א ארז"ל בים נדמה להם כבחור ובסיני נדמה להם כזקן. ולכאורה אינו מובן, והלא כתיב כי לא ראיתם כל תמונה? וי"ל עפ"י משל האב אוהב את בנו ומפני גודל האהבה שיש לו לבנו נחקקה להאב צורת הבן כמו שהיה עומד לפניו וכשהבן קטן עדיין נדמה לאביו במחשבתו צורת קטן וכשהוא גדול נדמה לו צורת גדול … להמשך קריאה
א הוי עיר דמים (נחום ג,א). במדרש הוי מקמי קרתא דשפך דמא בגווה. י"ל דהנה אמרז"ל לא יאכל אדם עד שיתפלל שנאמר לא תאכלו על הדם, פי' דכתיב כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא, נמצא עיקר האדם הוא ע"ש דמו שבו ולמה נק' אדם ולא דם אלא שמדבק א"ע בבורא ית' וממשיך בקרבו אלופו … להמשך קריאה
א כלל הדברים שכל מה שרואה ושומע וכל המקריות שיקרה לאדם הכל הם באים להתעורר אותו, הן דבר אהבה הן דבר יראה והתפארות וניצוח והודיות והתקשרות וממשלות כלליות הם בשני אופנים או שבא לו בתפילה המעשים רעים שעשה כבר באים כנגדו במחשבה שלו כדי לתקנם ולהעלותם וזהו כמשל מי שרואה במראה שרואה כנגדו פרצופו כך … להמשך קריאה
א צריך לכל אדם להיות לו אמונה גדולה לזה שכל מה שהוא עושה איזה מצוה או לימוד תורה או תפילה יתעורר תענוג גדול למעלה ולא יאמר בלבו איך אפשר שאני אעשה כביכול תענוגים למעלה ע"ז נאמר (משלי טז,כח) ונרגן מפריד אלוף כי כביכול נקרא אמונה אמונת אומן ובכל המצות יחשוב שיהיה תענוג גדול לעילא שיביא … להמשך קריאה
א כל הבכור אשר יולד בבקרך הזכר תקדיש לה' אלהיך. הבעש"ט זלל"ה אמר שלא ידאג אדם על מקרה בלתי טהור שראה קרי בשוגג בלי שום מחשבה והרהור כי הוא ח"ו היה חייב מיתה ועי"ז כי יצא ממנו הרע נפטר ממיתה ובאם לאו היה מת ח"ו, ואמר רמז לזה יקר בעיני ה' המותה לחסידיו ויקר אותיות … להמשך קריאה
א ויברא את האדם בצלמו. פי' ד"מ האב שאוהב את בנו אעפ"י שהוא רחוק ממנו הרבה מצמצם את שכלו ומצייר כאלו דמות דיוקנו עומד לפניו' כך כביכול הקב"ה מצמצם א"ע לפיכך ראה זה הנביא בדמות ארי' וזה בדמות אדם כי היה בחי' שורש ארי' ונתצמצם הקב"ה כ"י באותו הדמות. ב ת"ר שעה ראשונה מאכל לודים. … להמשך קריאה
א איתא בזוהר וירא והנה איל אחר אותו איל נברא ע"ש בין השמשות ובן שנתו היה וי"ל ע"פ דאמרז"ל בין השמשות לא הכריעו בו חכמים אם כולו מן היום או כולו מן הלילה או חציו מן היום וחציו מן הלילה פי' ד"מ יש בכל דבר ד' יסודות ארמ"ע והנה אש ומים הם נגדיים זה לזה … להמשך קריאה
א נגד שמי' אבד שמי'. כי הקב"ה קודם שברא את העולם כביכול לא היה נכרת מלכותו דאין מלך בלא עם כי מדרגה גדולה אינו נכרת עד שיש מדרגה קטנה ושכלו וגדלו ועוצם יכולתו לא היו יכולים להשיג כל העולמות לפיכך עשה צמצם אחר צמצם עד שיכולים לסובלו ית' כמשל האב שמצמצם דעתו ושכלו בשביל בנו … להמשך קריאה
א אמירה לגבוה כמסירתו להדיוט. ר"ל כשאדם אומר שום דיבור לגבוה יהיה כמסירה להדי' ר"ל שיהיה במסירת נפש. ב על כל נשימה ונשימה תהלל יה. ע"ד ויפח באפיו נשמת חיים כי כל הנופח מתוכו הוא נופח פי' מלבו, דבכל דבר יש בחי' משה פ' בינה ע"ד משה זכה לבינה וכשנצרף נ' שערי בינה לאותיות משה … להמשך קריאה
א זה הכלל מהמחשבה של עבירה נברא פנימיות דהיינו נשמה של המשחית ומגוף המעשה של העבירה נברא גוף של משחית ונברא משחית ממש בגוף ונשמה ואם לא עשה המעשה של המחשבה עדיין אז מחמם ר"ל החיצון הידוע את האדם ההוא בלילה ומשמש עמה ממש ונברא מזה גוף אל הנשמה וזהו שאמרו רז"ל אל יהרהר אדם … להמשך קריאה
א דרכיך ה' הודיעני ואורחותיך למדני. פי' כי יש דרך ונתיב, כי דרך הוא דרך כבושה שכל העולם הולכים בו והוא דרך הטבע והוא העמדה של עולם, ונתיב הוא שאין הולכים בו כל עולם רק לפעמים שאינו דרך הטבע שאינו מגולה לכל, ולימות המשיח יתגלה הנתיב ע"ד שנא' עוד ישבו זקנים וזקנות יחדיו ואיש משענתו … להמשך קריאה
א העושה תפלתו עגולה סכנה ואינו מצוה. פי' סכנה שלא ירצה את מוחו, פי' העושה תפילת לשון נפתולי שמדבר ומחבר מחשבתו בבורא ית' כשעושה דביקתו עגולה ר"ל פעמים הוא למטה ופעמים למעלה כדבר העגול ואינו מחובר בתמידות סכנה כלומר כשנופל תחנון היא פעמים שמחשבתו יוצאת לחוץ לברר ניצוצות מן הקליפות ע"ד עיני ה' צופים טובים … להמשך קריאה
א בפסוק וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית כו' וצויתי את ברכתי וכו'. וי"ל למה כתיב וכי תאמרו, הוה לית למימר סתם וצויתי את ברכתי? וי"ל כי ידוע ע"י שישראל עוסקים בתורה ובמצות ית' הם ממשיכים שפע בכל העולמות, ויש עוד דבר אחד שישראל יכולים להמשיך והוא ע"י אמונה כמשרז"ל בזכות האמונה יצאו ישראל ממצרים, … להמשך קריאה
א טעמה כי טוב סחרה. יובן ע"פ מה שאמרו רז"ל ע"פ וירא אלהים את האור כי טוב שגנזו לצדיקים לע"ל והנה נאמר כי אין מחסור ליראיו דורשי ה' לא יחסרו כל טוב נמצא מי שיש לו מדת היראה אינו חסר מכל טוב והטעם מפני שהוא מושרש במדת היראה הנק' אשת חיל יראת ה' והמדה הנ"ל … להמשך קריאה
א כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים. יובן ע"פ מ"ש רז"ל מה תפוח פריו קודם לעליו כן ישראל קדמו נעשה לנשמע והנה ארז"ל ועלהו לא יבול אפי' שיחתן של ת"ח צריכין לימוד ואמרו בס"ה שיש תרי גווני חכמה הא' היא ויתרון האור מן החושך והיא היתה מדת יתרו שאמר רז"ל שלא הניח ע"ז שלא … להמשך קריאה
א מאשר יקרת בעיני נכבדת וכו' ואתן אדם תחתיך (ישעיהו מג,ד). כי הנה המלך האוהב את בנו מאוד מחמת גודל אהבתו הוא מסתכל בפני בנו ומשגיח עליו בעינא פקיחא והנה המסתכל באיזה דבר אזי כח הראות הוא מלביש אותו דבר ומסבב אותו. ידוע שהלבוש נקרא כבוד כענין ר"י קרא למאנא מכבדותא וזהו מאשר יקרת ר"ל … להמשך קריאה
א החודש הזה לכם וגו'. אי' בזוהר בסבא ניסן נקרא אביב שהוא א"ב כסדרן הוא דילכון תשרי אתוון למפרע הוא דילי ויובן ע"פ שנא' כנשר יעיר קנו על גוזליו נוגע ואינו נוגע והענין כי הנשר רחמני על בנין ורוצה להשפיע להם ולהגין עליהם אך מחמת שהוא גדול האבר והנוצה ואם יגע בהם ממש לא יהיו … להמשך קריאה
א כי ציד בפיו. זה ידוע שגם בעשו היו כמה ניצוצות קדושות שיצאו מהם אח"כ ר"מ ור"ע ושמעיה ואבטליון ושאר גרים. אך עשו היה כובש כל ניצוצות קדושות בפיו וירא להורידם לגופו פן תכפנו ותשיבנו לטובה וזהו כי ציד בפיו ר"ל כיון שהיו בו בשביה ממש היו רק בפיו לא בפנימיות הגוף ובשביל זה היה … להמשך קריאה
א דרך שלשת ימים נלך במדבר. כתיב גל עיני ואביטה וכו' ואי' באורייתא ברא הקב"ה עלמא ולא העה"ז בלבד אלא כל העולמות הכל ברא באותיות התורה והנה זה אי אפשר לומר שבכל חלק א' מהתורה נברא חלק א' מהעולמות כיון שהתור' היא קדומה והיא למעלה מן הזמן והיא אחדות פשוט לא שייך בה חלקים והנה … להמשך קריאה
א וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה כו'. נודע שמצרים היה הגאולה ע"י התגלות אלהותו בכבודו ובעצמו ית' ע"כ הי' מופת גדול על חידוש העולם שהוא ית' המחיה ונותן חיות דהיינו התורה ע"כ היה מוכרח להיות ע"י אלהותו ית' בעצמו והנה כל הנ"ל היה שביל שיודע שיש אלהים בארץ … להמשך קריאה
א כי אלהים יושיע ציון כו'. ע"ד וארא אל אברהם כו' באל שדי כו' ואי' אורייתא והקב"ה כולא חד הוא דהיינו שאין מי שיוכל לסבול עצם אלוהותו ית' כ"א ע"י התורה ובאורייתא ברא קב"ה עלמא דהיינו באותיות שאמר יהיה אור ויהי אור וזה הי' אצלו ית' צמצם שצמצם עצמו ית' באותיות וברא עלמא וכמו שאדם … להמשך קריאה
א והדרת פני זקן, ודרשו רז"ל זה קנה חכמה. הנה כתיב (איוב לו,ב) כתר לי זעיר ואחוך, והוא לשון המתנה דהיינו כשאחד רוצה לומר לחבירו דבר אומר לו המתן ואומר לך דבר והיינו לפי שמחשבתו של אדם מחשבת תמיד בלי הפסק בהתפשטות וכשהוא רוצה שיפנה חבירו מחשבתו כדי שישמע לו מה שאומר לו הוא ויבין … להמשך קריאה
א הנושך עקבי סוס וכו' לישועתך וכו'. אי' בזוהר האותיות נקראים סוס והנקודות רסן והנה השכל שהם הטעמים הם הרוכב על הסוס כי האותיות בעצם הם כגולמים אם לא הנקודת שע"י מתנהגים האותיות והמנהיגים הוא השכל בשביל שהוא רוצה לגלות חכמתו וצורתו והנה האותיות של תורה או שע"י נזכר לעבודת השי"ת הם באים לשרשם ויש … להמשך קריאה
א ותשב באיתן קשתו ויפוזו כו'. הנה כשאדם מתפלל חלילה לו לשום כל חשקו בשביל אותו דבר גופני' שהוא מבקש עליו כי אין לך פניה גדולה מזו כ"א ישים מחשבתו בזה שהרי אמרו יותר משהעגל וכו' והיינו שהמשפיע רוצה להשפיע יותר משהנשפע רוצה לקבל ההשפעה כן השי"ת יש לו תענוג גדול כשמשפיע שפע לבריותיו יותר … להמשך קריאה
א משכני אחריך נרוצה. משל אב כשרואה את בנו משתעשע עם ילדים קטנים בקטנות והולך האב ומראה א"ע לפי בנו וכשהבן רואה את אביו מניח שעשוע הקטנות ורץ אחר אביו וקורא אותו אבי וכיון שהאב רואה שהבן רץ אחריו אז הולך בכיון לדרכו ואז הבן מרבה בקול לקרא אבי אבי ורץ מהר אחריו עד שמגיעו. … להמשך קריאה
א אשכול הכופר דודי לי בכרמי עין גדי. נודע שהכ"ג ביוה"כ ע"י עבודת הדיבור והוידוי שלו מכפר עונות ישראל ועי"ז היה מלבין לשון של זהורית כי היה מביא הכל לשרשו וע"י היה נעשה הצבע לבן כי כל המראות יכולים לצבוע חוץ מלבן שאינו כ"א כשהוא מתחלת ברייתא ע"כ היה נעשה לבן להראות שהכל כבר נמתק … להמשך קריאה