א דין האבל לעמוד בשתיקה באימה ביראה ושלא ינהוג קלות ראש באבלות. ב גרסינן בברכות בפרק קמא אמר מר זוטרא אגרא דבי טמא שתיקותא פי' השכר של בית האבל שתיקותא שאסור לו להרבות דברים שאם מרבה דברים נראה כמי ששכח צערו ואינו נראה כאבל ומצינו שכר השתיקה לגבי אבל שכן מצינו באהרן כשמתו נדב ואביהוא … להמשך קריאה
א דין המתים שאדם ראוי להתאבל עליהן. ב תנו רבנן כל האמור בפרשת כהנים שכהן מטמא להם אבל מתאבל עליהם ואלו הן אביו ואמו בנו ובתו אחיו ואחותו ואשתו הוסיפו עליהן אחיו ואחותו בתולה מאמו ואחותו נשואה בין מאביו בין מאמו וכל מי שמתאבל עליהן מתאבל עמו בבית כי הא דאמר ליה רב לחייא בריה … להמשך קריאה
א דין כפיית המטה ב אבל חייב בכפיית המטה דתני בר קפרא דמות דיוקני נתתי בכם ובעונותיכם הפכתיה כפו מטותיכם עליו ובירושלמי מפרש טעם אחר מתוך שהוא ישן על מטה כפויה הוא ניעור בלילה ונזכר שהוא אבל פי' ונמנע מתשמיש המטה שהרי אסור בתשמיש המטה. ומשעת סתימת הגולל חייב בכפיית המטה כמו שכתבנו בתחילת הלכה … להמשך קריאה
א דיני גזירת שבעה מאימתי מתחילין למנות וחתן וכלה שמת להן מת. ב תנו רבנן מאימתי כופין את המטות משיצא מפתח ביתו דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר משיסתם הגולל וקיימא לן כר' יהושע מיכן אנו למידין שמתחילין למנות שבעת ימי האבילות משעת סתימת הגולל. ג מצאתי בספר השכם ומטה על מת שהוציאוה בין השמשות … להמשך קריאה
א דין מפני מה נהגו לרחוץ הסדינין שהוציאו בהן את המת לקברו. ב מה שנהגו לרחוץ הסדינין שפורשין על המת בשעה שמוליכין אותו לבית הקברות נראה לי שסמכו על הא דגרסינן בפרק ואלו מגלחין. בראשונה היו מטבילין את הכלים על גבי זבים מתים והיו זבין חיים מתביישים התקינו שיהו מטבילין על הכל מפני כבודן של … להמשך קריאה
א דין האבל לחלוץ בביתו או בבית הקברות. ב מצאתי במנהגות הגאונים ז"ל הורה רבינו לר' יהודה נ"ע כשמתה אמו שילך יחף לבית הקברות וכן כשחזר וכן עשה כשנפטר רבינו הלוי נ"ע הלך יחף אחריו לבית הקברות אבל אחרים כשחוזרין מבית הקברות על אביהם ועל אמם בחזירתם באין יחיפין אבל בשאר מתי [מצוה] הולכין וחוזרין … להמשך קריאה
א דין מה שנהגו לרחוץ ידים במים או לקנחן בעפר לאחר קבורה. ב מצאתי בשם רבינו קלונימוס ז"ל לאחר סיום צידוק הדין וקדיש לוקחין עפר ועמו עשב ומשליכין אחרי גיום וטעמו של דבר כדי להפסיק בינם ובין המיתה. והעשב שלוקחין עם העפר כמה דאמרינן ויציצו מעיר כעשב הארץ דהאי קרא בתחיית המתים מדבר ולהכי לוקחין … להמשך קריאה
א דין צידוק הדין שאומרים על המת וימים הראוים לאומרו. ב מצאתי בשם רבינו שלמה ז"ל מנהג לומר צידוק הדין בשעת יציאת נשמה (או) וממתינין לכבוד הדבר ואומרים אותו בחצר בית הקברות או על פי המערה בשלום תשכב. פעם אחד קברו מת בחולו של מועד ולא רצו לומר [עליו] צידוק הדין ולא קדיש שהקדיש אינו … להמשך קריאה
