א את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי. בזוה"ק (תולדות קמה.) מלה חד הוי תרי זימני. בכרתי אהדר ליה זמנא אחרא ברכתי. היינו שאתוון דדין כאתוון דדין, ולעתיד יהיו האותיות עומדים ביושר פניהם אל המאציל ויהיה ברכתי, כי בעוה"ז הוא בכורתי היינו עבודה וצמצומים, והיה כמשא על עשו כמו שאמר, הנה אנכי הולך למות ולמה … להמשך קריאה
א את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי. איתא בזוה"ק (תולדות קמה.) זה פעמים מלה חד תרין זימנין בכורתי אהדר ליה זמנא אחרא ברכתי כגוונא דא (בראשית מ״ג:י׳-י״א) כי עתה שבנו זה פעמים מלה חד תרין זמינין חד דהא אהדרנא ליה ולא נכוי בכיסופא קמיה, שבנ"ו בשנ"ו. היינו שלולא החטא שבנו והיינו פנים קריבין, ועתה … להמשך קריאה
א ויתן לך האלהים מטל השמים וגו'. איתא במדרש שאלו הברכות גנזם יעקב לעתיד לבאקעכדאיתא בזוהר הקדוש תולדות (קמג.): רבי יוסי אמר כלא איהו בזמנא דייתי מלכא משיחא וכו'. ושם בע"ב מבואר: רבי יוסי ברבי שמעון בן לקוניא אמר לרבי אלעזר, כלום שמעת מאביך אמאי לא אתקיימו ברכאן דברכיה יצחק ליעקב, ואינון ברכאן דבריך יצחק … להמשך קריאה
א ויתן לך האלהים. אלהים היינו בדין, היינו ההשפעה לישראל הוא רק ע"י עבודה ולא בחנם, והיינו שבאמת הש"י משפיע תמיד, רק האדם צריך לראות שיהא מוכן לקבל ההשפעה, וזה רומז ויתן שהש"י נותן תמיד, רק האדם צריך לקבל ע"י עבודתו, והוא באשר הוא עמל, ויהיה יגיע כפיך, שיכיר האדם שלאותה הטובה התפלל, ובזה עצמו … להמשך קריאה
א ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש. איתא במד"ר (תולדות סו) ויתן ויחזור ויתן, והיינו שזה רומז הוא"ו של ויתן, שהשי"ת נותן תמיד ועומד בתוך הנתינה, אבל לאומות נותן השי"ת בפעם אחת כדאיתא בזוה"ק (וישלח קע.) ואינו אדוק בשרשו. ולכן איתא בש"ס (ברכות נח.) הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו … להמשך קריאה
א ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'. בזוה"ק (תולדות קמב:) ובש"ס (תענית כט:) מאן שדה דא שדה תפוחים. תפוח מורה על חיים בשמחה והארת פנים בבליטה מפורשת, כדאיתא בזוה"ק (לך פה.) כתפוח בעצי היער (שיר השירים ב׳:ג׳) כתפוח דא קוב"ה וכו' כתפוח דא אברהם וכו' וכדין הוה לתפוח בעלמא רשים מכל בני עלמאקסבעניין … להמשך קריאה
א ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'. אמר אאמו"ר זללה"ה (מי השלוח ח"ב פרשת תולדות ד"ה ויגש) ולמי אמר ראה והלא לא היה עמו שום איש, אלא להשי"ת אמר כןקנגכמו שמבואר לחד מאן דאמר בזוהר הקדוש פרשת תולדות (קמב:): ויאמר ראה ריח בני כריח … להמשך קריאה
א הקול קול יעקב והידים ידי עשו. יצחק סבור שהוא עשו והקול הוא קול יעקב, שקול יעקב ישר מאד בעיניו, כי קול רומז לפנימיות, כדאיתא בזוה"ק (בראשית נ:) והאי קול איהו פנימאה וכו' והיינו שיש לו עומק הלב, כמו עומק לב יעקב, אבל באמת זה היה יעקב, רק הבגדים, היינו הלבושים היו של עשו כמו … להמשך קריאה
א ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצוא בני ויאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני. במד"ר (תולדות סה) אם לזווגך המציא לך למאכלך על אחת כמה וכמה. ביאר בזה אאמו"ר זללה"ה כי הקרה ה' אלהיך זהו רבקה, שהיא הורתה ליצחק סדר ההנהגה במה שנתנה לו שני גדיין עזים, דאיתא בפרקי דר"א (פ' ל"ב) שהם … להמשך קריאה
א ויקרא את עשו בנו הגדול. בזוה"ק (תולדות קמב.) פתח על זה מקרא (תהילים פ״ד:ו׳) אשרי אדם עוז לו בך וגו'. ומבאר שם, שאין לאדם שום בטוחות, ורק על זה יוכל לבטוח וישוי תוקפיה ביה בקוב"ה דיסייע ליה כד איהו אשתדל באינון פקודין דאורייתא ולמיהך באורח קשוט דכיון דאתי בר נש לאתדכאה מסייעין ליה ודאי … להמשך קריאה
א ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות. איתא בזוה"ק (תולדות קמב.) ולחשך קרא לילה דא יצחק, ואיהו אזיל לקבלא ליליא בגויה. הענין בזה, כי בחינת לילה הוא, שהברואים מבטלים כחותם ופעולותיהם ודעתם, ומהפכים פניהם להביט אל השי"ת, ולכן בלילה זמן שינה, שנתבטל פעולת אדם, ובאמת לעין האדם נראה שביום הוא יותר טוב לו לשלוט … להמשך קריאה
א ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות. הענין שרצה יצחק לברך את עשו, אף שבטח יצחק ידע ערכו כדאיתא במי השלוח פרשה זו (ח"א ד"ה ויאהב), אך אמר בלבו כי באמת אין צדיק בארץ עד שיחתום השי"ת עליו, וגם יעקב צריך לברורים בעוד שלא נשלם. ולכן אמר יצחק אבינו, כי אם יחתום השי"ת שמו … להמשך קריאה
א ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות. אמר אאמו"ר זללה"ה (מי השלוח ח"א ד"ה ויהי כי זקן ובגליון אות יא) שענין יצחק שניתן לו כל טוב ארץ ישראל, כיון שלא הורשה לצאת ממנה, אך לראותה לא זכה בשלימות כי כהו עיניו. ומשה רבינו לא זכה ליכנס לארץ ישראל, ולראותה זכה. והענין בזה, יען כי … להמשך קריאה
א ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות וגו'. איתא במד"ר (תולדות סה) מפני מה כהו עיניו של יצחק כדי שיבא יעקב ויטול את הברכות. והיינו כדאיתא בזוה"ק (תולדות קלט.) בגין דיתברך מדעתיה דשכינתא ולא מדעתיה דיצחק. כי מה שרצה יצחק לברך את עשו, הענין בזה, כי ידע יצחק באם יברך לעשו ישאר עדיין מקום … להמשך קריאה
א ויהי כי זקן יצחק וגו'. הענין שרצה יצחק לברך את עשו, יען שמדת יצחק היא מדת הגבורה, ואיתא בזוה"ק (תולדות קמב.) ואתעביד חשך כדין אתאחיד ביה לילה ואתקיים ולחשך קרא לילה. והיינו, כי באמת חשך הוא יותר גדול מאור, כמו שאנו רואין שבבריאת עולם היה ערב קודם לבקר, נמצא שבערב יותר אור, שהבקר נכלל … להמשך קריאה
א ראו ראינו כי היה ה' עמך. ובפרשת וירא אצל אברהם כתיב (וירא כא) אלהים עמך בכל אשר אתה עושה. הענין בזה, כי אאע"ה היה מדתו מדת החסד להיטיב מאד לכל הברואים ולעשות עמם חסד, וכשראה אבימלך זאת עדיין לא נחשב אברהם בעיניו כל כך, באמרו שאפשר שהוא בטבעו כן, ומי שהוא כן בטבע אין … להמשך קריאה
א וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר. ענין הבארות שחפר יצחק אבינו, היינו יען כי ראה יצחק שיש לפלשתים קנאה בו, וקנאה הוא רק בשניהם שוים, כדאיתא בש"ס (ע"ז נה.) כלום מתקנא אלא חכם בחכם גבור בגבור, ולכן כיון שראה שנתקנאו בו דאג מאד פן יש להם איזה … להמשך קריאה
א ויגדל האיש וגו' עד כי גדל מאד. במד"ר (תולדות סד) זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך. זבל היינו שהאדם זורק אותו לחוץ ואינו בקנין האדם ובדעתו, מפני שאינו חפץ בו, ורומז על פסולת של תפילות והולדות. וכסף וזהב היינו דברים שקונה אותם ע"י יגיעה, ורומז על חשק ותשוקה. וזהו זבל פרדותיו … להמשך קריאה
א ויזרע יצחק וגו' וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכו ה'. איתא בזוה"ק (ויצא קסא.) על כל מה דשריא ברכתא דלעילא לא פחות מאלף. והיינו כי קדוש בכל מקום הוא עשרה, כדאיתא בש"ס (סנהדרין לט.) כל בי עשרה שכינתא שריא, והיינו כי מצד האדם הוא עשרה, ולמעלה מתפיסתו מעט הוא מאה, ולמעלה עוד, היינו אצל … להמשך קריאה
א ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון. להבין היתור לשון, הלא בודאי היה זה הרעב בימי יצחק. אך הענין בזה, כי אאע"ה היה זוכר הנשכחות, כי דורות הראשונים שהיו קרובים לבריאת עולם היו עושים רצון השי"ת וגם ידעו שהכל בידי שמים, אך אח"כ נשכח זאת מלבם, ואאע"ה היה הראשון שפרסם אלהותו ית' לעבוד את השי"ת … להמשך קריאה
א איתא במדרש רבה (תולדות סג) הוא אדום ותבשילו אדום ארצו אדומה גבוריו אדומים לבושיו אדומים פורע ממנו אדום בלבוש אדום. היינו, כי בעוה"ז שיש מניעות לעבודה מחמת היצה"ר, והוא עשו, ועי"ז יש חשק גדול לעבודה ולמעשה המצות, כי לולי היצה"ר לא היה חשק לעבודה כ"כ. וזה החשק ישאר לעתיד גם כן, כדאיתא בש"ס (סוכה … להמשך קריאה
א ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו. הענין בזה, כי יצחק אבינו ראה מפורש שלא יוכל האדם לעשות אפילו תנועה קלה כנגד רצון השי"ת, ואפילו הרשע היותר גדול גם לו יכול השי"ת להושיע ולהראות שבכל מקום רצון השי"ת נמצא. ואף שכל מה שההסתר יותר גדול צריך לזה בירורים גדולים ולסבול מזה מאד, עד שיהיה … להמשך קריאה
א ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו. היינו שיצחק ראה ברוח קדשו את נשמת הגרים שעתידים לצאת מעשו ולהתנטע בישראלקיחויותר מזה כתב במי השלוח ח"ב פרשת תולדות ד"ה ויאהב: ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו. בכל עת שהביט יצחק על עשו והוטב בעיניו מזה נצמח שיצא ממנו נשמת גרים, כמו עובדיה גר האדומי … להמשך קריאה
א ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו. במד"ר (תולדות סג) האיך מעשרין את המלח. ענין האיך מעשרין את המלח, כי מלח רומז ליראה, כמו שיש ארץ מלחה וארץ נושבת, והמלח גורם יראה וצמצום, כדכתיב (ויקרא ב׳:י״ג) על כל קרבנך תקריב מלח, וכן כל המאכלין עיקר המחיה שבהם הוא מוצא פי ה', ולכן צריך האדם … להמשך קריאה
א וימלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה. איתא במדרש רבה (תולדות סג) להלן בפרץ וזרח תאומים מלא וכאן חסר. היינו שם יש להם שייכות זה עם זה ובכאן אין להם שום שייכות זה עם זה כי הם הפכיים. ואיתא עוד (שם) טפה ראשונה של יעקב היתה, משל אם תניחו שתי מרגליות בשפופרת אחת לא זו … להמשך קריאה
א ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי. מלת זה היינו מפורש לעין האדם, ומלת הוא מורה על נסתר מתפיסת האדם. היינו, קודם בריאת עולם לא היה מפורש עבודת השי"ת לפועל, ואחר בריאת עולם יצא מפורש שחפץ השי"ת בעבודה בפועל, והיינו זה שהוא מפורש לעין האדם. וזה שאמרה רבקה למה זה, היינו שמתחלה … להמשך קריאה