א אם תדמה לך חדר אטום וחשוך שנפתח בו נקב כמחט, וכשאור השמש נכנס לשם, נראית כאיסתרא של אור ע"ג הכותל שכננדו אתה מוצא שאותו ניצוץ יוצא ממקומו (בנקב הנ"ל) ביושר והולך ומתפשט במין מחודד מעוגל עובר באויר החדר וזהרורי אבק דק פורחים בו אנה ואנה עד שתושבת המעוגל פוגע בכותל כנ"ל, ואם תסתכל בעיגול … להמשך קריאה
א מוסיף עליהם האדם, שחננו השי"ת את הנשמה, והמקבלות עדותה של נפש המרגשת, ועצתו של כח המדמה (סי' הקודם) ופוסקת הלכה מפי עצמה✍︎ עיין שמונה פרקים להרמב"ם ז"ל. והן אמת שאין כחה מספיק אלא לשלוט זמן קצר על מהלך הרעיונות ולהשתמש באברי ההזזה, כשאין לה מחאי מן הרוחות (עסי' נ' ונ"א) אלא דמ"מ יכולה היא … להמשך קריאה
א מלבד הלב וכלי הדם המשמשין להזין את הגוף, לקיים נפש הצומחת שבו וכלי המוחין, ונפש המרגשת כנ"ל, נבראו בבע"ח עוד כלים מיוחדים של הזזה להניע כל גופן או קצת אבריו או לטלטל גופים אחרים, בכדי להתקרב לטוב ולרחק מן הרע להם, ע"פ הנהגת. (ג) הרוח המתעורר מן העונג או הצער ממש של נפש המרגשת … להמשך קריאה
א ואמנם אע"פ שההרגשות חזקות הרבה מן הדמיונות כאור החמה היתרה מן הלבנה, שמקבלת אורה, ועל כן הן מפסיקין את מהלכן בתוך כד"ד כנ"ל, מכל מקום כח הרגשת זעזוע קרומי המוחין מתחלשת והולכת בכל רגע ורגע עד שמתעלמת ברוב קטנה, וכשהרגשה אחת מארכת ביותר אזי חוזר מהלך הרעיונות לאיתנו הראשון כאילו אינה (סי' ג') ולאו … להמשך קריאה
א מוסיף עליהם בעלי חיים שיש להם עוד גם כלי המוח והצנורות שלו להפיץ חיות והרגשה בכל אבריהם, ואם תקח חוטין קצרים מקצי ענפי ערבה ותולעים קטנים הגדלים בחומץ, ותיבשם שניהם בשמש יפה, לא יכירו הרואים את ההפרש הגדול שביניהם, ואנו אומרים שבאלו ישינה הנפש החיה, ובאלו קפואה נפש הצומח, שאם תטיל את אלו באדמה … להמשך קריאה
א (שייך להקדמה סי' נ' נ"א וכו') ב כבר נתבאר במאמר (נא נ"ה) שיש הפרש גדול בין הגופים הדוממים, לצומחים, שאם תקח גרעין אחד של עפר וגרעין אחד יבש של שומשמין, אנו אומרים על זה שהוא דומם במיתת עולם, וזהו בעל נפש הצומחת, אלא שהיא ישינה בו עכשיו, זהו חתיכת דבר גוש מחובר מתערובת כמה … להמשך קריאה
א גם זולת תיקוני המדות והדעות שיש באחת מהן צורך כללי לכל ימי חייו, נת"ל שהחכם עיניו פקוחות תמיד לגלגול מאורעות המתחדשין בעולם (עסי' קמ"ה) בכדי להוציא מהן ידיעות פרטיות לתועלת שעה, ע"כ לא ימנע אדם א"ע מבין הבריות, ישמע תמיד חדשות בטיב העולם, ומה גם שלא נברא האדם לטובת עצמו, אלא גם למצות שבינו … להמשך קריאה
א ולא בלבד בשבוע שליטת חינוך מדות הענוה השתיקה והסבלנות יהא להוט לילך ולקבל תועלת הלמוד בועד בכדי להרגיל עצמו לסגור פתחי פיו ולהטות אזניו לדברי חבריו שאינן מודדין את מעלותיו במדה שהוא מודדם (סי' קכ"ט), שעי"כ יזכה למדת הכניעה כנ"ל, אלא שאפילו בכל שבוע ושבוע תהא אותה המדה השולטת שבה פועלת ממילא במסתורי לבו, … להמשך קריאה
א ומפני שסגולת חשק ההדמות (סי' קצ"ב) גם היא לא לתהו נבראה, אזי יכולין להוציא תועלת זו תחלה מן ההליכה לועד אנשים (שסתמן ורובן בינונים) דהיינו לקנות חוברות אנשים כשרים ורשעים שבעיר, בכדי להרגיל עצמו לילך בכוונה לבין הכשרים ללמוד ממעשיהם, ואז יכול למסור עצת הנשמה הזאת לרוח הבהמי לגומרה (עסי' קפ"ז) במעשי קוף, ואכן … להמשך קריאה
א והנה כבר נת"ל (סי' מ"ג) שכל הדברים הסובבים את האדם פועלים בו לפי הדעות הצפונות בנפשו, ע"כ מי שאינו הולך לועד, אלא ע"פ בחירת הנשמה לתכלית הלמוד בענין חכמת ההצלחה, אזי פועלת בו זאת המחשבה שהיא צפונה עתה בלבו לקלוט הרשימות הראויות לה ולדחות את הפסולת, והדבר ידוע שההרפתקאות מחכימין את האדם, כמש"ה בישישים … להמשך קריאה
א שייך לסי' פ: ב כאן נתקשה מתחיל אחד כיצד ללמוד מן החבורה, ומה מצינו למילף מינייהו דרשעים ובורים, ע"כ עלה במוסכם אצלו להתבודד ולחיות בפני עצמו, בכדי להתרחק ממעשי הדור המזויף ההוא לגמרי: ג והן אמת שמי שאינו שם לבו אלא לפשטותם של דברים המסופרים ביניהם, עפ"י רוב אינו מוצא אלא גרמי כחישי שאין … להמשך קריאה
א אבל כשם שאין לו עינים ולא אזנים למשורר שוטה כשהוא מנצח בנגינותיו כנ"ל (סי' פח) כך אין דעה ואין בושה ולא הרגשה כלל אצל כל מיני שתויי ומטורף בעדן רעש המדות (עי"ס קפו) אלא צריך להמתין לעתים רחלים כשדעתו מיושבת ואזניו פקוחות לקבל מוסר (עי"ס מט), ולהשיאו עצה לנסות בכל מיני החבולות למדות הכבדות … להמשך קריאה
א ואפילו אותו יצה"ר של טחינה ריקנית בשפתיו בלבד, היה מספיק לכסות כלמה פניו מפני שנעשה נצרך לבריות, וכל כמה שקשה צער מקבלי מתנות שמשנה פניהם ככרום ומקצר את חייהם, שע"כ נקיי הדעת מהחכמים בכל מיני תחבולות לסלקו או עכ"פ להקילו (עי"ס צ) כל זה איננו שוה עוד לנותנים שפלים החפצים להתכבד בקלונם של מקבליהם … להמשך קריאה
א שייך לסי' צח ב כשם שהמדות המשובחות מקשטות ומאהבות את בעליהן (עי"ס קעח) כך המדות הרעות ממאסין ומשניאין אותם, והנה מי שמוסר עצמו ליצה"ר של שיחה בטלה קונה אדון קשה לעצמו, ואותו כסיל לפי זקנותו נעשה אומן מהיר להראות תמיד את אולתו ואת רוב חשקו לפרסמה, כשרואה עוברים ושבים בסמוך לביתו, רץ ומוציא כל … להמשך קריאה
א ומי שאינו מובטח בעצמו לאמץ מנוחת נפשו בפני התעוררות הרוחות בדרך החינוך הפשוט, ויש לחוש שלא יכשל ע"י הטורח ההוא ויפול בשקיעה (עי"ס י"ז וסי' ס"א) אזי יכולנו לפתוח לו דרך החינוך המהופך, דהיינו, שאין המתחנך צריך לאנוס עצמו ולבזבז מכח הנשמה עד כדי שיתאפק מן החטא לגמרי דוקא (פי' מן המדה המגונה שעלול … להמשך קריאה
א ואמנם צריך ליזהר ג"כ שלא להבזות הרוחות לגמרי, אלא להתכוון להשתמש בהן תמיד לאותו תכלית שנבראו בשבילו, ואחר שקדמה עצת הנפש המשכלת תחלה כנ"ל, מוסרין גמר המעשה לכחות הנפשות התחתונות ורוחותיהן (עי"ס פ"ב), לאפוקי מדעת התועים הסוברים להתחכם על מעשי הבריאה ית', להתקומם כנגד הרוחות לשרשן מן הלב כאילו לתהו נבראו, שהם קרובים לשגעון, … להמשך קריאה
א כל זה ברוחות של חיים סתם וכ"ש לאותן של מדות שהזיקן יותר שכיח, ועשויין להתעורר ע"י גרמות קטנות מאד, ולא עוד אלא שלפעמים הן סוערות בזעף עצום עד שכל הרגשות האיברים נדחות מפניהן (עיין סי' קפ). ד"מ מאן דהוא אומר דברים של מה בכך בשוק, ואין איש שם על לב כלל זולתי פלוני הגאוותן … להמשך קריאה
א וצריך להבחין עוד, שבנפש הבהמית כלולה עוד בחינה אחת יותר נמוכה, דהיינו סתם חיות הנפש המרגשת שבה, הנפש ההיא אין בה אלא מה שאברי גופה חוששין באותה רגע ממש והיא ריקנית מכל ציור ומחשבה או זכרון איזה מיחוש שהרגישה בו קודם לכן, ואין לה שום שייכות בתבונת המדות כלל, והנה הרוחות של צער ועונג … להמשך קריאה
א ובדרך כלל יש להתבונן שעיקר הצלחת האדם תלויה בכח ובעצה, אלא שע"פ רוב צריך להתיעץ תחלה כיצד להשתמש בכחו, והנה הרוחות מוסיפין על הכח כמו שנתבאר בהקדמה (סי' סמך) אלא שמטרפין מנוחת הנפש ומזיקין לעצה, ומחמת שסתם רוחות נמשכין מטבע הנפש הבהמית ויכולין להביא את האדם לידי מעשים רעים שא"א לתקן קלקלתם עוד, אלא … להמשך קריאה
א שייך (לסימן כא) וזה לשון מתחנך אחד בילקוט המאורעות שלו, אנכי המתחנך מעודי נלקיתי במדה הרעה של חמה וכעס בעו"ה, עד שכאשר הוצת אש בקרבי הייתי עושה מעשה שגעון כמשוגע וכשכור, ולא עצרני שום בושה מה' ואנשים, ובפרט כשנבחנתי בזווג שני אשר רוב מעשיה הם לי למורת רוח כליתו ימים ושנים לנצחה על ידי … להמשך קריאה
א אלו ואלו עמלים, ומטריחים את מוחם בטרדות מרובות ובדאגות כל ימיהם, אלא שאלו קללת אלהים תלויה להם על ראשם, גיהנם פתוחה תחתיהן ובין היום ומחר משתברים ככלי חרס ונופלין לבאר שחת, ונמצאו שוטים הללו מעבידים הנשמה השכלית לבהלה ולאבדון בפרך, אכן תמימים אלו החריפים אבל אינם בקיאין לרמות, אלא שמים תכלית חכמתן להיות נאמנים … להמשך קריאה
א ומיהו אעפ"י שבחירי דור דעה הללו מתפארין ומגזמין חידושי המצאותיהן כהררים התלויין בשערה, וגולים עמוקות שעדיין לא נראו ולא נשמעו כמותן מעולם, מ"מ כבר קדמום רמאים הראשונים מתלמידיהם של לבן הלעוטים עריות גזלות ומחמירים בטבלים של תבן, אלא שכבר נרקב שמם ואבד זכרם, לפי שבכל דור ודור האוילים והנבלים מרובים כשקצים ורמשים, חכמתם מצויה … להמשך קריאה
א וסח לן איש מהימן, שנזדמן עם חבורה שלמה של מומחים מהירים באומנותם לפונדק אחד, והנה פלוני משתבח בחריצות בנצחנות וטענות ותביעות, בעשרו להמציא תמיד סימנים מובהקים וראיות לקיים את שקריו, ולהטעימם לדיינים כחפצו, וחבירו מונה מספר לגבורותיו, כמה מבצרים כבש מימיו, כלומר כמה נקבות פתה ורמה, וכמה צנועות טמא וזנה, זו קפצה לבאר המים, … להמשך קריאה
א חכמת הפסלנות ב שייך לסימן צא צב ק"ב קמט אות א' ג חכמה מפוארה זו יש בה הלכות רבות, שבכל אחד פרקים רבים, וכבל אחד מהן כמה וכמה שיטות עמוקות של שיקול הדעת כמים שאין להם סוף, הלכות גנבה, גנבי סוסים ובהמות שקורין את עצמן רועים, שולפי כסים, הנקרא בלשונם חלפנים, אורבי חצרים ובתי … להמשך קריאה
א ואגב אורחא יש לדקדק עוד במשל דבעל הגן הנ"ל (ובסי' קעה) שמתענג לזון עופות השמים ולהבריח שונאיהם בלי שום תוחלת הנאה אחרת אלא ללמדם לבטוח באמונתו תחלה כנ"ל, וע"כ אין דעתו נוחה מהן, כל זמן שהן מנסין אותו עדיין וקריבין אליו ברעדה, אכן כשרואה צפור דרור יושבת לו על כתפו ומנקרת בשערו, הוא סובלה … להמשך קריאה
א ואילו חכמו גוים✍︎ הקדמונים בזמן משה רבינו. לדעת כחה של פתיות דעבודת כוכבים וצביעות הכומרים סרסוריה, וכמה חימוצה קשה מאד כנ"ל, האיך שנצטערו ונסתכנו אבות העולם ע"ה משך ימים ושנים מרובין, קודם שנטפלה עליהם סייעתא דשמיא, לשקץ ולתעב גלולי דור הפלגה ולעשות שפטים באלילי מצרים כנ"ל, אזי השכילו להבין שאל אמונה הוא אלהי ישראל, … להמשך קריאה