א דין הוצאת המת לקבורה וארון העובר ממקום למקום וליקוט עצמות. ב גרסינן בפרק ואלו מגלחין במועד בראשונה היו מוציאין עשירים בדרגש ועניים בכליבה והיו עניים מתביישין התקינו שיהו הכל מוציאין בכליבה מפני כבודן של עניים עוד גרסינן התם כי נח נפשיה דרב הונא סבור לאותוביה ספר תורה אפורייה וכו' לא הוה נפיק פורייא מבבא … להמשך קריאה
א דין ביטול מלאכה לבני העיר וביטול תורה להוצאת המת לקבורה. ב אמר רב יהודה אמר רב מת בעיר כל בני העיר אסורין בעשיית מלאכה והני מילי דלא מיפלגא מתא בצבורא ובחבורתא אבל מיפלגא מתא הנך דרמי עלייהו לעסוקי ביה הוא דאסירי אבל הנך דאתי לכבוד בעלמא לא. כתב רבינו יצחק פאסי ז"ל על הא … להמשך קריאה
א דין הספד על המת. ב גרסינן בשבת פרק ר' אליעזר אומר האורג אמר ר' שמעון בן פזי אמר ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו שנאמר נודי ספרת אתה שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך. תניא מפני מה בניו ובנותיו של אדם מתים כשהן … להמשך קריאה
א דין הלנת המת. ב מתניתין בפרק נגמר הדין ולא זו בלבד אמרו אלא כל המלין את מתו עובר בלא תעשה הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכין אינו עובר עליו וכו' והכי אמרינן במס' שמחות ואם לחפור לו קבר או להביא לו ארון ותכריכין או שיבואו קרוביו ממקום אחר מלינו ואין בכך כלום א"ר יוחנן … להמשך קריאה
א דין ענין תכריכי המת ומהו ליתן ציצית בטליתו. ב בראשונה היתה יציאתו של מת קשה לקרוביו יותר ממיתתו עד שהיו מניחין אותו ובורחין עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות ראש בעצמו לצאת בכלי פשתן [ונהגו כל העם אחריו לצאת בכלי פשתן] אמר רב פפא והאידנא נהוג עלמא אפי' בצררה בר זוזא ומה שנוהגין לשום … להמשך קריאה
א דין מי שמתו מוטל לפניו בשבת אם מותר בתשמיש המטה. ב והא דתנו רבנן מי שמתו מוטל לפניו אוכל בבית אחר וכו' ובשבת אוכל בשר ושותה יין כו' עד וחייב בכל המצות האמורות בתורה רבן שמעון בן גמליאל אומר מתוך שנתחייב באלו נתחייב בכולן ואמר ר' יוחנן תשמיש המטה איכא בינייהו פי' רבינו יצחק … להמשך קריאה
א דין מי שמתו מוטל לפניו שאסור לאכול בשר ולשתות יין. ב תנו רבנן מי שמתו מוטל לפניו אוכל בבית אחר אין לו בית אחר אוכל בבית חבירו אין לו בית לחבירו עושה מחיצה ואוכל אין לו דבר לעשות מחיצה מחזיר פניו ואוכל רבינו שלמה ז"ל פירש דרך המסובין בחשיבות על צדו השמאל ובמטה עכ"ל … להמשך קריאה
א דין מי שמת לו מת מהו בק"ש ותפלה כ"ז שלא נקבר וכן העם העוסקים בהספד ונושאי המטה מה הן בק"ש ותפלה ומהו לספר בדברי תורה לפני המת. ב מי שמתו מוטל לפניו פטור מקרית שמע ומן התפלה ומן התפלין ומכל מצות האמורות בתורה ואמרינן עלה במס' שמחות ואם רצה להחמיר על עצמו לא יחמיר … להמשך קריאה
א דין צרכי המת אם מותר לעשותם בשבת. ב עושין כל צרכי המת [בשבת] פי' אם נפטר בשבת סכין ומדיחין אותו ובלבד שלא יזיז בו אבר ושומטין את הכר מתחתיו ומטילין אותו על החול בשביל שימתין פי' שלא יסריח וקושרין את לחיו לא שיעלה אלא שלא יוסיף ותניא מביאין כלי מיקר וכלי מתכות ומניחין לו … להמשך קריאה
א דין יום שמת בו תלמיד חכם שראוי להתענות בו. ב ירושלמי הרואה תלמיד חכם שמת כרואה ספר תורה שנשרף אמר רב אבהו יבא עלי אם טעמתי כלום כל אותו היום ר' יונה הוה בצור שמע דדמך בריה דר' אבהו ואע"ג דאכל גוביא ושתא מיא אסקיא צום כל ההוא יומא נראה להוכיח מיכן שיום שנפטר … להמשך קריאה
א דין קריעת בגדים על כל המתים והקורע על המת עד שלא ימות. ב אבל חייב בקריעה פי' בקריעת בגדיו מדכתיב בבני אהרן ובגדיכם אל תפרומו מכלל דכולי עלמא מיחייבו. תניא מי שהיה לו חולה בתוך ביתו ונתעלף [החולה] וכמדומה לו שמת וקרע ואח"כ מת לא יצא ידי קריעה פי' דצריך לקרוע פעם שניה אמר … להמשך קריאה
א דין החי יתן אל לבו להבין אחריתו וענין גוסס. ב תנן התם ר' אליעזר אומר שוב יום אחד לפני מיתתך שאלו תלמידיו את ר' אליעזר וכי אדם יודע איזה יום ימות ויעשה תשובה אמר להן כל שכן ישוב היום שמא ימות למחר ישוב למחרת ונמצא כל ימיו בתשובה ואף שלמה אמרה בחכמתו בכל עת … להמשך קריאה
א דין שמיני עצרת לקידוש ותפלה וקריאת התורה והפטרה. ב שנו חכמים ההלל והשמחה שמונה כיצד מלמד שאדם חייב בכבוד יום טוב האחרון כשאר ימות החג ותניא והיית אך שמח לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה אתה אומר לרבות לילי יום טוב האחרון או אינו אלא לרבות לילי יום טוב הראשון מרבה אני לילי יום … להמשך קריאה
א דין סדר תפלה וקריאת התורה וההפטרות לשבעת ימי החג. ב ובערב חג הסוכות אין נופלין על פניהן ואם הוא יום שני אין אומרין וידוי ולא אבינו הרחמן ובמנחה מתפללין כשאר ימות החול ובערבית מתפללין כשאר לילי יום טוב וכן בקידוש היום מקדישין כשאר לילי ימים טובים ואומר את יום חג הסוכות הזה זמן שמחתינו … להמשך קריאה
א דין ארבעת מינין הללו מהו הן בהנאה יום שביעי לאחר שנעשתה מצותן. ב אמר ר' יוחנן אתרוג בשביעי אסורה בשמיני מותרת. סוכה אפי' בשמיני אסורה ור' שמעון בן לקיש אמר אתרוג אפי' בשביעי מותרת במאי קא מיפלגי ר' שמעון בן לקיש סבר למצותה איתקצאי והא איתעבדא ור' יוחנן אמר לכולי יומא איתקצאי והלכתא כר' … להמשך קריאה
א דין מצות ערבה בשביעי של חג הוא יום הושענא רבה. ב שנו חכמים לולב וערבה ששה ושבעה ערבה שבעה כיצד יום שביעי של ערבה שחל להיות בשבת ערבה שבעה ושאר כל הימים ששה אמר ליה אביי לרבא מאי שנא לולב דעבדינן שבעה זכר למקדש ומאי שנא ערבה דלא עבדין שבעה זכר למקדש אמר ליה … להמשך קריאה
א דין לולב מהו לטלטל ביום טוב לאחר שיצא בו. ב תניא אר"א בר' צדוק כך היו מנהגן של אנשי ירושלים אדם יוצא מביתו ולולב בידו נכנס לבהכ"נ לולבו בידו קורא את שמע לולבו בידו לבקר חולים ולנחם אבלים לולבו בידו מתפלל לולבו בידו קורא בתורה ונושא את כפיו מניחו על גבי קרקע נכנס לבית … להמשך קריאה
א דין מצות נענועו של לולב בשעת ברכה ובקריאת ההלל וסדר נענוע. ב והיכן היו מנענעין בהודו לה' תחלה וסוף ובאנא ה' הושיעה נא דברי בית הלל בית שמאי אומרים אף באנא ה' הצליחה נא אמר ר' עקיבה צופה הייתי ברבן גמליאל ור' יהושע שכל העם היו מטרפין את לולביהן והם לא נענעו אלא באנא … להמשך קריאה