סידור רש"י

א והיכא דקא בעי למיקם חד מינייהו פסקי סעודתייהו ומזמנין עליה עד הזן, וגמר איהו ברכה כוליה ונפיק וחוזרין הם ואוכלין, וגומרין סעודתן ומברכין, והא מילתא לפנים משורת הדין עבדינן ליה, אבל אי גמיר סעודתיה דתרין מנהון וצרכין למיקם, דינא הוא דקא פסיק חד לתרין, דאמר רבא הני מילתא אמר רב, ואיתמר במערבא משמיה דרב … להמשך קריאה

א ואילו תלתא דאכלי בהדי הדדי וקדם חד מינייהו ובריך, דאע"ג דתרין אינון, הואיל וקבעו בזימון מעיקרא מזמנין אינון והוא עמהם, ואינון נפקין ידי זימון וידי ברכה, ואיהו דקדים ובריך לא נפיק ידי זימון, מאי טעמא זימון והדר ברכה הוי, ברכה והדר זימון לא הוי, דאמר רבה תוספאה הני בתלת דקבעו סעודתייהו בהדי הדדי וקדים … להמשך קריאה

א שלשה שאכלו כאחת אין רשאין ליחלק, יהודה בר (אמימר) [מרימר] ומר בר רב אשי (דרב) [ורב] אחא מדיפתי כריכו ריפתא בהדי הדדי לא הוה בהו מאן דפליג מחבריה, אמרי תנן שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן הני מילי היכא דאיכא גדול, אבל הכא חילוק ברכות עדיף, בריכו [כל] חד חד לחודיה, אתו לקמיה (דאמימר) [דמרימר] … להמשך קריאה

א ושלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן בי תלתא דכרכין ריפתא בהדי הדדי מיחייבי ליברוכי ברכת המזון מנלן עד דהוי תלתא, אמר ר' יוסי דאמר קרא גדלו לה' אתי ונרומה שמו יחדיו (תהלים ל"ד ד'), וגמרינן מינה דבעי למיפתח (גדלו) [גדול] ברישא ומיענא אינון בתריה גדלו לה' אתי תרין ואנא (בתרייהו) [בהדייכו] הא תלתא, דכתיב אתי … להמשך קריאה

א אמר אביי [נקיטינן] שנים שאכלו [כאחת] מצוה לחלק, תניא נמי הכי שנים שאכלו [כאחת] מצוה לחלק, [בד"א כששניהם סופרים] אבל אם אחד מהם סופר ואחד בור, סופר מברך ובור יוצא, וכדאמרינן סופר מברך ובור יוצא, דווקא דמכוין דעתיה ההוא בור ושמע ברכה מפי חכם, ומיתבעי ליה לבור לאודועי לסופר דאיהו לא קא מברך דליכוין … להמשך קריאה

א ונשים ועבדים וקטנים פטורין מקרית שמע ומן התפילין, וחייבין בתפילה ומזוזה וברכת המזון, ואי בעו לאזמוני בהדי אנשים לא מזמנין, דתנן נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם, ואי בעו לאזמוני נשים עם נשים מזמנין, ואי בעו נשים ועבדים וקטנים לאזמוני לא מזמנין, משום פריצותא, דתנו רבנן נשים מזמנין לעצמן, ועבדים מזמנין לעצמן, נשים ועבדים … להמשך קריאה

א ותנן עד כמה מזמנין עד כזית, ר' יהודה אומר עד כביצה, דר' [מאיר] סבר ואכלת זו אכילה, ושבעת זו שתיה, ואכילה בכזית, ור' יהודה סבר ואכלת ושבעת חדא מילתא היא, ובעינן אכילה שיש בה שביעה כביצה, ואע"ג דר' [מאיר] ור' יהודה הלכה כר' יהודה. הכא הלכה כר"מ, דקאים ר' יוחנן כוותיה, דאמר ר' חייא … להמשך קריאה

א ולענין אצטרופי אפילו לא אכל עמהם אלא גרוגרת אחת, ואפילו לא שתה עמהם אלא כוס אחד של יין מצטרף, אבל לאפוקי רבים ידי חובתן לא, עד דאכל כזית דגן, ואע"ג דאיכא עובדא דר' שמעון דשתה ואפיק הא קאמרינן דאמר ר' אבא בריה דר' חייא בר אבא (ר') שמעון בן שטח דעבד לגרמיה הוא דעבד, … להמשך קריאה

א ומאן דאכיל כזית מיחייב לברוכי, דאמר רב חייא בר אבא אני ראיתי את ר' יוחנן שאכל כזית [מליח] וברך עליו תחילה וסוף, אלמא כר' מאיר סבירא ליה דאמר עד כזית: הסבר על זכויות יוצרים סידור רש"ירשיון: Public Domainמקור: www.nli.org.il

א והיכא דאכלו וגמרו סעודתייהו וסליקו תכא ומשו להו מים אחרונים אסור למיטעם מידי עד דמברכין ברכת המזון, דאמר רב חייא בר אשי אמר רב שלש תכיפות הן וכו', כדאמרינן לעיל עד תיכף לנטילת ידים ברכה, שנאמר שאו ידיכם קודש וברכו את ה' (תהלים קל"ד ב'): הסבר על זכויות יוצרים סידור רש"ירשיון: Public Domainמקור: www.nli.org.il

א אמר רב חייא בר אשי אמר רב מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה, ואחרונים צריך שישפיל ידיו למטה, שמא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו הידים, ומים ראשונים בין בכלי, בין על גבי קרקע. אחרונים, אין ניטלין אלא בכלי, והנוטל ידיו באחרונה תחילה הוא מברך ברכת המזון, דאמר רב חייא בר אשי אמר רב … להמשך קריאה

א והיכא דחנקתיה אומצא דקאמרינן לא צריך לברוכי [שהכל], הדר שדר רב פלטוי בר אביי ריש מתיבתא, מיקמי דלישתי לא צריך לברוכי שהכל נהיה בדברו משום דאנוס הוא, בתר דלישתי מברך בורא נפשות רבות, ודקא אמרינן ברכתא קמייתא לא צריך לברוכי ולית בה משום אסור, אסור לו לאדם ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה, מידי … להמשך קריאה

א והשותה מים בתוך סעודתו אפילו פעמים הרבה, צריך לברך על כל פעם ופעם, ואע"פ שהן לפניו, שכך שנינו השותה מים לצמאו אומר שהכל נהיה בדברו, ואמרינן למעוטי מאי, אמר רב אידי בר אבין למעוטי דחנקתיה אומצא דלא מברך, הא לאו הכי מברך הוה ליה כנמלך, ואית מרבנן דאמרי כיון דאיכא קמיה מים בסעודתא מבריך … להמשך קריאה

א אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אין המסובין רשאין למיטעם עד שיטעום הבוצע, תנא הבוצע הוא פושט ידיו תחילה ואם בא לחלוק כבוד לרבו, או למי שהוא גדול ממנו, הרשות בידו: ב רבה בר בר חנא הוה עסיק ליה לבריה בי רב (דניאל) [שמואל] בר רב קטינא קדים וקא מתני … להמשך קריאה

א והיכא דשרי המוציא ובצע, אסיר לאישתעויי עד דמיטעם מאותה פרוסה, ואי מישתעי מקמיה [ד]ליטעם אותה פרוסה, הדר מברך, ואי לא הדר ומברך ואכיל, הוה ליה המוציא שם שמים לבטלה, וקא אכיל פרוסה בלא ברכה: הסבר על זכויות יוצרים סידור רש"ירשיון: Public Domainמקור: www.nli.org.il

א והיכא דאכל ומספקא אי בריך אי לא בריך אי משבעת המינין אכל דמחייבינן ברכה דאורייתא, ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון (דברים ח' ח'), וכתיב ואכלת ושבעת וברכת (שם י'), מספקא הדר מיבריך, ואי משאר המינין אכל דסמכא רבנן הוא מספקא לא הדר ומברך, מאי טעמא הא דאורייתא הא דרבנן: הסבר על זכויות יוצרים … להמשך קריאה

א והיכא דאיקרי ואכיל לחמא, ואישתלי ולא שרא המוציא, ובתר הכי מידכר, הדר שרי המוציא ואכיל, ודווקא דלא גמיר סעודתיה דכי הדר שרי המוציא ואכיל, דבעו מיניה מרב חסדא מי ששכח ואכיל ולא בירך מהו שיחזור ויברך, אמר להו מי שאכל שום וריחו נודף, יחזור ויאכל שום אחר, ואי גמר סעודתיה ולא יכיל למיכל לא … להמשך קריאה

א וכשבוצע פת או[מר] המוציא לחם מן הארץ, והיכא דאיכא קביעותא חד שרי המוציא לכולהו, וחד מברך ברכת היין לכולהו, ולא מיתבעי להו למישרא המוציא עד דמייתו להו מלח או ליפתן, ואי איכא לחמא דלא צריך ליפתן שרי לאלתר ולא צריך לעכובי עד דמייתי (או) מלח או ליפתן, דאמר רבא בר שמואל משום ר' חייא … להמשך קריאה

א כל איתתא או גברא דמאכילין לינוקא [ינוקא] צריך למימשא ידיה, דזימנין דלא עיילא ליה אומצא ושדי ידיה לפומיה, ומעייל ליה, ומאן דקא מוכיל להו לא בעי נטילת ידים: הסבר על זכויות יוצרים סידור רש"ירשיון: Public Domainמקור: www.nli.org.il

א אבוה דשמואל אשכחיה לשמואל [בריה] דקא בכי, אמר ליה אמאי בכית, אמר ליה דמחיין רבה, אמר ליה אמאי מחייך, דאמר לי אמאי לא משית ידיך וספית לינוקא, ואמאי לא משית, אמר ליה הוא אכיל ואנא משינא, אמר ליה אבוה דשמואל לרביה לא מסתייך דלא גמירת, אלא מימחא נמי מחית, והילכתא אוכל מחמת מאכל בעי … להמשך קריאה

א וכי קאמרי צריך נטילת ידים, הני מילי היכא דקא בעי למיכל לחמא, אבל היכא דקא בעי למיכל פירי משבעת המינין גפן ותאנה וכו' (דברים ח' ח'), אי נמי מחמשת המינין חיטה ושעורה וכוסמין דעבדי מעשה קדירה, אע"ג דטעונין ברכה לאחריהן לא בעי נטילת ידים, ובתר דאכיל לא מזמינן בתלתא, דאמר רבה בר בר חנה … להמשך קריאה

א והיכא דקא מסגי על גבי הנהר וליכא מנא בהדיה למשקל מיא לממשא ידיה, לא לישקל מיא בחדא ידיה ולימשי לאידך ידיה, אלא לימשכינהו לתרוייהו בנהרא דהויא ליה הטבלה: ב וכדמשי ידיה מיבעי ליה לנגובי ידיה שפיר, דאמר ר' אבהו כל האוכל פת בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא, שנאמר (כזה) [ככה] יאכלו בני … להמשך קריאה

א אמר אביי מריש הוה אמינא האי דלא משו מיא בתראי אארעא משום זוהמא אמר לי מר משום דשריא רוח רעה עלייהו. אמר רב אשי אנא משאי מלא חפנאי ויהבו לי מלא חפנאי דטיבותא: הסבר על זכויות יוצרים סידור רש"ירשיון: Public Domainמקור: www.nli.org.il

א רב אמר מצוה לשמוע דברי חכמים, ר' אלעזר בן ערך שנאמר וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים (ויקרא ט"ו י"א), א"ר אלעזר בן ערך מיכאן סמכו רבותינו נטילת ידים מן התורה, אמר ליה רבא לרב נחמן מאי משמע, דהאי קרא בנוגע בזב הוא דכתיב, אמר ליה בנוגע בזב כי שטף ידיו … להמשך קריאה

א וכשמבקש לאכול צריך ליטול ידיו ואח"כ יקבע סעודתו אעפ"י שאוכל חולין, וכל המזלזל בנטילת ידים הרי זה בר נידוי הוא, דתנן אמר ר' יהודה חס ושלום שעקביא בן מהללאל נתנדה שאין עזרה ננעלת על כל אדם שבישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל, אלא את מי נידו, את ר' אלעזר בן הנך שפקפק בנטילת … להמשך קריאה

א וששאלתם וקרא זה אל זה ואמר, ותשאני רוח, מה יש לקרות ולתרגם ומה טעם קבעום חכמים בסדר קדושה, דבר זה כך מנהג הראשונים, מקום שיש שם תלמידי חכמים כשהיו מתפללין והיו נופלים על פניהם, ומקדשין, לאחר שעונין יהא שמא רבא מברך, היו מביאין נביא וקורין בו כמה פסוקים, הן יתיר הן חסר, ומתרגמין ואחריהן … להמשך קריאה