א להעלות נר תמיד (שמות כז, כ). מכאן רמז שתמיד לא יחסר הדלקת נר, אף שבעונותינו הרבים חרב בית המקדש, מכל מקום מצוה הוא להדליק נר בבית הכנסת שנקרא מקדש מעט ויהיה דולק ערב ובוקר בשעת התפילה, כי התפילה היא במקום עבודת הקרבנות בבית המקדש. וכמדומה לי שמצוה זו של הדלקת נר בבית הכנסת בשעת … להמשך קריאה
א כבר הקדמתי בהקדמת שובבי"ם ת"ת כי הפרשה הזו מענין מדת החסד: ב ועתה אבאר בעזה"י. כבר בארתי בארוכה בפרשת תרומה כי המשכן הוא כבריאת שמים וארץ וצבאיהם מעלה ומטה. והמשכן הוא תיקון. ואהרן הוא תיקון לאדם הראשון שנתרחק, אבל באהרן כתיב (שמות כח, א) ואתה הקרב אליך את אהרן וגו'. וזהו סוד (ויקרא טז, … להמשך קריאה
א מצוה צ"ט להיטיב נרות תמיד לפני הש"י, שנאמר (שמות כז, כא) יערוך אותו אהרן ובניו. כלומר, יערוך הנר לפני הש"י, וזהו מצות הטבת נרות הנזכרת בגמרא. ב ק' מצות לבישת בגדי הכהנים, שנאמר (שם כח, ב) ועשית בגדי קודש וגו'. ג ק"א שלא יזח החושן מעל האפוד. ד ק"ב שלא לקרוע המעיל שנאמר (שם … להמשך קריאה
א ויקחו לי תרומה (שמות כה, ב). אותיות תורה מ', כי התורה נתנה במ' יום. ונרמזה התורה במלאכת המשכן, כי תכלית עשיית המשכן היה כדי להשים בו את הארון שבו הלוחות, כי תלמוד תורה כנגד כל המעלות. וכמו שכ"ב אותיות התורה נחלקים לג' חלקים כדתנן בספר יצירה, דהיינו ג' אותיות אמ"ש, וז' כפולות בג"ד כפר"ת, … להמשך קריאה
א מתחילה אקדים דברי האלהי בעל שערי אורה מה שכתב בדרך כלל על ענין בית הבחירה. וזה לשונו בשער הראשון בכינוי שכינה, והיא היתה שוכנת עם ישראל תמיד משעת עשיית המשכן, כאמרו (שמות כה, ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. וצריך אתה לדעת עיקר גדול. דע בתחלת בריאת העולם עיקר שכינה בתחתונים היתה, שהרי מערכת … להמשך קריאה
א מצוה צ"ו מתרי"ג מצות לבנות בית הבחירה, שנאמר (שמות כה, ח) ועשו לי מקדש. ומשכן אקרי מקדש, ומקדש אקרי משכן. ב צ"ז שלא להוציא בדי הארון מתוך הטבעות, שנאמר (שם כה, טו) בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו. ג צ"ח להשים בבית המקדש לפני ה' לחם תמיד, שנאמר (שם כה, כט) ונתת על … להמשך קריאה
א כי ימכור איש את בתו לאמה (שמות כא, ז). הזוהר (ח"ב צד, ב) מפרש פרשתה כולה על הנשמה. איש, זה הקב"ה שנאמר (שם טו, ג) ה' איש מלחמה. בתו, היא הנשמה. לא תצא כצאת העבדים, מלוכלך בחובין, כי אם בת חורין. אם רעה אשר לא יעדה והפדה, בתשובה. לעם נכרי, משיריין דמחבלין בגיהנם כו'. … להמשך קריאה
א משפטי ה' אמת צדקו יחדיו ב בכל ענייני שלימות האדם אשר הם שלשה. דהיינו שלימות הנשמה, ושלימות הגוף, ושלימות הממון, אשר עליהם נאמר (דברים ו, ה) ואהבת את יי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. הלב תלוי בו חיות הגוף, והנפש היא הנשמה. וזהו ענין (בראשית לג, יח) שלם בגופו, שלם בממונו, שלם … להמשך קריאה
א המצוה המ"ב מתרי"ג מצות, לדון בדין עבד עברי, שנאמר (שמות כא, ב) כי תקנה עבד עברי. ב מ"ג מצות יעוד אמה העבריה. ג מ"ד לפדות אמה העבריה, שנאמר (שם ח) והפדה. ד מ"ה שלא למכור אמה העבריה. ה מ"ו שלא למנוע מאמה העבריה והוא הדין משאר בנות ישראל שאר כסות ועונה. ו מ"ז מ"ח … להמשך קריאה
א מדוע אתה יושב לבדך (שמות יח, יד). פירש רש"י יושב כמלך, והוקשה הדבר ליתרו שהיה מזלזל בכבודן של ישראל כו'. וקשה שאחר כך אמר יתרו טענה אחרת שלא טוב הדבר משום כי נבול תבול וגומר: ב הענין הוא, המלוכה והשררות שנתן הקב"ה לישראל אינה כמלוכה ושררה של אומות העולם שהם מולכין ומשתררין מפני כבוד … להמשך קריאה
א הנה עשרת הדברות שבלוחות היו כתובות חמש כנגד חמש. וזה לשון הרמב"ן (כ, יג), והנה עשרת הדברות חמשה בכבוד הבורא, וחמשה לטובת האדם. כי כבד את אביך כבוד האל, כי לכבוד הבורא ציוה לכבד האב המשתתף ביצירה, ונשארו חמשה לאדם בצרכו וטובתו. והנראה מכתב הלוחות שהיו הה' ראשונות בלוח אחד שהם כבוד הבורא, והחמשה … להמשך קריאה
א המצוה הכ"ה מתרי"ג מצות (שמות כ, ב) אנכי ה' אלהיך. ב הכ"ו (שם ג) לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. ג הכ"ז (שם ד) לא תעשה לך פסל וגומר. ד הכ"ח (שם ה) לא תשתחוה להם. ה הכ"ט (שם) לא תעבדם. ו הל' (שם ז) לא תשא. ז הל"א (שם ח) זכור את … להמשך קריאה
א כי אמר אלהים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה (שמות יג, יז). ראה והביטה כמה צריך האדם להתבונן לעשות גדרים וסייגות והרחקות שלא יבא לידי עבירה. הנה הקב"ה בעצמו ובכבודו עשה הרחקה פן ינחם העם וגו', ושלום שלום לרחוק, המרחק עצמו מחשש עבירה ואז הוא קרוב להקב"ה: ב ויקח משה את עצמות יוסף … להמשך קריאה
א בענין סוד הדבר שלא להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, כתבתי במסכת שבת שלי. ובענין תחומין, מצאתי בקונטריס האר"י ז"ל וזה לשונו, ועתה אמרתי להודיעך סוד תחום שבת, מן התורה הוא י"ב מיל, ואמרו חז"ל אלפים אמה. כבר ידעת כי נצח הוד יסוד של עשיה, מתעלות בחסד גבורה תפארת, ונשאר שם חלל. וחל"ל עולה חיי"ם, … להמשך קריאה
א המצוה הכ"ד מתרי"ג מצות, היא (שמות טז, כט) אל יצא איש ממקומו ביום השביעי. והרמב"ם ז"ל בספר המצות פירש זו המצוה על תחומין, דאיסור תחומין דאורייתא ביתר מאלפים אמות. ובחבורו הגדול חזר מזה, וכתב שהשיעור של התורה הוא ג' פרסאות. והרמב"ן ז"ל כתב, כי הכל טעות, שאין לנו איסור תחומין מדאורייתא כלל, לפי המתבאר … להמשך קריאה
א ושמרתם את המצות וגומר (שמות יב, יז). כתב רש"י ושמרתם את המצות, שלא יבאו לידי חמוץ, מכאן אמרו תפח תלטוש בצונן. ר' יאשיה אומר, אל תהא קורא את המצות, אלא את המצוות, כדרך שאין מחמיצין את המצה, כך אין מחמיצין את המצות, אלא אם בא לידך מצוה אל תחמיצנה עשה אותה מיד, עד כאן: … להמשך קריאה
א כבר הקדמתי בהקדמת חלק זה הנקרא לוחות הברית מי שעוסק בתורה לשמה כדי לקיים כל מה שאפשר לו לקיים, ואף המצא ימצא מצות שאי אפשר לו לקיים כגון חלק עבודת בית המקדש בקרבנות המוזכר בפרשה זו שבעונותינו הרבים אי אפשר לקיימם עתה, מכל מקום ראוי לעסוק בדיניהם ולידע סודם איש איש לפי מדרגתו, ואז … להמשך קריאה
