שבלי הלקט ר״י

א דין שמור חטים וקמח לשם מצה. ב וחייב אדם לשמור את החטים לשם מצה משעת קצירה דכתיב ושמרתם את המצות עשה שימור לשם מצה. ואמר רבא להני דמהפכי כיפי כי מהפכיתו היפכו לשם מצה. פי' כיפי עומר ופי' רבינו ישעיה זצ"ל שהיו אומר לאותן שקושרין העומרין בעת הקציר שישמרו אותם מן המים לשם מצה … להמשך קריאה

שבלי הלקט ר״ט

א דין ערב הפסח בעשיית מלאכה. ב וערב הפסח אסור בעשיית מלאכה מחצות היום ואילך דתנן ומקום שנהגו שלא לעשות אין עושין פי' משחרית ועד חצות היום תלוי במנהג ומקום שנהגו לעשות עושין ואין ממחין בידם. ומקום שהחמירו על עצמן ונהגו שלא לעשות כדי שיהיו פנויין לתיקון צרכי המועד ולישת המצות להכין הכל מבעוד יום … להמשך קריאה

שבלי הלקט ר״ח

א דין ערב הפסח באכילת מצה וחמץ ובכורות שמתענין ערב הפסח: ב ויום בארבעה עשר בניסן מותרין באכילת חמץ כל ארבעה שעות דתנן ר' מאיר אומר אוכלין כל חמש ושורפין בתחילת שש ר' יהודה אומר אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ושורפין בתחילת שש וקיימא לן הלכתא כרבי יהודה כתב אחי ר' בנימין (אחי) נר"ו … להמשך קריאה

שבלי הלקט ר״ז

א דין הגעלת כלים וטהרתן. ב וכלים שנשתמש בהן חמץ בכל השנה אסור להשתמש בהן בפסח עד שיטהרם כדרך תשמישתן דגמרינן להו מגיעולי נכרים דתניא הלוקח כלי תשמיש מן הנכרי דברים שלא נשתמש בהן כל עיקר מטבילן והן טהורין דברים שנשתמש בהן על ידי צונן כגון כוסות קיתונות וצלוחיות מדיחן ומטבילן והן טהורים והא לך … להמשך קריאה

שבלי הלקט ר״ו

א דין ביעור חמץ וברכתו ובטולו. ב תנן התם אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר. ואוקימנא בגמרא דהאי אור אורתא הוא דהיינו לילי ארבעה עשר ואע"פ שעד ארבע שעות למחר ביום ארבעה עשר מותרין באכילת חמץ ואפילו הכי קדמינן ובדקינן מאורתא לפי שבערב בני אדם מצויין בבתיהם ואם תאמר א"כ יבדוק בשחרית שהרי … להמשך קריאה

שבלי הלקט ר״ה

א הערוגה השביעית סדר פסח ובכללה לקטתי הלכות חולו של מועד: ב דין שבת שלפני הפסח למה קורין אותו שבת הגדול. ג מצאתי בפרדס שחיבר רבינו שלמה זצ"ל שבת שלפני הפסח נהגו לקרותו שבת הגדול והטעם לפי שניסן שבו יצאו ישראל ממצרים היה [הפסח] בחמישי בשבת דהכי אמרינן בסדר עולם ומקחו של פסח מצרים היה … להמשך קריאה

שבלי הלקט ר״ד

א דין מלאכה בפורים. ב ופורים לא איתסר במלאכה אלא בדוכתא דנהגו בה איסורא דמעיקרא כתיב שמחה ומשתה ויום טוב ולבסוף כתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ואילו יום טוב לא קיבלו עילוייהו. גרסינן בירושלמי היה כותבה דורשה ומגיהה הדא אמרה שהוא מותר בעשיית מלאכה. ומאן דאזל מדוכתא דלא נהיגי איסורא בדוכתא דנהיגי לבטל בהדייהו … להמשך קריאה

שבלי הלקט ר״ג

א דין הספד ותענית בי"ד וט"ו באדר ראשון ושני ודין אבילות והבריית אבלים בפורים. ב תנו רבנן קראו את המגילה ונתעברה השנה קורין אותה באדר שני ר' אליעזר ב"ר יוסי אומר משום ר' זכריה בן הקצב אין קורין אותה באדר שני שכל המצות שנוהגת בשני נוהגות בראשון רבן שמעון בן גמליאל [אומר] משום ר' יוסי … להמשך קריאה

שבלי הלקט ר״ב

א דין מגביית מעות פורים. ב וכשם שאדם חייב לשמוח בפורים כן חייב לשמח את העניים עמו דתני ר' יוסף ומשלוח מנות איש לרעהו [שתי מתנות לאדם אחד] ומתנות לאביונים שני מתנות לשני בני אדם כלומר די במתנה אחד לעני אחד דהכי משמע מתנות שנים לאביונים שנים. ג מצאתי בשם רבינו שלמה זצ"ל במעות פורים … להמשך קריאה

שבלי הלקט ר״א

א דין מצות סעודת פורים. ב וחייב אדם לשמוח בפורים ולהעדן במיני מאכל ומשתה כדכתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ואוכלין ושותין ושמחין ומזמרין על שולחנם ובבית חביריהם ומשלוח מנות איש לרעהו. תאני ר' יוסף ומשלוח מנות איש לרעהו שני מנות לאדם אחד דהכי כתיב מנות דמשמע שתים לרעהו חד אביי בר אבין ור' חנינא … להמשך קריאה

שבלי הלקט ר׳

א דין סדר תפלת וקריאת התורה בפורים. ב ובפורים מתפללין כשאר ימות השבוע ומזכירין על הנסים בהודאה בין בתפלה בין בברכת המזון ואם לא אמר אין מחזירין אותו ואפילו אם נזכר קודם שסיים התפלה וברכת המזון אינו חוזר כמו שפירשתי בערוגה שלמעלה מזו הלכה קפ"ז. ואין קורין הלל בפורים שקריאת המגילה היא במקום הלל אי … להמשך קריאה

שבלי הלקט קצ״ט

א דין פורים שחל במוצאי שבת לומר ויהי נועם. ב ופורים שחל להיות במוצאי שבת מצאתי בשם רבינו שלמה זצ"ל אין אומרין ויהי נועם לאחר תפלת לחש כדרך שאר מוצאי שבתות אלא לאחר תפלת לחש מקדישין קדיש שלם וקורין את המגילה השלים הכל כהלכתו עומד החזן ואומר ויהי נועם ואתה קדוש וכל סדר הקדושה ואין … להמשך קריאה

שבלי הלקט קצ״ח

א דין מצות סדר קריאתה וברכותיה. ב הקורא את המגילה למפרע לא יצא מנלן דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים מה עשייה למפרע לא יצא אף זכירה למפרע לא יצא קראה סרוסין לא יצא פי' קורא פסוק אחד ומדלג אחד וחוזר וקורא [פסוק שלישי וחוזר וקורא] אותו שדילג וכן כולה. תנו רבנן השמיט בה סופר פסוק … להמשך קריאה

שבלי הלקט קצ״ז

א דין סממני כתיבת [המגילה]. ב וצריך לכתוב את המגילה בדיו דתנן היו כתובה בסם בסיקרא בקומוס בקלקנתום על הנייר ועל הדיפתרא לא יצא עד שתהא כתובה אשורית על הספר ובדיו. סם סמא יש מפרשין סרנין ונקרא בלע"ז אורופומינטו. סקרא אמר רבא בר בר חנא סקארתה שמה פי' צבע אדום שצובעין בו תריסין ומרכבות. קומוס … להמשך קריאה

שבלי הלקט קצ״ו

א דין כתיבת המגילה בקלף או בגויל. ב הכותב את המגילה צריך לכותבה על הקלף דתנן היתה כתובה בסם בסיקרא בקומיס ובקלקנתום על הנייר ועל הדיפתרא לא יצא עד שתהא כתובה אשורית על ספר ובדיו. נייר. מחקא. רבינו שלמה זצ"ל פירש שנעשה ממין עשבים ורבינו ישעיה זצ"ל פי' מין הניירין הנעשין בארץ ישמעאל מבלאי בגדים … להמשך קריאה

שבלי הלקט קצ״ה

א דין הימים שהמגילה נקראת בהן. ב מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר בשלשה עשר בארבעה עשר בחמשה עשר לא פחות ולא יותר כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר. כפרים ועיירות גדולות קורין בארבעה עשר. אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה היכא רמיזא אמר ר' שמן בר אבא אמר ר' יוחנן אמר … להמשך קריאה

שבלי הלקט קצ״ד

א דין תענית של ערב פורים ונפילת אפים במנחת התענית. ב נהגו בני העולם להתענות ערב פורים לזכר דברי הצומות שעשו בימי מרדכי ואסתר ואע"פ שאותם הצומות היו בימי הפסח נהגו לסמוך התענית לפורים וכשחל פורים באחד בשבת מתענין ביום חמישי שלפניו. ג מצאתי בשם רבינו שלמה זצ"ל מעשה ואירעו פורים באחד בשבת וקידמו הקהל … להמשך קריאה

שבלי הלקט קצ״ג

א הערוגה הששית ענין פורים ב דין סדר ארבעה ערכים בקריאת פרשיות והפסקותיהן. ג תנן התם באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים ומפורש בירושלמי מאי משמיעין מכריזין שהיו מכריזין בכל ערי ישראל שיביאו כל אחד ואחד שקליהן למקדש כדי לקנות מהן תמידין לצורך צבור של כל השנה וצריכין להקריב תמידין מתרומה חדשה בראש חודש … להמשך קריאה

שבלי הלקט קצ״ב

א דין הספד וצדוק הדין והבריית אבלים בחנוכה. ב ואסור לספוד על מת בשמונת ימי חנוכה דתניא במגילת תענית אילן יומיא דלא להתענאה בהון ומקצתהון דלא למיספד בהון ותניא התם בעשרין וחמשה בי' פי' בכסליו חנוכתא תמניא יומי דלא למיספד בהון ובמעשה הגאונים זצ"ל מצאתי בחנוכה לא הצדיקו ולא הספידו ואמרו שכבר רבינו לאונטין הכהן … להמשך קריאה

שבלי הלקט קצ״א

א דין שצריך להזכיר של חנוכה בברכת המזון ומהו להתענות בחנוכה: ב ומחייבינן לאדכורי על הנסים בברכת המזון דאמרי' איבעיא להו מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון כיון דמדרבנן הוא לא מדכרינן או דלמא משום פרסומא ניסא מדכרינן אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא אינו מזכיר ואם בא להזכיר מזכיר בהודאה הלכך אם … להמשך קריאה

שבלי הלקט ק״צ

א דין ר"ח וחנוכה בקריאת התורה ודין שבת וחנוכה או שבת ור"ח וחנוכה. ב וראש חודש טבת שחל בחול מוציאין שתי תורות וקורין שלשה בראש חודש ואחד בחנוכה דהכי איפסיקא הלכתא בהדיא אין משגיחין בחנוכה וראש חודש עיקר והרביעי הקורא בחנוכה קורא נשיא של יום כולו. ג מצאתי בשם רבינו שלמה זצ"ל מעשה בא לפני … להמשך קריאה

שבלי הלקט קפ״ט

א דין נפילת אפים וקריאת התורה בחנוכה. ב ובחנוכה אין נופלין על אפים משום דקרינן ביה הלל ויש אוסרין גם במנחה שלפניו ואחר קריאת ההלל מקדישין עד לעילא וקורין בתורה שלשה בני אדם בפרשת נשא בנשיאים מצאתי בשם רבינו שלמה זצ"ל מה ראו לקרות בחנוכה בנשיאים בחנוכת המזבח לפי שעמד משה רבינו בהר ק"כ [יום] … להמשך קריאה

שבלי הלקט קפ״ח

א דין קריאת הלל בחנוכה. ב וכל שמונת ימי חנוכה חייבין לקרוא הלל גמור בין יחיד בין צבור ומברכין עליו לגמור את ההלל דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק שמונה עשר יום בשנה ולילה אחת יחיד גומר בהן את ההלל ואלו הן יום טוב הראשון של פסח ויום טוב של עצרת ושמונת ימי … להמשך קריאה

שבלי הלקט קפ״ז

א דין שצריך להזכיר של חנוכה בתפלה ומי שטעה ולא הזכיר. ב וצריך להזכיר על הנסים בהודאה בין בתפלה בין בברכת המזון ואם לא אמר אין מחזירין אותו מצאתי בשם רבינו שמחה זצ"ל ר' רגיל לומר דכל היכא דאמרי' דצריך להזכיר מעין המאורע ואם לא אמר אין מחזירין אותו כגון יעלה ויבוא בתפלת ערבית דראש … להמשך קריאה

שבלי הלקט קפ״ו

א דין מי שלא הדליק נר חנוכה באחד מן הלילות אם יש לה תשלומין וכן מי שלא הדליק בליל ראשון אם מברך מכאן ואילך שהחיינו. ב ומי ששכח ולא הדליק נר חנוכה באחת מן הלילות אין לו תשלומין בלילה אחר וכן מצאתי שנשאל רבינו יצחק זצ"ל יורנו רבינו ויאיר עינינו בשאלתי מי ששכח ולא הדליק … להמשך קריאה

שבלי הלקט קפ״ה

א דין הלכות נר חנוכה והדלקה וברכותיה. ב תנו רבנן נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ ואם היה דר בעלייה מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים. רבינו שלמה זצ"ל פירש מניחה מבחוץ משום פרסומא ניסא ולא ברשות הרבים אלא (בחצירות) [בפתחים] שבבתיהן שהן סמוכין לחצר. ואם היה דר בעלייה שאין לו בית בחצר להניחה … להמשך קריאה

דילוג לתוכן