שבת הארץ, הלכות שמיטה ז׳:כ״א

א הכובש ורד שביעית בשמן של ששית, ילקט את הורד והשמן מותר. כבשו בשמן של מוצאי שביעית חייב לבער השמן, שהרי הורד יבש הוא וכבר נתחייב בביעור. י"א* שהטעם שהכובש ורד של שביעית בשמן של ששית אין הורד מחייב את השמן בקדושת שביעית, הוא מפני שהורד הוא חדש ולח והשמן הוא ישן ואינו נח לקבל … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ז׳:כ׳

א במה דברים אמורים באילן מאכל, אבל באילן סרק אף היוצא מן העלין ומן העקרין כפרי שלהן, ויש לו ולדמיו שביעית. * מיהו כל זה הוא רק ששביעית נוהגת בשרף של האילן, אבל בעצם העץ שעושה את השרף, אין שביעית נוהגת, ואינו יוצא ע"י השרף מכלל עצים, שאין קדושת שביעית נוהגת בהן. הסבר על זכויות … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ז׳:י״ט

א הורד והכופר והלוטם, יש להן ולדמיהן שביעית. הקטף והוא שרף היוצא מהאילנות מן העלין או מהעיקרים, אין לו שביעית והיוצא מן הפגים יש לו ולדמיו שביעית. * וה"ה שיש להם ולדמיהן ביעור. ויש* מי שאומר שדוקא שביעית יש להם, אבל ביעור אין להם, מפני שמ"מ אינם עיקר הפרי. ובורד י"א* שיש שלשה חלקים, בעליו … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ז׳:י״ח

א ועד מתי יהיו העניים מותרין להכנס בפרדסות במוצאי שביעית, לאסוף פירות שביעית, עד שתרד רביעה שנייה. וי"א,* שזמן הכניסה לעניים בפרדסות, עד שתרד רביעה שנייה, היא לאו דוקא בשביעית, אלא גם בכל שנה ושנה ליטול לקט שכחה ופאה. ולדעה זו יש לומר, שבמוצאי שביעית, שאין שם לקט שכחה ופאה, אלא פירות שביעית, אע"פ שהם … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ז׳:י״ז

א ועד מתי יהיה אדם רשאי ללקט עשבים לחים בשביעית, עד שייבש המתוק, ויגבב עשבים יבשים עד שתרד רביעה שנייה במוצאי שביעית. יש* מי שאומר, שטעם הדבר הוא, שכל זמן שלא יבש המתוק, שהוא זמן של יבשת פקועות השדה המרות, או זמן יבשת הזבלים המצוברים, או יבשת הארץ, שמתבקעת ע"י יבשותה, עד אז העשבים הלחים … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ז׳:ט״ז

א איזו היא שעת ביעור, העלין בעת שיבולו ונושרין מאילנותיהן, עלי זיתים ועלי קנים ועלי חרובין אין להם ביעור, לפי שאינן נובלות וכלות. וי"א* שעלי האוג אין להם ביעור, ועלי גפנים אוכל מהן עד שינשרו מאביהן. הסבר על זכויות יוצרים שבת הארץמקור: www.nli.org.il

שבת הארץ, הלכות שמיטה ז׳:ט״ו

א קליפי רמון והנץ שלו, קליפי אגוזים והגרעינים, יש להם שביעית ולדמיהם שביעית, אבל אין להם ביעור ולא לדמיהם. לולבי זרדים והחרובים, יש להם ולדמיהם שביעית וביעור, לולבי האלה והבוטנה והאטדין, יש להן ולדמיהן שביעית, אבל אין להם ביעור, אבל לעלים שלהן יש ביעור. וי"א* שאין הדין שוה בגרעינים של כל הפירות, כי רק בגרעינים … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ז׳:י״ד

א וכל שאינו מיוחד לא למאכל אדם, ולא למאכל בהמה, ואינו ממין הצובעים, הואיל ואינו לעצים, יש לו ולדמיו שביעית, אבל אין להם ביעור (ולא לדמיו ביעור) ב אע"פ שאינו מתקיים בארץ, אלא נהנין בו או בדמיו עד ראש השנה, כגון עקרי הלוף השוטה, ועיקר הדנדנה, והעקרבנין. ויש* אומרים, שכל דבר שאינו מיוחד לא למאכל … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ז׳:י״ג

א כלל גדול אמרו בשביעית, כל שהוא מאכל אדם או מאכל בהמה או ממין הצובעין, אם אינו מתקיים בארץ יש לו ולדמיו שביעית, וחייב בביעור הוא ודמיו, כגון עלי הלוף השוטה, ועלי הדנדנה, והעולשין, מאוכל ארם, וכגון החוחין והדרדרין מאוכל הבהמה, וכגון אסטס וקוצה ממין הצובעין, ואם היה מתקיים בארץ. כגון הפואה והרכפא ממין הצובעין, … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ז׳:י״ב

א המוליך פירות שביעית ממקום שכלו למקום שלא כלו, או ממקום שלא כלו למקום שכלו, חייב לבער, לפי שנותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם. פירות הארץ שיצאו לחוצה לארץ, מתבערין במקומן ולא יעבירם ממקום למקום. * והך דינא, דנותנים עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם, נוהג בין מארץ … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ז׳:י״א

א ושלש ארצות אלו כולן חשובות כארץ אחת לחרובין ולזיתים ולתמרים, אוכלין בתמרים עד שיכלה האחרון שבצוער, ואימתי הוא כלה עד הפורים, ואוכלין בזיתים עד העצרת, ובענבים עד הפסח של מוצאי שביעית, ובגרוגרות עד החנוכה. * וזמנים הללו אמורים הם בסתם, כשאין ידוע מתי כלו, אבל בידוע הולכים לחרובין לזיתים ולתמרים אחר כל ארץ ישראל … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ז׳:י׳

א כיצד, היו לו פירות בארץ יהודה, אוכל מהן כל זמן שיש אותו המין בכל ארץ יהודה כולה, וכן אם היו לו פירות גליל, וכן בעבר הירדן. וי"א*, שהחילוק של שלש הארצות הפרטיות, שבכל ארץ וארץ מהשלש הכלליות, שכללות ארץ ישראל נתחלקה להן, הוא חילוק של הר ושפלה ועמק, שיש הר ושפלה ועמק ביהודה, וכן … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ז׳:ט׳

א שלש ארצות לביעור. ארץ יהודה כולה, ההר והשפלה והעמק, ארץ אחת. עבר הירדן כולו, שפלת לוד, והר שפלת לוד, ומבית חורון עד (ובגי' עם) הים ארץ אחת. והגליל כולו, העליון והתחתון, ותחום טבריא, ארץ אחת. ואוכלין בכל אחת ואחת משלשתן עד שיכלה האחרון שבה. הסבר על זכויות יוצרים שבת הארץמקור: www.nli.org.il

שבת הארץ, הלכות שמיטה ז׳:ח׳

א כיצד עושה, קונה בהן מאכלות ומחלקן מזון שלש סעודות לכל אחד ואחד, או ישליכם לים המלח אם לא מצא אוכלין. וכבר נתבאר לעיל, שי"א שמצות הביעור היא שיפקירם, אפילו אם הוא חוזר וזוכה בהן אח"כ.* ופשוט שכמו שמקיים מצות ביעור באופן זה בפירות שביעית עצמן, כן הוא מקיים בדמיהן. הסבר על זכויות יוצרים שבת … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ז׳:ז׳

א וכשם שמבערין את הפירות כך מבערין את הדמים. כיצד, הרי שמכר רמונים של שביעית, והרי הוא אוכל בדמיהם, וכלו הרמונים מן האילנות שבשדה, ונשאר אצלו מן הדמים שמכר בהם, חייב לבערן. * וה"ה אם מכר מאכל בהמה צריך לבער את הדמים. הסבר על זכויות יוצרים שבת הארץמקור: www.nli.org.il

שבת הארץ, הלכות שמיטה ז׳:ו׳

א הכובש שלשה כבשים בחבית אחת, כל שכלה מינו מן השדה יבער מינו מן החבית, ואם התחיל בה הרי הכל כמבוער. וכשם שמבער אוכלי אדם כך מבער אוכלי בהמה מן הבית, ואינו מאכילן לבהמה אם כלה אותו המין מן השדה. וי"א* שאין אנו אומרים שאם התחיל מן החבית הרי הוא כמבוער, באופן שאין עליו עוד … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ז׳:ה׳

א אילן שעושה פירות שתי פעמים בשנה, והיו לו מפירותיו הראשונות, הרי זה אוכל מהן, כל זמן שפירות שניות מצויות בשדה, שהרי מאותו המין בשדה. אבל פירות הסתיו אין אוכלין בשבילן, מפני שדומין לפירות של שנה אחרת. י"א* שמפני שהן גרועין וקשים, ואינם ראויים כ"א לחומץ, דומין הן בשביל כך לפירות של שנה אחרת, ולפי … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ז׳:ד׳

א היו לו צמוקין של שביעית, וכלו הענבים מן השדה, מן הגנות והפרדסים, שהן הפקר, אע"פ שעדיין יש ענבים בגפנים שבתוך החצרות, אינו אוכל מן הצמוקין, מפני ענבים אלו שבחצר, לפי שאינן מצויין לחיה, אבל אם יש ענבים קשים ביותר, שאינם נגמרין אלא בסוף השנה, הרי זה אוכל מן הצמוקין בשבילן, וכן כל כיוצא בזה. … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ז׳:ג׳

א היו לו פירות מרובין, מחלקן מזון שלש סעודות לכל אחד ואחד, ואסור לאכול אחר הביעור בין לעניים בין לעשירים, ואם לא מצא אוכלין בשעת הביעור שורף באש או משליך לים המלח ומאבדן לכל דבר שמאבד. * ויש אומרים, שיש שם שני מיני ביעור, בתחילה כשכלו פירות העיר ותחומיה, מוציאין כל אדם מה שבבתיהן ומביאין … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ז׳:ב׳

א כיצד, הרי שהיו לו גרוגרות שביעית בתוך ביתו, אוכל מהן כל זמן שהתאנים באילנות בשדה, כלו התאנים מן השדה, אסור לאכול מאותן שבבית, אלא מבער אותן. וה"ה * כשיש לו מאכל בהמה בבית, כיון שכלה זה המין מן השדה מבערו מן הבית, שהמקרא שכתוב ולבהמתך ולחיה אשר בארצך נדרש הוא ג"כ כל זמן שחיה … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ז׳:א׳

א פירות שביעית אין אוכלין מהן אלא כל זמן שאותו המין מצוי בשדה, שנאמר ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול, כל זמן שחיה אוכלת ממין זה מן השדה, אתה אוכל ממה שבבית כלה לחיה מן השדה, חייב לבער אותו המין מן הבית, וזהו ביעור של פירות שביעית. הסבר על זכויות יוצרים שבת הארץמקור: … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ו׳:ט״ו

א אוכלין פירות שביעית בטובה ושלא בטובה. בטובה כיצד, שיתן לו פירות שביעית, כמו שעשה עמו טובה שנתן לו, או שיכניסו לגינתו לאכול כמי שעשה לו טובה. ומי שנתנו לו פירות שביעית במתנה, או שנפלו לו בירושה, הרי זה אוכלן, כדרך שאוכל פירות שאסף אותן הוא בעצמו מן השדה. * י"א, שאין אוכלין פירות שביעית … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ו׳:י״ד

א הלוקח מן הנחתום ככר בפונדיון, ואומר לו בשעת לקיחה כשאלקוט ירקות שדה אביא לך בו הרי זה מותר, ואותו הככר הרי הוא כפירות שביעית. ואם לקח ממנו סתם לא ישלם לו מדמי שביעית, שאין פורעין חוב מהן. * והא דמותר להביא לו ירקות שדה של שביעית תמורת הככר שנטל ממנו, דוקא כשאמר לו בלשון … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ו׳:י״ג

א החמרים, העושים בפירות שביעית מלאכת שביעית האסורה, כגון שהביאו יותר מדאי, הרי שכרן כדמי שביעית, ודבר זה קנס להם. ומפני מה קנסו בשכר החמרים ולא קנסו בשכר הפעול, מפני ששכרו מעט לא קנסו בו משום כדי חייו. * וי"א, שאפילו עשו החמרים מלאכה המותרת בשביעית, כגון שלא הביאו יותר מן השיעור המותר להביא מן … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ו׳:י״ב

א האומר לפועל הא לך איסר זה, ולקוט לי ירק היום, שכרו מותר, ואינו כדמי שביעית, אלא מוציאו בכל מה שירצה, ולא קנסו הפועל להיות שכרו כדמי שביעית. ואם אמר לו לקוט לי בו היום ירק, הרי זה כדמי שביעית, ואינו מוציאו אלא לאכילה ושתיה כפירות שביעית. ויש* מי שנראה מדבריו, שדוקא כשלוקט לו ירק … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ו׳:י״א

א אין נותנין מהן לא לבלן, ולא לספר, ולא לספן, ולא לשאר האומנין. אבל נותן הוא למי שדולה מים מן הבור להשקותו מים. ומותר לתן מפירות שביעית או מדמיהן לאומנין מתנת חנם. * וי"א, שאע"פ שהוא חייב להאומנים שכרן, וע"י מה שנותן להם מתנת חנם מפירות שביעית אינם תובעים ממנו את שכרן, ג"כ מותר*, דהוי … להמשך קריאה

דילוג לתוכן