א יש בה תשע מצות עשה מתרי"ג מצות, וי"א מצות לא תעשה מתרי"ג מצות: ב המצוה הראשונה בפרשה והיא הרביעית למנין, היא לקדש חדשים ולעבר שנים (שמות יב, ב). ג המצוה הה' לשחוט את הפסח בי"ד בניסן בין הערבים (שם ו). ד המצוה הו' לאכול בשר הפסח בליל ט"ו בניסן, שנאמר (שם ח) ואכלו את … להמשך קריאה
א וידבר אלהים אל משה (שמות ו, ב). דבר אתו קשות על שהקשה לדבר (שם ה, כב) למה הרעות, שהרהר אחר מדותיו של הקב"ה. ואמר לו הקב"ה, חבל על דאבדין ולא משתכחין כמו שהאריך רש"י. על כן צריך האדם להיות נזהר במאוד שלא יהרהר אחר הקב"ה במה שמשפיע עליו אם טוב אם רע, כי ה' … להמשך קריאה
א וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ידו"ד וגו', עד ושמי ידו"ד לא נודעתי להם (שמות ו, ג). כבר הארכתי בדרושים של פסח ובהגדה כי לכל האותות והמופתים בשידוד המערכת ובשינוי טבע במצרים היה בשמו הגדול שמו המיוחד שהוא ידו"ד שהוא היה הוה יהיה, והוא היות כל הנמצאים מאפס ומאין המוחלט, וחדשם איש על … להמשך קריאה
א למען תדע כי אין כידו"ד אלקינו (שמות ח, ו), למען תדע כי אני יהוה בקרב הארץ (שם יח), בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ (שם ט, יד). ג' תדע אלה הם מציאות הש"י והשגחתו ויכולתו ב אין כיהו"ה אלקינו, כי הוא מחויב המציאות והוא הממציא את הכל כל העולמות העליונים והתחתונים. ג כי … להמשך קריאה
א ויוסף היה במצרים (שמות א, ה). פירש רש"י להודיעך צדקתו של יוסף הוא יוסף הרועה את צאן אביו, הוא יוסף שהיה במצרים ונעשה מלך ועמד בצדקתו. מכאן ילמוד האדם לדבק בקונו בכל לבו הן בדלותו וענייתו ושפלותו לא יבעט, והן בגדולתו שלא ירים ויתנשא ואדרבא יהיה נכנע ושפל וירבה במצות: ב וימררו את חייהם … להמשך קריאה
א בפרקי דרבי אליעזר (ג), קודם שנברא העולם היה הוא ושמו בלבד. והמאמר הזה עמוק במאוד מבואר בהקדמת תולדו"ת אד"ם (קטע מציאות השם ד"ה והנה אלו ואלו) ואין כאן מקומו. רק צריך שתדע, אלו היה העולם בכוונת הבריאה דהיינו שלא הביא אדם החטא לעולם ולא היתה הקליפה רק הכל קודש, אז היה שם ידו"ד שהוא … להמשך קריאה
א זה שמי לעלם וזה זכרי לדור ודור (שמות ג, טו). בסוף פרק אלו עוברין (נ, א), ושמו אחד, מאי אחד, אטו האידנא לאו אחד הוא. אמר רב נחמן בר יצחק, לא כעולם הזה העולם הבא. העולם הזה נכתב ביו"ד ה"א, ונקרא באל"ף דלי"ת. אבל לעולם הבא כולו אחד, נקרא ביו"ד ה"א ונכתב ביו"ד ה"א. … להמשך קריאה
א שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים תרומה תצוה ב הנני כולל כל הפרשיות אלו בסוג אחד, יען כי מישך שייכי להדדי בשנת העיבור שדרך ישראל להתעורר בהם בדרכי תשובה ביתר שאת, כמוזכר בדברי הקדמונים והאחרונים. והנה רובם הזכירו פרשיות שובבים לבד, והבאים אחריהם הוסיפו עוד ביתר שאת עוד ג"כ פרשיות ת"ת, והמוסיף בתשובה יוסיפו … להמשך קריאה
א ועשית עמדי חסד ואמת (בראשית מז, כט). עיקר החסד הוא כשעושה על מנת שלא לקבל פרס, ואז נקרא עושה חסד, ונקרא נדיב. אבל העושה על מנת לקבל גם ממנו הנאה, נקרא סוחר ולא נדיב, ואין לך מדה גדולה ממדת החסד. על כן ירגיל אדם את עצמו בחסד של אמת. לא מבעיא לעשות עם מתים, … להמשך קריאה