מגיד דבריו ליעקב פ״ו

א

והדרת פני זקן, ודרשו רז"ל זה קנה חכמה. הנה כתיב (איוב לו,ב) כתר לי זעיר ואחוך, והוא לשון המתנה דהיינו כשאחד רוצה לומר לחבירו דבר אומר לו המתן ואומר לך דבר והיינו לפי שמחשבתו של אדם מחשבת תמיד בלי הפסק בהתפשטות וכשהוא רוצה שיפנה חבירו מחשבתו כדי שישמע לו מה שאומר לו הוא ויבין הדבר ההוא ורוצה שיצמצם חבירו מחשבתו מהתפשטותו עד שיאמר לו דבריו הנה כשנעיין היכן הוא המחשב בעת ההוא קודם שאמר לו דבריו ידע בודאי שהיא באותה רגע למעלה ממקומה כי היא אינו מחשבת כלום בעת ההיא והיא מצומצמת מאוד למעלה במקום הנקרא אפס עד שאומר לו דבריו ואז מתפשטות באותיות שאומר לו וכן באדם כשרוצה להפנו' מחשבתו שהיא בהתפשטות דבר מה ורוצה להפנות מדבר זה מכל וכל עד המקום הנקרא אפס ואח"כ נופל לו במחשבתו דבר אחר נמצא לפי זה שלא יוכל להיות השתנות כ"א שיבא בינו לבינו באפס הנ"ל אך כפי ערך השתנות כך יהיה האפס הנ"ל כי יש דבר שהוא השתנות מדבר ראשון בדבר מה אך בכללות הוא דבר אחד באמת וכפי ערך זה יהיה האפס שלא יהיה הסתלקות מכל וכל לגמרי כי באמת הדבר הראשון עם הדבר הזה בכללם הם אחד ואין צריך לסלק עצמו מן הכלל ויש השתנות גמור והוא בכללו דבר אחר וכמו כן יהי' האפס אפס גמור וזהו מ"ש כאן כתר לי זעיר ומכלל נשמע שיש כתר אחר גדול ממנו ובו כלול הכל בתחלה וממנו בא לחכמה ובינה כנודע. והנה מקובל בידינו שיש באפס הזה תר"ך אורות כמנין כתר ואח"כ ממנו בא אל חו"ב וכ"א נוטל חצי מן האורות הנ"ל ע"כ נקרא חו"ב שניהם י"ש דהיינו להנחיל אוהבי י"ש שהוא חצי תר"ך והם בא למידות שהם האבות ונודע שיעקב הוא המובחר שבאבות לפי שהוא איש תם ויושב אוהלים שמחבר שני מידות של אברהם ויצחק וההתחברות לא יכול להיות כ"א ע"י חכמה הנק' ראשית ע"כ יעקב הוא המובחר כל החשיבות והוא מחכמה ע"כ נאמר קודש ישראל לה' והוא עקרא דאילנא ונודע שהמידות ז"א ו"ק הם חצי חו"ב בכמות ולא באיכות ע"כ זה שקנה חכמה קנ"ה הוא חצי י"ש הנ"ל ודו"ק ומלת זה מרמז על מ"ש צורתו על יעקב חקוקה בכסא הכבוד דהיינו המדריגה הן (וגם בתור' אמרו בזוהר אורייתא מחכמה נפקא ונתנה לישראל שהיא מדתו של יעקב ודו"ק).

ב

והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. דהיינו ה' עילאה וזהו מ"ש זה שקנה חכמה או רמזו בזה שדרשו מפני שיבה תקום כמשמעו והדרת וכו' זה שקנה חכמה ויראת וכו' זו אשת חבר דהיינו מפני שיבה דהיינו חכמה תקום והוא מדרגות הקימה דהיינו קימת המחשבה והסתלקות והתפשטות' כמש"ל והיא מדרגות האפס כנ"ל ואח"כ אמרו והדרת וכו' הנה נודע שהסריס אין לו זקן ונודע שהזקן הוא מותרי מוחין והוא ע"ד משל אב שיש לו בן והאב רוצה להבינו דבר חכמה אך הבן אין יכול להבין חכמה ההוא כמות שהיא לעומק המושג וצריך האב להבינו ע"י משל ועי"כ יכול להשיג החכמה בעצמה. הנה כשנעיין בזה נודע באמת שהאב עצמו שהוא חכם ומבין נמצא אליו האותיות ההם והשכל שבמשל אך למותר כי הוא מבין החכמה בלתי שום משל אך הבן הוא המכריח לאב אל האותיות והשכל שבמשל ובשביל הבן מרכיב האב הדבר חכמה העליונה עם האותיות ושכל חדשים של משל והחכמה היא גנוזה בתוך המשל ויונק הבן מהאותיות ומשכל דבר משל הנ"ל עד שיבין המשל על בוריו ואח"כ אם הבן חכם יוכל להשיג ע"י המשל דבר מהחכמ' הנ"ל .הנה לפ"ז האותיות שבמשל הם צנורות שע"י נוזלי' מי החכמה העליונה הנ"ל והבן וזהו כמאמר הש"י שהשיב למרע"ה אני אעביר כל טובי וכו' ובכל מקום שנא' טוב הוא טוב לגנוז והיינו שא"ל כביכול אני אקר' לפניך הי"ג מדות ובתוכ' גנוז שכל העליון שלא תשיג אותם זולת הי"ג מידות ומתוך הי"ג מדות תוכל להשיג הטוב הגנוז שהוא השכל עליון והוא כמשל אב עם בנו כנ"ל וכן הי' וימהר משה וישתחו דהיינו המשכה שע"י מידות המשיך הטוב וד"ל [והמדות הם צרכי עולם התחתון שהם מותרי המוחין ובהם גנוז הטוב העליון] ומבואר בספרים שהזקן הגשמי הוא ממותרי המוחין והם י"ג שבילין דהיינו י"ג צנורות (שהם חלולים) שבהם נוזלים מותרי מוחין ונודע שכל מה שיש ביבשה יש בים דהיינו כל מה שיש בגשמיות יש ברוחניות והרוחניות הוא המחיה את הגשמיות שכנגדו.

ג

ונחזור לענינינו שהמותרות הם בשביל הבן שהוא עולם התחתון שאינו יכול להשיג טוב כ"א ע"י אמצעות מותרי מוחין ולפ"ז מי שאינו בבחי' דבר שאינו משפיע למטה ממנו א"צ למותרי מוחין דהיינו מי שאין לו בן א"צ להבינו חכמתו וכן בגשמיות אין לו זקן לפ"ז נק' הבן זה קנה חכמה ר"ל שיונק החכמה דרך הקנה כנ"ל והנמשל הוא מדרגות ישראל וזהו זקן זה שקנה חכמה ויראת זו אשת חבר ונרמז בזה כל המדרגות ועוד צירוף של זה מדרגה התחתונה ז' וה' עליונה ע"ד צורת יעקב חקוקה בכסא הכבוד שהוא מדרגה התחתונה וצ"ע ודו"ק הטיב: