דבר תורה על פרשת וישלח - מרן החיד''א

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר פני דוד - על התורה למרן החיד''א דבר תורה על פרשת וישלח - מרן החיד''א
תוכן עניינים

--------

וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם.

יש לדקדק תיסגי אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום יתר. ושמעתי מעטרת ראשי אבא מאר"י זלה"ה הוא היה אומר משם הרב הגדול קרובנו מהר"י זאבי זלה"ה שבאותה שעה היה נלחם בארץ שעיר. ולכן יעקב אבינו עליו השלום תחילת דיבר ברכו דמה שהוא ארצה שעיר יהיה שדה אדום כי יכול יוכל לכבוש ארץ שעיר לרשתה ותקרא על שמו וזה מכלל השליחות שציוה למלאכים לאמור אמירה זו כי יפגשך וכו' עכ"ד. ואפ' במ"ש המפרשים דעשו ברשעו ושנאתו לזכור תמיד אשר עשה לו יעקב אבינו עליו השלום קרא ארצו שעיר לזכור ענין הברכו' שלקח עורות גדיי העזים שיהא נראה שעיר כמוהו ויתברך מאביו. וקרא שדהו שדה אדום לזכור מהבכורה כי בא מן השדה ונתן לו מן האדום לחם ונזיד עדשים ולקח הבכורה ואלה שמות אשר שם לו כי עברתו שמרה נצח עכ"ד ועפ"ז נאמר שכונת הכתוב וישלח יעקב מלאכים אל עשו. וכי תימא מה זה היה ליעקב אבינו עליו השלום להחזיק באזני כלב בשליחו' זה על כן יאמרו דמיך הוה ועוררתיה לז"א ארצה שעיר שדה אדום הביטה וראה כי לא יישן ועשה סימן לזכור עבירה וזעם שקרא ארצה שעיר שדה אדום לזכור תמיד מהברכות והבכורה. וכשמוע יעקב אבינו עליו השלום כן הוצרך קדומי לרשיעא בדורון הזה אולי ינוח לו:

קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים, וּמִכָּל-הָאֱמֶת, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, אֶת-עַבְדֶּךָ:

בב"ר סדר היום קטונתי מכל החסדים אמר ר' אבא בר כהנא איני כדאי ר' לוי אמר כדאי אני אבל קטונתי מכל וכו'. ולכאורה יפלא במאי פליגי דבשלמא ר' אבא בר כהנא דאמר איני כדאי קרא מסייע ליה דכתיב קטונתי וכמשז"ל פ"ק דברכות אמר שמא יגרום החטא אבל ר' לוי דאמר כדאי אני מהיכ' משמע ליה ותו דאמר אבל קטנתי מכל וא"כ אינו כדאי:

ואפשר לפרש ונקדים מ"ש שארנו מורינו הרב הגדול מהר"י זאבי זלה"ה בדרשותיו דיעקב אבינו עליו השלום נסתפק בהא דאמרינן בשבת דף נ"ה דר' אמי סבר אין מיתה בלא חטא והש"ס אותביה דיש מיתה בלא חטא ולסברת ר' אמי מי שהובטח מה' ית' סליק דרגא דאף דיש בו חטא ההבטחה עומדת לו. ולסברת סתמא דתלמודא דיש מיתה בלא חטא מי שהובטח סליק דרגא דאין מיתה בלא חטא אבל אם חטא גורם מיעוט ההבטחה וזהו שנסתפק יעקב אבינו עליו השלום אם בעלמא אמרי' אין מיתה בלא חטא נמצא כי מה שהובטח אהניא אף אם חטא. ואי בעלמא אמרינן דיש מיתה בלא חטא ההבטחה אם חטא אינה מתקיימת עכ"ד ואפשר דבהא פליגי דר' אבא בר כהנא סבר כסתמא דתלמודא דיש מיתה בלא חטא וא"כ מי שהובטח אם חטא הו"ל לירא דהחט' מבטל ההבטחה וז"ש איני כדאי. ור' לוי סבר אני כדאי דסבר כר' אמי דבעלמא אין מיתה בלא חטא וא"כ מי שהובטח אף שחטא הבטחתו עומדת לו וז"ש אני כדאי ולא תימא מצד צדקותי המופלא לא כי אבל קטונתי אמנם מצד ההבטחה אני כדאי ואתה אמרת היטב היטיב וכו'

ועוד אפשר לומר במה שכתבנו בעניותנו בקונטריס פתח עינים שם בשבת דהא דאסקיה תלמודא לר' אמי בתיובתא ה"ד במיתה טבעי' דאז סבר הש"ס דיש מיתה בלא חטא אבל במית' לפני זמנה גם הש"ס מודה דאין מיתה בלא חטא ובזה ישבנו דברי הרא"ם פ' זו ופ' שופטים ע"ש והשתא י"ל דבין ר' אבא בר כהנא בין ר' לוי סברי כמסקנת הש"ס דיש מיתה בלא חטא אמנם ר' אבא בר כהנא לא מפליג בין מיתה טבעית למיתה לפני זמנה וסבר דיש מיתה בלא חטא וא"כ מי שהובטח אם לא חטא אסיק דרגא דאם לא חטא הבטחתו עומדת ואם חטא אין לו לבטוח בהבטחה על כן אמר איני כדאי אף שהובטחתי שמא יגרום החטא כי קטנתי וכו'. ור' לוי סבר דנהי דיש מיתה בלא חטא וה"ד מיתה טבעית אבל מיתה לפני זמנה וק"ו להיות נהרג ודאי אין מיתה בלא חטא וא"כ מי שהובטח במיתה לפני זמנה לא יפחד והיינו אפי' חטא וז"ש אני כדאי אבל קטנתי וכו' רק שמצד ההבטחה במיתה לפני זמנה איני כדאי:

ויתכן לפרש עוד במ"ש עוד מו"ה מהר"י זאבי זלה"ה שם לפי דברי הרא"ם בסדר היום דכשלא יש הכזבת הנביא אפשר דבחטא יחזור מטובה לרעה וזהו שהיה מסתפק יעקב אבינו עליו השלום שבהבטחתו לא יש הכזבת הנביא ע"ש באורך ואפשר דמ"ד איני כדאי סבר בפשיטות דכשלא יש הכזבת הנביא אם חטא אפשר שתהפך מטובה לרעה ולכן כשאמר יעקב אבינו עליו השלום קטנתי כונתו היתה איני כדאי דלא יש הכזבת הנביא והחטא גורם להפוך לרעה. ור' לוי סבר כמו שאמר הרמב"ן דכשהנביא יעשה סימן לדבר א"א שתתבטל ההבטחה כלל אף אם יחטאו והאריך בזה הרב מהר"י בר דוד בדרשותיו ע"ש ולכן הכא יעקב אבינו עליו השלום במקלו עבר הירדן וזהו סימן לישראל שיבקע הירדן מפניהם וא"כ כשעשה סימן מוכרח להתקיים. וז"ש אני כדאי שעשו לא יהרוג הכל אבל קטנתי וכו' ואני ירא עלי אבל אני כדאי שישאר זרעי כי במקלי עברתי והוא סימן לבני ובודאי מתקיים:

