מחזור ויטרי, הלכות שבת ק״י

א

קי.
ומקדש צריך לקדושי במקום סעודה. ויליף טעמי בתלמוד ירושלמי ממקרא מלא. (ישעי' נח) וקראת לשבת עונג לקדוש י"י וגו' במקום עונג שם תהא קריאת היום. מיכן שאין קידוש אלא במקום סעוד'. והיכא דקדיש ליה באושפיזיה. ואיתרמו ליה אינשי בדוכתא אחריני דלא גמורי קידוש. גמיר לקדושי והדר מקדש להו. דא' רב אשי כי הוינו בי רב פפי הוה מקדש לן. וכי הוה אתי אריסיה מדברא הוה מקדש ליה: דלהוציא אחרים ידי חובתן שפיר דמי: ונשים ועבדים אע'ג דקידוש היום זימנא קביעא ליה וקיימא לן דכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. גבי קידוש היום מיהא חייבין דא' ר' אד' בר אהב' נשי' חייבות בקידוש היום דבר תורה. ומפר' רבא טע' דכת' זכור ושמור. כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה. ונשים ועבדי' הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה: וא' רב זוטרא בר טוביה אין אומר' קידוש היום אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח. לאפוקי שריחו רע דלאו אורח ארעא. ולאפוקי נמי מגולה דילמא נפיל ביה מידי. ואע"ג דאעבריה במסכנת ולא אשכח ביה מידי. אפי' הכי הקריבהו נא לפחתך קרינא ביה. אבל יין מגיתו שפיר דמי לקדושי עליה. דא' רבה סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הכוס ואומ' עליה קידוש היום: וכן הלכה. ת': ומה שאנו מקדשין שני פעמים אחת ביום ואחת בלילה כנגד זכור ושמור. ומטעם זה אין אנו מקדשין בסעודה שלישית: תם. ת': ולאחר שבירך על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים. אבל נטל ידו קודם שיקדש לא עשה ולא כלום. דא' רב ברונא אמ' רב הנוטל ידיו לא יקדש. מאי טע' יין אין צריך נטילת ידים ובשלא נגע בשום טינוף ולא נכנס לבית הכסא. ומשום דקאמרי' הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח. ופת הוא דטעון נטילת ידי'. וכיון שנטל ידיו עקר דעתו מן היין ושם לבו אל הפת. הילכך לא יקדש: