א והניף את העומר. הנה העומר הוא מאכל שעורים שהוא מיכלא דבעירא. הענין הוא עפ״י מ״ש יוצר משרתים ואשר משרתיו כו׳ שיש ב׳ מיני מלאכים. הא׳ הם אשר עומדים ברום עולם מששת ימי בראשית והם נצחיים וקימים עד שיחזור העולם לתוהו כו׳. ב והן הם החיות שבמרכבה. ויש מלאכים שנבראים בכל יום ואומרים שירה וכלים … להמשך קריאה
א וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות כו׳. הנה וספרתם הוא לשון בהירות כמו אבן ספיר וכן ע״ס הוא לשון בהירות. וזהו וספרתם לכם כו׳ היינו להמשיך ע״ס שיאירו לכם למטה (עיין בפרדס ש״ח פ״ב בשם ספר הבהיר אמאי אקרי ספירות ע״ש השמים מספרים כו׳. ועיין בזהר תרומה קל״ו ב׳ … להמשך קריאה
א לבאר הדברים ע״פ ונקדשתי בתוך בני ישראל בענין ג׳ כתות מלאכים כת אחת אומרת קדוש וזהו ענין השרפים וכת אחת אומרת קדוש קדוש כו׳ צריך להקדים מ״ש ברע״מ פ׳ אמור דצ״ג ע״א ע״פ זה דונקדשתי. קדש איהו סטר עלאה כו׳. ב ומאי דאקרי קדוש כו׳ וכיון דישראל קא מקדשי סלקי מתתא לעילא יקרא עילאה … להמשך קריאה
א ונקדשתי בתוך בני ישראל וכו׳. להבין מהו לשון תוך. וגם צ״ל מאמרז״ל בענין שיש ג׳ כתות מלאכים. כת אחת אומרת קדוש. וכת א׳ אומרת קדוש קדוש וכת אחת אומרת קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות וגו׳. כדאיתא בחולין (דצ״א ע״ב). ור״ל שהכת הא׳ אומרת פעם א׳ קדוש וכת הב׳ כופלים ואומרים ב״פ קדוש וכת הג׳ … להמשך קריאה
א והדרת פני זקן זה שקנה חכמה. שקנה היינו כמ״ש ותופשי התורה. דהיינו מי שתופס במוח הזכרון וחקוק על לוח לבו תמיד. כמארז״ל איזהו ת״ח כל ששואלין אותו דבר הלכה כו׳. שאז מצוה לעמוד מפניו גם בשעה שאינו עוסק בתורה. לפי שהקב״ה שוכן עד בקרבו גם כשעוסק במילי דעלמא. מאחר שהתורה חקוקה במוח הזכרון שבנשמתו … להמשך קריאה
א וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל כו׳. ובשנה הרביעית כו׳. וארז״ל ברבות קדושים פכ״ה מי יגלה עפר מעיניך אדה״ר כו׳ והרי בניך ממתינין לערלה שלש שנים כו׳ ע״ש. ב ומזה יש ראיה לפי׳ הש״ך על התורה שפי׳ שמצוה זו הוא תיקון לחטא עץ הדעת שנאמר בו ג״כ כי טוב העץ למאכל ואדה״ר … להמשך קריאה
א ביאור הדברים ע״פ כי ביום הזה יכפר הנ״ל, הנה נקדים ענין בגדי לבן דכה״ג שעבודת יוהכ״פ הוא בבגדי לבן. והנה הן היו מפשתן דייקא וכמ״ש כתנת בד קדש ילבש ומכנסי בד כו׳. בגדי קדש הם. ב וע׳ בזהר פ׳ ויחי דרי״ז א׳ ובפ׳ פקודי דף רל״ט א׳ ובגמרא בזבחים דף י״ח ב׳ דאמר קרא … להמשך קריאה
א ביאור הדברים בענין לטהר תטהרו. הנה חיי צער תחיה היינו מהתבוננות מגדולת א״ס ב״ה שכשמו כן הוא אין לו סוף כו׳ ממילא יחיה חיי צער על מה שרחוק מאור פניו ית׳ ותהיה זאת נחמתו אשריך וטוב לך בעוה״ז ע״י עסק התורה שהיא חכמתו ושם התלבשות אור א״ס ממש בחכמה ונמצא מתלבש גם הוא בלבושו … להמשך קריאה
א כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה׳ תטהרו. להבין כפל לשון לטהר ותטהרו. צריך לבאר ענין עשי״ת ולמה הוקבעו עשרה ימים דוקא והיום הזה הוא יום העשירי יכפר עליכם הלא כל זמן שעושים תשובה היה צריך שיומחל להם מיד. אך הענין הוא כי ענין התשובה הוא להשיב פנים בפנים אליו … להמשך קריאה
א כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה׳ תטהרו (רבות תולדות פס״ה גבי שני גדיי עזים טובים. אחרי ספ״ך וספכ״א. אמור ס״פ כ״ז. שלח לך פי״ו גבי במאזנים לעלות שה״ש רבה בפסוק כאהלי קדר. ובפסוק אל גנת אגוז. ובפסוק אחות לנו קטנה ובפתיחתא דאיכה בד״ה רבי יצחק פתח תחת אשר לא … להמשך קריאה
א זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו וגו׳. הנה מבואר בע״ח של״ז פ״ז שסיבת הנגעים הוא מחמת הסתלקות אור החכמה כי מצורע חשוב כמת וכתיב ימותו ולא בחכמה כו׳ ע״ש. ב ולהבין זה קצת צ״ל ענין מוחין דאימא ומוחין דאבא, כי הנה מוחין דאימא הוא כמ״ש אם הבנים שמחה שע״י ההתבוננות נולד האהבה והשמחה ורשפי … להמשך קריאה
א בגמרא דב״מ פרק הפועלים קא מפלגי במתיבתא דרקיע אם בהרת קודמת לשער לבן טמא ואם שער לבן קודם לבהרת טהור ספק הקב״ה אמר טהור וכולהו מתיבתא דרקיע אמרי טמא ואמרי מאן נוכח. נוכח רבה בר נחמני דאמר רבה בר נחמני אני יחיד בנגעים אני יחיד באהלות כו׳ עד אמר טהור טהור, ובגמ׳ במסכת נזיר … להמשך קריאה
א אדם כי יהיה בעור בשרו. אדם הוא במדרגה גדולה לפי שהוא שלימו דכולא. פי׳ מפני שהוא כלול מכל הבחי׳ חו״ג ורחמים וכל המדות והנהגות השייכות במי שהוא שליט ומושל בעולם משא״כ מי שהוא דבוק לבחי׳ א׳ בלבד או שתים אינו נק׳ אדם כמו משה האיש איש האלקים אע״פ שבחי׳ משה למעלה מעלה מ״מ בחי׳ … להמשך קריאה
א וביום השמיני ימול וגו׳. ב למנצח על השמינית על מילה שניתנה בשמיני. שבמרחץ ראה א״ע ערום כו׳. כיון שנזכר במילה נתיישבה דעתו כו׳ כדאיתא במנחות דף מ״ג ע״ב. וכן הוא ג״כ בירושלמי סוף מסכת ברכות. ג וצריך להבין למה היתה השירה על שניתנה בשמיני דוקא. אך הנה כתיב וביום השמיני ימול כו׳ ואפילו בשבת … להמשך קריאה
א שוש תשיש ותגל העקרה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה. הנה במלת תשיש יש ב׳ פירושים. הא׳ לשון פועל עומד וקאי על העקרה ותשיש לשון נקבה שהעקרה תשיש בעצמה ותגל בקבוץ בניה. והב׳ לשון פועל יוצא וקאי על הקב״ה שאומר להקב״ה לנוכח אתה תשיש את העקרה וממילא היא תגל (כי נכח לזכר היא שוה עם לשון … להמשך קריאה
א עולם לאכסדרה הוא דומה ורוח צפונית אינה מסובבת במחיצה (בב״ב דף כ״ה סע״א). הנה בדרום הוא תוקף החום ולכן הכושים שחורים וגם אינו מיושב. אבל בצפון הם אנשים לבנים ובו עיקר הישוב של ע׳ אומות. והנה דרום הוא חסד וצפון גבורה מצפון תפתח כו׳ כי מזרח נק׳ פנים קדמה ומערב אחור ודרום ימין וצפון … להמשך קריאה
א אשה כי תזריע וילדה זכר כו׳. וארז״ל (בברכות ד״ס ע״א נדה דל״א א׳) אשה מזרעת תחלה יולדת זכר כו׳ וזה פלאי, והפלסופים נדחקו ליישב כי לפי שאשה מזרעת תחלה הרי טפת הזכר באה באחרונה ועילאה גבר. משא״כ אם האיש מזריע תחלה כו׳. ואמנם באמת הוא דוחק גדול בפי׳ לשון אשה מזרעת תחלה דמשמע שממנה … להמשך קריאה
א ביאור על לויתן זה כו׳ הנ״ל ב הנה ענין שיש יתרון בנשמות שמבחי׳ נוני ימא על נשמות שמבחי׳ שור הבר פשוט הוא מאחר שהם מיחוד או״א והם הנק׳ אחים וריעים. אך להבין ענין היתרון שיש ג״כ בנשמות שמבחי׳ שור הבר על בחי׳ נוני ימא הנה יש להקדים מ״ש במ״א ע״פ והיתה נבלתך למאכל לכל … להמשך קריאה
א לויתן זה יצרת לשחק בו. איתא במדרש רבה פ׳ שמיני פ׳ י״ג בהמות ולויתן הם קניגון של צדיקים לעתיד לבא כו׳ בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו כו׳ ולא כך תנינן הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטין חוץ ממגל קציר כו׳ עד חדוש תורה מאתי תצא. שהקב״ה יתיר אז שחיטה … להמשך קריאה
א והניף ידו על הנהר בעים רוחו והכהו לשבעה נחלים (בישעיה סי׳ י״ב) הנה ים סוף הוא בחי׳ מלכות דאצילות שהיא בחי׳ דבור העליון שהדבור הוא סופא דכל דרגין שבדבר ה׳ שמים נעשו וכל העשרה מאמרות הם המשכות מע״ס דאצילות ומתלבשים באותיות הדבור יהי אור הוא ההמשכה מבחי׳ חכמה כו׳ והדבור הוא מעלים ומכסה על … להמשך קריאה
א הים ראה וינוס כו׳. ההרים רקדו כאילים כו׳. והנה צ״ל למה ההרים רקדו והים ראה וינוס. ובשל״ה במסכת פסחים שלו פי׳ כי הניסה הוא העבודה מיראה והריקוד הוא העבודה מאהבה. והוא בחי׳ שר ובחי׳ עבד. והנה בהתגלות המלך אזי בחי׳ שר שעבודתו בשמחה תגדל שמחתו וזהו ההרים שהם מדות דאצילות שמשם שרש הנשמות הנק׳ … להמשך קריאה
א להבין מפני מה יו״ט דפסח הוא ביום שנעשה הנס משא״כ בחנוכה ופורים שהן ביום המנוחה. (ועמ״ש בפ׳ וישב סד״ה כה אמר כו׳ ונתתי לך מהלכים כו׳). ויובן בהקדים ענין ממלא וסובב. ממלא פי׳ אור וחיות הנמשך ממדרגה למדרגה עולם הנשמות ואח״כ מלאכים עד שנמשך בעוה״ז הגשמי שהרי נודע שהעוה״ז מקבל מע׳ שרים והשרים מקבלים … להמשך קריאה
א ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת להוי׳ אלקיך לא תעשה מלאכה. הנה מצינו ששלשה ימים טובים נק׳ עצרת חג השבועות זמן מ״ת ושמע״צ שהוא זמן שמחת תורה ושביעי של פסח. וגדול מה שנאמר בשביעי של פסח יותר ממה שנאמר בכולן שנאמר בו להוי׳ אלקיך ולא לכם כבשאר יו״ט שיש בהם חציו לה׳ וחציו … להמשך קריאה
א ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה׳ אלקיך לא תעשה מלאכה. להבין שבשמ״ע כתיב עצרת תהיה לכם וכאן כתיב עצרת לה׳ אלקיך. וגם מהו ענין לא תעשה מלאכה דהל״ל מלאכת עבודה דהא מלאכת אוכל נפש מותר ביו״ט. ב והענין דהנה בגמרא פ״ו דפסחים איכא פלוגתא דתנאי בענין יו״ט דר״א ס״ל או כולו לה׳ … להמשך קריאה
א ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת להוי׳ אלקיך וגו׳. וצ״ל אומרו ית׳ ששת ימים תאכל מצות והלא לעיל מיני׳ אמר שבעת ימים תאכל עליו מצות. אך הענין דכאן אין הכוונה להזהיר על אזהרת אכילת מצה אלא על שביום הז׳ עצרת כו׳. אך מה שהקדים ששת ימים תאכל מצות משמעות הכתוב הוא דעי״ז שששת … להמשך קריאה
א להבין מ״ש בהגדה מצה זו שאנו אוכלים ע״ש מה ע״ש שלא הספיק כו׳ כי גרשו כו׳. דמשמע הא אלו לא גורשו והספיק להחמיץ היו אוכלים חמץ, והלא כבר נצטוו בעשור לחדש הזה כו׳ על מצות ומרורים יאכלוהו. וגם לדורות נצטוו שבעת ימים שאור לא ימצא כו׳ בכל מושבותיכם תאכלו מצות ובפסוק עצמו יש להבין … להמשך קריאה