ויראה לומר בסגנון אחר ונקדים מ"ש הרב הגדול מהרח"א ז"ל בעץ החיים פ' ויקהל במאמרם ז"ל קטנתי מכל החסדים אין קטנתי אלא מעט ואין מעט אלא צדקה שנאמר טוב מעט בצדקה משם הרב החסיד מהר"י חאביליו ז"ל שכתב האר"י זצ"ל דבשעת הסכנה צריך להזכיר זכיותיו והאיך אומר שנתמעטו זכיותיו ע"י החסדים משו"ה דרשוהו דאדרבא אומר שנתמעט ממונו ע"י הצדקה שעשה ויצילהו השי"ת עכ"ל ויראה דגם לדרך הרב הנז' מאי דאפיקיה בהאי לישנא קטנתי מכל החסדים היינו דלפי האמת הוא יש לו מ"ט ופזר נתן לאביונים וצדקה תציל ממות ולהכי נקט מצות צדקה יותר ממצות אחרות שודאי היה מפליא לעשות בכל. אמנם ודאי היה עושה בחיר שבאבות שלא ע"מ לקבל פרס ואין לו לשאול בעד מעשיו וכיון שכן אם נניח מעשיו מצד א'. יש לומר קטנתי כפשוטו כי קטן בעיניו לגודל צדקותיו יתברך עמו. ומ"מ נקט לישנא דמשתמע לתרי אנפי שיש בו הזכרת הצדקה לא ששואל שיצילהו בשבילה רק זכר עשה ברמז בעלמ' ור' אבא בר כהנא סבר איני כדאי וקרא כפשטיה קטנתי נתמעטו זכיותי לפי רוב ענותנותו ולגבי יעקב אבינו עליו השלום המופל' בחסידות בחיר שבאבו' זהו הזכר' זכיותיו באומרו שנתמעטו זכיותיו דקמי שמיא גליא תוקף גדול' כשרון מעשיו ואם רבינו האר"י ז"ל אמרה היינו באיניש דעלמא דכולי האי ואולי שהוא יזכיר זכיותיו שיזכרו לרחם עליו כי יש עליו עוררי"ן רבו כמו רבו רבים לוחמים. לא כן יעקב אבינו עליו השלום כי כל צבא השמים נשפעים בשפע טל אורות עבודתו וצדקתו כי זה שאמר איני כדאי זהו זכותו. [ורבי לוי סבר] דלפי רוב הענוה מיעקב אבינו עליו השלום לא היה מחזיק עצמו אלא כאיניש דעלמא דצריך להזכיר זכיותיו והנה כי כן כונתו לרמוז שעשה צדקה ואני כדאי קאמר אבל קטנתי מסיבת שכל מעשי שלא ע"מ לקבל פרס והורה בזה רוב ענותנותו דלא פלג ליה ביניה ובין איניש דעלמא ודוק היטב:

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, יֶשׁ-לִי רָב; אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ.

אפשר לפרש במה שפירש"י ריש סדרא עם לבן גרתי אינך כדאי לשנוא אותי על הברכות שלא נתקיימו וכו' ויהי לי שור וחמור אבא אמר לי מטל השמי' ומשמני הארץ זו אינה לא מן השמים ולא מן הארץ וכו' ע"ש ולזה נתחכם יעקב שהמנחה תהיה מן המקנה להורות כי כל אשר לו הוא דבר שאינו לא מן השמים ולא מן הארץ. ויהי כאשר ראה עשו שבדיבור אמר לו שלא נתקיימו הברכות וגם מעשה חזא כי כל יש לו מקנה והוא דבר שאינו מן השמים ומן הארץ הוא ענ"ה יש לי רב כלומר כיון שאתה מודה שאני הגדול והברכו' הם לי ולא אהניא לך אשר הטעית את אבא. היש מנחה גדולה כזו. ומעתה אין לי חפץ במנחתך וזהו יש לי רב מאחר שאלי הרבנות והגדולה זהו המנחה. יהי לך אשר לך. ומי כהחכם ויודע פצ"ר הפציר בו ובכלל דבריו אמר קח נא את ברכתי כלומ' זהו ברכתי כי חנני אלהים ולא מכח ברכת אבא שלא נתקיימה אלא חנני אלהים ברכה אחרת והיא ברכתי לא מה שברכני אבי שלא נתקיימה וזה רמז באמור אליו קח נא את ברכתי:

ואפשר לומר בהפך במשז"ל ע"פ ויאבק איש עמו דהיה שרו של עשו ובסוף כתיב ויברך אותו שם שהודה לו על הברכות והביאו רש"י ואמרו בזהר דיעקב אבינו עליו השלום לא רצה להשתמש עתה בברכות והניחם לבסוף עיין שם באורך וז"ש עשו יש לי רב כלומר הנה אנכי תחת רשות השר שלי וכיון שהוא הודה על הברכו' מעתה אין כל מאומה בידי ועל כרחי אני מוכרח להודות והוא אומרו יש לי רב הוא השר שלי ועתה שהוא הודה על הברכות יהי לך אשר לך ותזכה בברכותיך וכמו שפירש"י יהי לך אשר לך כאן הודה לו על הברכות והיינו מסיבת שכבר השר שלו הודה. ויאמר יעקב אל נא כלומר גם שהודית על הברכות אל נא לא עתה אשתמש בהם אם נא מצאתי וכו' ולקחת וכו' כי הברכות יהיו מונחים לאחרית הימים כמו שהאריכו בזהר הקדוש:

ועוד יש לפרש במשז"ל והביאו רש"י דפגע כתות של מלאכים והיו דוחפין אותו ואת אנשיו וא"ל של מי אתם וכו' אחיו של יעקב א"ל א"כ משלנו אתם וז"ש יש לי רב אחי יש לי יתרון ורבו יתירה הוספת לי מסיבה שאתה אחי זה לי די יהי לך אשר לך כי די שניצולתי באמור שאתה אחי:

ויַּעֲנוּ בְנֵי-יַעֲקֹב אֶת-שְׁכֶם וְאֶת-חֲמוֹר אָבִיו, בְּמִרְמָה--וַיְדַבֵּרוּ: אֲשֶׁר טִמֵּא, אֵת דִּינָה אֲחֹתָם.

פירש הרב המוסמך מהרי"ט צהלון ז"ל במ"ש בירושלמי פ"ח דתרומות גבי נשים שא"ל תנו אחת מכם ונטמאה וכו' דאם שאלו ככר של תרומה שהיתה טמאה יתנו להם אבל אשה אף שהיתה טמאה לא יתנו. וזהו שאמר הכתוב ויענו במרמה ומהו המרמה וידברו אשר טמא את דינה אחותם כלומר כבר טימא את דינה וכיון שכבר טימאה עתה נקל לנו לתתה לו דמאי דהוה הוה דבשלמ' קודם שנטמאה היינו כלנו נהרגים ולא נמסור אותה אך עתה כבר נטמאת רק משום שחרפה היא לנו להשיאה לאיש אשר לו ערלה וכו' וזוהי מרמה דלגבי אשה אין הדין כן שאפי' שנטמא' אין מוסרין אותה אלו דברי הרב מהריט"ץ

והרב מהר"י זיין פירש במ"ש הרמב"ם פ"ט דמלכים אין בן נח חייב על אשה אלא אחר שנבעלה לבעל ומה שנתחייבו על דינה היינו משום גזל ומ"ש במרמה וידברו ומהו המרמה שאמרו אשר טמא את דינה אחותם כלו' שלא נשאת דהנערה כל זמן שלא נשאת נקראת על שם אחיה ומשנשאת אין קורין אותה אלא אשת פ' וכונתם דכיון שהיא אחותם ונקראת על שמם שלא נשאת אין החטא חמור כל כך דב"נ אינו חייב אלא על אשה אחר שנבעלה לבעל. אך עומק כונתם דהם חייבים משום גזל שהיא אחותם וגזלוה:

ולנו בעניותנו אפשר במ"ש רש"י וישכב אותה כדרכה ויענה שלא כדרכה ומקשים דפ' יום הכפורים אמרינן שענה מביאות אחרות ופירש"י שלא בא עליה. והרב מהרימ"ט פ"ק דקדושין בחידושיו שם תהי עלה א"כ עשית לשכם פרוש ולדינה זונה אלא שבא עליה ביאות אחרות כמו שאמר ואץ ברגלים חוטא וכו'. ויש לקיים דבריו דדינה נתעברה מאסנת כמשז"ל ודינה היתה בתולה ואיך נתעברה אלא מוכרח שבא עליה ביאות אחרות. ורש"י נראה שתפס כמשז"ל בב"ר ע"ש וז"ש במרמה ומהו המרמה וידברו אשר טמא שבא עליה שלא כדרכה בהיותה אחותם שנקראת על שמם שלא נשאת ומשום הכי שלא כדרכה נקראת טומאה שאינה אשתו. וזהו המרמה להטעותם דבאשתו שלא כדרכה שרי ואם תנשא לו לא אכפת להו. ואין האמת כך לסברת מ"ד דשלא כדרכה איסור חמור וההיא דאמרו בש"ס דשרי יש לה פתרון כמו שאמר ס' חרדים ואין להאריך בזה:

ויִּסְעוּ מִבֵּית אֵל, וַיְהִי-עוֹד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה; וַתֵּלֶד רָחֵל, וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ. וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ, בְּלִדְתָּהּ; וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל-תִּירְאִי, כִּי-גַם-זֶה לָךְ בֵּן. וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ, כִּי מֵתָה, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, בֶּן-אוֹנִי; וְאָבִיו, קָרָא-לוֹ בִנְיָמִין

ותלד רחל ותקש בלדתה ויהי בהקשותה בלדתה ויאמר לה המילדת אל תיראי כי גם זה לך בן ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני ואביו קרא לו בנימין. איכא למידק דבתחילה הוא אומר ותלד רחל ואחר כך אמר ותקש בלדתה והוא שלא כסדר והול"ל ויהי עוד כברת ארץ לבא אפרתה ותקש רחל בלדתה ויהי בהקשותה וכו'. ותו דאמאי נתיראה רחל. ומה אמרה לה המילדת לפכוחי פחדא. ותו מאי אכפת לן בדברי המילדת לכותבם בתורה. ותו מאי קאמרה כי גם זה לך בן. ועוד טעם לשמות בן אוני ובנימין. ואפשר במה שנתבאר אצלנו בפ' הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי דשאלת רחל אמנו ע"ה שיהיו לה שני בנים שאם יהיה בן א' לבד יאמרו שהיא אינה צדקת אך בהיות שני בנים יאמרו שאחד בזכותה וז"ש לה המילדת אל תיראי שהעולם יאמרו שאין את צדקת כי גם זה נוסף על יוסף לך דייקא בזכותך בן. ותקרא שמו בן אוני צערי שיאמרו שלקחני באיסור שתי אחיות והא קמן שהיא מתה. ואביו קרא לו בן ימין שהורתו ולידתו בארץ ישראל כמשז"ל ואם היה בשביל איסור שתי אחיות היה לה למות קודם שנכנסה לארץ ישראל כמו שאמר במקום אחר שלא כדברי הרמב"ן ז"ל:

ואפשר לומר דיש מקום לומר דהא דאמרינן על ג' עבירו' נשים מתות בשעת לדתן היינו קודם שילדו או בשעה שיוצא הולד שהוא הסכנה אך אם ילדו ואחר כך נתקשו ומתו זה מורה שאינו משום עבירה. וז"ש ותלד רחל דבתחילה ילדה ואחר כך ותקש בלדתה ר"ל כשילדה אחר שנולד הולד וז"ש המילדת אל תיראי דיאמרו שחטאת דמלבד שאת צדקת גם זה לך בן כבר ילדתה וכבר הבן בעולם ואינו בסוג מיתת הנשים על עבירות. ויהי בצאת נפשה ותקרא שמו בן אוני צערי דאין האמת כמו שאמרה המילדת אלא אף שילדה ונתקשית מקרי בשעת לדתן ויאמרו דבשביל עבירה ח"ו מתה ואביו קרא לו בן ימין רמז לצדקת רחל דאורך ימים בימינה לעולם שכלו טוב והוא מפלאות תמים דעים:

ויתכן לרמוז במ"ש האר"י זצ"ל דנפשה נעשית רוח לבנימין כי לא נשאר בה מרוחא דשבק בה בעלה וע"כ הוצרכה למות שנפשה תהיה לו לבנימין במקום חלק רוחא דשבק וכו' ע"ש ואפשר דז"ש ויהי בצאת נפשה שניתן לילד כי מתה כמו שאמר רבינו האר"י זצ"ל ותק' שמו בן אוני מלשון כחי וראשית אוני כלומר ראה זה חדש שהבן במקום רוח אביו יקח כחי ונפשי ואביו קרא לו בנימין כיוין לקרות הבן האחרון בשם בן כמו הראשון שנקרא ראובן כי כלם תיקון לשכינה שם ב"ן ועתה נשל' התיקון והמשיך הימין שהוא החסד. ואפ' שזכ"ה וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו כלומר בן אמו שנתנה לו נפשה והוא מתיחס אליה יותר משאר בנים לאמותם:

ויש לחקור בזה שכתב הרב זצ"ל שלא הי"ל לרחל לתת לבנימין חלק מרוחא דשבק לה בעלה והוצרכה לתת לו נפשה שהרי לאה הי"ל לתת מחלק רוחא דשבק בה לששה בנים ובת. ואם נאמר שהיא היתה ראשונה הרי בלהה וזלפה שנשאו אחר רחל הי"ל לתת כל א' לב' בנים ואמאי רחל לא הספיק רוחא דשבק כי אם לאחד. והגם דהכל מפלאות המקום ב"ה. מ"מ אפשר לתת טעם במ"ש בתרגום יונתן ואתחלפו עובריא דיוסף היה בבטן לאה ודינה בבטן רחל ונתחלפו והשתא אפשר לו' דגם לרחל הי"ל לתת מרוח דשבק בה לשני בנים כמו בלהה וזלפה אך דינה אשר נברא' בבטנה לקחה מרחל חלק רוח אחד וכשהלכה ללאה עם חלק הרוח מרחל הלכה. וכשבא יוסף אף שהי"ל חלק מלאה מרוח דשבק בה לקח גם הוא מרחל החלק שני שנשאר ברחל ולפ"ז נמצא דגם רחל נתנה לשנים לדינה ויוסף ולא נשאר לבנימין. וכפ"ז נמצא דיוסף ודינה בכל א' היה מרוחא דשבק ברחל ורוחא דשבק בלאה ויתמתקו בזה יותר הדרכים שכתבתי בעניותי בראש דוד ע"פ הקדמה זו עיין שם באורך ודוק היטב וא"ש את"ם וה' הטוב יכפר בעדי:

וַיְהִי-לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה; וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי, לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֶיךָ.

מאמר רבותינו זכרונם לברכה ברבה ויהי לי שור זה יוסף וחמור זה יששכר דכתיב יששכר חמור גרם ובן בנו של יוסף עומד לכלות עמלק וכו' ובניו של יששכר יודעים מה הקב"ה עושה בעולמו שנאמר ומבני יששכר וכו' וצאן אלו ישראל שנאמר ואתן צאני וכו' ועבד זה דוד שנאמר אני עבדך בן אמתך ושפחה זו אביגיל שנא' הנה אמתך לשפחה עכ"ל והוא תמוה. ואפשר במ"ש הרב עמודיה ז' עמוד ב' פחד יצחק אות י"ב משם גלי רזיא המרכבה צריכה מד' רגלים אברהם יצחק יעקב דוד ואחר כך נתחלף יוסף בדוד ויעקב עם דוד היו ראוי' לצאת מיצחק ונתן הקב"ה עשו תחתיו כי השטן קטרג על בריאת יצחק ובזמן העקידה שניצול לפי שיצחק ראש לכל הדינים וכלם נכנעים תחתיו ולא רצה המלאך וחיילותיו להשתעבד עד שנתן לו שעשו יצא מיצחק ועוד כתב שבא יוסף לפי שלא נולד דוד. ועיקר לידת יוסף היה כי בהתחדש אור בקליפה תכף מתחדש כנגדה אור בקדושה להחליש כחה והנה נולד שר גדול חרבא דאשמדאי ומקטרג עם ג' שרים מלמדי זכות יהודה ושמם מלכיא"ל עטוריא"ל נטוריא"ל ובשעה שנולד אותו המשחית נולד שר גדול משרש קדושה ונקרא חרבא דמלכא ויש לו ב' שמות משיחיא"ל כוכביא"ל וכנגד חרבא דאשמדא"י הוא עשו דכתיב ביה ועל חרבך תחיה וחרב דקדושה הוא יוסף למטה זהו תורף דבריו ע"ש באורך. ואפשר שזה רמז לו יעקב אבינו עליו השלום לעשו ויהי לי שור זה יוסף כלומר אם אתה כנגד חרבא דאשמדאי כבר יש לי יוסף שכנגדו חרבא דמלכא הנולד להחלישך. וחמור זה יששכר שהוא עוסק בתורה מחלשת כח ס"מ ולילית שהם גימט' תורה כמו שביארנו במקומו בס"ד וא"כ ע"י יששכר שם נפל שדוד שר עשו ולכן אמר לו ויהי לי שור וחמור רמז רמז לו מאן דנפיק מני עצמותי"ך יחלי"ש. וצאן אלו ישראל שיש להם מלאכי מרום מלמדי זכות. ועבד זה דוד שהוא רגל הרביעי של המרכבה והוא בקדושה כנגד עשו כמו שביאר הרב הנז' שם. ושפחה זו אביגיל הנביאה שידעה סודות הנז' ואמרה לדוד הע"ה ועתה אדוני חי ה' וחי נפשך אשר מנעך ה' מבא בדמי' מנע"ך הוא ר"ת שמות המלאכים הנז' שהם המלמדי זכות על יהודה וחרבא דמלכא ורצתה לומר לו שאם היה הורג לנבל היה מצד עשו הבא במקומו ונולד מיצחק שהוא כנגד חרבא דאשמדאי הנז'. אך בהיות דוד בקדושה הוא אדמוני עם יפה עינים כמו שפי' הרב הנז' והמלאכים הנז' ר"ת מנע"ך בעוזריו לעכב שלא יטה לקליפה ולזה רמז אביגיל שהיא בנבואה אמרה לדוד ברמז כל האמור ודוק:

א"נ ונקדים מ"ש הר' נזר הקדש דנשמות ישראל היו בצאן לבן וטרח יעקב עד שמשך כל כח הצאן אצלו וכו' ולכן היה רוצה להחזיר ליעקב וליקח הכל ופתהו לתת לו עושר ואם ח"ו היה חוזר נאבד העולם וכו' ע"ש באורך ובזהר הקדוש אמרו על הסד"ר דקליה דלבן אזיל בעלמא וכו' ומלה קדמאה דאמר לעשו יעקב אבינו עליו השלום עם לבן גרתי וכו' עיין שם באורך ומהרח"ו ז"ל כתב דעשו היה הנחש שפיתה לאדם הראשון ולכן יעקב גלגול אדם הראשון רימהו ולקח הברכות והרב קרבן שבת מיסוד האר"י ז"ל כתב דיוסף הצדיק היה נצוץ אדם הראשון וז"ש ויהי לי שור זה יוסף ניצוץ אדם הראשון וחמור יששכר דע"י עסקו בתורה מבררים ניצוצות שנפלו בחטא אדם הראשון בירור גדול כמו שאמר האר"י ז"ל דחכם מופל' בסוד מעלה כמה בחי' וצאן אלו ישראל שהיו נשמות בצאן לבן וביררתי הצאן לי שנא' ואתנה צאני ועלו למדרגה אדם אתם וגם רמז שהיו ניצוצי אדם הראשון ועבד זה דוד שהיה גלגול אדם הראשון ואביגיל שדוד תקנה כמו שאמר בראש דוד משם האר"י ז"ל ע"ש ודוק:

כֹּה אָמַר, עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, עִם-לָבָן גַּרְתִּי, וָאֵחַר עַד-עָתָּה. ו וַיְהִי-לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה; וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי, לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֶיךָ.

אפשר לו' במ"ש רבותינו זכרונם לברכה עם לבן גרתי תרי"ג ורצה לומר תרי"ג מצות שמרתי וכתב בילקוט דוד וא"ת איך אפשר והלא כמה מצות אי אפשר לקיימ' ועוד שהוא בח"ל וי"ל שקיים מעשר שהוא צדקה ושקולה ככל המצות עכ"ד ועוד אפשר לו' דהיה עוסק בתורה בדיני כל מצוה ומצוה והלימוד נחשב למעשה בהיות שהוא מוכן לקיים אלא שחסר המציאו' ומצדו לא יבצר ושפיר קאמר ותרי"ג מצות שמרתי כלומר שמרתי לעשותם מתי תבא לידי כל מצוה ואקיימנה וגם למדתי כללות' ופרטם דיניהם וסודותיה' ונחשב למעשה וזהו שרמז כה אמ"ר עבדך יעקב רמז לו שבאמירה עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי. וזה אפשר שרמז באומרו קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך ודרבותינו זכרונם לברכה אין קטנתי אלא מעט ואין מעט אלא צדקה כד"א טוב מעט בצדקה והכונה שנתמעטו נכסיו בצדקה וכיוין לרמוז ששמר כל המצות במה שקיים צדקה שהיא שקולה ככל המצו' וז"ש קטנתי מכל החסדים דהיינו שבזבזתי ממוני בחסדים שעשיתי וא"כ נמצא כאלו קיימתי כל המצות כמו שאמר ילקוט דוד. ומכל האמ' שהיא התורה שלמדתי כל התורה והלימוד כמעשה אשר עשית את עבדך רמז משז"ל ועשיתם אותם ועשיתם אתם כאלו אתם עושים עצמכם ומפני הכבוד אמר אשר עשית את עבדך לרמוז שעשה את עצמו ותלאו בו יתברך:

אמנם לפי מ"ש בסמוך דמ"ש ותרי"ג מצות שמרתי הוא שהיה לומד בתורה דיני המצות וחשוב כאלו קיימם אפשר דאמר לו זה שלא יהיה זר בעיניו שחלקו העולמו' ועשו לקח העה"ז ויעקב העה"ב וא"כ מאין לו עושר זה לז"א שקיי' תרי"ג מצות בתורה וזכה בעה"ז ע"י התורה דאין העולם מתקיים אלא בתורה והו"ל כמציל מזוטו של ים כמו שאמר הרב שמואל פרימו: ומהר"ם ן' חביב פירש טעם מצות בכורים ע"ד מ"ש הטור ח"מ סי' קמ"ד דאם המחזיק שלח למערער סל מלא פירות למנחה וקבלו הוא מופת שהקרקע של המחזיק וזה כונתו יתברך שיביאו לו בכורים להורות שהארץ שלהם כמו שאמר בראש דוד פ' תבא ע"ש באורך ולכן שלח לעשו מנחה כדי לקיים שהעושר שלו וז"ש ולקחת מנחתי מידי כי ע"כ ראיתי פניך כראות פני אלהים בבכורים שהוא להורות שהארץ שלנו גם אתה תקבל לקיים מה שאמרת יהי לך אשר לך ועיין מ"ש הרב זרע ברך ח"ג דיש להשיב ולגמג' על דרכו ז"ל ואין להאריך ודוק היטב כי קצרתי:

ודרך רמז אפשר עם לבן גרתי ואחר עד עתה כי הנה הרב כתנות אור כתב דרמז באומרו ואחר עד עתה שהתשובה נרמזת בתיבת עתה כמשז"ל בכמה דוכתי אין עתה אלא תשובה וזהו אומרו ואחר עד שבני יעשו תשובה והיינו ואחר עד עת"ה עכ"ד. ואפשר להרחיב זה בפלוגתא אם תשו' מועלת לע"ז ג"ע ש"ד ופליגי בפסוק שובה ישראל עד ה' אלהיך אי עד ועד בכלל או עד ולא עד בכלל כמו שאמר המפרשים. ובזה יובן מאמר רבותינו זכרונם לברכה אמרו ישראל שלך היא התשובה השיבנו ה' אליך והקב"ה אמר שלכם היא תשובה דכתיב שובה ישראל ושובו אלי עיין שם באורך דכונת ישראל מאחר דיש ספק אי תשו' מועל' לע"ז ג"ע ש"ד לזה שלך היא התשובה השיבנו ה' שתפרסם שאתה מחזירנו ולא נהיה חרפה שיאמרו שאינה מועלת תשובה. והקב"ה אומר להם שלכם היא התשובה כי אין ספק דתשובה אהני לכל ועד בכלל. וזה אפשר שהוא הרמז עם לבן על דרך סגי נהור והוא שחור שהגלות השחיר פני ישראל גרתי בגלות. ואחר מטעם עד עתה כלומר מסיבת עד אם הוא בכלל והוא עד דכתיב גבי תשובה וזהו עד עתה עד של תשובה וכשבני יעשו תשובה ויהי לי שור וחמור שהם הסט"א יהיו כפופים:

וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּבֹאוֹ, מִפַּדַּן אֲרָם; וַיִּחַן, אֶת-פְּנֵי הָעִיר.

פירש"י שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו מלבד הפשט יש לרמוז מוסר השכל דאפשר דהכונה שלם בגופו שתדיר נראה בעיניו כאלו שלם בגופו ולא יעצרנו הגשם וקור וחום ושום מיחוש לעבוד ה'. שלם בממונו דהיה מחסרו לצדקה וגמילות חסדים וזהו שלמותו כמשז"ל מלח ממון חסר. ואחר דהני בי תרי גוף וממון שתים כהלכתן אז יקרא שלם בתורתו דתורה ומצות בהדי הדדי הוא השלמות האמיתי:

עוד אפשר לרמוז משז"ל בספרי המוסר דבבא עבודת ה' יאזור חיל להתגבר ויחשוב שאלו ידע להרויח באותה שעה סך עצום לא חייש במעיה וכאבו נעכר הראש בבין העינים אז ידלג כאיל כפעם בפעם לקראת נכסי"ם וכה יעשה ביתר שאת לעבוד אדון הכל. וזהו הרמז שלם בגופו היה מדמה היותו שלם בגופו לעבודת ה' כאלו באותה שעה היה שלם בממונו שהיה מתגבר מאד להרויח. וגם שלם בממונו ירמוז כי קובץ על יד ועושה עושר לא במותו יקח שמץ מנהו וזימנין דמשכחת יירש ממונו בן בליעל ויועיל לו לטמא נפשו. אמנם מי האיש המושל בכל אשר לו זה המוציא מעותיו למצות ואף אשר יוציא בצרכי גופו וביתו מכוין למצוה ולעבודה להיות להם כח לעבוד עבודתו ית' וכיוצא מענפי מצות. זה הוא השליט בממונו כי הכל שלו ועושה את ביתו אוצר הבונה בשמים מעלותיו וזהו שלם בממונו שהממון הבא לידו יקרא ממונו באמת. שלם בתורתו כי בהיות יראתו קודמ' הוציא לאור כל חלקי פרד"ס התורה המתיחסי' לנשמתו וזהו שלם בתורת"ו דייקא חלק נשמתו בתורה:

ואפשר עוד שלם בגופו שלא פגם בשום אבר בביטו' עשה ולא שום גיד בעוברו על ל"ת כי גם מ"ע שאין בידו לקיימם למד דיניהם וסבר וקביל לקיימם וחושק ומתאוה מתי יבואו לידו ובזה תקן רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו ולזה יקרא שלם בגופו. שלם בממונו כי יקרא ממונו אשר עשה את החיל הזה ביגיעו וחריצותו והבטחתו בו ית' ואין בו סרך גזל ועושק והונאה וכיוצא רק הוא ממונו באמת בתכלית הדקדוק ולו יאתה ליקרא שלם בממונו. ואחרי שהשתדל כל כך במצות ומעשים טובים באזהרות ועשין לו יקרא שלם בתורתו כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. ועוד כי הוא שלם בכל חלקי התורה פרד"ס ופלפול ודינין ובקיאות בכל כמאן דמנח בכיסתיה וזהו שלם בתורתו:

וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה, וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת; וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת, עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם סֻכּוֹת.

קדמונים אחזו צער דהו"ל לקרות שם המקום בית ישראל ולעשות העיקר עיקר והטפל טפל וכאשר הוכיח משה רעיא מהימנא לבני גד ובני ראובן שהקדימו מקניהם לטפם כמו שפירש רש"י פ' מטות. ואפשר במאי דקי"ל צער בעלי חיים דאוריתא וכולי עלמא לא חיישי לעשות נחת רוח למקנה וזה דרכם להניח המקנה על פני השדה לחורב ולקרח אבל יעקב שלימא חש על צער בעלי חיים ואחרי שפתח בעיקר כי תפארת אדם לשבת בית ונשיו וטפיו ובכן ויבן לו בית נתחכם לסלק הצער מב"ח ולעשו' להם סוכות למחסה ולמסתור ומשום שהוא דבר חידוש ודקדוק פרטי לחוס על צער בע"ח נגד כל הגוים על כן קרא שם המקום סוכו' להודיע לבני אדם שצריך לחוס ולרחם על בע"ח ולא קרא המקום בית ישראל כי אין זה חידוש לבנית בתים לשבת וכל אדם כן עשו אבל דבר חידוש הוא אשר למקנהו עשה סוכות ועל כן קרא שם המקום סוכות לומר ראה זה חדש שמעו מוסר וחכמו:

וַיָּשֻׁבוּ, הַמַּלְאָכִים, אֶל-יַעֲקֹב, לֵאמֹר: בָּאנוּ אֶל-אָחִיךָ, אֶל-עֵשָׂו, וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ, וְאַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ.

וישובו המלאכים אל יעקב לאמר. ר"ת אליהו אפשר שרמזו לו המלאכים שהיו מלאכים ממש דלא ימלט מעשו והוא אויב לנצח יהא מונח עד שיבא אליהו זכור לטוב:

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אַל-נָא אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי, מִיָּדִי: כִּי עַל-כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ, כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי, קַח-נָא אֶת-בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ, כִּי-חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ-לִי-כֹל.

אפשר בהקדי' מה שראיתי במכתב להרב מהר"א נחום זלה"ה שחקר דקי"ל אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו וא"כ מה יצדק אנוש להקדיש ולעשו' צדקה והכל נכסי גבוה כי לה' הארץ ומלואה ותירץ במ"ש ר' לוי כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה וא"כ אחר שמברך או מודה להקב"ה קנה אותו הדבר והרי הוא שלו ויכול להקדישו עכ"ד ובזה שמעתי שפירש אחד המיוחד מאוהבינו לבי לחוקקי ישראל המתנדבים בעם ברכו ה' והוא מבואר. גם ידוע חקירת המפרשים דאיך אנו נהנים מהעול' הזה כי יעקב ועשו חלקו והעה"ז לעשו. והתירוץ הוא כי לה' הארץ ומלואה וע"י הברכות קנו ישראל וא"כ אין לעשו דין ודברי' כי קנינו בברכה. וז"ש ולקחת מנחתי מידי ולא תימא מה שקנה עבד קנה רבו והעה"ז שלך. לז"א כי על כן ראיתי פניך כראו' פני אלהי"ם הלא תראה שאדם מקריב או עושה צדקה לחזות בנועם ה' ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו אלא מוכרח שהטע' שקנאו על ידי הברכה ונעשה שלו ומאחר שכן אל תתן פיך לחטוא שאני מעלתי בעה"ז שהוא שלך וחלקנו העולמות כי גם לי גם לך אינו אלא לה' ואני ברכתי וזכיתי וזהו שרמז קח נא את ברכתי אפיקיה בהאי לישנא לרמוז ענין הברכה כי קנה הכל ע"י הברכה ואין לעשו כלום כי חנני אלהים וכי יש לי כל שהטעמני בעה"ז מעין העה"ב וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה פ"ק דבתרא וסתום פיך מלערער שהכל של הקב"ה וחנני אלהי"ם ע"י הברכה:

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-שִׁמְעוֹן וְאֶל-לֵוִי, עֲכַרְתֶּם אֹתִי, לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ, בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי; וַאֲנִי, מְתֵי מִסְפָּר, וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי, וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי.

אפשר במ"ש ילקוט דוד פ' נח דעל ז' מצות לא ניתן לדונם בב"ד של מטה רק בידי שמים ומה שנאמר שופך דם וכו' היינו כשיעבור בן נח אחר מתן תורה וגם משז"ל כל ערוה שב"ד ישראל ממיתין בן נח מוזהר עליהן היינו אחר מתן תורה דאל"כ אין תירוץ ליעקב על שתי אחיות והשבטים על אחיותיהן ועמרם על דודתו וכן מוכח מישמעאל דראוהו מצחק לע"ז ולא דנוהו בידי אדם זהו תורף דבריו ומטי בה משם מנחת יהודה וכבר הוא ז"ל נתקשה מתמר אך התירוץ שתי' אינו מתישב כל כך אמנם אפשר לישב לשיטה זו דשאני תמר שהם היו דנים בדיני ישראל ועוד אפשר דהיתה הוראת שעה. ובזה נבא אל הביאור דעד עתה הגם דיעקב והשבטים למראה עינים עברו ח"ו על איסור עריות דיעקב אבינו עליו השלום נשא שתי אחיות והשבטים נשאו אחיותיהם דתאומה נולדה עם כל שבט כמשז"ל. מ"מ לא היה להם פחד משום אדם שיערער עליהם דבדיני אדם לא ידונום רק העונש הוא בידי שמים ועל פי הדיבור הותר להם. אבל עתה שנתפרסם שהם הרגו שכם על דינה ולא עוד אלא שהרגו את כל יושבי העיר על שלא מיחו א"כ גילו במעשה רב דדינא הוא להמי' ב"ן על העריות וא"כ הם בסכנה יעקב ובניו על העריות דמי שומע להם במה שיאמרו שעל פי הדיבר היה וז"ש עכרתם אותי דייקא להבאישני ביושב הארץ דעד עתה סברי דדין ב"נ מסור לשמים ומאמינים שכל מעשי על פי הדיבר וטוב אני בעיניהם אבל עתה מדין עסק ביש למדו דדין ב"נ מסור לבני אדם. וכשהדין מסור לבני אדם אין פוטר למי שיאמר על פי הדיבר עשה ונאספו עלי והכוני על שתי אחיות ונשמדתי אני וביתי שגם אתם לקחתם האחיו' שלכם. ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו. כלומר אין ממעשנו זה מופת חותך דדין ב"נ מסור לבני אדם דהאמת הוא דדין ב"נ מסור לשמים. ומעשנו הלז כדין גואל הדם דאף דחייב מיתה יחם לבבו לנקום נקמתו וכ"ש עתה שאין דינו מסור לאדם מקנאתנו הכזונה יעשה את אחותנו הרגנום ולעולם שדין ב"נ אינו מסור לאדם והראיה שלא נטפלנו עם שום ב"נ להורגו ואחותנו שנא ושנא כי גדל צערנו וזהו הכזונה בטעם זקף גדול כי יש לנו טעם גדול ועצום מתורת גואל הדם כי יחם לבנו:

הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו: כִּי-יָרֵא אָנֹכִי, אֹתוֹ--פֶּן-יָבוֹא וְהִכַּנִי, אֵם עַל-בָּנִים.

