מחזור ויטרי, הלכות שבת ק״ב

א

קב.
סדר שבתות כך הוא:

ב

תנו רבנן לא יאכל אדם בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מתשע שעות ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה. דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך. ואפילו ר' יוסי לא קאמר אלא דאתחיל. אבל אתחולי לכתחילה לא. והמדליק נר לשבת צריך לברך. ברוך אתה י'י אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת. מה טעם דחובה היא דאמר ר' יהודה א' שמואל המדליק נר שבת חובה היא ואסמכוה רבנן אקרא (איוב ה׳:כ״ד) וידעת כי שלום אהלך הילכך צריך לברך. והיכן ציונו רב אוייא א' מלא תסור (דברים יז) רב נחמן בר יצחק א' (שם לב) שאל אביך ויגדך. ובלילי שבתות מקדימין ומתפללין. שכך אמרו רבותי' שאני אפוקי יומא מעיולי יומא. עיולי יומא כמא דאפשר מקדימין ליה. אפוקי יומא כמא דאפשר מאחרינן ליה. כי היכי דלא ליהוי עלן כמשאוי. וא"ר יוסי יהי חלקי ממכניסי שבת בטבריא וממוצאי שבת בציפורי. וכן המנהג: ומתפללין תפילת המנחה כסדרן בחול. יתגדל. תתקבל. ברכו: בשבתות וימים טובים אין אומרים והוא רחום. ואין אומ' ברוך י"י לעולם אמן ואמן. ואין אומ' יראו עינינו: ושאילו מקמי רב נטרונאי גאון. בלילי שבתות בברכות אחרונות שבק"ש אומרים ברוך י"י לעולם אמן ואמן. כשאר ימות החול. או אומרי' ושמרו: ושדר להו הכי. ברכה זו אינה מדברי חכמים כל עיקר. שהרי ברכה חמישית היא. וכן שנינו בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה. ותו לא: וכיון דהילכתא כרב דאמ' תפילת ערבית רשות. אתו רבנן בתראי ותקינו בתר שומר עמו ישר' למימר פסוקים דאית בהו שבתות ושמירות. וכיון דאמרינן פסוקים תקינו רבנן בתרייהן ברכה זו בחול. אבל בשבת דשכיחי מזיקין לא. משום דצריכי למיעל לביתייהו מקמי דליחשך. מפני סכנת שעירים. אי נמי מקמי אעקורי שרגא. ולכך סלקוה והעמידוה אדתנן בערב מברך שתי' לפני' ושתי' לאחרי'. וכן מנהג בישיבה שלנו: ובבית רבינו שבבבל. והכי אמ' מר רב שלום גאון בלילי שבתות וימי' טובים במעריב אומ' שומר עמו ישראל לעד. בישיבה ובבית רבינו אין מנהג כן אלא חותמין במקום ושמור צאתנו. ופרוס עלינו סוכת שלומך. ברוך אתה י"י פורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלם:

ג

מצאתי כת' משל לשני בני אדם שהיו לו שני עבדים. האחד משמר עדרו… ויושב לו מנגד. והאחד בנה לו דיר ונעל בפני עדרו כראוי. זה שלא נעל בפניו כראוי בא זאב וטרף בא ארי ודרס. אבל זה שסיכך סוכה על גבי עדרו ובנה דירו ונעל כראוי אינו מתיירא לא מפני הזאב ולא מפני הארי. כך בחול כשהולך אדם במבואות המטונפות או לבית הכסא ומתיירא הוא ממזיקין ומפני שיש להם רשות לילי רביעיות ולילי שבתות להזיק קורא אחר עמו. או נוטל אבוקה בידו שלא יוזק בהם. ולפיכך צריכין להתפלל ושמור צאתינו. שומר עמו ישר'. אבל שבת אעפ"י שיש להם רשות להזיק שמירת שבת משמרתו שבזכות שהן עסוקי' במצוה ומשמרי' את השבת ונזהרין שלא להדליק ולהבעיר ושלא לעשות בה שום מלאכה אינן צריכין לאבוקה ולא לשום שימור שהבטיחם הק' שאין להם לירא מפני שמסככת עליהן מצות שבת ואין ניזוקין כלל. שנאמר ושמרו בני ישראל את השבת וגו'. ברית עולם. ברית כרותה להם שלא יזוקו. אם ישמרוה כראוי. וזו היא אות שבינו וביניכם שאני משמרן. שנ' ושמרו וגו'. וכת' ביני ובין בני ישר' אות היא: