א והקוום באוקיינוס. הוא דעת רבי יהודה בגמרא (שבת ק"ט ע"א), כי רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה (עירובין מ"ו ע"ב): הסבר על זכויות יוצרים אגרא דכלהרשיון: Public Domainמקור: www.nli.org.il מצווה לשתף את האתר בכל צורה אפשרית! © תשפ"ד כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו … להמשך קריאה
א ויעש אלהים את הרקיע. תקנו על עמדו. דק"ל מה הלשון ויעש, הרי במאמר עשוי, ובפרט שנאמר אחר כך ויהי כן. אך הוא שהפסוק מפרש שעל ידי המאמר הגם שעיקר המאמר לא היה בשביל זה, עם כל זה על ידי זה נעשה הרקיע וקנה עשיה והויה בקיום, ויבדל בין המים וכו' הוא עיקר המאמר. ובזה … להמשך קריאה
א יהי רקיע (בראשית א ו). יחזק הרקיע וכו', מגער"ת הקב"ה באומר"ו יה"י רקי"ע. הנך תיבות המצוינים מיותרים, כי למה ליה למימר מגער"ת הקב"ה. גם באומר"ו יה"י רקי"ע שמשמעותו שמאמר יהי רקיע היה כלאחר יד. ולי נראה כי הנה הוקשה לרש"י לפי מה שפירש רש"י לקמן (בראשית א ז) שלא נאמר כי טוב בשני שלא … להמשך קריאה
א יום אחד (בראשית א ה). לפי סדר לשון הפרשה היה לו לכתוב יום ראשון. הרמב"ן הקשה לא יצדק ראשון, כיון שאין יום שני עדיין במציאות. ותירץ הרא"מ בימי משה הכותב היה במציאות. ולי נראה דידוע דהכל היה במציאות ביום ראשון, רק שנסדר כל אחד על מקומו בשאר הימים, ואם כן הזמן הוא גם כן … להמשך קריאה
א אף בזה אנו צריכין לדברי אגדה. כי אי אפשר להבין בשום אופן חיבור האור והחושך ביחד, שהוא קנין והעדר (הרא"ם): ב בא"ד והבדילו לצדיקים. ויפורש וירא אלקים את האור כי טוב (בראשית א ד) , שראוי להשתמשות הצדיק שנקרא טוב, ויבדל אלהים בין האור (היינו הצדיקים), ובין החושך (היינו הרשעים) שבמחשך מעשיהם: ג בא"ד … להמשך קריאה
א תה"ו ובה"ו (בראשית א ב). הנראה לדעתי הצעירה דלרש"י אינם שמות נרדפים, ולתרגום הם נרדפים, ועיין ברא"ם: ב בד"ה על פני תהום (בראשית א ב). על פני המים שעל הארץ. כי היכי דלא נטעה התהום שמתחת לארץ שנקרא בכל מקום תהום, וזה אי אפשר לומר בכאן כמו שהסמיך רש"י ז"ל לעיל תיבת ויאמ"ר (בראשית … להמשך קריאה
א פסוק (בראשית א) א' ד"ה בראשית. אמר רבי יצחק. רבים כתבו דאין זה המאמר בשום מקום, וכתבו דהוא אביו של רש"י. ובאמת הוא בתנחומא (ישן י"א), (וכן הוא בזוהר הק' ([ח"ב ל"ט ע"ב])). אבל יש ליישב דבריהם דבבראשית רבה (ב"ר פ"א ב') הביא זה המאמר בשם רבי יהושע דסיכנין. ורש"י ז"ל הביאו בשם רבי … להמשך קריאה
א וילך משה וכו' (דברים לא א). לא פירש היכן הלך. והנראה דהנה קבלה מרז"ל דאדונינו משה נפטר ונגנז בשבת לעת מנחה, וכן כתב בזהר. והרא"ש הקשה על זה מכח כמה קושיות, דהרי כתב באותו יום י"ג ספרי תורת (דב"ר פ"ט ט'), ועוד שאר קושיות, עיין שם. והרמ"ע בספר עשרה מאמרות כתב דבחינות נשמתו הפנימיות … להמשך קריאה
א אתם נצבים היום כלכם לפני ד' אלקיכם וכו' (דברים כט ט), מחוטב עציך עד שואב מימך (דברים כט י), לעברך בברית וכו' (דברים כט יא), למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך וכו' (דברים כט יב). מה שיש לדקדק במקראי קודש הללו: הוא א', אומרו אתם נצבים וכו', דנראה שהדבר בבחירתם שמעצמם … להמשך קריאה
א והיה כי תבוא אל הארץ וכו' (דברים כו א). על פי מה שידענו מנצחיות התורה שנוהגת בכל מקום ובכל זמן, יש לפרש ברמז שזה ציוי לנשמות האדם כי תבא אל הארץ, (היינו להגוף בארץ הנשמה הלזו הגוף החומרי בארץ), אשר י"י אלקיך נתן לך נחלה, (כי אם תיטיב מעשיך יהיה לך הגוף הארציי בירושה … להמשך קריאה
א כי תצא למלחמה על אויבך (דברים כא י). הוה ליה למימר כי תלך. והנראה דהתורה מרמזת דמיד כשיצא האדם מאהלו אוהל תורה, מיד מעותד למלחמה מאויביו הם המקטריגים והמנגדים, כי כל זמן שיושב באהל תורה בד' אמות של הלכה וקובע מקום לתורתו, אויביו נופלים תחתיו (ברכות ז' ע"ב): ב כי תצא למלחמה על אויביך … להמשך קריאה
א שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וכו' (דברים טז יח). נ"ל לפרש על ז' שערים שפתחם הבורא ית' בראש האדם, שמהם יוצא ההבל ועשויים להכניס ולהוציא כדמיון השער, דהיינו ב' עינים, ב' אזנים, ב' נקבי החוטם, והפה שמהם יוצאים ההבלים. (ולדעתי זה סוד ז' הבלים המוזכרים בקהלת (א ב), והבן ענין מ"ש הבעלי קבין … להמשך קריאה
א ראה אנכי נותן לפניכם וכו' (דברים יא כו). כל הרואה ישתומם התחיל בלשון יחיד רא"ה, ומסיים לפניכם לשון רבים. וגם כן לפניכ"ם לא יצדק, כי חלילה שיאמר הש"י שההיפוך של הברכות יהיו שייכים לפני ישראל, ובפרט באומרו נות"ן, וידוע כי מאתו לא תצא וכו' (איכה ג לח). ואחשבה לדעת דהנה ידוע טבע וסגולת המצות … להמשך קריאה
א והיה עקב תשמעון וכו' ושמרתם וכו' ושמר וכו' אשר נשבע לאבותיך (דברים ז יב). חוץ כל הדקדוקים יש להתבונן וכי ס"ד שלא יקיים הש"י השבועה שנשבע לאבות, ומה הוא השמירה שצריך הש"י לשמור ההבטחה. והנראה דהנה לעיל נאמר (דברים ז יא) ושמר"ת את המצוה וכו' אשר אנכי מצוך היום לעשותם. ודרשו בו (עירובין כ"ב … להמשך קריאה
א ואתחנן א"ל י"י בעת ההוא לאמ"ר (דברים ג כג). להבין מהו בע"ת ההו"א דייקא. ומהו הלאמ"ר. כבר כתבנו כמה פעמים לאמ"ר הוא מלשון צמצום, מלשון אימר"א ושפה המצמצם את הבגד. והנה זה ידוע דהצדיקים הגדולים קודם פטירתם יתגדלו במעלת ההשגה מה שלא זכו כל ימי חייהם, וזה הוא מיתה נשיקה שברגע האחרונה ישיגו בנועם … להמשך קריאה
א אלה הדברים וכו' (דברים א א). פסל את הראשונים, דלמעלה נאמר (במדבר לו ז) ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה כי איש בנחלת מטה אבותיו ידבקו בני ישראל, ממילא כל שבט הוא בפני עצמו (עיין מ"ש לעיל בפרשת מסעי), אבל אלו הדברים הם לכל ישראל, כי מישך שייכי להדדי דכולם ערבים זה … להמשך קריאה
א אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרן (במדבר לג א). כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, היינו הגם (שהיו) שרויין בני ישראל במצרים, לא נתקדשו המקומות, ואדרבה ביררו משם הניצוצין ונצטוו שלא לחזור, מה שאין כן אלו המסעות כל מקום שהיו שרויין נתקדשו, על כן גם לעתיד כתיב … להמשך קריאה
א וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמ"ר (במדבר ל״ב:כ״ח) להבין הלאמ"ר. וגם למה דוקא לראשי המטות. וגם נצחיות התורה מלמדת לנו בכל עת דרכי הש"י, והנה אין מקרא יוצא מידי פשוטו. אף על פי כן יש לרמז דהכי קאמר וידבר משה אל ראשי המטו"ת, (היינו הגדולים שבישראל אשר להם יכולת וכח להטות לבב … להמשך קריאה
א וידבר וכו' לאמר (במדבר כה י). אינו לאמר לזולת, כי אחר כך אמר (במדבר כה יב) לכן אמו"ר. והנראה דהלאמר הוא לישראל, שיאמר להם (במדבר כה יא) פנחס שהיה בן אלעזר, נעשה בן אהרן הכהן שהרויח נשמת נדב ואביהו (עיין זוהר ח"ג רי"ז ע"א), ושוב לא יהיו מבזים אותו, כי כבר היה נודע להם … להמשך קריאה
א וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמרי (במדבר כב ב). כבר תמהו המפרשים דההיא ראייה על כרחך הוא ראיה שכליות, שהתבונן מה שלא התבוננו אחרים, דאי כפשוטו שראה המעשה אשר נעשה, מה משמיענו בזה הוה ליה להתחיל ויהי כראות מואב את אשר וכו'. גם יש להתבונן למה כינה בלשון יחיד עש"ה … להמשך קריאה
א ויאמר י"י אל משה ואל אהרן וכו' (במדבר יט א). למה נאמרה פרשה זו גם לאהרן, והא ליכא למימר שהכוונה לאמר לאהרן, דהרי הציווי דעשיה הוא לאלעזר, ולימוד המצוה אין על אהרן החיוב יותר משאר ישראל. ואפשר להפיס דעתו להיות שנלקחה ממנו מצוה זאת, מהטעם שפירש רש"י בשם רבי משה הדרשן, על כן לכבודו … להמשך קריאה
א ויקח קרח וכו' (במדבר טז א). הקושיא מפורסמת מה לקח. וי"ל על פי פשוטו שלקח מקח רע לעצמו (סנהדרין ק"ט ע"ב), בחושבו שהוא ייחסן גדול ויש לו זכות אבות, על כן מלאו לבו להתקומם נגד משה. וז"ש ויקח קרח, לעצמו ולדעתו שהוא בן יצהר וכו', ולא אמר בן יעקב, שאלו העלה בדעתו שהוא גם … להמשך קריאה
א שלח לך אנשים (במדבר יג ב). על פי פשוטו יש לפרש לך ממש, כי כבר ידוע שמאת הש"י היתה נסיבה לבלתי בוא משה אדונינו לארץ ישראל, כי גדלה מדריגתו ממדריגת ארץ ישראל בבחינת הדע"ת. והנה גם דורו היו דור דע"ה נאספו עמו במדבר, עד אשר יבוא מורה צדק ויתנהג העולם בבחינה עליונה נוראה מאד, … להמשך קריאה
א דבר אל אהרן וכו' בהעלותך וכו' (במדבר ח ב). יתפרש ברמז בכל דור ודור הצדיקים המשפיעים חסדים, מכונים בשם אהרן איש החסד כנודע. ואמר בהעלותך את הנרות, כשתרצה להעלות נשמות ישראל שהם נרות לפני האבוק"ה היא השכינה נר י"י נשמת אדם (משלי כ כז), אזי זאת תעשה להם אל מול פני המנורה העליונה יאירו … להמשך קריאה
א וידבר י"י אל משה לאמר וכו' (במדבר ד כא). בבני קהת היתה האמירה גם לאהרן (במדבר ד א), וכאן למשה לבדו. על פי פשוטו להורות בא מה שהיה הציווי לפקוד קודם את בני קהת, הוא לכבוד אהרן שהוא מילידי קהת, ואין בזה פחיתות כבוד לגרשון הבכור, נ"ל: ב נשא את ראש בני גרשון וכו' … להמשך קריאה
א וידבר וכו' במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית וכו' (במדבר א א). עיין באור החיים העיר בכתוב מפני מה בהמקום הקדים הכלל להפרט, ובהזמן הקדים הפרט להכלל, עיין שם דברי קדשו. ולי הקטן נראה גם כן דהנה סיני הוא קדושת שעה, ששם ניתנה תורה והיו מלמדין אותה אחר כך באהל מועד … להמשך קריאה