(א) אפשר לומר דכיון להזכיר רשעו לעורר הדינין עליו כי אחיו הוא בן יצחק הקדוש והוא עשו רשע והוא על דרך שפירש רש"י לפי דרכו:

(ב) ועוד אפשר לומר דעשו ודאי הי"ל קצת ניצוצי הקדושה כמשז"ל ולכך זכה ונקברה ראשו במערת המכפלה ורובו רע והוא עשו סט"א ובערך המעט קדושה שבו קראו אחי בן יצחק אבינו עליו השלום ובערך רובו קראו עשו דהוא סט"א וז"ש הצילני נא מיד אחי כלפי מיעוט קדושה שבו מיד עשו נגד רובו שהוא סטרא אחרא הנקרא עשו:

(ג) או אפשר דידוע דעשו היה מכבד לאביו הרבה ועתה הן בעודנו חי יצחק אבינו עליו השלום אפשר דלכבוד יצחק ינהוג קצת אחוה אך לימים עוד בהסתלק יצחק אבינו עליו השלום אז יסיר כל מין אחוה ויהיה עשו הרשע וז"ש הצילני נא עתה מיד אחי כי עתה לכבוד אבא יהיה לו קצת אחוה מיד עשו אחר סילוק אבא כי אז יהיה עשו כמות שהוא רע ומר:

(ד) או יאמר הצילני נא מיד אחי הוא עצמו שלא יהרגני ואם אני אהרוג אותו הצילני מיד עשו הם ת' איש אשר עמו גונדא דעשו ונקראים על שמו שלא יהרגוני:

(ה) א"נ הצילני נא מיד אחי אף שהוא אחי בן יצחק בן בנו של אברהם לא יגן עליו זכות אבות ויהיה נחשב מיד עשו סט"א גמורה כאלו אינו אחי ולא יגן עליו זכות אבותי:

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם, פְּנִיאֵל: כִּי-רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל-פָּנִים, וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי.

יש להרגיש קצת אומרו ותנצל נפשי דבשם פניאל אינו רמוז ההצלה. ואפשר לומר דידוע דשם אלהים מורה על הדין ושם אל הוא חסד. והכא קרא שם המקום פניאל על שם שראה אלהים והי"ל לקרות פני אלהים. לז"א ותנצל נפשי דמאחר דבסוף היה חסד לכך קרא פניאל לרמוז ההצלה. ובזה ניחא דכתיב כאשר עבר את פנואל ושינה במקום פניאל כתיב פנואל אמנם אפשר דרמז דאלהים בהמשך מיתוק מן' שערי בינה דבה חירו דכל' יתמתק ונעשה חסד וזהו פנ"ו שהוא פ"ו גימטריה אלהים ונמשך שפע ן' ונתמתק ונעשה אל וזהו פנואל וזהו בדרך אפשר אם כיונתי לאמת הנה מה טוב ואם שגיתי ה' הטוב יכפר בעד:

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אַל-נָא אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי, מִיָּדִי: כִּי עַל-כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ, כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים--וַתִּרְצֵנִי.

יש לדקדק דהו"לל תקח מנחתי מידי ואמאי אמר ולקחת ואפשר דרצה לרמוז דלא לבד הפעם הזו יקח רק תדיר ויעקב נתן לעשו ובניו ג"כ זה יתנו לזרעו ולכן אמר ולקחת לו' לקחת ולקחת כאומרם רבותינו זכרונם לברכה ע"פ ויתן לך יתן ויחזור ויתן. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שהפריש מעשר ממקנהו ונתן לו וזהו המנחה אשר שלח לו ובמעשר נאמר השקיפה ממעון קדשך וברך וז"ש כי ע"כ ראיתי פניך כראות פני אלהים שמפרישין מעשר והקב"ה מברכן גם אני ראיתי פניך במעשר. ותרצני כביכול כמו שהוא ית' מתרצה במעשר ועיין לעיל אות ז' ולקמן אות י"ט:

הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד, מֹהַר וּמַתָּן, וְאֶתְּנָה, כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי; וּתְנוּ-לִי אֶת-הַנַּעֲרָ, לְאִשָּׁה.

שמעתי מהבן יקיר לי ואור עיני החכם השלם כמה"ר אברהם נר"ו שפירש בדין שהמתנות שנותן החתן קודם נשואין שאין ב"ח גובה מהן וכן הבעל לאו כל כמיניה לקחתם אח"ך וז"ש הרבו עלי מאד מהר ומתן ואתנה קודם נשואין ואחר כך תנו לי את הילדה לאשה כי בזה הם שלה בלי ספק עד כאן דברי בני ידידי הי"ו וצ"ל שרשי הדין ועיין בס' דת ודין במשנת ע"מ שתעטרונו בזהובים ובדרושי מהר"י קצבי ואינם בידי עתה:

ולי אפשר בדין האומר לחבירו לתת מתנה מרובה לא סמכא דעתיה וכתב המרדכי דאם רבים אומרים לאדם לתת מתנה מרובה סמכא דעתיה. ונראה דה"ה למלך או לבן מלך אשר כל טוב אביו בידו דלגבי דידהו אינו מרובה אף דבערך המקבל הלא היא ברבת. וז"ש הרבו על"י מאד מתנה מרובה או דבר שאינו קצוב דבהדיוט לא קני לדעת הרמב"ם ורבותיו אמנם עלי שאני שר ומלך סמכא דעתא וז"ש עלי כלו' דלגבי דידי אף מרובה ואין לה קצבה דינה כמועט' א"נ במ"ש המפרשים לדעת הרמב"ם דבשע' נשואין מתחייב בדבר שאינו קצוב וז"ש מאד עלי שאני חתן ובכגון זו דינא הוא דגמר ומקנה. א"נ במ"ש הרב המבי"ט דאדם מתחייב לבנו בדבר שאינו קצוב דאגב חביבותיה גמר ומקנה וסמוכות שלו ממ"ש בש"ס גבי המזכה לעובר לא קנה וז"ש מאד על"י שאני אוהב הנערה מעשרה בנים ומתחייב וכי תאמרו כל כי הני חילוקי לא סברי' ולא סמכה דעתה במתנה מרובה ודבר שאינו קצוב לז"א ואתנה אתן בעין קודם נשואין ותנו לי הילדה לאשה ודוק:

יִּשָּׂא אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הַיְלָדִים, וַיֹּאמֶר, מִי-אֵלֶּה לָּךְ; וַיֹּאמַר--הַיְלָדִים, אֲשֶׁר-חָנַן אֱלֹהִים אֶת-עַבְדֶּךָ.

אפשר במ"ש ס' חסידים סי' תע"ז דאם מתה אשתו ויש לו בנים לא ישא אחותה דאחד ממאה הוא שזוכה להיות לו בנים משתי אחיות ע"ש וז"ש מי אלה לך שתי אחיות והשיב הילדים וכו' כלומר הביטה וראה דיש לי בנים משתיהן דזה רחוק מאד ודרך חנינה חנן אלהים את עבדיך דמי הזוכה להיות לו בנים משתי אחיות וזה מורה דמאת ה' היתה זאת הזיווג והילדים דלא עביד ניסא לשקרי והטעם זקף גדול שהוא במספר כ"ו כידוע רמז לו שם המיוחד דכלו רחמים ודוק:

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אַל-נָא אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי, מִיָּדִי: כִּי עַל-כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ, כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים--וַתִּרְצֵנִי.

שמעתי משם הרב מהר"ר יונתן שפירש דקי"ל אסור להסתכל בקשת ולבנה ונ"כ הכהני' וכיוצא וגם אסור להסתכל בפני אדם רשע וז"ש ראיתי פניך כראות פני אלהים דאסור להסתכל בקשת וכיוצא וכן אסור להסתכל בפניך שאתה רשע והשיווי הוא דאסור להסתכל אלא ראיה קלה אמנם הא כדאית' והא כדאיתא זה שלא ליהנות מהקדושה כ"י. ולהסתכל בפני רשע שלא יומשך מהסט"א ח"ו ודוק:

וַיְהִי, בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת-בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו, וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל; וַיִּהְיוּ בְנֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵים עָשָׂר.

שמעתי מרב גדול אשכנזי ז"ל משם הרב מהרמא"י בעל המפה שפירש שיעקב היה רוצה לשכב את בלהה פלגשו ונתקנא ראובן והיה הולך ובא אצל חדר המטות ואסור לשמש בעוד שיש בני אדם שומעים ורבא פרח באלי וכו' ויעקב אבינו עליו השלום שמע שהיה הולך ראובן ועל כן לא שמש ולא הוליד ושיעור הכתוב כך הוא וילך ראובן שהיה הולך ומטייל בזמן וישכב את בלהה פלגש שהיה רוצה לשכב את בלהה פלגש ומי היה רוצה לשכב אביו. וישמע ישראל שהיה הולך ראובן ולא שמש ולכן ויהיו בני יעקב י"ב וסח לי הרב הנז' שקבל שראובן בחלו' החזיק לו טובה שהפך בזכותו עכ"ד ואחר זמן רב ראיתי בס' חידושי הגרשוני דף ל"ט ע"ב שפירש בשם הרמא"י כזה בשינוי וכתב שם שהחזיק לו טובה ראובן ע"ש. ועתה בא לידי פירוש רבינו אפרי' וכתב וז"ל ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא וילך ראובן הלך ראובן מן הארץ ולמה משום וישכב את בלהה פי' שאביו עזב את לאה אמו וישכב את בלהה פלגש אביו. וישמע ישראל שהלך ראובן מן הארץ ושלח אחריו וישב ראובן ויהיו בני יעקב י"ב ולפי זה לא חטא ראובן כלל. ושמעתי שהחסיד דרש זה בדרש ברבים ובא אליו ראובן בחלום ונשקו על ראשו עכ"ל:

זֶה מנימוקי רַבֵּינוּ יְשַׁעְיָה הָרִאשׁוֹן זלה"ה.

(אות זה מנימוקי רבינו ישעיה הראשון מטראני זלה"ה) במקלי גימט' יעקב ולפיכך לא אמר המטה. ויזרח לו השמש לפי פשוטו פניאל היה יכול לעבור קודם עלות השחר ויעקב שהה עד זריחת השמש למה כי הוא צולע על יריכו והיה הולך לאט:

ויקן את חלקת השדה תימה והרי לא היה עתיד לעמוד שם אלא לפי שעה ולמה הוצרך לקנות וכי בכל מקום שהיה נוטה אהלו היה קונה י"ל לפי שבנה שם מזבח ולא היה רוצה שיהרסוהו על כן קנה המקום. ובשאר מקומות שבנה הוא ואברהם ויצחק לא הוצרכו לקנות לפי שהיה מקום הפקר דהיינו בהר שאין שם אדון:

וישכב אותה ויענה פירש המורה וישכב אותה כדרכה ויענה שלא כדרכה ותימה שהרי שתי משכבות יש לאשה דכתיב ואת זכר לא תשכב משכבי אשה אלמא דשתי משכבות יש לה ומה עינוי יש כאן י"ל כל שכיבה שהיא באונס ואפי' כדרכה היא עינוי כדאמר גבי אונס את אשת אחיו ענה ואעפ"י שהיא כדרכ' קורא אותה עינוי וכל שכיבה שהיא ברצון אפי' שלא כדרכה לא יקרא עינוי כי שתי משכבות יש לה:

ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת היא בית לחם תימה למה לא הכניסה יעקב אבינו עליו השלום בעיר וקברה שם כיון שהיה כל כך סמוך לה י"ל מפני שלא היה רוצה לדור באותה העיר אפי' אם היה קונה מקום וקוברה שם שאחר זמן היו גוזלים אותו וחורשי' אותו לשדה ולכרם והיתה מתבז' לכך קברה בדרך מקום שאינו ראוי לשדה וכרם:

וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו זה היה קודם ביאתו לחרן שהרי כשחזר מחרן עשו היה יושב בשעיר והיכן מצינו שחזר עוד בארץ כנען וא"ת והכתי' כי היה רכוש' רב ואימתי הי"ל ליעקב רכוש רב כי אם בבואו מחרן. תשובה. בן ס"ג שנים היה כשקבל הברכות והלך לחרן ויתכן שהי"ל עושר גדול קודם שהלך ועי"ל דמצינו שחזר עשו בכנען לאחר שבא יעקב מחרן דכתיב ויקברו אותו עשו ויעקב בניו:

הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר פירוש האי מצא הכה הוא וה"ק הוא ענה אשר הכה את הימים עם היה והכה אותם שהיו באים ליקח החמורים ודומה לו במקרא תמצא ידך לכל שנאיך (כל זה מנמוקי רבינו ישעיה זלה"ה):

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר - רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' יובל איבגי שליט''א
פני דוד - על התורה

פנים לתורה רמזים פירושים הערות על התורה כסדר הפרשיות
מרן החיד''א - רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן