א [קד] דין צומת הגידין. בהמה שנחתכו רגליה טריפה, דוקא רגליה, אבל ידיה כשירה. שמוטת ירך בבהמה טריפה, שמוטת יד בבהמה כשירה, אפילו למעלה מן הארכובה, באיזו ארכובה אמרו, מארכובה הנמכרת עם הראש בשוק. שלש ארכובות הן, אחת שנמכרת עם הראש, ואחת למעלה הימנה, ואחת דאית בה בוכנא ועייל באסותא, והוא למעלה מכולן, והאי דקתני … להמשך קריאה
א [קג] פסק טריפות. אמר רבא חמש אינות לריאה, לבד האומות, תלתא מימינא ותרתי משמאלא, והכי הוא כשתולין את הבהמה ברגלים ויבדוק ימצא תלתא מימינא ותרתי משמאלא, ואם נחסרה אחת מהן מן האונות של ימין האונא הקטנה שהוא כעין וורד בין שתי ערוגות [של ריאה] מבפנים ותצטרף להשלים שלשה של ימין, לפי שהיא עומדת בצד … להמשך קריאה
א [קב] הלכות שרצים. [אמר רב הונא לא לשפי אינש שיכרא בצבייתא באורתא] דילמא פריש מצבייתא והדר נפיל לכסא וקא עבר משום השרץ השורץ על הארץ [ויקרא י"א מ"א]. חביתא [שרי] דהיינו רבותיה, כדתניא מניין לרבות [בורות] שיחין ומערות ששוחה ושותה ואינו נמנע (דכתיב) [תלמוד לומר] תאכלו מכל אשר במים [שם שם] ואמאי ניחוש דילמא … להמשך קריאה
א [קא] סימני דגים. בדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת, ואלו הן הקשקשים הקבועים בו וסנפירים הפורח בהם, אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן, כגון הסולתנית והאפוין מותר, ויש לו [עכשיו] ועתיד להשירן בשעה שעולה מן המים, כגון אוקינוס ואתינס מותר, כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר דג טהור, ולעולם לא משכחת קשקשת … להמשך קריאה
א [ק] הלכות סימני חיות ועופות. סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה, וסימני העוף לא נאמרו, אבל אמרו חכמים כל עוף הדורס טמא, וכל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקרקבנו נקלף טהור, רבי אליעזר [בר צדוק] אומר כל עוף החולק את רגליו טמא, ואלו הן סימני חיה שחלבה מותר, כל שיש לה קרנים וטלפים, ולאו … להמשך קריאה
א [צט] הלכות שמיני עצרת. אמר רבי יוחנן אתרוג בשביעי אסור, בשמיני מותר סוכה אפילו בשמיני אסורה, ולדידן דאית לן תרי יומי (הכי) [היכי] עבדינן (אמרו) [אמר אביי] אתרוג בשמיני ספק שביעי אסורה תשיעי [ספק שמיני] מותר. וכן הלכה, ולענין מיתב בסוכה בשמיני, הלכתא מיתב יתבינן, ברוכי לא מברכינן. אומרין זמן בשמיני של חג, ואין … להמשך קריאה
א [צח] דין אתרוג. אתרוג הגזול והיבש ושל אשירה ושל עיר הנידחת פסול, נקלף מקצתו כשר כולו פסול, נטלה פיטמתו, תנא רבי יצחק [בן אלעזר] ניטלה בוכנתו פירוש פיטמתו וורד האתרוג והוא חוטמו כדתנן פיטמא של רימון, והוא שושנתו, ופירוש בוכנתו קנה העץ הנתון באתרוג שהוא נתון באילן ובעיקר העץ סביבותיו כמו אסיתא והעץ יוצא … להמשך קריאה
א [צז] הלכות לולב. כל בר ישראל מחייב למיעבד לולב לעצמו משלו, שנאמר ולקחתם לכם [ויקרא כ"ג מ'], משלכם, ואם אין לו לולב משלו וחבירו נותנו לו, במתנה על מנת להחזיר, שמה מתנה, ונפיק בו, וכמעשה דרבן גמליאל, והני מילי ביום ראשון של חג, ואפילו שני בני אדם שקנו לולב בשותפות לא נפיק חד מינייהו … להמשך קריאה
א [צו] הלכות סוכה. מחייבין בית ישראל למיעבד סוכה כל חד וחד לנפשיה. ולמיתב בה שבעה יומא ביממא וליליא, ודלא למיכל בר ממטללתא שום סעודת קבע, אבל אוכלין אכילת ארעי חוץ לסוכה. וכמה אכילת ארעי, כדטעים בר בי רב ועייל לכלה, ואין ישינים בין קבע בין ארעי בר ממטללתא. וסוכה צריך דליהוי לה שיעורא דלא … להמשך קריאה
א [צה] הלכות יום הכפורים. רגילין אנו לשחוט תרנגול ששמו גבר תמורת גבר, וכך עושין אוחז תרנגול ומניח על ראש המתכפר, ואומר זה תחת זה, זה חילוף של זה, זה מחול על זה, ומחזירו עליו פעם אחרת, ואומר יושבי חושך וצלמות וכו', אוילים מדרך פשעם וכו', הפסוק והמזמור ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר, … להמשך קריאה
א [צד] דין שופר. כל השופרות כשירין בין של אילים בין של רחלות חוץ משל פרה ושור, ניקב וסתמו, במינו כשר, והוא שנשתייר רובו של שופר שלם. שלא במינו פסול, ואע"פ שנשתייר רובו, ובמינו כשר, היכא דאינו מעכב את התקיעה, וכמה שיעור שופר כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן, היה קולו עבה או דק או … להמשך קריאה
א [צג] הלכות ראש השנה. שני ימים טובים של ראש השנה קדושה אחת הן לכל דבר, זולתי למת בלבד, ובשני הימים ערבית שחרית ומנחה מתפלל שבע ברכות, ובמוסף מתפלל תשע ברכות, ומראש השנה ועד יום הכפורים חותם המלך הקדוש והמלך המשפט, ואם טעה צריך לחזור, חל להיות בשבת מזכיר של שבת תחלה, ואחר כך של … להמשך קריאה
א [צב] הלכות עצרת. למה אין מקדשין ואין כונסין בין פסח לעצרת לא מחמת איסור, אלא מחמת אבילות, אמרו חכמים שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לרבי עקיבא וכולן מתו בין פסח לעצרת, שלא היו נוהגין כבוד זה לזה, תנא וכולן מתו באסכרה, ומאותה שעה ואילך נהגו הראשונים בימים אלו שלא לכנוס בהם, ומי … להמשך קריאה
א [צא] הלכות העומר. וספרתם לכם [ויקרא כ"ג ט"ו], שתהא ספירה בכל אחד ואחד, ממחרת השבת [שם שם], ממחרת יום טוב, ומצוה למימני [יומא ולימני] שבוע, [ומעומד] ואף על גב דבשיתסר בניסן אסור למיכל ביה חדש, ולחשבון ספירת העומר חשבינן ממחרת יום טוב, ומנינן מאורתא דחמיסר דנהגו שיתסר, וכד מנינן מברכינן והדר מנינן, ומברך ברוך … להמשך קריאה
א [צ] סדר הפסח. ליל שימורים שחל [לילי פסח] להיות בשבת אומר ויכולו ובורא פרי הגפן, ואומר יום המנוח הזה, ואת יום חג המצות הזה, וחותם מקדש [השבת] וישראל והזמנים ושהחיינו, ואינו אומר שעשה נסים שעתיד לאומרו בהגדה אשר גאלנו וגאל את אבותינו ואם חל להיות במוצאי שבת מברך יקנה"ז, בורא פרי הגפן וקידוש ובורא … להמשך קריאה
א [פט] דין לשתות בין הכוסות. וארבע כוסות מותר לשתות בין של קידוש לכוס של הגדה, ובין כוס של הגדה לכוס של ברכת המזון, ואחר מזונו מותר לו לשתות כמה שרוצה בלא ברכה, אבל כיון שבירך אסור לשתות אלא כוס של ברכה [וכוס של הלל] ובעי לברוכי על הגפן ועל פרי הגפן בתר כוס ראשון … להמשך קריאה
א [פח] דין ארבע כוסות. ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב, ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין, ואפילו מן התמחוי, וצריך דליהוי כל חד וחד כדי רביעית, וצריך שיתן לתוכו מים, ומי ששתה חי בלא מזיגה, אם יש בכל אחד ואחד רביעית ידי יין יצא, ששתה ארבע כוסות ידי חירות לא יצא, אין … להמשך קריאה
א [פז] דין ירקות. אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח, בחזרת בעולשין ובתמכא ובחרחבינא ובמרור, ויוצאין בהן בין לחין בין יבישין, אבל לא שלקות וכו', חזרת חסא, עילסין הינדבי, חרחבינא אצותא דדיקלא, יוצאין בהן בין לחין בין יבישין, לא שנו אלא בקלח אבל בעלין לחין אין, יבשין לא, והיכא דליכא שאר ירקות מצויין … להמשך קריאה
א [פו] דין לישה. ומיתבעי ליה לאיניש לאזדהורי בעיסה דפסחא, דלא לישהי יתה כלל ולא ילוש אלא במים שלנו שנשארו מבלילה ולנו בלילה בכלי, ולכולי [פסחא] בעינן מים שלנו דכיון דמשום חמץ הוא שהמים הגרופים ממהרים להחמיץ הילכך ליכא שינוי בין בלילה הראשון לשאר ימי הפסח דאיסור. חמץ נוהג כל שבעה: ב ולא תגבוה ידה … להמשך קריאה
א [פה] דברים שאדם יוצא בהם ידי חובתו. אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח, בחטים ושעורים וכוסמין, ושבולת שועל, ושיפון ויוצאין בדמאי ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו ובמעשר שני וכוסמין מין חטין, שבולת שועל שבולת תעלא, וסימן של אלו חמשת המינים. הגרגיר שלהם יש בו קצת ציריא כגרגיר החטה שיש בו ציריא: הסבר על … להמשך קריאה
א [פד] דין שימור מצה. ומיתבעי להו למיהוי לכל אחד ואחד מצה המשומרת לשום מצה מחיטי דמינטרן דלא ליפול עלייהו מיא: ב וכשטוחנין חטה למצות נוהגין לשלוח ישראל אחר הריחים של גוי, להיות יושב ומשמר, כדכתיב ושמרתם את המצות [שמות י"ב י"ז], בעינן שימור לשם מצה, ואין ישראל צריך לעמוד אלא עד שיטחון כפי מה … להמשך קריאה
א [פג] דין הגעלת כלי של מתכות. יורה קטנה בתוך יורה גדולה מגעילה עד שירתיחו המים [מאוד, וכשירתיחו המים מאד] כהלכתן יוציא יורה הקטנה מתוך יורה הגדולה ויזמין מים צוננים להדיחה במים והיורה גדולה אין צריך להגעילה תחילה, לפי כשרותחין המים הכלי פולט, ואותה היורה ניתרת באותה הגעלה, ובלבד שיהיה זריז כשיריק ממנה המים הרותחין … להמשך קריאה
א [פב] דין כפות. וכפות של גוים שהם של כסף. ונשתמשו בהם חמין שאוכלין בהן צריכין גיעול ברותחין, וכוסות של כסף, כיון שאין תשמישן על ידי רותחין סגיא להו בטבילה לחודה, והני מילי בלקוחין כמעשה דמדין שהיו שלהם, אבל שאולין ששאל מגוי אין צריכין טבילה. וכלים של כסף הממושכנים ביד ישראל מגוי אין צריכין טבילה, … להמשך קריאה
א [פא] דין הגעלה. בא לטהר את כליו שוטפן ומדיחן יפה, ואין צריך לגררן, ומגעילן ברותחין ובכלי ראשון ואמר רב הונא בריה דרבי יהושע עץ פרור מגעילן ברותחין ובכלי ראשון, וכלי מתכת כגון יורה ומחבת, וכל כלי שיש לו בית קבול, בין של ברזל בין של מתכות יעשה להם שפה של טיט על שפתם [ובעוד … להמשך קריאה
א [פ] הלכות ארבעה עשר [הלכות פסח]. אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר, מפני שאור הנר יפה לבדיקה, וכשהוא בודק מיבעי לברוכי ברישא על ביעור חמץ, ואם שח שיחות חולין קודם התעסקו בבדיקה חוזר ומברך, ואם מכי אתחיל לבדוק שח אינו צריך לחזור ולברך, חורי הבית העליונים, שאין ידו מגעת שם להשתמש בהם, … להמשך קריאה
א [עט] הלכות חול המועד. מחויבין דבית ישראל דלא למיעבד עבידתא בחולא דמועדא ומידי דפסיד מותר: ב אין מפנין מבית לבית, להוציא כלים מבית זה ליכנס לבית אחר, או בבית חדש אבל מפנן הוא לחצרו: ג ומותר להביא כלים מבית האומן במועד, אם הם לצורך המועד, שלא לצורך המועד אסור, ואם חושש להם שמא יגנבו … להמשך קריאה