א קיו.אסור לשרטט על הקלף בשום דבר בשבת. כדי לסמן שום דבר. שכן מצינו בקרשי המשכן שרושמין לידע איזהו בן זוגו. ת': הסבר על זכויות יוצרים מחזור ויטרירשיון: Public Domainמקור: www.nli.org.il מצווה לשתף את האתר בכל צורה אפשרית! © תשפ"ד כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו … להמשך קריאה
א קטו.מותר לשום אבן או אגוז באנפליות שקורין קלינש ולקשור ברצועה כדי לקובעו באבנט שלא יפלו כעין שקושרין הזוגות באבנט שיהו מתוקנין יפה על שוקו. ואין לחוש בהוצאת אבן שבזוגות. והוא הדין לשאר כליו אם הוא צריך. ואף בשבת מותר לשים האבן ובלבד שלא יעשה קשר קיימא. וכך היא משנה שלימה בפ' במה אשה. פורפרת … להמשך קריאה
א קיד.פ' כל כתבי. נר שעל גבי טבלא מנער את הטבלא והיא נופלת ואם כבתה כבתה ואליבא דר' שמעון היא דא' דבר שאין מתכוין מותר. ודווקא בשכח. אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור. ובדליכא פסיק רישיה: מכאן יש לראות שאם נפלה נר על גב טבלא וצריך לטבלא לאכול עליה או צריך למקומה מותר להגביה הטבלא … להמשך קריאה
א קיג.גרסי' בשבת פ' כל כתבי טלית שאחז בה האור מצד אחד נותנים עליה מים מצד אחד. מכאן מוכח ר' שמותר לתת מים מערב שבת בתוך אותם כלי זכוכית שאנו מדליקין בהן שקורי' לנפש. וכי תימ' גרם כיבוי הוא ואסור. בעיניין זה לא אמרנו גרם כיבוי. שמתחילה כשנתן המים בתוך הכלי והשמן למעלה מן המים … להמשך קריאה
א קיב.קשר של קיימא כגון רצועות מנעלים. וקשירת אבנט מותר. שכל אילו מתירין תדיר. ואין לאסור אבנט משום מנעל דרבנן דאמרי' בפ' אילו קשרי' דפטור אבל אסור. דהתם טע' דאסור שאעפ'י שאין קושרי' אותו בשביל קשר של קיימא ובדעתם להתירו עוד כשיצטרכו אפי' הכי אסור לפי שפעמים היו מניחים אותו קשור עד זמן מרובה שלא … להמשך קריאה
א קיא.וחייב לבצוע על שתי ככרות בשבת. שנ' (שמות ט״ז:כ״ב) לקטו לחם משנה. וא' ר' אשי חזינא ליה לרב כהנא דנקיט תרתי ובצע חדא. דנקיט תרתי דכת' לקטו לחם משנה. ובצע חדא. דאי אמרת לבצע תרתי מחזי כרעבתנותא: ושאילו מקמי רב נטרונאי גאון ביום טוב צריכין לבצוע על שתי ככרות או לא. והשיב הכין. הוו … להמשך קריאה
א קי.ומקדש צריך לקדושי במקום סעודה. ויליף טעמי בתלמוד ירושלמי ממקרא מלא. (ישעי' נח) וקראת לשבת עונג לקדוש י"י וגו' במקום עונג שם תהא קריאת היום. מיכן שאין קידוש אלא במקום סעוד'. והיכא דקדיש ליה באושפיזיה. ואיתרמו ליה אינשי בדוכתא אחריני דלא גמורי קידוש. גמיר לקדושי והדר מקדש להו. דא' רב אשי כי הוינו בי … להמשך קריאה
א קט.ואסור לו לאדם לטעום כלום עד שיקדש. ואם שכח וטעם אפילו הכי מקדש. דאמ' רבא הלכתא טעם מקדש [טעם] מבדיל. ואם בא לידי אונס מחמת שינה או מחמת שכרות או מכל דבר אונס ולא קידש בליל שבת מקדש למחר. ואפי' כל היום כולו. דאמרי בני ר' חייא מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך … להמשך קריאה
א קח.ואם אין לו יין יקדש על הפת. ובמקום בורא פרי הגפן יאמר המוציא לחם מן הארץ: ת"ר אין מקדשין אלא על היין ואין מברכין אלא על היין. קס"ד בורא פרי הגפן. אטו אמיא ושיכרא מי לא מברכינן שהכל. א' אביי הכי קאמ' אין אומ' הבא כוס לברך אלא על היין. ולא אמרו אלא דלא … להמשך קריאה
א קז.ומקדשין על היין בלילי שבתות. דת"ר זכור את יום השבת לקדשו (שמות יט). זכרהו על היין. אין לי אלא ביום. בלילה מניין. ת"ל את. אין לי אלא שבת. ימי' טובים מניין אלה מועדי י"י מקראי קודש (ויקרא כ״ג:ד׳): ת"ר זכור את יום השבת לקדשו. זכרהו על היין. מיכן סמכו חכמים לקידוש מן התורה. אין … להמשך קריאה
א קו.ומקדשין על היין להוציא אורחים ידי חובתם שאין להם יין. ואוכלין ומבדילין בבתי כנסיו' ובבתי מדרשו'. אעפ"י שאין אורחים אוכלין שם. לא מבעיא הבדלה דודאי מבדילין. וכיון דאבדיל שליחא ציבורא יצאו כל הציבור ידי חובתם. והרוצה להבדיל בביתו הרשות בידו. ואם לא רצה או שאין לו יין יצא בהבדלת שליח ציבור. אלא אפי' קידושא … להמשך קריאה
א קה.העתקתי מתשובות רש"י תפילת מגן אבות מפורש בשבת דמשום סכנה תיקנוה דהא ניתנה רשות למזיקי'. כדתניא בערבי פסחים לא יצא אדם יחיד בלילי רביעיות ובלילי שבתות מפני שאגרת (כת) [בת] מחלת יוצאה ושמונה עשר רבוא מלאכי חבלה עמה וכל אחד יש לו רשות לחבל. ואפילו בדרי בתראי דגזר עלה אביי שלא תעבור ביישוב לעולם … להמשך קריאה
א קד.ואם טעה ולא הזכיר של שבת בערבית מחזירין אותו. ואעפ"י שאמרנו טעה ולא הזכיר של ראש חדש בערבית אין מחזירין אותו דהיינו טע' משום דאין מקדשין את החדש בלילה. ואע"ג דקיימ' לן תפילת ערבית רשות. הני מילי דלא קבעי לצלויי. דלא מטרחינן ליה. אבל טרח וצלי ולא מזכר דשבתא בצלותיה שוייה עליה חובה מדמצלי. … להמשך קריאה
א קג.אתה קדשת. חמדת ימים אותו קראת. שנאמר ויכל אלהים. ומתרגם בירושלמי וחמיד. או משום דאין ויכל אלא לשון חימוד. וכן הוא אומ' נכספה גם כלתה נפשי. ויש אומ' לא נקראת חמדת ימים בשום מקום. אלא מילתא בעלמא קאמרי' שנחמד הוא לישר' מכל הימים. שאותו קריאת קודש. שנאמר ויקדש אותו. והוא זכר למעשה בראשית. שבת … להמשך קריאה
א קב.סדר שבתות כך הוא: ב תנו רבנן לא יאכל אדם בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מתשע שעות ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה. דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך. ואפילו ר' יוסי לא קאמר אלא דאתחיל. אבל אתחולי לכתחילה לא. והמדליק נר לשבת צריך לברך. ברוך אתה י'י אלהינו מלך … להמשך קריאה
א קא.תקנו לומר והוא רחום במעריב לפי שאין במעריב קרבן לכפר עון. אבל יוצר ומנחה שיש תמידין שמכפרין אין צריך לומר מפי ר' אליעזר הגדול: ת'. יש להקשות והא איכא תמיד של שחר שמכפר על עבירות של ליל ותפילה השחר כנגד תמיד של שחר תקנו: ת'. אבל יש אומרים לפי שכן נהגו (לומר העם) החוטאים … להמשך קריאה
א ק.מי שיש לו לעשות דבר ויודע שלא יפנה למנחה יתפלל תפלת המנחה משש שעות ומחצה ולמעלה. שכך שנינו איזו היא מנחה גדולה משש שעות ומחצה למעלה. ת': הגיע שעה המנחה כשבא לבית הכנסת אומ' ואני ברוב חסדך: ופותח בתהילה: ושליח ציבור עומד לפני התיבה ואו' קדיש עד דאמירן. ועומדי' על רגליהם ומתפללים י"ח. ואחר … להמשך קריאה
א צט.ולפיכך אומרי' קדיש אחר פסוקי זמרה ואחר סדר קדושה ואחר תהילה ואף לאחר משנה כמו במה מדליקין ואין כאלהינו ופיטום הקטורת. וכן בשבת לאחר שקראו בתורה או' קדיש וכן לאחר שהפטירן בנביא ואמרו תהילה חוזר ואומר קדיש לפני התיבה. אבל לא בשבת במנחה שאין מפטירין אין החזן צריך לומר קדיש עד לפני התיבה. ת' … להמשך קריאה
א צג.אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבא יגיע יראה וירצה וישמע ויפקד ויזכר זכרונינו ופקדונינו וזכרון אבותינו וזכרון משיח בן דוד עבדך וזכרון ירושלים עיר קדשך וזכרון כל עמך בית ישר' לפניך לפליטה לטובה לחן ולחסד ולרחמים ולרצון ביום ראש החדש הזה. זכרינו י"י אלהינו בו לטובה ופוקדינו בו לברכה והושיענו בו לחיים טובים בדבר ישועה … להמשך קריאה
א צב.נחם י"י אלהינו את אבילי ציון ואת אבילי ירושלם ואת העיר האבילה הבזוייה החריבה והשוממה החריבה ממעונות ישר' והשוממה מבלי בניה והיא יושבת וראשה חפוי כאשה עקרה שלא ילדה ויבלעוה לגיונות וירשוה…. ויטילו עמך ישר' לחרב ויהרגו בזדון חסידי עליון על כן ציון במר תבכה וירושל' תתן קולה לבי לבי על חלליהם מעי מעי … להמשך קריאה
א צא.ענינו י'יי ענינו ביום צום תעניתינו כי בצרה גדולה אנחנו אל תפן אל קושיינו ואל רשעינו ואל תעלם אונך משמוע תחינתינו ואל תסתר פניך ממנו. היה נא קרוב לשועינו יהי נא חסדך לנחמינו טרם נקרא אליך ענינו כדב' שנ' והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע כי אתה י"י עונה בעת … להמשך קריאה
א פט.(א)גליון כת"י: [צדק] (צדיק) לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. מיכן שאסור לו לאדם לעשות חפצו קודם שיתפלל. אמר להן ר יהושע בן לוי לבנוהי אקדימו (ואחשינו) [ואחשיכו] לבי כנישתא כי היכי דתורכון ימי. שנ' לשקד על דלתותי יום יום. וכתיב כי מוצאי מצא חיים: ואני ברב חסדך אבא ביתיך אשתחוה אל היכל קדשיך ביראתך. … להמשך קריאה
א פח.לכך אנו אומ' על כל חתימת ברכה וברכה. ב"א מ"ה כאדם המדבר לפני המלך פה אל פה. ובאמצע הברכה מברכים אנו כמו על ידי שליח שאין אומ' בא"י אמ"ה שבראת פרי הגפן וכן ואשר בחר בנו. ולא שבחרת בנו. וכן הרבה: והן טעמן של דבר: שכך אמ' דוד שויתי ה' לנגדי תמיד. כלומר היתה … להמשך קריאה
א פז.פי' של קדיש: לכך תקנו רבותי' קדיש לאומרו בלשון ארמית כדי שלא יבינו המלאכים. שאילו יהיו מבינים בקדיש כשאומ' אותו למטה יבלבלו את כולם ויהיו דוחים אותו מלעלות למעלה לפי כי עצבון רב יש למעלה בשעה שעונין למטה יהא שמיה רבא מברך. אוה"ק במסכת ברכות. אוי לאב שככה מקלסין אותו בניו וריחקם מעל שלחנו. … להמשך קריאה
א פו.בן מברך לאביו: כו'. אבל אמרו חכמי' תבא מאיר' לאדם שאשתו ובניו מברכין לו. ואי יהיב איניש רשותיה לבריה או לאחד לברוכי למה תבא לו מאירה כשאמרו חכמי' תבא מאירה לאדם. כשפשע ולא למד. שפעמי' הוא אוכל ואין שם בנו ואין מי שיברך לו. ונמצא בטל מן הברכה. אבל מי שהוא למד ופעמי' שהוא … להמשך קריאה
א פה.ואפילו יחיד עונה אמן בבונה ירושלם דברכת המזון. משום דלידעו פועלים ולוקמו לעיבדתייהן. דהטוב והמטיב לאו דאורייתא. ורבנן תיקנוה על הרוגי ביתר. הטוב שלא הסריחו. והמטיב שניתנו לקבורה: ובטוב ומטיב תיקנו ג' פעמים מלכות חד לגופיה. וחד לברכת הארץ וחד לבונה ירושלם. אבל ברכת הזן אית בה מלכות מתחילה. ת': (שמות כ) בכל המקום … להמשך קריאה