א וכשנפלה חתיכה של איסור לקדירה של היתר. ולא ידעינן אם יש ששים בהיתר אם לאו ובעינן לשעורי. לא ידעינן היכי משערינן גבי כזית תניא בתוספתא דנזיר בפרק נזיר שאכל מכל האסורין לו וכמה שיעורן בכזית כיצד הוא מביא כוס מלא יין. מביא זית אגורי ונותן לתוכו ושופע אם שתה כיוצא בו חייב ואם לאו … להמשך קריאה
א והיכא שתחב כף שהיא בת יומא של איסור בתוך קדירה של היתר. אם הכף היא של מתכת משערינן כנגד כל הכף אף כנגד מה שבחוץ כדאוקימ' דבדידיה משערינן דכף של מתכת חם מקצתו חם כולו וכולו פולט. כדתנן כיצד צולין את הפסח שפוד של רמון תוחבו מתוך פיו עד בית נקובתו וכו' ופרכי' בגמ' … להמשך קריאה
א וכשאנו משערים אם יש ששים בהיתר כדי לבטל האיסור אין אנו משערין לא בקדירה עצמה ולא במאי דבלעה. ובאיסור עצמו אנו משערין ולא במאי דנפק מיניה. ולפי מה שהוא עתה לפנינו אנו משערין ולא לפי מה שהיה בשעת נפילתו. כההיא דפרק גיד הנשה דא"ר חנינא כשהן משערין האיסור שיהא בו אחד מששים משערין אותו … להמשך קריאה
א כבר נהגו העולם כדברי רבינו תם זצ"ל ובין מין בשאינו מינו בין מין במינו בששים. הילכך לא סמכי' אקפילא אלא משערי' דקים להו לרבנן דעד ששים יהיב טעמא טפי לא יהיב טעמא. ופי' הרב ר' ברוך בר יצחק זצ"ל מריגנשבורק דהא דאמ' בבל דוכתא דכל איסורין שבתורה בששים היינו דוקא שנתבשל האיסור עם ההיתר … להמשך קריאה
א ואני המחבר דנתי להתיר לפני מו' רבי' שמחה זצ"ל מההיא דפרק הקומץ רבה גבי פלוגתא דר' יהודה ורבנן. דאמר ר' יוחנן ושניהם מקרא אחד. ולקח מדם הפר ומדם השעיר. רבנן סברי מיכן לעולין שאינן מבטלין זה את זה. ור' יהודה סבר מיכן למין במינו שאינו בטל. ואם איתא שאין שייך ביטול היתר בהיתר כי … להמשך קריאה
א הילכך אומר אני לדברי רבותינו דנותן טעם לפגם בפסח מותר אע"פ שאיסורו במשהו. ה"נ כי נפלו לבור מותר וראייתם מפרק בתרא דע"ז הלכה יין נסך שנפל ע"ג ענבים דאוקי לה אביי במשהו. ואפילו כי אוקמה בחסורי מיחסרא דאם נותן טעם לפגם מותר ואין לחלק בין שעורין לחיטין ושיפון דחדא מינייהו נקט. והך פלוגתא דר' … להמשך קריאה
א כתב מו' רבינו אבי העזרי זצ"ל בתשובת קדמוני' ראיתי מעשה שנפלה חיטה לבור ואסרו לשתות מימיו לפסח. ובדקתי פ"י דתרומות דתנן שעורים שנפלו לתוך הבור של מים אע"פ שהבאיש מימיו מותרים ואמרי' בירוש' כל נותני טעם בין לפגם בין לשבח אסור דברי ר' מאיר ר' שמעון אומר לשבח אסור לפגם מותר. אמר רשב"ל מה … להמשך קריאה
א וכתב מורי רבינו יהודה בר יצחק הוא הנקרא שיר ליאון דכן הלכה דכל איסורין שבתורה בששים. לבד מחמץ בפסח. ועוד הוסיף ר"ת זצ"ל ופי' דאפילו חמץ בפסח אפי' מב"מ בס'. ועיקר שמעתא דפ' כ"ש וגירס' ופירוש' הכי איתא אמר רבא חמץ בפסח בזמנו במינו אסור שלא במינו מותר. במאי עסקי' אילימא בנותן טעם שלא … להמשך קריאה
א ור' יוסף טוב עלם זצ"ל פסק דכל איסורין שבתורה בששים. וכן פסק בה"ג דכל איסורין שבתורה בששים וכן כל רבותיו של רש"י זצ"ל וכן סובר גם השאלתות ואפילו חמץ בפסח. וכן היה סובר רש"י זצ"ל קודם שחזר בו ע"י ההיא דפסחי'. וכן פסק ר"ת זצ"ל דהלכה כרבנן דאמ' מין במינו בששים בכל איסו' שבתורה … להמשך קריאה
א כתב רבינו שמואל זצ"ל דכל נותן טעם שאין טעמו ניכר משערינן בששים. ומיהו בדבר שטעמו ניכר ביותר מששים כגון שאור ותבלין הכי נמי דאסור כל כמה שנותן טעם. וה"נ קאמר רפרם פ"ק דש"ח שאני שאור ותבלין דלטעמא עבידי וטעמא לא בטיל. פירש"י זצ"ל והילכתא כל איסורין שבתורה בס' וכן הלכה רווחת בישראל דכל איסורין … להמשך קריאה
א הילכך עכבר שנפל לגו חלא או לגו שיכרא או לתוך שאר משקין ולא אימרטט משליכו לחוץ והמשקה בס'. ובמגילת סתרים בשער ק"א ראיתי כתוב וזה לשונו. כתוב בה"ג בהילכות יין נסך. חבית שיש בה משקין יין או שמן או שאר משקין ונפל לתוכה שרץ או עכבר שיעורו אחד מאלף. והחבית והמשקין פחות מאלף אסור. … להמשך קריאה
א פי' רבינו שמואל זצ"ל הלכה השביחה ולבסוף פגם הוא זה. והכי הילכתא דאע"ג דטעם לפגם מותר השביח ולבסוף פגם באותו מאכל אסור. דהכי קתני בהדיא לקמן בברייתא דד"ה אסור עכ"ל. ויין שנפל לתוך עדשים נראה שהוא דומיא דחומץ בגריסין שמשביח צוננין ופוגם רותחין: ב [דף ס"ח ע"ב] ההוא עכברא דנפל בשיכרא אסריה רב לההוא … להמשך קריאה
א ולענין טעם לפגם בפסח. השיב רבינו יצחק בר אברהם זצ"ל ואשר שאלתם על האוסרין נותן טעם לפגם בפסח מניין להם ראייתם היא מהא דאמר רב קדירות בפסח ישברו. ואשכחן גבי עכברא בשיכרא דמספקא ליה לרבא אי סבר רב נותן טעם לפגם מותר ועכברא בשיכרא אשבוחי משבח. ואמאי תפשוט ליה מההיא דאסיר. אלא ודאי חמץ … להמשך קריאה
א עוד שאלו הרב ר' יוסף דאורלינש זצ"ל לר"ת זצ"ל. יפרש לי אדוני קדירה אסורה שאינה בת יומא שנתבשל בה היתר. וקיימא לן דנותן טעם לפגם מותר. אם חזר ובישל בה היתר אחר בו ביום. מי אמ' כיון שהקדירה אסורה נותנת עתה בתבשיל השני טעם לשבח אסיר. או דילמא כיון דהטעם לשבח מכח ההיתר בא … להמשך קריאה
א וכבר שלח הרב רבי יוסף מאורלניש זצ"ל לרבינו תם זצ"ל יפרש לי אדוני מה היא קדירה שאינה בת יומא. אי בעינן מעת לעת כדי לפגום או דילמא אפילו בישל בה איסור סמוך לחשיכה אפילו בישל בה לאחר שקיעת החמה מיד מותר דגזירת הכתוב הוא. והשיב לו רבינו תם זצ"ל על קדירה בת יומא פירשו … להמשך קריאה
א ומיכן אני המחבר מביא ראיה לדברי רבינו שמואל זצ"ל שכתב הכא בשמעתין אע"פ שמשהו פוגם אינו אוסר במינו. משהו שאינו פוגם אוסר במינו ואע"פ שאינו נותן טעם כלל. דגבי משהו לא בעינן נתינת טעם אלא שלא יהא פוגם ובטל. אבל שאינו פוגם כגון מיא דביעי דקיימא לן בש"ח דמים הפולטין מביצים שלוקות אינם נותנין … להמשך קריאה
א הילכך הכי הילכתא דכל נותן טעם לפגם מותר. ופירש רבינו שמואל זצ"ל לעיל גבי הא דאמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא שנפל לתוך גריסין רותחין כו' דמשביח ולבסוף פגם קיימא לן דאסור. כהנהו אמוראי דלעיל דמפרשי למתני' בהכי. והיכא דנותן טעם ואותו הטעם לא משביח ולא פוגם אסור דדוקא פוגם מותר אבל … להמשך קריאה
א הילכך אסור לאפות טפילה של גבינה או של בשר עם הפת בתנור לכתחילה דלכתחי' ריחא מילתא היא. ופר"ח זצ"ל וכן רבי' תם זצ"ל דריחא מילתא היא דהא אסיקנן מילתיה דרב דלכ"ע בפרק כיצד צולין. ותו דתני רב כהנא בריה דרב חיננא סבא פת שאפאה עם צלי בתנור אסור לאוכלה בכותח. ותו אמ' ההוא ביניתא … להמשך קריאה
א וכן נמצא בתשובות הגאונים דריחא לאו מילתא היא בדיעבד. וכן נראה לרבי. וכן נמצא בה"ג עבד לוי עובדא בגדי ודבר אחר היינו דיעבד שכבר נצלה הביאו לפניו והכשירו. ואע"ג דרבא מותר לכתחילה קאמר כיון דאיכא רב והני תנאי יפה לפרוש שלא להריח ושלא לצלות בשר טהור עם בשר טמא. ור' שמעון מדבר על ר' … להמשך קריאה
א מינו וכל מין בשא"מ בנותן טעם. והלכה כרבא: ב [שם ע"ב] האי בת תיהא ניקב נקבים במגופת החבית להריח את היין ולבודקו אם יכול להתקיים. להריח גוי ביין ישראל שפיר דמי. ישראל בדגוי אביי אמר אסור ריחא מילתא היא. ורבא אמר מותר ריחא לאו מילתא היא. אמר רבא מנא אמינא לה (דתניא) תנור שהסיקוהו … להמשך קריאה
א ופסק רבינו שלמה זצ"ל והלכה כרבא. חלא דאיסור' לגו חמרא דהיתירא ד"ה בנותן טעם דכי נפל לגויה לא דמי ליה לא בריחא ולא בטעמא שאין היין מבטל ריח החומץ עד שנתערב בתוכו ולא החמיץ היין משום דרובא חמרא. חמרא לגו חלא משעה שמגיע לאויר הכלי נהפך היין בריחו לריח החומץ וקודם שנתערבו הן שוין … להמשך קריאה
א כתב רבינו שמואל זצ"ל והלכה כרבא דבתר שמא אזלינן בכולהו איסורי דבכולי תלמודא אביי ורבא הלכ' כרבא בר מיע"ל קג"ם. הילכך שאור ועיסה שני שמות הן ומשערין בששים. וכולן שמות חלוקים הן אע"פ ששניהן עיסה דומיא דחומץ ויין דהוו שני מינין. ואיל ושור ועז שלשה מינין ומשערי' בששים דכולן שמות חלוקין הן אף על … להמשך קריאה
א וכתב רבינו שמואל זצ"ל הילכך גבי יין נסך נמי אי נגע גוי בענבים או בפסולת שקורין יינ"ש נוטל ישראל מקום מגעו וכל סביבותיו וכל השאר כשר ובלבר שלא י ג ע במקום משקה. וכן ראיתי שהתיר ר' פסולת של ענבים. עכ"ל: ב סליקו הל' יין נסך -נתחיל הל' איסור והיתר. ג [דף ס"ה ע"ב] … להמשך קריאה
א כתב רבינו שמואל זצ"ל מכאן היה למד רבינו יצחק ומורה לחלוט את החבית במים רותחין ולא ליבעי עירוי ג' ימים וכן הלכה. מולגן במי זיתים אין צריך לחממן אלא מולגן בצונן שמי זיתים צונן חשובים במים רותחין שהן עזין ומפליטין את היין הנבלע בחבית. ומיבעיא ליה היאך אנו דורכין ענבים בגת נכרי בלא ניגוב … להמשך קריאה
א וכתב רבינו שמשון בר אברהם זצ"ל בפירושיו יש ללמוד ממתני' דהני גיתות שדרכו גוים כשבא ישראל לנגבן מכבד כדרכו ואין מחייבין אותו ללקט החרצנים שבין הגומות. כדאשכחן במתני' המפנה חיטין של תרומה מן המגורה ונותן לתוכה חולין ונוהג בהן מנהג חולין להאכיל לזרים ושלא לשומרה בטהרה דאין זה מבטל איסור לכתחילה כיון דלא עביד … להמשך קריאה
א וזהו שכתב רבינו שמואל זצ"ל ס"פ ר' ישמעאל גבי ההוא גוי דאישתכח דהוה קאי במעצרתא. דאנן לא עבדינן ניגוב בגתות של גוים אלא הדחה בעלמא וסמכינן אראיות שבפ' אחרון. וזאת היא הראיה כמו שכתב כאן רש"י זצ"ל. ותנן פרק אין נותנין דבילה בתרומות מגורה שפינה ממנה חיטי תרומה אין מחייבין אותו להיות יושב ומלקט … להמשך קריאה