א פרק הזורק אמר רב חסדא גט בידה ומשיחה בידו אם יכול לנתקו ולהביאו בידו אינה מגורשת. ואם לאו מגורשת. יש לפרש הכי אם היתה ידה פשוטה ונתן בידה הגט ועדיין המשיחה של גט בידו ואחרי כן סתמה ידה והשתא קאמר דאם לא סתמה וסגר' ידה כל כך בחוזק שאם היה חפץ הבעל למשוך המשיחה … להמשך קריאה
א מתוך שמועה זו היה אומר מו' רבינו רגיל להקרות הגט קודם הנתינה כדאמר אמימר פרק המביא שני. צריך לאקרוייה לגיטא והיינו קודם נתינה גבי אמר לה הרי זה גיטך וחזר ואמר לה שטר פסים הוא מגורשת. ופריך לבתר דקריוה היכי אמר לה. ומשני לבתר דקריוה עייליה לבי ידיה. וגם צריך להקרות הגט לאחר נתינה … להמשך קריאה
א מהכא משמע לכאורה אדם שעושה שליח גט לאשתו צריך שיכיר השליח את האשה קודם שנעשה שליח ולא סגי במה שאמרו לו עדים כשרים בשעת נתינת הגט זו היא אשתו של פלוני. דהא סומא פסיל רב ששת להביא הגט מטעם דאינו יודע למי נותנו. וגם רב יוסף מצריך לכל הפחות שיכירנה בטביעות עינא דקלא. ואע"פ … להמשך קריאה
א הלכך בעל שנותן הוא עצמו גט לאשתו אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. כדתניא בהדיא הוא עצמו שהביא גיטו אצ"ל בפני כו'. ואם שלחו ביד שליח צריך השליח ליתנו לאשה בפני שני בני אדם. ולאחר הנתינה מיד צ"ל בפני כו' שלא ישהא לאומרו אחר הנתינה. ב הבעל יכול לעשות שליח להוליך גט לאשתו … להמשך קריאה
א הלכך חרש שוטה וקטן הכותבים גט צריך שיהיו אחרים גדולים ובני דיעה עומדים על גביהם שיאמרו להם בשעת כתיבה לכתוב לשמה דהלכה כר"א דאמר וכתב לה לשמה אכתי' קאי ועידי מסירה כרתי אבל נכרי פסול לכתוב דלדעתיה דנפשיה קא עביד ואינו חושש לכתוב לשמה אלא סתמא כותב וזה אינו מועיל כלום דלא לגירושין קיימא … להמשך קריאה
א מתוך הלכה זו אומ' מורי רבינו כי כשהבעל אומר לסופר לכתוב גט לאשתו פעמים לאחר שעשה הסופר גט אחד נדמה לו שלא נעשה בהכשר או יש שום ספק באותו הגט וחוזר וכותב גט אחר ואינו נוטל רשות מהבעל פעם שניה ואין זה נכון כי פעמים שהגט ראשון טוב וראוי לגרש אם כן עשה הסופר … להמשך קריאה
א מורי רבינו היה רגיל לכתוב בגיטין ספר תירוכין קודם שיטה אחרונה לפי שנראה להיות דבר עיקר דאבעיא להו מיבעי למכתב ודן דליהוי ליכי מינאי ספר תרוכין דילמא משמע דמגרש לה בדברי' בעלמא ולא בספר ולא אפשיטא אם כן דבר עיקר הוא והרי שנינו אין למדין משטה אחרונה. ויש שעושין כן גם מגט פטורין לפי … להמשך קריאה
א הכותב גט צריך לעשות ארכו יתר על רחבו כדין ספר ולא יהא נקרא אגרת ומנין השיטין י"ב כדפי' לעיל ושלא יהו האותיות עוברות בימין ובשמאל תוך הגליון. כך נמצא בטופס הגט שתקנו הקדמונים ושלא יהא שום טשטוש בגט על המחק וצריך לכתוב בגט הרי את מותרת לכל אדם אע"פ שאינו כתוב בטופס הקדמונים מ"מ … להמשך קריאה
א מתוך שמעתא הדא אומר מורי רבינו הכותב גט ופעמים שנפלה טפת דיו מן הקולמוס בתוך חלל אחת מן האותיות שבכתב או בתוך חלל בי"ת ועשה פ"א או בתוך חלל אחרת שאין עתה שמה עליה ואחרי כן מחק הטפה מתוך האות זה חק תוכות שנעשה האות ע"י מחיקת תוכה ופסול או פעמים כשרוצה לעשות מ"ם … להמשך קריאה
א ואעפ"י שצריך שתהא כל אות מוקפת גויל מ"מ אין מנהג לזיין את האותיות שעטנ"ז ג"ץ כמו שעושין בספר תורה ויכול להיות הטעם דכשנוגעת לחברתה אין נראית אות למי שאינו מכיר מה מין אות זה ומה מין חברתה או אם שתיהן אות אחת לפיכך הורגלו להפרידו אבל בלא תגין נקראת שפיר אות והתגין לשום דרש … להמשך קריאה
א הכותב את הגט צריך לעשות כתקון ס"ת ולהיות כל אות מוקפת שלא יגע אות לאות וכן מנהג ולא מטעם דאקרי ספר דהא אתי לספירת דברים אלא משום דלא מקריא אות כשנוגעת לחברתה מהא דאמרינן פרק המביא בתרא בין שיטה לשיטה יהא שלי מהו ופריך ותפוק לי' דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים. ומשני לא … להמשך קריאה
א הכותב את הגט צריך לשרטטו ושלא יהיה לא פחות ולא יותר מי"ב שיטין. וכן המנהג וגט בגימ' י"ב ורב סעדיה כתב משום דכתיב ספר כריתות כמנין שיטין שבכריתות ס"ת כדאמרינן פרק השותפין בין ספר לספר ד' שיטין חלק ד' שבין בראשית לואלה שמות וארבע שלפני ספר ויקרא וארבע שלפני ספר וידבר הרי י"ב אבל … להמשך קריאה
א הלכך צריך לקצץ ולחתוך את הקלף קודם כתיבת הגט כמו שדעתו שישאר קלף גדול לאחר הכתיבה אבל לאחר שנכתב אסור לחתוך ממנו דהוה ליה מחוסר קציצה ופסול ואי לאחר שנכתב מקצתו אירע טעות ורוצה לחזור ולהתחיל לכתוב גט אחר באותו קלף יחתוך תחלה את הראשון המוטעה. ב בעי רמי בר חמא היו מוחזקין בטבלא … להמשך קריאה
א וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה וגו' פרק המביא ב' אמר רב חסדא יכילנא למפסלינהו לכלהו גיטי אמר רבא מאי טעמא אי משום דכתיב וכתב לה והכא איהי כתבא ליה פי' נותנת שכר הסופר דילמא אקנויי אקנו לה רבנן משלה דהפקר בית דין הפקר אלא משום דכתיב ונתן והכא לא יהיב לה מידי שיהא … להמשך קריאה
א הלכך כל אשה הרוצה לינשא או בתולה או אלמנה או בעולה או גרושה בין גדולה בין קטנה צריכה לבדוק עצמה שבעה ימים ולספור ז' נקיים קודם שתבעל לחתן אף על פי שלא ראתה מעולם. כי שמא תראה דם מחמת חמוד. ואם ראתה ואין פנאי להמתין יותר הנשואין. החתן אסור לישן בחדר שהכלה שם אלא … להמשך קריאה
א כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביה"כ או' מורי רבינו יצחק ברבי אברהם דנדה שאירע טבילתה ליל ט' באב אסורה לטבול ולית הלכתא כהך ברייתא דפרק כל כתבי הקדש דהא פליג עלה במסכת תענית ר"ח סגן הכהנים דאמר כדאי הוא בית אלהינו לאבד עליו טבילה אחת בשנה ואמר עלה בירושלמי פרק … להמשך קריאה
א והשתא אסיקנא אשה שרואה דם מחמת תשמיש מותרת עוד לשמש עדיי' ראתה מחמת פעם שנייה לאחר שתטהר מחמת תשמיש מותרת עוד פעם שלישית ואם עדיין ראתה מחמת תשמיש לפי' רבינו שלמה אסורה לשמש עוד לבעל ראשון ואפי' בבדיקת הכנסת מכחול בשפופרת אבר כיון שהוחזקה לו בשלשה פעמים. וגם יכולה למצא היתר לעצמה להתגרש ולינשא … להמשך קריאה
א ואשה שהשתינה ומצאה דם בתוך המי רגלים שנינו האשה עושה צרכיה בספ' וראתה דם ר"מ או' עומדת טמאה יושבת טהורה ר"י אומר בין כך ובין כך טהורה ואמר ר"י אמ"ש הלכה כר"י וכן נמי אמרינן אורי רבא לקולא כר"י וטעמא דהדם לאו מן המקור בא אלא ממי רגלים ובערוך פי' גנוסטרי כלי ששמו כך. … להמשך קריאה
א ואם יש לאשה קוץ תחוב בבשרה ופעמים שאינה יכולה להסיר את הקוץ כולו ונשארו מקצתו בתוך הבשר בזה שנינו במסכת מקואות בסופה חץ שהוא תחוב באדם בזמן שהוא נראה חוצץ אם אינו נראה טובל ואוכל בתרומתו ואלו בתוספת' תניא חץ תחוב ר"א אינו חוצץ וחכ"א חוצץ בד"א בשל מתכת אב' בשל עץ חוצץ אם … להמשך קריאה
א וצריכה לחתוך צפרניה וכן הוא מנהג ונראה דהיינו טעמא משום הטיט שתחת הצפרנים אבל משום הצפורן שהוא גדול יותר מדאי חוץ לבשר ועתיד לקוצצו בלאו הכי וחוצץ אין נראה טעם זה. שהרי שערות ראשו שגדולין יותר מדאי ועומדין ליקצץ והלא אין רגילות לגלחן בשעת טבילה ועוד אמרינן במסכת מקואות ומייתי לה פרק בהמה המקשה … להמשך קריאה
א הלכך מכ"מ נכון להחמיר ולעשות חפיפה בכל הגוף ולרחוץ כל גופה בחמין וכן ראשה לרחוץ בחמין ולסרוק במסרק פן יתערבו השערו' ויקשרו זה בזה דאמר רבא בר רב הונא (י' ע"א) נימא אחת קשורה חוצצת שתים איני יודע אבל לא תרחץ במים צוננין ולא בנתר ובאהל כדאמר רבא (פ"ז ע"ב) אשה לא תחוף לא … להמשך קריאה
א וצריכה בשעת טבילה להרחיק ירכותי' שלא יגעו זה לזה ולא לגופה ולפשוט זרועותיה מעל גופה כדי שיכנסו המים בכ"מ כדאמר ר"ל אשה לא תטבול אלא דרך גדילתה כדרך שרגילה להיות מכל מקום בית הסתרים הוי ואין קפידא אם אין המים באין שם רק שיהא ראוי לביאת מים כדתנן במסכת נגעים (פ"ד מ"ב) האיש נראה … להמשך קריאה
א הלכך האידנא דחשבינן לכולהו בספק זבות לספור שבעה נקיים אפי' בטפה אחת תטבול בליל שמיני לילה שאחר שבעה ימים ולא ביום השביעי משום דר"ש שלא יבא עליה אחר הטבילה ויהיה בספק שמא תראה אחר כן קודם שתחשך ונמצא בעל למפרע זבה שהרי סתר' כל מניינה וכן לא תטבול האידנא לא ביום שמיני וביום תשיעי … להמשך קריאה
א השתא לכל הפירושים מותר לרחוץ ולחוף בליל טבילתה אלא שלפי' רש"י עדיף טפי לרחוץ ביום הסמוך לטבילה כדי שלא תמהר עצמה. ולפי' שאלתות דרב אחאי אדרבה אסורה לרחוץ בחמין ולחוף ביום כי אם בלילה היכא שיכולה לחוף בלילה הילכך טוב ונכון שתכנס בחמין ביום בעוד היום גדול ותחוף עצמה בנחת ולא בחפזון ולא תצא … להמשך קריאה
א כשאמרו חכמים האשה מותרת לבעלה לאחר שבעה לזכר י"ד לנקבה. דברים הללו בשנים הראשונים בימי אבותינו הנבונים שאף נשותיהן ועבדיהן ואמהותיהן היו בקיאין בכל דקדוקי מצוה וחקים. אבל בזמן הזה אין האשה טהורה לבעלה עד שתפסוק ז' נקיים חוששין שמא ילדה וטועה היא לפיכך האשה בזמן הזה לאחר שעברו ז' ימי טומאה לזכר וי"ד … להמשך קריאה
א ואשה היולדת בזמן הזה וספרה ז' נקיים כמשפט בשביל חשש יולדת בזוב כדפירש לעיל וראתה קודם שטבלה אינה סותרת כלום כיון שלא ראתה באמצע הספירה וגם עדיין עומדת בימי טוהר בתוך מ' לזכר או פ' לנקבה טובלת בליל שמיני ומותרת לבעלה ומביא ר"ת ראיה לדבר דאמרינן פרק בנות כותים דם יולדת שספרה ולא טבלה … להמשך קריאה