אגרא דכלה

א ונתתי גשמיכם בעתם (ויקרא כו ד). לא אמר סתם ונתתי גשם, רק קאמר גשמיכ"ם כאלו הגשם הוא שלנו. י"ל על פי מה שאמרו רז"ל (ר"ה י"ז ע"ב) הרי שהיו חייבים בראש השנה, ופסקו להם גשמים מועטים ואחר כך עשו תשובה, להוסיף עליהם אי אפשר, מה עושה הש"י מורידן בזמנן שלא תפסד שום טיפה, וכן … להמשך קריאה

א בהר כו' (ויקרא כה ב). מה ענין שמיטה אצל הר סיני וכו', אלא מה שמיטה נאמרה כללותיה ופרטותיה מסיני וכו' (תו"כ כ"ה א'). הנה לא פורש מהיכן נדע שהשמיטה נאמרה תיכף בסיני עם הכללות והפרטות, ופירוש רש"י ידוע. וגם לפי דרכו דרך הקודש יקשה למה עשה הש"י זה הבנין אב דוקא במצות שמיטה. ונ"ל … להמשך קריאה

א אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם וכו' (ויקרא כא א). הנה האמירה הראשונה לא פורש מה אמר, אם הכוונה על מה שאמר אחר כך לנפש וכו', הנה זה הוא מאמר בפני עצמו ואמרת אליהם. הנה הוא לדעתי להיות יש חשש כאשר יראו הכהנים שהם נצטוו מצות יתירות ולהתנהג בקדושה יתירה משאר ישראל, לבל … להמשך קריאה

א דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש וכו' (ויקרא יט ב). להבין מפני מה נאמרה הפרשה לכל העדה (ויק"ר פכ"ד ה'). וגם יש להתבונן במצוה הלזו קדושים תהיו וכו', ונתן טעם כי קדוש וכו', והדבר קשה להלום וכי אפשר ליציר חומר להתדמות לקדושתו ית'. וגם להבין מהות המצוה דקדושים … להמשך קריאה

א וידבר וכו' בקרבתם לפני י"י וכו' (ויקרא טז א), ויאמר י"י וכו' (ויקרא טז ב). הנה בפסוק הראשון לא פירש מה היה הדבור למשה, ואם הוא מה שיצוה לאהרן, הנה זה אמירה בפני עצמו בפסוק ב'. ונראה דזה הוא הקדמה וטעם למשה אדונינו סיבת המצוה שיצוה לאהרן שלא יבוא בכל עת וכו', שלא יחשוב … להמשך קריאה

א זאת תהיה תורת המצרע וכו' (ויקרא יד ב). זה לכאורה מיותר, דלא הוה ליה למימר רק ביום טהרת מצרע יבוא אל הכהן. והנראה דהנה לענייני הכשר מצרע יש טעמים לפי הפשט, וכמו שדרשו רז"ל (ערכין ט"ז ע"ב) שמביא צפרים המפטפטין, להיות שהנגעים באים על פטפוטי דברים לשון הרע. עץ ארז (ויקרא יד ד), לפי … להמשך קריאה

א וידבר י"י אל משה לאמ"ר (ויקרא יב א). באתי להתבונן הנה מה דקשיא לי בכל התורה כולה בכל מקום שנאמר לאמ"ר, הוא לאמר לזולת, והנה אף על פי כן יקשה כיון שנאמר אחר כך (ויקרא יב ב) דבר אל בני ישראל, למה לי לאמר. והנה רז"ל (יומא ד' ע"ב) דרשו מכאן שכל האומר דבר … להמשך קריאה

א ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל (ויקרא ט א). יש לרמז ביום השמיני נקרא התשובה, שהוא דרגא דבינה שהיא שמינית ממטה למעלה. והנה התשובה הוא על ידי הדעת שמתבונן בדעתו איך הרבה להמרות בוראו, ואז אחר שמתקן הכל בתשובה, ממשיך על ידי דביקות הדע"ת מוחין להמדות, היינו יראה ואהבה וכו', שהיה … להמשך קריאה

א צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה וכו' (ויקרא ו ב). יש לרמז בפסוק הזה שהתורה משמיענו איזה לימוד תורה היא עולה לי"י לריח ניחוח, והיה הציווי הזה לאהרן ולבניו כי יורו משפטיך ליעקב כתיב (דברים לג י), ואמר זאת תורת העולה, רצ"ל זא"ת היא התורה אשר תעלה לי"י, ואמר היא העולה … להמשך קריאה

א ויקרא אל משה וידבר וכו' (ויקרא א א). הנה יש לפרש על הקושיא המפורסמת שבקריאה לא פורש מי הקורא, ואחר כך אמר וידבר י"י וכו'. הגם שכבר תלוי בזה כל שלטי הגבורים עדת קדושים בעלי קבלה, עם כל זה רשות לחקור על פי פשוטו. וי"ל על פי דברי רז"ל (ויק"ר פ"א י"ב) שאמרו שלא … להמשך קריאה

א אלה פקודי המשכן (שמות לח כא). כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים. המנין והמפקד הזה של המשכן, פסל וביטל את הקטרוג של חטא עגל שהיה בו מנין ומפקד, קכ"ה קנטרין מנין מסכ"ה (שמות לב ח), כנודע (שמו"ר פמ"ב ח'): ב ויאמר עוד אל"ה פקודי המשכן (שמות לח כא). להיות כל מנין אין בו … להמשך קריאה

א ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה י"י לעשות אותם (שמות לה א), ששת ימים וכו' (שמות לה ב). להבין ענין האסיפה הזאת באומרו מצות שבת לישראל. ונ"ל על פי מה דאיתא בחסד לאברהם (עיין בפרי עץ חיים) (עין הקורא נהר מ"ט) וז"ל, כאשר עלה משה להר סיני … להמשך קריאה

א כי תשא וכו' (שמות ל יב). אמרו רז"ל במדרש (תנחומא תשא סי' ג') אמר משה לפני הקב"ה משאני מת אין אני נזכר, א"ל הקב"ה חייך כשם שאתה עומד כעת ונותן להם פרשת שקלים ואתה זוקף את ראשן, כך בכל שנה בשעה שקוראין לפני פרשת שקלים כאלו אתה עומד שם ואתה זוקף את ראשן, הה"ד … להמשך קריאה

א ואתה תצוה וכו' (שמות כז כ). הנה תיבת "תצוה מן ההכרח לפרשו סופך לצוות, היינו פרשת הדלקת המנורה הנאמרה בפרשת אמור (ויקרא כד ב), וכן פירש רש"י, דבזולת זה אינו צודק דקדוק הלשון "ואתה תצוה. אבל צריך להתבונן למה היתה כזאת מאת הש"י שאמר הפרשה הזו באופן כזה שסופך לצוות ולא יצוה עתה, והרי … להמשך קריאה

א מדרש פרשה ל"ג. (שמו"ר פל"ג ה') דבר אחר ויקחו לי תרומה (שמות כה ב) , הה"ד (משלי כב א) נבחר שם מעושר רב, עכ"ל. הנה לא נדע השייכות לכאן. (הגם שדרש הפסוק על משה ופנחס ומרדכי, אין עניינם לכאן), על כרחך צריך לומר דגם בכאן רוצה לדרוש איזה שם מהשמות החביבים. ונ"ל דרצה לפרש … להמשך קריאה

א ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שמות כא א). לא אמר שתשים, או אלה המשפטים תשי"ם וכו'. אך נ"ל לרמז דהנה הדיין אשר ירצה לשפוט את איש הישראלי, צריך להרהר בתשובה להיות דודאי גם הוא חטא, כי אדם אין צדיק וכו' (קהלת ז כ), ורשע פסול לדין, על כן צריך להרהר בתשובה קודם. על כן … להמשך קריאה

א וישמע יתרו כהן מדין חתן משה (שמות יח א). למה תארו כהן מדין בכאן וכי לגנותו בא. ונ"ל שעד עתה היה תארו המכובד בפי כל אומים "כהן "מדין, וכהיום שמע שמתארים אותו "חתן "משה, מזה שפט שהאיש משה גדול מאוד. ושיעור הכתוב לפי זה וישמע יתרו שהיה נקרא בפי כל "כהן מדין, שמע כעת … להמשך קריאה

א ויהי בשלח פרעה את העם (שמות יג יז). כל מקום שנאמר ויהי הוא צרה לשונאי ישראל, מלשון "וי "הי (מגילה י' ע"ב), וצריך להבין בכאן ענינו. וי"ל "וי "היה על ששלח פרעה את הע"ם היינו הערב רב, שאילו לא הניח לילך הערב רב עם ישראל, לא היו באים לכל אלה לעון העגל ולכל העונות … להמשך קריאה

א ויאמר ד' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו' (שמות י א). הנה הקושיא מפורסמת שלא נזכר בדברי הש"י כלל ממכת הארבה. ולפי מ"ש לעיל שמכת "ברד וארבה היו בענין אחד להשחית יבול השדה, וזה שרמז הש"י הנני שולח את כל מגפותי וכו' (שמות ט יד), שכל המכות הסמוכים יהיו … להמשך קריאה

א וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני י"י (שמות ו ג). הנה התחיל בדיבור לשון עז ובשם אלקים המורה דין, וסיים באמירה לשון רכה ובהויה המורה רחמים, ודברי חכמים ידועים כדרבונות וכמסמרים ולפי הפשט לא נדע. ויש לפרש על פי מה שפירש הרב אלשיך בפסוק (שמות לב יד) וינחם י"י על וכו'. דהכוונה כי … להמשך קריאה

א ואלה שמות וכו' (שמות א א). וא"ו מוסיף על ענין ראשון. כמו שיוסף לא שינה את שמו הגם שקראוהו צפנת פענח (בראשית מא מה), וכמו שרמזנו זה בסיום הספר. כך ואלה שמות בני ישראל וכו' ראובן ושמעון וכו' (שמות א ב), עאלו ונפקו. וירמוז עוד ואלה שמות בני ישראל וכו'. ידוע ענין ירידת ישראל … להמשך קריאה

א במדרש (ב"ר פצ"ו א') ויחי יעקב (בראשית מז כח). למה פרשה זו סתומה דכיון שנפטר אבינו יעקב, התחילה שעבוד מצרים על ישראל. והנה איני יודע איך נרמז זה בסתימת הפרשה. ורש"י פירש שנסתמה עיניהם ולבן של ישראל מצרת השיעבוד, והנה כפי הנראה רש"י ז"ל פירוש זה דעת עצמו, אבל אינו פירוש המדרש, כי לפי … להמשך קריאה

א במדרש (ב"ר פצ"ג י"ב) ויתן את קלו בבכי (בראשית מה ב). כשם שלא פייס יוסף את אחיו אלא בבכיה, כך הקב"ה אינו גואל את ישראל אלא מתוך בכיה, שנאמר (ירמיה לא ח) בבכי יבואו ובתחנונים אובילם, עכ"ל. יש להתבונן מאי בעי בזה ומאי הוקשה. והנראה דהוקשה לו אומרו ויתן שהוא לשון מתנה, ולא אמר … להמשך קריאה

א ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם וכו' (בראשית מא א). יש לרמז רמז במפלאות תורתינו הק', כאשר כתבנו כמה פעמים שבכל פסוק יש רמז לעבודת השי"ת ולתורתו מפלאי החכמה. ונראה דהנה כתיב (הושע ו ב) יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו. וכתבו בפירוש זה הפסוק יחיינו מיומיים, היינו ב' המקדשים שהיו חיות לפי … להמשך קריאה

א אלה תולדות יעקב יוסף (בראשית לז ב). יעקב הוא מדת אמת בסוד תתן אמת ליעקב (מיכה ז כ), והמילוי של האותיות נקרא תולדות שמתיילדים מגוף האותיות, והמילוי של אמ"ת כזה ל"ף מ' ו' [בגמטריא יוס"ף], ובמילוי הת' בא' גם כן, יעלה המילוי לחשבון זקן, והוא סוד כי בן זקונים הוא לו (בראשית לז ג) … להמשך קריאה

א וישלח יעקב מלאכים לפניו אל וכו' (בראשית לב ד). להבין תיבת לפניו. נ"ל דהנה אמרו רז"ל (ב"ר פ"נ ב') דאצל אברהם קרא הכתוב (בראשית יח ב) להמלאכים אנשים, (מפני שהיו רגילין אצלו כאנשים מבלי איום), מה שאין כן אצל לוט קראם מלאכים (בראשית יט א), (שנתראו לפניו איומים ונוראים במלאכיות). והנה לעיל (בראשית לב … להמשך קריאה