יז} משם . מן הליכת המדבר הזה מן האהבה הבאה שמה ר"ל מן הערת הלבב תשוב אלי ואחזיר לה את כרמיה : ואת עמק עכור . העמקים שהיו עכורים ונשחתים בהיותם בגולה תשוב להיות פתח תקוה ר"ל יהיו חמודים כפתח נחמד אשר יקוו אנשים לבוא כו : וענתה שמה . תרים בכרמים קול שיר כמו ששרתה בימי נעוריה ר"ל עד שלא גלו ממנו : וכיום עלותה . וכמו ששרתה ביום עלותה מארץ מצרים שאז שררו בשמחת לבב שירת הים : {יח} תקראי אישי . תקראי אותי בלשון איש ולא בלשון בעל וזהו לפי ששם הבעל הוא משותף לשם עבודת גלולים ( פסל העשוי לצבא השמים ) לכן לא ישמע שם זה על פיה : {יט} והסירותי . ר"ל אתן בלבם להסיר מפיה שמות הבעלים אף בזולת כוונה על פסל העכו"ם : ולא יזכרו . הבעלים לא יהיו נזכרים עוד בשמם אשר קראו להם כ"א יכנם לגנאי : {כ} וכרתי וגו' . ר"ל חית השדה וכו' לא ישחיתו בהם כאלו כרתו עמהם ברית שלום : אשבור . ר"ל אבטל כלי מלחמה והמלחמה עצמה : {כא} וארשתיך . אקח אותך להיות ארוסתי עד עולם ולא אמאס עוד בך : בצדק ובמשפט . בעבור הצדקה והמשפט שתעשו אז ובעבור החסד והרחמים שאעשה עמך כי הצדק והמשפט שתעשי לא יהיה כדאי להשפיע לך טובה מרובה כזאת אבל אעשה עוד בחסד וברחמים : {כב} באמונה . בשכר האמונה שהאמנת בי : וידעת . ר"ל אז תשיג השגה גדולה לדעת את ה' : {כג} אענה וגו' . וחוזר ומפרש אענה את השמים כי בהעצר השמים כאלו ישאלו להוריד המטר ואמר שישיב על שאלתם למלאות אותה ויצוום להוריד המטר : והם יענו . כי הארץ הצמאה כאלו שואלת על המטר וישיבו השמים על שאלתה להוריד את המטר : {כד} והארץ תענה . כי בעבור יבשות הארץ כאלו הזרעים ועץ פרי שואלים להצמיח ולשאת פרי ותשיב הארץ על שאלתם להצמיח וכו' : והם יענו את יזרעאל . את ישראל אשר זרעם האל והפיצם על פני כל הארץ השואלים על הצמחת הזרעים וכו' הנה הדגן והתירוש והיצהר ישיבו על שאלתם ויצמחו וישאו פרי : {כה} וזרעתיה לי בארץ . כלפי שהיתה זרועה בארץ אחרת הנה אזרעם בארצם : את לא רוחמה . את העם אשר לא רחמתים : ללא עמי . לאלו אשר אמרתי עליהם לא עמי הנה אז אומר עליהם עמי אתה והוא יאמר עלי אתה אלהי ובך אני מאמין :

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5