שבלי הלקט ק״ו

א דין תכשיטי אשה המותרין לצאת בהן בשבת: ב תנן התם במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועה שבראשה ולא בטוטפת המקפת מאזן לאזן ולא בסנבוטין המגיעין עד לחיים בזמן שאינם תפורין. ג וכתב אחי ר' בנימין נר"ו הא דאמרינן לא תצא אשה לא בחוטי … להמשך קריאה

שבלי הלקט ק״ה

א דין בהמה במה מותרת לצאת בשבת. ב תנן התם במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה יוצא הגמל באפסר והאנקה בחטם והלבדקס בפרומביא והסוס בשיר וכל בעלי השיר כגון כלבים של ציידין יוצאין בשיר בין כרוכין בין נמשכין ר' ישמעאל אומר ארבע בהמות יוצאות באפסר בשבת הסוס והפרד והגמל והחמור אמר חזקיה ירושלמי סימנא וכן … להמשך קריאה

שבלי הלקט ק״ד

א דין חפץ ששכחוהו ברשות הרבים וצריכין לו ברשות היחיד. ב אם צריך אדם לחפץ שברשות הרבים או יש לו חפץ בבית אחר שלו או להביא יין ורשות הרבים מפסיק יוליך תינוקת שם אם יקחוהו מאליהם ויביאוהו טוב הדבר כדאמרינן בפרק חרש ביבמות גבי מפתחות דבי מדרשא דאירכסו ברשות הרבים ואמר ר' יוחנן לידבר טליא … להמשך קריאה

שבלי הלקט ק״ג

א דין בית הפתוח לרשות הרבים ויש עליה תקרה. ב תשובה זו מצאתי בשם רבינו חננאל זצ"ל כל בית שהיא פתוחה לרשות הרבים אסור להוציא ממנה שום דבר חוצה ולא להכניס לה מבחוץ אלא אם כן למעלה באסקופה והוא שיש לה על פתח הבית מקום גבוה מרשות הרבים כדי שיהיו בני רשות הרבים נמנעים מלרחוק … להמשך קריאה

שבלי הלקט ק״ב

א דין עירובי בתים. ב ושני בתים שיש ביניהם חלון שהוא ארבעה על ארבעה טפחים יכולין לערב דתנן חלון שבין שתי חצירות ארבעה על ארבעה בתוך עשרה מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד למעלה מעשרה מערבין שנים ואין מערבין אחד אמר רב נחמן לא שנו אלא חלון שבין שתי חצרות אבל חלון שבין שתי בתים … להמשך קריאה

שבלי הלקט ק״א

א דין חצר שנפרצה. ב וחצר שנפרצה אם יש בפריצתה יותר מעשר אמות אסור לטלטל בתוכה. ואפי' אם העומד מרובה על הפרוץ. פחות מעשר אם העומד מרובה על הפרוץ מותר פרוץ מרובה על העומד אסור והכי איתא בירושלמי אבל לענין שבת כל פחות משלשה כסתום משלשה ועד ארבעה מארבעה ועד עשר אם העומד מרובה על … להמשך קריאה

שבלי הלקט ק׳

א דין דיורי החצר ששכח אחד מהן ולא עירב עמהן. ב אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב כגון ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר וזבולון שיש להם ששה בתים לכל אחד ואחד בית בפני עצמו וכולן פתוחין לחצר גדולה שהיא של כולן. ואותן בתים סביב לאותו חצר ונתנו חמשה מהן עירובן בבית אחת וראובן לא … להמשך קריאה

שבלי הלקט צ״ט

א דין עשיית עירוב ושיעורו. ב ירושלמי אמר ר' יהושע מפני מה מערבין בחצרות מפני דרכי שלום מעשה באשה אחת שהיתה דבובה לחברתה ושלחה עירובה ביד בנה נסבתיה גפפתיה ונשקתיה אתא ואמר קומי אימיה אמרה הכין הות רחמה לי ולא הוינא ידעא מתוך כך עשו שלום [ביניהם] הדא הוא דכתיב דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה … להמשך קריאה

שבלי הלקט צ״ח

א דין חצרות הצריכות עירוב. ב וחצר הפתוחים בו בתים והבתים הללו חלוקים בדיורים אין להם לטלטל מן הבתים לחצר ומן החצר לבתים עד שיערבו אבל מותרין לטלטל כלים ששבתו בחצר בכל החצר שהרי היא מוקפת במחיצות. ומי הן הקרויין חילוק דיורין שיהיו צריכין לערב כדתניא האב ובנו הרב ותלמידו בזמן שאין עמהם דיורין בחצר … להמשך קריאה

שבלי הלקט צ״ז

א דין אלפים אמה מהיכן נמדדין בין בעיר בין במחנה ובשיירא. ב ואסור לו לאדם לילך בשבת יותר מאלפים אמה ממקום שקנה בו שביתה מערב שבת בין השמשות דתניא שבו איש תחתיו אלו ארבע אמות אל יצא איש ממקומו אלו אלפים אמה כיצד אם שבת בעיר אפי' היא גדולה כאנטוכיא כל העיר כולה היא לו … להמשך קריאה

שבלי הלקט צ״ו

א דין תלמוד תורה בשבת. ב ירושלמי רב חגיי בשם ר' שמואל בר נחמן אומר לא נתנו שבתות וימים טובים אלא לאכילה ושתייה. ועל ידי שהפה זה טרח התירו לו לעסוק בהן בדברי תורה ר' ברכיה בשם ר' חייא בר אבא אמר לא נתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה. מתניתא מסייעא בין … להמשך קריאה

שבלי הלקט צ״ה

א דין הדחת קדרות קערות וכוסות בשבת. ב וקערות שאוכל בהן בסעודה האחת רשאי להדיחן לצורך סעודתו האחרת אם הם צריכין לו לבו ביום דתניא קערות שאוכל בהן ערבית מדיחן ואוכל בהן שחרית. שחרית מדיחן ואוכל בהן בצהרים בצהרים מדיחן ואוכל בהן במנחה במנחה שוב אינו מדיחן אבל כוסות וקתוניות וצלוחיות מדיח והולך כל היום … להמשך קריאה

שבלי הלקט צ״ד

א דין ברכת המזון להזכיר בה של שבת. ב ובכל סעודות של שבת צריך להזכיר של שבת בברכת המזון ואומר נחמינו דהכי אמרינן בברכות ובשבת פותח בנחמה ומסיים בנחמה. והטעם כתב אחי ר' בנימין נר"ו לפי שתחלת גאולה אחרונה עתידה להיות בשבת כד"א בשובה ונחת תושעון וכיון שנכנס שבת ולא נגאלו מבקשין רחמים שיקיים הבטחתו … להמשך קריאה

שבלי הלקט צ״ג

א דין שלש סעודות בשבת ב וצריך אדם להזהר בשלש סעודות. דתניא כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת שלש ר' חידקא אמר ארבע והלכתא כרבנן ואמר ר' שמעון בן פזי אמר ר' יהושע בן לוי כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצל מג' פורעניות מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמות גוג ומגוג דבכולהו הני כתיב … להמשך קריאה

שבלי הלקט צ״ב

א דין שחיקת פלפלין ומלח בשבת וטחינת פירות ופירורן. ב אמר רב יהודה הני פלפלי מידק חדא חדא בקתא דסכינא שרי. תרתי תרתי אסור. רבא אמר כיון דמשני אפי' טובא. איכא מאן דמוקים לה בשבת ואיכא מאן דמוקים לה ביום טוב ופסק רבינו יצחק פאסי זצ"ל מסתברא כמאן דמוקים לה בשבת דאי ביום טוב ליכא … להמשך קריאה

שבלי הלקט צ״א

א דין משקין לסננן בתוך המשמרת וברירת אוכלין ועשיית יינמולין. ב אמר זעירי נותן אדם יין צלול ומים צלולין לתוך המשמרות בשבת ואינו חושש אבל עכורין לא פי' יין או מים צלולים אם נפלו בהן קיסמין או קש מותר לסננן בשבת שאין זה בורר לפי שבלא סינון יכול לשתותן אבל עכורין אסור דהו"ל כבורר וכן … להמשך קריאה

שבלי הלקט צ׳

א דין סחיטת פירות על האוכלין ולמצוץ משקה מן הפת השרוי ביין או בשאר משקין וכן חלות דבש שריסקן מערב שבת או ענבים שבעטן מע"ש ליקח מהן בשבת. ב תנו רבנן אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין ואם יצאו מעצמן אסורין ר' יהודה אומר אם לאוכלין היוצא מהן מותר ואם למשקין היוצא מהן אסור … להמשך קריאה

שבלי הלקט פ״ט

א דין מהו לעשות הילמי מיין או מלח או מים ומלח ליתן על הבשר כו'. ב מצאתי בספר התרומה מותר לתת מלח בשבת על נתחי העוף ואחר כך מים או יין ומנענע יחד. ואפי' לר' יוסי דאסור מים ומלח תחילה השתא הוי טעם לחלוחית העוף כמו שמן תחלה ומותר והשתא דקיימא לן דאין הלכה כר' … להמשך קריאה

שבלי הלקט פ״ח

א דין מהו ליתן מלח על גבי בשר או דג או ביצה המבושלין או שאר אוכלין. ב ומותר למלוח בשר מבושל או ביצה מבושלת לאוכלה לאלתר אבל למלחה ולהניחה אסור וכן מצאתי בתשובות הגאונים ז"ל ר' אינו נותן מלח על גבי בשר מבושל כשהוא אוכלו אלא כל מה שהוא רוצה לאכול מולחו באותו שעה אבל … להמשך קריאה

שבלי הלקט פ״ז

א דין אם מותר לחתוך קשרי אוכלין להתירן. ב כשיושב אדם בסעודה בשבת ופעמים מביאין לפניו תרנגולת צלויה או בשר צלוי וקשורים בגמי או בדבר אחר מותר לו לחתוך אותו הקישור ואין בו איסור ופסיקת תלוש אינו אסור אלא אם מתקנו או למדה או לעשותו כלי וכן מצאתי שהעידו על אדם גדול ומנו ר' שניאור … להמשך קריאה

שבלי הלקט פ״ו

א דין מהו ליתן מלח ותבלין בשבת בתבשיל או כרכום ותבלין הצובעים ובשול אחר בשול. ב ואם ראוי לתת מלח ותבלין בשבת בין בכלי ראשון בין בכלי שני תשובה זו מצאתי בשם הר"ר שמחה משפירא ז"ל על המלח שנתנו ביורה מרותחת במזיד בשבת איני רואה בה טעם לאסור לא מטעם דהוי ליה דבר שיש לו … להמשך קריאה

שבלי הלקט פ״ה

א דין נטילת ידים בשבת בשלג ובברד או במי גשמים שירדו בשבת. ב ואסור לאדם ליטול ידיו בשבת בשלג או בברד דתניא אין מרסקין לא את השלג ולא את הברד אבל נותן הוא לתוך הכוס או לתוך הקערה ואינו חושש. ג וכתב ר' בנימין אחי נר"ו דוקא שלג וברד אסור לרסק משום שהוא מוליד משקה … להמשך קריאה

שבלי הלקט פ״ד

א דין קידוש על הכוס בסעודת שחרית. ב וצריך אדם להקדים סעודתו בשבת ולא לאחר כי הא דרב ששת מוקים להו לרבנן בקייטא בשמשא ובסיתווא בטולא כי היכי דלקדמו. ירושלמי ר' אחא ורב אבוהו בשם ר' יוסי ב"ר חנינא אסור להתענות עד שש שעות בשבת אמר ר' יוסי ב"ר בון מתניתין הוא קודם חצות לא … להמשך קריאה

שבלי הלקט פ״ג

א דין מה שנהגו לומר אין כאלהינו עם פיטום הקטרת. ב מה שנהגו לומר אין כאלהינו קודם שיתחילו לומר פיטום הקטורת שרמוז בו אמ"ן ברו"ך את"ה והטעם מפורש בתחילת הספר בהלכה ראשונה ומה שאומרים ליום שכולו שבת לחי העולמים מצאתי בשם רבינו שלמה זצ"ל האומרים לחיי העולמים טועין הן אלא זה עיקר הלשון ליום שכולו … להמשך קריאה

שבלי הלקט פ״ב

א דין תפלת מוסף של שבת. ב נהגו להתפלל בתפלת מוסף תכנת שבת רצית קרבנותיה כו' יש מפרשין תכנת לשון בירור [ס"א סידור] כמו ותוכן לבות ה'. רצית קרבנותיה יש מפרשין בכל הקרבנות כתיב שעיר לכפר אבל בקרבנות שבת לא כתיב שעיר לכך סדרו לומר רצית קרבנותיה שהן קרבנות רצון שאין צריכין כפרה ויש מפרשין … להמשך קריאה

שבלי הלקט פ״א

א דין מה שנהגו להזכיר נשמות ולברך העוסקים בצרכי צבור ומה שנהגו לפסוק נדבות וצדקות וכו'. ב ואחר קריאת ההפטרה נהגו להזכיר נשמות ולברך העוסקים בצרכי צבור וכ' אחי ר' בנימין נר"ו לפי שהשבת הוא יום מנוחה דוגמא לעתיד לבא ויום שגם המתים נוחין בו ואינן נידונין ראוי להזכירן למנוחה ולברכה ולהתפלל עליהן וכן מברכין … להמשך קריאה

דילוג לתוכן